כל מה שחשוב ויפה
Wix Playground Academy תל אביב
Wix Playground Academy תל אביב

האקדמיה של וויקס: תיק עבודות וקרש קפיצה ״לעולם האמיתי״

המחזור הראשון בישראל של Wix Playground Academy, תכנית המעצבים הצעירים של וויקס, הסתיים עם פורטפוליו־ריוויו של כמה מהמעצבות והמעצבים הטובים (והעסוקים) בעולם. כתבה אחרונה בסדרה

פורטפוליו בשיתוף WIX


חמישה שבועות של תכנית המעצבים הצעירים של וויקס, Wix Playground Academy, הגיעו בשבוע שעבר לסיומם, בהזדמנות שמעצבים צעירים רבים – כולל ותיקים יותר – יכולים רק לחלום עליה: להציג את האתר האישי שלהם לכמה מהמעצבות והמעצבים הטובים (והעסוקים) בעולם, וחשוב יותר: לקבל מהם משוב אישי, מה יהפוך את האתר שלהם למזמין, טוב וזכיר יותר, כזה שיגרום למעסיקים עתידיים להתעניין בהם.

כך, 30 המשתתפים בתכנית הציגו את האתר שעליו עבדו במשך התכנית לפפ סלזאר (Pep Salazar), מייסד שותף ומנהל פסטיבל offf ברצלונה; ג׳סיקה וולש (Jessica Walsh), המייסדת של סוכנות הקריאייטיב & walsh; זיפנג ז׳ו, מעצב, מאייר וקריאייטיב דיירקטור; חגית קאופמן, סמנכ״לית העיצוב של וויקס; ניר יוז, סמנכ״ל ה־UX של וויקס (וגם לכותב שורות אלו היה הכבוד להיות חלק מנותני המשוב).

״המטרה שלנו הייתה שכל סטודנט יאפיין, יעצב ויבנה לעצמו אתר פורטפוליו״, מסבירה קאופמן. ״מנסיון הפעמים הקודמות, הוספנו לתכנית שבוע חמישי על מנת לאפשר לסטודנטים עוד זמן של בקרת איכות, המשך גישה למנטורים, תיקון ושיפור האתרים אחרי הפורטפוליו־ריוויו. חשבנו שעוד שבוע יעזור להם לגרום לזה לקרות בצורה המיטבית ביותר, מתוך הבנה שמיד אחרי הם כבר חוזרים לשטף החיים האמיתיים וההשקעה בעצמך ובתיק העבודות שלך עלולה להידחק״.

אסי רובנוביץ׳, בוגרת טרייה של המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, מספרת ש״התכנית התחילה שבוע וחצי אחרי שהגשתי את פרויקט הגמר שלי במחלקה לתקשורת חזותית בצלאל, וזה ממש היה בול בזמן. כשחצי מהחברים שלי בקרייסיס של סוף לימודים ונלחצים מחיפושי עבודה ומשמעות לחיים, התכנית הייתה לי כמו חממה: היא נתנה לי מרווח נשימה וגם רעיון יותר ברור בקשר למי אני כמעצבת ומה בא לי לעשות בהמשך״.

עמוד הבית של אסי רובנוביץ׳ (צילום מסך)

עמוד הבית שעיצבה אסי רובנוביץ׳ (צילום מסך)

במבט חטוף באתר שעיצבה רובנוביץ׳, אפשר מיד להבחין בשפה היחודית שלה; שיטוט של כמה שניות עם העכבר רק מדגיש את המגע האישי. ״אני מאוד מתחברת לאסתטיקת עיצוב טראשית ששואבת השראה מעולמות האינטרנט המוקדמים; זה משהו שנוכח בפרויקטים שלי ורציתי שיהיה נוכח גם בפורטפוליו שלי״, היא מסבירה. ״רציתי לעשות משהו לא קונבציונלי עם טוויסט, אבל שיהיה גם פשוט יחסית להתמצאות: שלא יילכו בו לאיבוד ושלעבודות שלי יהיה את מקומן.

״עיקרון שמנחה אותי בעיצוב תמיד הוא שיהיה למי שחווה את העבודות שלי כיף ומצחיק (אני חושבת שזה גורם לאנשים לאהוב אותך יותר). ברור לי שלא כולם יתחברו לסגנון, אבל אני חושבת שהספציפיות הזו היא דבר טוב: מי שכן יתחבר וירצה לעבוד איתי, כמעט בטוח שיהיה לי כיף לעבוד איתו״.

גם אורי תירוש, שעולה לשנה ד׳ במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, מספר על הרצון ״להביע את ה׳אני׳ האמיתי שלי כמה שיותר״, באתר האישי שעיצב. ״ידעתי שארצה חוויה משעשעת, מפתיעה ובעיקר מעוצבת ברמה גבוהה. המנה העיקרית היא כמובן העבודות, ולכן רציתי להציג אותן לראווה עם טוויסט שלי. כך, האתר כולו שחור על לבן או לבן על שחור מלבד שכבת הלטרינג והאיורים שמוסיפים צבע ירוק זרחני, שמבדיל את השכבה המאויירת מהגרפית וגם מהעבודות שלי, ולא גורע מההתרשמות שלהן בעיני המבקרים באתר.

״רציתי ליצור שפה עיצובית כמעט קלינית וקרירה לעומת הפאן של האיורים והלטרינג. זה מי שאני: מאייר קצת חנוני עם רעיונות מוזרים, אבל כשאני מעצב אני שם כובע אחר לגמרי ואוהב סדר ניקיון ומראה מקצועי. אני מקווה שכולם יראו את הדברים האלה כשהם יבקרו באתר. אני עדיין לא יודע מה ארצה לעשות אחרי התואר אבל מקווה שהאתר הזה יהווה קפיצת ראש טובה לעולם האמיתי :)״.

עמוד הבית של אורי תירוש (צילום מסך)

עמוד הבית שעיצב אורי תירוש (צילום מסך)

לעומתם, האתר שעיצבה אביב כץ – שתתחיל גם היא את שנתה האחרונה בלימודי העיצוב בחודש אוקטובר הקרוב, במחלקה לתקשורת חזותית במנשר – נקי יותר. ״המטרה המרכזית בתהליך עיצוב האתר הייתה לשלב שני צדדים עיקריים שמאפיינים אותי״, היא מפרטת: ״משחקיות וצבעוניות לצד אסתטיקה נקייה והרבה חלל לבן. חשובה לי היכולת של המשתמש להבין איפה הוא נמצא מבחינת ניווט, ולכן ניסיתי לייצר מרחב ברור ונוח – ובאותו הזמן גם מעורר ויזואלית בעזרת צבעוניות ואינטראקציות.

״עמוד הבית (שהוא גם עמוד האודות) מסמל מבחינתי את רגע ה׳כיף׳ וההיכרות בין המשתמש לביני. בעמוד מתקיימות אינטראקציות שחושפות פרטים עליי. באיזור הפרויקטים שמתי דגש על נוחות: כל הפרויקטים מוצגים ברשימה ושפותחים פרויקט הוא נשאר עם השאר, אך נהפך לגלריה פנימית עם תמונות ומידע עליו. רציתי לתת לכל פרוייקט את הכבוד שלו ולא לבלבל את המשתמש על ידי הצגת פרויקטים אחרים במקביל לו, במיוחד שהם מגיעים מעולמות שונים, ux-ui, מיתוג ודפוס״.

!you can do it

עוד לפני התכנים, המפגש עם דמויות מפתח מהסצינה הבינלאומית והסדנאות המקצועית שכוונו כולם לבניית האתר האישי, הדבר הראשון שעלה בשיחה עם הבוגרות והבוגרים הטריים של התכנית הוא קודם כל ההפתעה מהאינטנסיביות ורמת ההשקעה של צוות התכנית. ״כסטודנט לעיצוב שעולה לשנה ד׳״, אומר תירוש, ״לא כל כך ידעתי מה לצפות מהפלייגראונד. הגעתי במחשבה שכל התכנית טובה מדי בשביל להיות אמיתית, ובמובן זה הציפיות שלי התממשו לחלוטין ובאמת היה כיף ומלמד.

״בעיקר הופתעתי מכמה התכנית הייתה אינטנסיבית, כי משום מה הייתה לי הרגשה שאני הולך לעבוד כל יום מעשר עד חמש ומצאתי את עצמי עובד הרבה יותר זמן על האתר שלי, כדי להגיע לרמה שאני מרוצה ממנה בזמן כל כך קצר״.

״כמות ההשקעה מצד צוות התכנית בסטודנטים שלה היא היסטרית ולא משהו שנפגשתי בו בעבר בתחום״, מוסיפה רובנוביץ׳. ״כמה פעמים אפילו שאלתי את עצמי איך יכול להיות שהם שופכים עלינו כל כך הרבה משאבים ומה יוצא להם מזה. ממש פינוק״.

עמוד הבית של אביב כץ (צילום מסך)

עמוד הבית שעיצבה אביב כץ (צילום מסך)

כץ מרחיבה ואומרת ש״קיוויתי לחוויה טובה ובפועל היא לגמרי עלתה על הציפיות. בנוסף על האווירה הכללית שהשרו אנשי וויקס – ממנהלי התכנית, דרך המנטורים ועד לצוות של התמיכה הטכנית – הייתה אווירה של חממה והכלה. הם העבירו תחושה של !you can do it, וזה דירבן אותי להמשיך ולהצליח. הם היו תמיד זמינים ורצו לעזור לנו שזה בכלל מדהים.  בזכות האווירה הזו תמיד הרגשתי בנוח גם כשנפגשנו בזום, מה שיכול להקשות מהבחינה הזאת״.

ומה התחושה חמישה שבועות אחרי, רגע אחרי שסיימתם את התכנית?

תירוש: ״ספציפית בעיצוב לווב לא יצא לי ממש לגעת ולמדתי המון, יותר ממה שציפיתי. בעיקר התרשמתי ממספר היוצרים שהגיעו אלינו מרחבי העולם: המון הרצאות עם אנשים סופר מעניינים וגם מעצבים בינלאומיים מאוד מוכרים שבאו לעבור איתנו על האתרים שלנו, ולתת לנו פידבק על העיצובים – באמת מעמד מרגש״.

כץ: ״התכנית מאוד מושקעת, גם מבחינת תוכן וגם מבחינת המסירות של כל הצוות של וויקס. השילוב בין סדנאות והרצאות לבין למידה על האדיטור x, בנוסף לתהליך עם המנטורים, נתן מעטפת יעילה ומלמדת שבתוכה יכולתי להתפתח כמעצבת. התרשמתי מאוד מזה שהביאו לתכנית אנשים סופר מעניינים וגם מוכרים כמו אנה גינזבורג וג׳סיקה וולש. זו פריווילגיה עצומה להחשף אליהן באופן אישי.

״בתור סטודנטית לעיצוב שעולה לשנה ד׳ אני מרגישה שזה היה ממש כדאי לנסות להתקבל לתכנית כזו. היא פותחת לך פתח לעולם ה׳אמיתי׳ כמו שכולם אוהבים לקרוא לו, וזה באמת נותן לך איזשהי הערכה של מה קורה שם, ואני שמחה שחוויתי את זה כבר בזמן הלימודים״.

birds

נחישות, התמדה וחוצפה (בקטע טוב)

בכתבה שפרסמנו בפורטפוליו בחודש אפריל לקראת פתיחת התכנית, סיפרה קאופמן על הזכות להחזיר לקהילת העיצוב המקומית מהניסיון הרב שצברה וויקס במהלך השנים, בכל הקשור בעיצוב, בניהול מעצבים, בפיתוח מתודות עבודה יעילות וביקורתיות. ״אנחנו חולקים מהניסיון שלנו ועוזרים להם להבין מה הם רוצים לעשות, ואיך להביא את הרצון הזה לידי ביטוי בדרך הטובה ביותר בתיק העבודות שלהם״.

כעת, כשהיא מסתכלת על התוצרים של המהדורה הראשונה של התכנית המקומית, היא מוסיפה ואומרת ש״מעבר לזכות להעניק מהידע הרב בעולמות של ווב־דיזיין וניהול עיצוב לדור החדש, יש המון אלמנטים שמחזקים אותנו כחברה וכסטודיו לעיצוב. המעצבים שלנו מלווים את הסטודנטים, מכינים עבורם סדנאות והרצאות, עושים להם מנטורינג לאורך כל הדרך וזו חוויה משמעותית ומרעננת עבורם.

״בנוסף, אנחנו תמיד מחפשים איך לשפר את המוצר, וכשהכשרונות הכי חמים בתעשיית העיצוב בוחנים את הגבולות שלנו, זה מאתגר אותנו בטירוף. חשוב לנו תמיד לתת מענה לדרישות של קהל היעד המקצועי״.

חגית קאופמן. צילום: אלן צצקין

חגית קאופמן. צילום: אלן צצקין

היה איזשהו הבדל בין הגרסה המקומית לאלו של חו״ל – בדינמיקה, בתכנים, בהתנהלות, בתוצרים?

״אחרי כל מחזור שנגמר אנחנו עסוקים בביקורת עצמית והתכווננות להמשך. הפעם היינו עסוקים בהפנמת הריחוק הפיזי והזום, על אף המגרש הביתי בישראל, כך שהאתגר הגדול היה לגרום לתכנית להיות מוצלחת גם פה, עם קהל ישראלי, מוכשר וביקורתי; לשמור על התכנית אטרקטיבית, מעניינת, מאתגרת ותחרותית באותה המידה.

״העיקרון המנחה הוא לתת את אותה ההזדמנות שאנחנו נותנים לסטודנטים בחו״ל גם לסטודנטים המקומיים, כך שהקפדנו מאוד לתת להם את אותם התכנים ואת אותה ארשת בינלאומית שלה זוכים מעצבים מניו יורק או אירופה, והם זכו לפגוש מעצבים מובילים מכל העולם״.

חגית קאופמן: זו הייתה הפעם הראשונה שהפלייגראונד התקיים בישראל, קרוב לבית, קרוב אלינו, ולכן הפעם המעורבות הייתה לא רק מקצועית אלא גם רגשית: כמו משפחה שאתה רוצה לעזור לה להצליח

והעובדה שהפעם התכנית התנהלה פה, בישראל?

״זו אכן הייתה הפעם הראשונה שהפלייגראונד התקיים בישראל, קרוב לבית, קרוב אלינו, ולכן העובדה שזכינו להכיר מקרוב את הסטודנטים, להיפגש אתם פנים מול פנים ולראות אותם עובדים, היה בזה משהו מרגש ושונה משלוש הפעמים האחרונות שהיו אונליין.

״אמנם המנטורים הם תמיד מהסטודיו של וויקס, אבל הפעם המעורבות הייתה לא רק מקצועית אלא גם רגשית: כמו משפחה שאתה רוצה לעזור לה להצליח. גם הסטודנטים התגבשו בינם לבין עצמם, עזרו אחד לשני, פרגנו אחד לשני והיו שם אחד בשביל השני, וזה היה מאוד מרענן לראות״.

״אחד הפידבקים שהכי שומעים מהסטודנטים בכל העולם, אבל גם כאן, הוא שהם לא ציפו שהתכנית תהיה כזו אינטנסיבית״, מוסיף עוז בר נתן, שעמד בראש התכנית המקומית. ״לא משנה כמה אנחנו מזכירים את זה בראיונות קבלה, בפועל התכנית היא מעל ומעבר למצופה מבחינת ארגון ולוגיסטיקה, תכנים, פינוקים וכמובן מבחינת תוצרים – אין עוד כאלה תכניות מושקעות לא בעולם ובטח שלא בארץ״.

עוז בר נתן. צילום: מ״ל

עוז בר נתן. צילום: מ״ל

עוז בר נתן: התכנית היא מעל ומעבר למצופה מבחינת ארגון ולוגיסטיקה, תכנים, פינוקים וכמובן מבחינת תוצרים – אין עוד כאלה תכניות מושקעות לא בעולם ובטח שלא בארץ

יותם קלנר: המחזור הישראלי התאפיין – מעבר לכישרון – בנחישות, בהתמדה, בחוצפה (בקטע טוב) ובהרבה הרבה נכונות לעזור, לתמוך ולפרגן לשאר חברי הקבוצה

יותם קלנר

יותם קלנר. צילום: אלן צצקין

״הבוגרים הנוכחים שלנו לקחו את הצ׳אנס להצטרף לתכנית חדשה ושונה בנוף המקומי, חלקם אפילו ויתרו על התמחויות והצעות עבודה שכבר קיבלו כדי להשתתף בה. אני מקווה שלא אכזבנו ושהם יהיו השגרירים שלנו בקרב הדורות הבאים של הכשרונות המקומיים.

״אני גם חושב שכולם ניצלו את ההזדמנות שנתנו להם לצלול פנימה לנבכי האישיות הקריאטיבית שלהם, ולהביא אותה לידי ביטוי באתר שהוא תיק עבודות וקרש קפיצה מקצועי עבורם. אני לא חושב שלמעצב יש עוד הזדמנות במהלך הקריירה להקדיש חמישה שבועות למחקר פנימי ובנייה של פורטפוליו״.

ובמה בכל זאת שונה המחזור הישראלי מהמקבילות שלו בעולם? על שאלה זו עונה יותם קלנר, מנטור מוביל בתכנית בישראל ומנהל התכנית בארצות הברית: ״הופתענו ממספר התלמידים שסיימו לימודים מעמיקים בתקשורת חזותית אבל מעולם לא התנסו בווב. אני חושב שהתכנית נתנה להם הזדמנות ללמוד כלי נוסף ושימושי שיקנה להם יתרון יחסי משמעותי ביותר בשוק העבודה.

״מעבר לכך אני חושב שהמחזור הישראלי התאפיין – מעבר לכישרון – בנחישות, בהתמדה, בחוצפה (בקטע טוב) ובהרבה הרבה נכונות לעזור, לתמוך ולפרגן לשאר חברי הקבוצה. הסטודנטים בארץ בגילאי ה־20 המאוחרות, וניכר שהם יודעים יותר מי הם ומה הם, פחות מבולבלים ומאוד רציניים״.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden