כל מה שחשוב ויפה
PINAFFO-PLUVINAGE, האסתטיקה של האינטראקציה
PINAFFO-PLUVINAGE, האסתטיקה של האינטראקציה. צילום: מ״ל

האקדמיה של וויקס: האסתטיקה של האינטראקציה

מה הופך אותנו למיוחדים, האסתטיקה של האינטראקציה, יוצרים בתנועה: נמשך המחזור הראשון בישראל של Wix Playground Academy, תכנית המעצבים הצעירים של וויקס. כתבה שלישית בסדרה

פורטפוליו בשיתוף WIX


״השאלות שאתם צריכים לשאול את עצמכם הן מה עושה לכם את זה? מה הופך אתכם למיוחדים? מה כולל העבר שלכם? ומה צופן העתיד? למה יזכרו אתכם? ולמה שמישהו ירצה לתת לכם הזדמנות? זה מה שאני הייתי רוצה לדעת״.

במילים אלו סיים אלכס בק, ממייסדי מגזין העיצוב והאמנות הפופולרי It's Nice That, את ההרצאה שלו למשתתפים בתכנית המעצבים הצעירים של וויקס, Wix Playground Academy. ״מה *רק* אתם יכולים לעשות?״ הוא שאל אותם, תוך שהוא מזכיר שהטכנולוגיה מאפשרת כיום לכולם להגיע לתוצרים טובים בקלות רבה יותר מבעבר, וש״יש אלפי מעצבים שיכולים לעשות אתר כמוכם, אבל אין אף אחד שיכול לתת את אותה הפרספקטיבה בדיוק כמו זו שכם״.

מה הדבר האחד שאתה שם לב אליו בתיק עבודות, שאל אחד המשתתפים. גם פה התשובה הייתה ״תהיו עצמכם״, אבל אליה התווספה עצה חשובה. ״אני לא מקנא בכם על מה שקורה ברשתות החברתיות, למרות שאתם חייבים לשחק את המשחק ולהיות שם. אבל הטעות הכי גדולה זה להראות יותר מדי: האנשים שיבחנו את תיק העבודות שלכם רואים כל כך הרבה תיקי עבודות, לכן תראו רק את העבודות הכי טובות. עדיף להראות עבודה אחת או שתיים ממש טובות בהרחבה, משמונה/תשעה שהן רק ׳טובות׳. מה גם שתמיד טוב להשאיר עוד דברים לדבר עליהם בראיון״.

אל תבזבזו את היצירתיות על גלילה אינסופית

בנוסף לטיפים החשובים, בק שיתף את המשתתפים בדרך האישית שהוא עבר. בשנת 2007 הוא קיבל ביחד עם חברו לספסל הלימודים וויל הדסון תרגיל במסגרת לימודי העיצוב הגרפי באוניברסיטת ברייטון: לפרסם משהו שיגרום לאנשים להרגיש טוב יותר עם עצמם. כעבור שבוע הדסון שחרר לאוויר העולם את it's nice that, בלוג אישי קטן וצנוע שיציג מעצבים מעניינים ומוכשרים. 

לאט לאט הבלוג תפס תאוצה, ובשנת 2009, עם 80 אלף קוראים, החליטו הדסון ובק – שהפכו בינתיים לחברים טובים ושותפים לדירה – לעזוב את הפרויקטים האישיים האחרים שלהם ואת עבודתם כשכירים, ולהפוך את הבלוג לעסק לכל דבר.

12 שנים מאוחר יותר its nice that הוא כבר מזמן לא בלוג אישי: מגזין העיצוב והאמנות שנחשב לאחד הפופולריים והאיכותיים בסוגו, מושך שני מיליון מבקרים מדי חודש. בנוסף, נוספו אליו עסקים משלימים נוספים שמרכיבים את קבוצת האדסון־בק, הכוללים בין השאר סוכנות קריאייטיב (anyways), לוח דרושים (if you could jobs), סדרת הרצאות חודשית (nicer tuesdays) ועוד. ומעל כולם מוטו אחד: ״לאפשר ליצירתיות לשגשג״.

אלכס בק בזמן ההרצאה. צילום מסך

אלכס בק בזמן ההרצאה. צילום מסך

״אם יש דבר אחד שכנראה עשינו יותר טוב מכולם זה התמדה; זה לפרסם כל יום״, הוא הסביר. ״אין פה שום קסם, פשוט התמדה. והיינו אנחנו: לא ניסינו להיות מישהו אחר, להיות כמו חברות מדיה או הוצאות לאור אחרות. עשינו מה שהרגיש לנו טבעי.

״יש המון דרכים להתחיל את הקריירה היצירתית, יש המון טיפים שהייתי יכול לתת, אבל הדבר הכי חשוב שאתם יכולים לעשות? להיות עצמכם. לא לעשות גרסה של מישהו אחר או של עבודה של מישהו אחר. אתם אולי חושבים למי אכפת מי אתם ואיפה התחלתם, אבל אני יכול להבטיח לכם שלמעסיק העתידי שלכם זה חשוב. וגם אם קל יותר להגיד את זה מליישם, פשוט תתעלמו ממה שאתם רואים מסביב.

אלכס בק: הדבר הכי חשוב שאתם יכולים לעשות הוא להיות עצמכם. לא לעשות גרסה של מישהו אחר או של עבודה של מישהו אחר. פשוט תתעלמו ממה שאתם רואים מסביב. אל תבזבזו את היצירתיות שלכם על גלילה אינסופית

״אל תבזבזו את היצירתיות שלכם על גלילה אינסופית. האתגר הגדול הוא באמת לקבל שהמסלול של כל אחד הוא אחר, ולא לדאוג מה אנשים אחרים עושים. לא צריך תיק עבודות גדול ונוצץ כדי לקבל את העבודה הראשונה; להציג את תהליך החשיבה שלכם ואת הדרך שבה אתם פותרים בעיות זה משמעותי פי 100 מלהציג פרויקטים שהושלמו״.

דברים פשוטים, תוצאות מורכבות

לצד ההרצאה של בק, שעסקה במסלול האישי שלו ובנקודת המבט של מי שרואה אלפי תיקי עבודות מדי שנה, מפגש מקצועי יותר ומעורר השראה נוסף היה למשתתפים עם הצמד הצרפתי מריון פינאפו ורפאל פלווינאז׳ (PINAFFO-PLUVINAGE), שבחמש השנים האחרונות פועלים ביחד. תחת הכותרת ״האסתטיקה של האינטראקציה״ הם הציגו כמה מהפרויקטים שעבדו עליהם בחמש השנים האחרונות, כשהמשותף לכולם סקרנות, אינטואיציה, אינטראקציה, חוש גרפי יוצא דופן והרצון להנגיש תהליכים מורכבים ונסתרים. 

הפרויקט הראשון שהציגו השניים היה שיתוף פעולה עם מרכז פומפידו, שבמסגרתו עיצבו אוביקט שחור – ספק פסל ספק ריהוט חוץ – שהצניחו אותו בבתי ספר בצרפת מבלי לספק כל הסבר מה צריך לעשות איתו. ״בשלב מסוים תמיד מישהו איכשהו גירד את האוביקט, וחשף שכבה של צבע מתחתיו״, סיפר פלווינאז׳, ״וכך הוא הפך לאוביקט שאפשר להעביר דרכו מסרים בדימויים ובטקסט. הילדים גילו דרכים שונות לכתוב ולצייר עליו, וכשכבר לא היה מקום, אפשר היה לצבוע אותו מחדש בצבע שחור מיוחד ולהתחיל הכל מהתחלה״.

פרויקט נוסף שהציגו היה עיצוב הזמנה למותג היוקרה הרמס, לאירוע שהנושא שלו היה Eureka: הרגע שבו צץ פתרון לבעיה. גם במקרה הזה האינטראקציה עדין עסקה בעולם הפיזי: מי שקיבל את ההזמנה היה צריך לשחק עם הכרטיס, להזיז את חלקיו השונים, כדי שיוכל לקרוא את הטקסט ולמצוא את הכתובת והשעה של האירוע.

באירוע עצמו הם פיתחו את הרעיון לקנה מידה גדול יותר, עם 30 ״פוסטרים״ מודפסים תוך שימוש במכניקה של ספרי פופ־אפ, משחק עם סוגים שונים של דיו (כמו דיו בלתי נראה או דיו שנע על הנייר כמו כספית) ורכיבים אלקטרוניים בסיסיים.

רפאל פלווינאז׳: אנחנו אוהבים להשתמש בדברים פשוטים כדי להשיג תוצאות מורכבות, להרים את המסך מעל הטכנולוגיות הנסתרות של חיי היומיום שמניעות את העולם: צ׳יפים אלקטרוניים, סנסורים, אלגוריתמים

״אנחנו אוהבים להשתמש בדברים פשוטים כדי להשיג תוצאות מורכבות״ תמצת פלווינאז׳ את מהות העשייה שלהם, ״להרים את המסך מעל הטכנולוגיות הנסתרות של חיי היומיום שמניעות את העולם: צ׳יפים אלקטרוניים, סנסורים, אלגוריתמים. יש לנו רצון לחשוף אותם ולגרום לאנשים להיות יותר סקרנים כלפיהם״.

מריון פינאפו ורפאל פלווינאז׳

מריון פינאפו ורפאל פלווינאז׳. צילום: מ״ל

birds

זה גם מה שהניע אותם ב־Papier Machine, פרויקט שהחל בלוח האלקטרוני ש״כולנו מכירים ונראה כמו עיר עם בתים, אבל מה יש בתוך הבתים? רצינו לפנות לא רק לילדים שמתעניינים בשאלה הזו אלא לקהל רחב יותר, וכך הפרויקט הפך לספר שיצא לאור ב־5,000 עותקים לאחר קמפיין מוצלח של גיוס המונים. ככל שהעולם מורכב יותר, אנחנו מאמינים שלעיצוב יש תפקיד בהסרת המסתורין של המנגנונים שמפעילים את העולם

״בסופו של דבר, לא משנה אם אנחנו עובדים עם מרכזי אמנות, חברות צעצועים או טכנולוגיה, הכל מתחיל במחקר אישי. לא תמיד פשוט להוציא את הפרויקטים לפועל, למצוא את החומרים, להדפיס, לשכנע את הלקוחות, אבל בכל מקרה אנחנו משתדלים שלא לעשות פרויקטים שלא נרצה להציג אותם אחר כך בתיק העבודות שלנו״. 

איזה לופ חינני

אם השבועיים הראשונים של התכנית הוקדשו להכרות עם הכלים הבסיסיים באדיטור של וויקס, לצד הבנה מעמיקה יותר של צילום וסטיילינג, המשך התכנית הוקדש להבטים מקצועיים נוספים בבניית תיק עבודות, בדגש על תנועה. ״בכל מקום שאתה מסתכל – בפיד, באתרים, בטלוויזיה – הכל זז. אנחנו מצפים לראות תנועה, משהו שיתפוס את העין, איזה לופ חינני או תנועה מורכבת יותר שאתה רוצה לראות שוב ושוב״, אומרת האנימטורית ובימאית האנימציה מעין צוריאל, שיחד עם מעצבת המושן סיון פיטרמן, העבירה סדנה בנושא.  

״השאלה היא איך מעצבים מתחברים לעולם הזה? איך לוקחים את ארגז הכלים הבסיסי של מעצבים ועושים לו אדפטציה לווב ולרשתות החברתיות; איך יוצרים עם תנועה תיק עבודות מעניין יותר״. 

מעין צוריאל

מעין צוריאל

מעין צוריאל: בכל מקום שאתה מסתכל – בפיד, באתרים, בטלוויזיה – הכל זז. אנחנו מצפים לראות תנועה, משהו שיתפוס את העין, איזה לופ חינני או תנועה מורכבת יותר שאתה רוצה לראות שוב ושוב

סדנת ה־motion שהעבירו השתיים כללה שני מפגשים. המפגש הראשון שהתקיים בזום עסק בהכרות ראשונית של מושגים, תהליכי עבודה וטוטוריאלס. במפגש השני, שהתקיים בלייב, כל אחד ממשתתפי הסדנה עבד עם העיצובים האישיים שלו והחל להנפיש אותם. 

צוריאל: ״לא לימדנו אותם מה זה אנימציה, את זה הם כבר יודעים. רצינו להביא אותם למקום של מחשבה יותר מתקדמת לגבי מושן״.

שהיא?

צוריאל: ״להבין שנקודת המוצא שלהם כמעצבים חזקה במיוחד: פריים חזק הוא הבסיס לאנימציה מוצלחת; הכל מתחיל מהעיצוב. רצינו להציג בפניהם את החוזקות שלהם, ושיבינו שהכלים להשיג תנועה מאוד נגישים, שכולם יכולים לעבוד עם זה. ורצינו שתהיה להם התבוננות יותר ביקורתית כלפי תנועה, שיבינו איך העיצוב מכתיב שפה גם בתנועה״.

פיטרמן: ״באופן אישי כואב לי לראות עיצוב מאוד יפה שזז מאוד רע. חשוב שעיצובים יפים לא יזוזו באופן שפוגע בהם; שלא ייראה כאילו שני אנשים שונים עם חזון אחר עשו את העבודה, אחד עיצב והשני הנפיש.

״יש פער עצום בהבנה של אנימציה בין מי שלומד רק את הטכניקה לבין מי שלומד ליצור שפה אישית, לפתח סגנון. הרבה פעמים כשמעצבים ניגשים לאנימציה חסרה להם המשחקיות או הרגישות של ההנפשה. לכן היה לנו חשוב לפתח לכל אחד את הביטוי האנימטיבי שמתאים לו ולשפה שלו, ולהראות דוגמאות למחשבה יצירתית בתחום שיכול להיתפס כטכני״.

אתן יכולות לתת דוגמאות?

צוריאל: ״נגיד שיש לי דמות עם קווים חדים, במראה גראנג׳י, התנועה שלה יכולה להיות קצת מקוטעת, בתנועות חדות יותר, נוטה לקרטוניות מסוימת, עם מעברים שמרפרפים לעולמות של הקאט־אאוט. לעומת זאת אם יש לי סרטון מאוד טכנולוגי, עם גרדיאנטים וצורות וקטוריות, אנחנו נרצה תנועה עם אורך נשימה, עם תנועות ארוכות ומעברים חלקים, משהו שישדר את הרוך בתוך הפריים עצמו״. 

סיון פיטרמן

סיון פיטרמן

סיון פיטרמן: באופן אישי כואב לי לראות עיצוב מאוד יפה שזז מאוד רע. חשוב שעיצובים יפים לא יזוזו באופן שפוגע בהם; שלא ייראה כאילו שני אנשים שונים עם חזון אחר עשו את העבודה, אחד עיצב והשני הנפיש

פיטרמן: ״לפעמים זה בניואנסים, באפיון של האיור – אנימטור מנוסה יידע לתת את הנגיעות שיעבירו את הדמות, בקומפוזיציות, בתזמון, בכל הגישה. הראייה הביקורתית כלפי אנימציה חשובה: לראות את התנועה ולהבין אם היא נכונה למה שאתה רוצה להעביר״.

צוריאל: ״הנפשה ועבודה בתנועה יכולות להיות משהו מפחיד, אז היה לנו חשוב לתמוך בסטודנטים מבחינה טכנית, שיבינו את היכולות של אנימציה ואת הכיוון היצירתי שהם מחפשים; להצית את הדימיון שלהם״.

פיטרמן: ״ולא פחות חשוב, לעבור על העיצובים שלהם, ולכוון אותם לכלים ספציפיים שיכולים להתאים לעיצובים שלהם״.

דנה ברקאי

דנה ברקאי

שיר דניאל

שיר דניאל

אורי תירוש

אורי תירוש


תכנית המעצבים Wix Playground Academy של חברת וויקס – המובילה בפלטפורמת בניית אתרים וכלים לניהול העסק אונליין – מעניקה בשנים האחרונות קרש קפיצה מקצועי לסטודנטים לעיצוב ועצמאיים בתחילת דרכם. המחזור הראשון של התכנית התקיים בניו יורק ב־2018, מתוך רצון להעשיר את קהילת המעצבים המקומית שהשתמשה במוצרים של וויקס.

שלוש שנים ו־150 בוגרים לאחר מכן, אחרי תוכניות מוצלחות בניו יורק ובאירופה עם למעלה מ־150 בוגרים שחלקם כבר השתלבו בתעשייה בחברות כמו גוגל, סוכנות העיצוב הבינלאומית פנטגרם ועוד, התכנית הגיעה גם לישראל. עם מעל 5,000 עובדים בעולם, מתוכם כ־2,600 בסניפיה בישראל, מהם 250 מעצבים, זה רק התבקש.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden