כל מה שחשוב ויפה
משחק הדיונון
משחק הדיונון. צילומים: נטפליקס

ההצלחה המפתיעה של משחק הדיונון; העונה החדשה של חינוך מיני

משחק הדיונון: צבעוני כמו משחק ילדים, אכזרי כמו סדרה למבוגרים; עברה את שלב המשחק המקדים: עונה חדשה לחינוך מיני

בשיתוף המחלקה לתרבות – יצירה והפקה, מכללת ספיר


משחק הדיונון: כוח ומעמד הופכים הנאה לשעשוע חולני

 אכזריות ממכרת היא סוד הקסם של הסדרה החדשה של נטפליקס – משחק הדיונון – שבדרכה להיות הסדרה הכי נצפית של ענקית הסטרימינג. הסדרה הדרום־קוריאנית שכתב והפיק וואנג דונג־היוק, ושמדורגת במקום הראשון ברשימות הצפייה מהשבועות הספורים מאז יצאה, היא סוג של הכלאה בין משחקי הרעב, פרק של מראה שחורה והסרט זוכה האוסקר פרזיטים. היא מציגה עולם דיסטופי שבו כסף, כוח ומעמד הופכים הנאה לשעשוע חולני. 

456 שחקנים שספק אותרו ונבחרו, ספק הסכימו, כולם עם מצוקה כלכלית קשה, מגיעים למשחק הישרדות בו שלושה חוקים פשוטים: אסור לשחקן להפסיק לשחק, שחקן שמסרב לשחק ייפסל, אפשר לסיים את המשחק בהסכמת הרוב. במשך שישה סבבים שבהם הם מתחרים במשחקי ילדים כמו דג מלוח, הם מנסים לזכות בפרס המסמא של 40 מיליון דולר. הכסף, שמצטבר בכספת של חזרזיר, נערם בכל פעם ששחקן נפסל. ומהי פסילה? שחקן שיוצא מהמשחק נרצח במקום, באכזריות ברוטלית ומדממת. 

בין שלל ההתרחשויות המהירות של הפרק הראשון, רגע אחד קטן ומשונה טומן בחובו את הסיפור הבסיסי של הסדרה כולה. עוד לפני משחקי גולות ויריות, הדמות הראשית – סון ג׳י־הון (לי יונג-ג׳ה) – חותמת על הסכם ויתור על זכויותיו הגופניות לנושה מאיים ורצחני, שלו הוא חייב כסף. ככה פשוט, תשיג את הכסף, או תן לי כליה, חיים תמורת כמה שטרות.

בין חוסר אונים לחוסר ברירה, 456 המשתתפים שמאבדים את זהותם ברגע שנכנסו למשחק ומזוהים רק במספר המוצמד לדש מדיהם הירוקים, נעים בכל רגע בין חשיבות ערך חיי אדם, לבין חתירה לניצחון, שבו כל האמצעים כשרים.

משחק הדיונון בנטפליקס

משחק הדיונון בנטפליקס

מלבד העיצוב המרהיב והצבעוני, נראה שהסוד לסדרה הכי בינג׳ית בזמן האחרון, הוא ההזדהות הכפולה של הצופה; הנאה מהזוועה הגרפית שמוצגת על המסך, לצד הבנה שרוב האנשים היו משחקים מרצון, כשהחיים האמיתיים מחורבנים די באותה המידה. 

ההצלחה העצומה של הסדרה בעולם, וספציפית בארצות הברית, תפסה את נטפליקס לגמרי בהפתעה, במיוחד אחרי שלא נעשה מאמץ מיוחד לקדם את הסדרה. תעודת עניות קלה, למי שמתהדרת בתואר של מבינה ויוצרת טרנדים.

מבחינת בני נוער וצעירים, התרבות הדרום קוריאנית נמצאת מזמן בלב המיינסטרים. הדוגמה הבולטת ביותר היא מוסיקת הפופ הקוריאנית (KPOP), שעשתה דרך ארוכה מהשיר גנגם סטייל של סיי. להקות כמו BTS, שאחראים על הלהיט – Dynamite או BLACKPINK – נחשבות לחובה בכל פלייליסט עדכני שמכבד את עצמו. 

כנראה שבדיוק בגלל זה, למרות חוסר הקידום של נטפליקס, פרסום הסדרה והטירוף שנהיה סביבה, נעשה והתקבל בעיקר דרך הרשתות החברתיות. טיקטוק מלאה בסרטונים של תיאוריות קונספירציה סביב עלילת הסדרה, וממש לא יפתיע אם טרנד החלות לשישי יתחלף בקרוב בטרנד הכנת עוגיית דלגונה קוריאנית.

@bashtheentertainer

#ad When your playing #squidgame & Dj drops a Banger 😂😂 @boohooman #ad #fyp #bashtheentertainer

♬ original sound – BashTheEntertainer

@saifshawaf

How to make the perfect dalgona candy from the squid game

♬ Squid Game – Carrot

בלבול, תסכול, ועונג: עונה חדשה לחינוך מיני 

בקול ששון, והשקת קולקציית בגדים בהשראתה למותג הבגדים H&M, העונה החדשה של חינוך מיני (Sex Education) עלתה בנטפליקס. אחרי שהעונה הקודמת הסתיימה בדרמה ששמורה לטלנובלות טורקיות, אוטיס (אסא באטרפילד), אריק (שוטי גטווה) ומייב (אמה מקי) חוזרים לעוד שנה בתיכון (ואף מילה על זה שהם נראים יותר בכיוון של סיימנו אוניברסיטה). 

על רקע נופיה הפסטורליים של אנגליה הכפרית, העונה החדשה מבהירה שהיא עברה את שלב המשחק המקדים. הסצנה הפותחת אותה מלאה באקטים מיניים על שלל צורותיהם, בכל המינים, מגדרים וגילאים. יאללה בלגן. 

למי שלא לגמרי זוכר את העונות הקודמות (נטפליקס דאגה לסרטון רי־קאפ מעולה), אוטיס ומייב סגרו את הקליניקה שבה נתנו ייעוץ מיני, הצגת בית הספר שיכתבה את המחזה הקלאסי רומיאו ויוליה לגרסת חייזרים ופאלוסים הזויה, והמנהל הקפדן והלחוץ פוטר מתפקידו. אווירת יאללה בלגן כבר אמרנו?

אסא באטרפילד, חינוך מיני בנטפליקס

אסא באטרפילד, חינוך מיני בנטפליקס

במקומו נכנסה לתפקיד המנהלת החדשה הופ האדון (ג׳מיימה קירק). מי שיתרגש לראות שוב על המסך את מי שגילמה את דמותה של ג׳סה הבוהמיינית מ״בנות״, ומקווה לעונה נטולת חוקים והגבלות, טועה ובגדול. האדון אולי נראית מגניבה, אבל מתגלה כסטריאוטיפ קפדני ושמרן.

בין פעולותיה של האדון להפוך את התיכון האקלקטי והצבעוני ביותר על המסך, למכונה משומנת המתמקדת בהשגים בלבד, היא מחליטה לצבוע את הלוקרים של התלמידים באפור, ולשנות את קוד הלבוש לתלבושת אחידה. נרטיב שאמור להיות מובן, גם אם גם הוא שייך קצת לז׳אנר הטלנובלות, והפעם הארגנטינאיות שבהן.

birds

הבעיה היא שמעבר להתעסקות בנושאים מיניים מורכבים ובשיח חופשי, חינוך מיני היא גם שם נרדף לאסתטיקה טלוויזיונית מושלמת. התלבושות באווירת שנות ה־80, הצבעים הנועזים ואפילו האיפור מדויק, הפכו לסימן ההיכר ולחלק מההנאה שבצפייה; מה שקצת הולך לאיבוד בין כל האפור עם אפור.

ועדיין, גם בעונתה השלישיתף הסדרה שומרת על תמהיל מדויק של קרינג׳יות, הומור בריטי משובח, ושאלות שבדרך כלל לא עולות בשיעור חינוך מיני אמיתי; כמו גמירה נשית, מראה איברי המין (וההבנה שלכל אחד יש אחד מיוחד), ומיניות של בעלי מוגבלויות. בסופו של דבר זו סדרה ששווה מאוד לראות בתור נער.ה, אבל לגמרי עובדת גם למבוגרים שבינינו. 

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden