כל מה שחשוב ויפה
הווארד פוקס בבית האמנים תל אביב. צילומים: מ״ל
הווארד פוקס בבית האמנים תל אביב. צילומים: מ״ל

בית האמנים תל אביב // תערוכות יולי 2021

פורטפוליו Promotion: בתערוכות שיפתחו ב־1.7 בבית האמנים יציגו הווארד פוקס, אודרי ברגנר, אופירה אוריאל, דפנה פריד, מיכל סרודיו אילן, עופר פאר והתערוכה הקבוצתית דיוקנאות ברישום

הווארד פוקס / מלון אוטופיה

אוצר: אריה ברקוביץ

הווארד פוקס מתמודד עם המושג אוטופיה, תוך ניסיון למקם ולמקד את המושג במלון מטאפורי, כמיקרוקוסמוס קיומי. האוטופיה מקבלת משמעות טעונה כשמתברר שאת סדרת העבודות מהשנתיים האחרונות, החל לאחר שלקה בהתקף לב והיה על סף המוות. לדבריו, עם החזרה לחיים ולמציאות, החל לתהות משמעות החיים והחיפוש אחר משמעות, אושר, שלווה.

את הרעיון האוטופי פוקס מצייר בסדרה רחבה של סיטואציות פנטסטיות. המלון כאוטופיה משמש את האמן ליצירה רחבה גדושה בדמיון, ומציע לצופים סיפור שנע בין מציאות לחלום.


אודרי ברגנר / רשמים – ניירות וספרי סקיצות

אוצרת: אירית לוין

חצר הבית של אודרי ויוסל ברגנר, ברחוב ביל"ו בתל אביב, שימשה עבור אודרי מקור השראה. היא הקימה וטיפחה אותה כשמורת טבע עירונית, גן הנראה כנטול זמן ומקום. בעבודות אקוורל מעודנות, בכתמיות חופשית ובהפשטה, מצוירות פינות קסומות של המקום מכמה זוויות – הצמחייה המשתרגת בו, חתולים וציפורים השוהים או חולפים במקום, פינות ישיבה.

אודרי נולדה ב-1927 באוסטרליה, למדה אמנות ועלתה לישראל בשנת 1951 עם בעלה, הצייר יוסל ברגנר. במשך השנים עסקה בציור, עיצבה תפאורה ותלבושות לתיאטרון, איירה ספרים, וכתבה סיפורים קצרים. דורי פרנס, שתרגם לעברית את ספרה "סיפורים מתל אביב", כתב עליה: "בת להורים לא יהודים – אם סקוטית ואב גרמני – ואשתו של צייר יהודי מאוד, ידענית מופלגת בספרות אנגלית ודוברת יידיש שוטפת, חריפת לשון אך מופנמת, היא משלבת בסיפוריה, בקווים עדינים של רישום, את הזרות, הקרבה והפליאה, ומעל כל אלה משוך חיוך של מין חמלה".

אודרי ברגנר. צילום: נטלי טיזננקו

אודרי ברגנר. צילום: נטלי טיזננקו


אופירה אוריאל / אותיות פורחות באוויר

טקסט: גבי יאיר

אתי הילסום, צעירה יהודייה ילידת הולנד שנספתה באושוויץ הותירה אחריה יומן אישי, המתאר בפירוט ובכנות את שנותיה האחרונות. דרך כתיבה אישית וחושפנית הצליחה לתאר את חייה וסביבתה הקרובה תחת הכיבוש הנאצי. באותנטיות צניעות וביקורת עצמית היא משקפת את פחדיה אכזבותיה ותפילותיה. מבין השורות עולה הגות תאולוגית, יצירתית, חופשית ומהפכנית.

אופירה אוריאל עוסקת שנים רבות בנושאים הקשורים לרוח, נפש ומחשבת ישראל. לפני כשני עשורים התוודעה לספר ״השמים שבתוכי / יומנה של אתי הילסום 1943-1941״. אופירה נשבתה בקסמה של הילסום, ומאז היא מקיימת עימה ״דיאלוג״ מתמשך, בעשייה אמנותית ופעולות שמנכיחות את דרכה של הילסום ואת השפעתה, ותערוכה זו היא חלק מדרכה להנציח את זכרה של אתי בעולם.

אופירה אוריאל

אופירה אוריאל


birds

מבט ושבר / עופר פאר

בקיר אמן מוצגות עבודות חדשות של עופר פאר, רובן מצויירות בטכניקה של מריחת פסטל שמן על נייר.עבודותיו של פאר מתחברות לזרם תודעה רב חושי: ״אני פותח את התריס ומתבונן אל חצר הבניין. ריח תבשילים עז ממטבח השכנים. צליל מוכר מרחף. לא יכולתי להבחין האם חתול מיילל או בכי תינוק בן יומו נעטף ברחמי אלוהיו. בחצר גלגל נדנדה מיותם קשור לגזע עץ כרות. פצעי הזמן החולף חרוטים ברקמתו. לו יכול היה גזע העץ ללחוש את צערו, מה היו מילותיו?״.

עופר פאר

עופר פאר


דפנה פריד / נוגעת לא נוגעת

אוצר: אריה ברקוביץ

המיצב הפיסולי של דפנה פריד מורכב מצלמיות מיתולוגיות, שאותן היא מעצבת ומפסלת ברוח מיתולוגיה מצרית עתיקה. הצלמיות מסודרות בקבוצות, על במה מדורגת, שמסמלת צורת פולחן עתיקה. בסיס הצלמיות עשוי לבן שחלקן צבועות בזהב שמשמש כמתכת אצילית שמאצילות על הצלמיות קדושה.

דפנה פריד

דפנה פריד. צילום: שחר ליישמן


בְּדַרְכִּי / מיכל סרודיו אילן

אוצרים: ורה פלפול, אריה ברקוביץ

מיכל סרודיו אילן עוסקת בתערוכה במסע אישי פיזי ומטאפיזי. בטכניקה מעורבת המתבססת על תצלומים, ציור וקולאז׳, היא מתארת חוויות שצברה בנסיעותיה בעולם ובעקבותיהן. המוטיב המרכזי בעבודותיה הוא הדרך והנוף הטבעי והאורבאני. מיכל מצלמת רגעים שתופסים את תשומת ליבה, ובוחנת את המציאות והאמינות של הצילום והרגע, מאתגרת את הזיכרון ומייצרת נרטיבים חדשים. השילוב בין צילום מטופל בצבע והתערבות קולאז׳יסטית, יוצרים פירוק והרכבה מחדש של הנוף.

החסימה של הנוף עומדת במהות היצירות; העבודות מורכבות משכבות של אינפורמציה, נוף מגוון או מבנים ארכיטקטוניים, המונחים זה על זה, כל שכבת אינפורמציה מסתירה חלקית את זו שקדמה לה וכמו מכריחה את המתבונן לחדור לעומק היצירה ולזהות ולהרכיב את מה שנסתר מהעין וגלוי חלקית.

מיכל סרודין. צילום: אבי אמסלם

מיכל סרודין. צילום: אבי אמסלם


דיוקנאות ברישום / תערוכה קבוצתית

אוצרת: אירית לוין

22 אמניות ואמנים בני דורות שונים מציגים בתערוכה ״דיוקנאות ברישום״. הדיוקן העצמי הוא מקור השראה ונושא ללימוד ולמחקר עבור אמנים רבים כבר מאות שנים. הדיוקן האישי נרשם מהתבוננות, מצילום, מזיכרון ומהדמיון, בקומפוזיציות מסורתיות ובאחרות שאינן שגורות. פני האמן מהווים מודל זמין עבורו, מושא לתהייה ולמסע אינטימי לחקר העצמי בנקודות בזמן.

האמנים תרים וחוקרים את הנושא, לעיתים חושפים, פעמים מכסים, יוצרים יחסי גומלין בין רקע לדימוי, ובוחנים את גבולות הדיוקן כפי שבאים לידי ביטוי במצע, בחומר ובצורה: דיוקן כפול היוצר דיאלוג בין עבר להווה; התכתבות בין זהות ומסורת לשפת הציור; חזרתיות וטקסיות; נופים טופוגרפיים של פנים; ראשים כמטפאורה לסבך הנפש והבעתו הפורמלית; החיפוש התמידי אחר ה״אני״ במשחק ושעשוע.

סמאח שחאדה

סמאח שחאדה. צילום: אוסף שיף


בית האמנים, רחוב אלחריזי 9, תל אביב.
פתיחה: 1.7, נעילה: 24.7

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden