כל מה שחשוב ויפה
״המראה״, שי בן עמי ושארל ויינברג, שבוע העיצוב ירושלים. צילומים: מ״ל
״המראה״, שי בן עמי ושארל ויינברג, שבוע העיצוב ירושלים. צילומים: מ״ל

שבוע העיצוב ירושלים // טיסה נעימה

שי בן עמי ושארל ויינברג יצרו את ״המראה״ - חוויית טיסה־בכאילו על כנפי הדמיון, ליעד שבו נפגוש בעיקר את עצמנו

פורטפוליו בשיתוף שבוע העיצוב ירושלים


״קרקס הבריחה״ הייתה התמה של שבוע העיצוב ירושלים שתוכנן לקיץ 2020. התמה הזו הייתה אמורה לייצג איזו תשוקה לחופש חסר עכבות, אסקפיזם נהנתני, משהו מימי פומפיי האחרונים. אוצרי שבוע העיצוב, טל ארז וענת ספרן, סיפרו בערב הפתיחה כי אחת הכותרות שהריצו בדמיונם (אי אז, חודשים רבים קודם לפרוץ הקורונה) הייתה ״מסיבת סוף העולם״. כשמסתכלים על זה מנקודת הזמן הנוכחית נראה שלא יכול להיות תיאור קולע יותר.

אולם לפני שנה, כשהיה ברור ששבוע העיצוב ירושלים יידחה – כמו טוקיו 2020, כמו שבוע העיצוב במילאנו ועוד רבות מתוכניות התרבות בארץ ובעולם, שבוטלו בזו אחר זו – היה קשה לחגוג במסיבות. מה שקרה מאז היה שרשרת של קטסטרופות וניסים, שיאים ותהומות, שהותירו את הכותרת הנבחרת ״קרקס הבריחה״ רלוונטית עוד יותר משהייתה במקור.

הצורך באסקפיזם הפך אקוטי והשימוש בדמיון, בהתנסויות ״כאילו״ ובחוויות וירטואליות, נעשה דבר שגור. היה מפתיע לגלות כמה רבות מההצעות שהוגשו לתוכנית המקורית נותרו רלוונטיות, וחלקן קיבלו משנה תוקף, עומק משמעותי יותר וסימליות בלתי צפויה.

כזו היא העבודה ״המראה״, שהציבו האדריכלים שארל ויינברג ושי בן עמי בעליית הגג של בית הנסן. השניים, בני זוג שלמדו יחד במחלקה לארכיטקטורה בבצלאל ומאז לא נפרדו, הפכו את נושא התעופה וחוויית הטיסה לשדה מחקר פורה – חומרי, ויזואלי והתנסותי.

במיצב ״המראה״ שלהם נפגשים פנטזיה ומציאות. המבקרים בשבוע העיצוב מוזמנים להיכנס לחלל שמדמה פנים מטוס, להתרווח בכיסאותיהם (עם הרבה מקום לרגליים) ולצאת לטיסה לשום מקום. העבודה הפשוטה לכאורה, עשויה בחוכמה ומוצבת בחלל כך שהיא מצליחה לספק אשליה כמעט מושלמת של בידוד מהסביבה וכניסה למצב תודעתי של ריחוף והתרווחות במעין מצב ביניים.

שארל וינברג ושי בן עמי. צילום:  מיכאל שבדרון

שארל וינברג ושי בן עמי. צילום: מיכאל שבדרון

שארל ויינברג ושי בן עמי

צילומים: דור קדמי

כי מהי טיסה אם לא לימבו? מצב מעבר ממקום למקום, מהוויה להוויה, משפה לשפה ואפילו מאקלים אחד לאחר. ״זמן אוויר״, שבו אנחנו תלויים בין שמים וארץ, אין יוצא ואין בא, והתכלית (איזו שלא תהיה) ממתינה לנו מהעבר השני.

החדר החשוך נעטף בהקרנת שמים תכלכלים ועננים לבנים משייטים בהם, מבעד לחלונות מעוגלי פינות, בעבודת וידאו של זוהר ברנוביץ. הסאונד בחלל המיצב של איציק גיל אביזוהר. באופן משעשע ומתעתע העבודה משחקת עם הכמיהה של רבים כל כך, אחרי שנה וחצי של קורונה. אנשים מתיישבים להם, זוגות זוגות, במושבי הטיסה הממתינים להם, עם חלונות המטוס הקבועים בקיר המעוגל שלצידם, וחיוך מתפשט על פניהם.

ואז מתגלה לעיניהם המראה. מדובר במראה הניצבת מול עיניהם, במקום שבו היה אמור להיראות גב הכסא שלפניהם. מראה נוספת ניצבת מאחורי גבם, והן פונות בזווית זו לזו, ויוצרות טור אינסופי של השתקפויות. זו לא רק טיסה נדירה, היא אפילו פרטית. מה עוד נבקש?

birds

בן עמי: ״אנחנו מתעסקים בנושא של תעופה ותנועה כבר משנת 2018 – מאז פרויקט הגמר שלנו. אם בעבר עסקנו בתנועה פיזית או וירטואלית, הפעם אנחנו רוצים לתת למבקרים במקום להיות השחקנים בסיטואציה. ליצור איזשהו מצב דימיוני עבורם״.

בעבודת הגמר שלהם יצאו למסע מזורז בין שדות תעופה בעולם, והציגו בתערוכת הבוגרים דגם מטוס ותיעוד אינטנסטיבי של מצבי תנועה. לאחרונה, בתערוכה ״הטבע מתעורר״, שהוצגה במרכז אדמונד רוטשילד בתל אביב, הציגו את ״התפראות״, מגה־רישום, שבו צמחייה ובעלי חיים כובשים לעצמם את המטוסים המקורקעים ברחבי העולם. ובין לבין, באמצע השנה שעברה, עשו עבודת פרפורמנס שבה ישבו (בבית) בכיסאות מטוס וטסו לשום מקום במשך כעשר שעות.

עכשיו הם מציעים חוויה דומה לבאי שבוע העיצוב ירושלים.

לחוות טיסה בכוח הדימיון?

בן עמי: ״לחוות טיסה מסוג שונה״.

ויינברג: ״אנחנו שואפים שהמשתתפים יחוו סוג של התבוננות עצמית – תרתי משמע. כל תא מצופה במראה קדמית ומראה אחורית – אנחנו לא רק רואים את עצמנו, אלא נוצרת תחושת אינסוף״.

וזה מבוסס על הפופולריות של מוזיאוני סלפי, חדרי אינסוף?

ויינברג: ״גם. גם בטיסות במטוסים גדולים לא רואים את הסוף וההתחלה. כאן, באמצעות המראות אנחנו יוצרים עיוות של החוויה הסטנדרטית״.

אנחנו בורחים מכל כך הרבה דברים בחיים שלנו, בטח בעידן הנוכחי. והניגוד הזה, של להעמיד אנשים במשהו שנראה כמו מטוס אבל בעצם הם מתבוננים בעצמם – אתה יושב שם ואתה מול עצמך. נראה לי שאנחנו תמיד בורחים מעצמנו בסופו של דבר

קודם כל זה פתרון טכני?

בן עמי: ״כן, נכון. האובייקט שלנו מורכב מארבעה תאים, ויש בו מצד אחד חוויה קולקטיבית שמספר אנשים – גם זרים – יכולים להשתתף בה, ומצד שני יש את החוויה האישית של כל אחד. נוצר קונפליקט בין הקהילה הזמנית לבין האינטימי. זה דומה למה שקורה בטיסות״.

ויינברג: ״ניסינו לאפיין עבור עצמנו מהם הניואנסים של חוויות בטיסה, ולהעביר את זה לעליית הגג הזו בבית הנסן. אבל לא ניסינו לעשות את זה ריאליסטי דווקא״.

בן עמי: ״נעזוב רגע את המטוס בצד. בוודאי שאנחנו נהנים מהוויזואליות והקונוטציות שלו, אבל אנחנו מתחברים לתמה של שבוע העיצוב, ורצינו לספק למבקרים משהו שכל אחד מתחבר אליו במקום אחר: החיפוש אחר חוויות בריחה ואסקפיזם״.

שטיסות תופסות בהם מקום נכבד.

ויינברג: ״אנחנו בורחים מכל כך הרבה דברים בחיים שלנו, בטח בעידן הנוכחי. והניגוד הזה, של להעמיד אנשים במשהו שנראה כמו מטוס אבל בעצם הם מתבוננים בעצמם – אתה יושב שם ואתה מול עצמך. נראה לי שאנחנו תמיד בורחים מעצמנו בסופו של דבר. כאן באה הפונקציה של המראה במובן הפילוסופי, היותר עמוק״.

בן עמי: ״והדבר השני, הוא ניסיון לחבר בין המוכר לחדש. לחוויות מוכרות ומפתיעות״.

אז בואו נדבר על הדו משמעות – המראה (Take Off) והמראה (Mirror).

ויינברג: ״נראה לי שהמשחק מילים בעברית יותר עובד הפעם. באנגלית קראנו לזה טייק אוף – שגם הוא דו משמעי״. אולי ניתן לקרוא את זה במובן של הסרת מסיכות.

עבודת הווידאו בחלל: זוהר ברנוביץ

עבודת הווידאו בחלל המיצב: זוהר ברנוביץ

ויינברג, במקור מבלגיה, ובן עמי הישראלי נפגשו בבצלאל. ״אני הגעתי לארץ בסוף 2013. למדנו ביחד במחלקה לארכיטקטורה ואנחנו זוג מאז השנה השנייה ללימודים״, הוא מספר.

איך השנה וחצי האחרונות מתחברות ומשפיעות על החיים שלכם אחרי שנות הנדודים?

בן עמי: ״האמת שאנחנו עדיין ניידים, עם כל הקשיים. היינו תקועים בארץ ארבעה חודשים בתחילת הקורונה, ואחר כך עברנו לבריסל, והתחלנו לעבוד עם משרד אדריכלים שם (ואנחנו עדיין עובדים בו), והשנה בספטמבר אנחנו עוברים להולנד, ומתחילים ללמוד לתואר שני באקדמיה לעיצוב באיינדהובן״.

אז קפצתם לביקור?

״כן. אנחנו פה בביקור לחודש. גם לרגל שבוע העיצוב וגם משתתפים בערב NEXT של דוקאביב, ומציגים שם את הפרויקט גמר שלנו. שם היה מאפיין חזק של דוקו־נסיוני, בתיעוד העצמי שלנו״.

כשהתחלתם עם זה כבר יכולתם לדעת שזה יהפוך לפרויקט אמנותי שיתמשך?

בן עמי: ״לא תכננו. ואנחנו אפילו מנסים קצת להשתחרר מזה (למרות שזה רודף אחרינו מעוד כיוונים) אבל יש משהו מאוד יפה בכך שהכל המשכי״.

ויינברג: ״ובכל פעם במדיום אחר״.

אנחנו שואבים השראה ממיצב שהוצג בתערוכה העולמית בפריז בשנת 1900. הכניסו ספינה שלמה לתוך בניין שנבנה במיוחד לשם כך, הספינה ישבה על צילידרים, שאיפשרו לדמות את תנועת הגלים, והוקפה בקנווס שעליו דימויים של מראות שונים מהעולם

מאיפה השגתם כסאות מטוס?

בן עמי: ״בתקופת הסגר בקורונה עשינו פרפורמנס־טיסה בדירה שלנו בבריסל (שצולם ושודר לייב, במשך 10 שעות). ישבנו על כסאות מטוס שהזמנו אונליין״, הם נשמעים מחוייכים. ״הפעם קיבלנו מהתעשייה האווירית כסאות מהסלון האווירי. במיצב יש ארבע שורות של מושבים זוגיים״.

זו עבודה משתפת קהל שאנשים מאוד יאהבו. יש בזה משהו ציני?

בן עמי: ״בוודאי, זה חלק מהעניין. איך פתאום כל עולם התעופה הושבת, ועלו שאלות על דברים שידענו אבל פחות חשבנו עליהם – כמו זיהום האוויר והלחץ החברתי להיות סביבתי״.

זה באמת קונפליקט. אני לא בטוחה שלחופשה הבאה שלי אסע באוניה…

ויינברג: ״לא נראה לי״.

בן עמי: ״בפרויקט גמר שלנו לקחנו טיסות מעכשיו לעכשיו ב־7 יורו, והיום זה יותר מסובך, המון מחשבה נוספת מעבר לכמה זה עולה לי ומה יש לעשות שם״.

ויינברג: ״בידוד, לא בידוד, בדיקה סרולוגית פה ובדיקה שם, להציג אישורים״.

ומה מקור ההשראה?

בן עמי: ״אנחנו שואבים השראה ממיצב שהוצג בתערוכה העולמית בפריז בשנת 1900, בשם ׳מראורמה׳ – הכניסו ספינה שלמה לתוך בניין שנבנה במיוחד לשם כך, הספינה ישבה על צילידרים, שאיפשרו לדמות את תנועת הגלים, והוקפה בקנווס שעליו דימויים של מראות שונים מהעולם. אנחנו מנסים להציג משהו כזה, באופן מוקטן״.

אז, בעידן שטרום תיירות ההמונים, היה בזה חידוש טכנולוגי והדגמה מרגשת של אפשרויות חדשות לקהל הרחב. היום, אחרי שבניסיון הקולקטיבי נאגרו 120 שנות סימולציה, מספיק לעורר בנו, הקהל, זכרונות חמים כדי ליצור את הקסם. ואולי גם לשים לפנינו מראה.


קרקס הבריחה | שבוע העיצוב ירושלים 2021
בית הנסן, רח׳ גדליהו אלון 14, ירושלים
ניהול כללי: סמדר צוק ורן וולף, חברת רן וולף
מנהלת אמנותית: ענת ספרן; אוצר ראשי: טל ארז
ה׳ 1.7 – 19:30-23:00
ו׳ 2.7 – 16:00-10:00
שבת 3.7 – 23:00-10:00
א׳-ה׳ 4-8.7 – 23:00-16:00
לצד הביקור בתערוכות ובמיצגים יוכלו המבקרים ליהנות במהלך שבוע העיצוב ממתחם אוכל ומשקאות מבית פיצה פלורה, מבית הקפה של משק עפאים ובר הדיר, ולבקר בחנות הפופ־אפ לעיצוב ישראלי של אסופה.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden