כל מה שחשוב ויפה
דינה פרלשטיין, ״רסיסים״
דינה פרלשטיין, ״רסיסים״

״רסיסים״: עלילת מתח סוחפת בקולנוע הנשים החרדי

דינה פרלשטיין מנתצת גבולות ומלהקת כוכבות: כריסטינה פלאסאס הספרדיה, גילה אלמגור ועוד, בסרט המבוסס על חיפוש ותגליות בעקבות הפיגוע בבואנוס איירס

הקושי ליצור קולנוע לא ממומן נדון רבות. לצד זה, הקושי בהפצת הסרטים אחרי צאתם, באופן שיגיע לקהלי יעד גדולים, נדון אף הוא. בואו נתבל את זה, אם כך, גם בקושי של נשים במאיות לשרוד בתעשיית הקולנוע כבמאיות פעילות, ונגלה תמונת מצב מורכבת. מדיוני סרק, בוועדות סגורות וברשתות החברתיות, נראה שבשוליים, קל להצביע על קליקות או לחפש אשמים. כך עשתה מירי רגב, שבתקופת כהונתה כשרת התרבות פעלה להקמת קרנות שייתנו ביטוי לפריפריה – מדרום ועד צפון – ושכחה לכלול בתוכן את ערביי ישראל ואת… ובכן, החרדים.

על השאלה כיצד ייתכן שעד עצם היום הזה, מעולם לא נתמך אף סרט חרדי בתקציב הפקה, יש תשובות מגוונות, חלקן כואבות. נוציא מכלל זה את החממות ליוצרות וליוצרים, גם חרדיים. ובעוד שתסריטים רבים נגנזים בסופו של דבר בהיעדר תמיכה כספית (כי קולנוע הוא מדיום יקר. אולי היקר ביותר), יוצרות חרדיות מגלות תושייה, וממשיכות ליצור ולייצר ולגעת בנושאים מורכבים, מנקודות מבטן הייחודית. וזה דורש אומץ ונחישות, משום שגם הממסד החרדי מערים קשיים משלו.

דינה פרלשטיין, ״רסיסים״

גילה אלמגור ב״רסיסים״

נראה שלמרות המכשולים הנערמים על דרכן, נשים חרדיות עושות סרטים ונשים חרדיות צופות בסרטים האלו (ונשים, לא רק חרדיות, משחקות בהם). וכך, ללא תקציבי ענק, בתי קולנוע ממוסדים או גופי שידור, מאחורי הפרגוד משגשגת תעשייה שמצליחה לייצר שוברי קופות. עניין של טעם והשקפת עולם, כבר אמרנו?

דינה, גילה וכריסטינה

מעבר לנושא המגזרי, ״רסיסים״, סרטה החדש של הבימאית החרדית דינה פרלשטיין, הוא חגיגת נשיות יוצאת מגדר הרגיל ונדירה, בקולנוע בכלל ובקולנוע הישראלי והחרדי גם יחד. ראוי לציין את הבחירה בשחקנית הענקית כריסטינה פלאסאס (Cristina Plazas) מגדולות שחקניות ספרד, זוכת פרס מיגל, שאף עבדה בעבר עם פדרו אלמודובר. וצדה מככבת גילה אלמגור, מגדולות שחקניות ישראל, ושורת שחקניות מצוינות נוספות בתפקידי מפתח, ביניהן דניאל גל, סמדר קילצ׳ינסקי, הילה סעדה (מלכת היופי של ירושלים), לונא מנסור (פאודה), סמירה סרייה, גלית גיאת ועוד.

עלילת ״רסיסים״, שצולם בידיו המיומנות של עמית יסעור, מתרחשת על רקע פיגוע גדול שהתרחש בבירת ארגנטינה, בואנוס איירס, בשנת 1994. בפיגוע ההתאבדות שהתרחש סמוך לבניין הקהילה היהודית, טרוריסט לבנוני פוצץ מטען נפץ שהוטמן במכונית תופת. בפיגוע נרצחו 85 בני אדם ונפצעו 330. אולם האירוע, שיוחס לארגון חיזבאללה בשליחות איראן, טוייח בהמשך על ידי שלטונות ארגנטינה.

הסרט נפתח בהקלדת עובדות, כאשר בשנת 2015 מבקש עורך דין יהודי ואמיץ בשם אלברטו ניסמן, לפתוח את תיק החקירה ולתבוע בכירים בממשלת ארגנטינה. עו״ד אדריאנה מוסקוביץ׳ (בגילומה של נתי קלוגר), מסתנוורת מפנס המכוון לעברה במושב האחורי במונית, העושה דרכה למשרדו של עו״ד ניסמן, ערב טרום התביעה המתוקשרת. אלא שמסתבר שמאוחר מידי. מישהו דאג למותו של ניסמן והאזור נסגר על ידי המשטרה המקומית.

מוסקוביץ׳ נאלצת לברוח, כשתיק המסמכים שהיה בידה נשאר מאחור. התביעה סוכלה לכאורה. כאן נכנסת לפעולה עו״ד אחרת, בשם אנה רסקין (בגילומה המצוין של נילי צרויה), שאביה נהרג בפיגוע והיא מבקשת להגיע לחקר האמת. המטרה הראשונה היא למצוא את קרובי המשפחה שנותרו, משימה שמתגלה כמאתגרת במיוחד.

העלילה שנפרשת על מוקדים שונים – ישראל, ארגנטינה, ספרד ולבנון – מתפתחת למותחן מורכב ורב תפניות, והתגלית שתיחשף במהלכה, תהיה לא פחות ממפעימה.

תני לקב״ה לנהל את העניינים

פלאסאס מגלמת דיפלומטית ואילו את בתה, לוסיה, מגלמת גילי איצקוביץ (מותק בול באמצע, כדברא). גילה אלמגור, שזוהי לה הופעת בכורה בקולנוע החרדי, מגלמת את רוזה, המארחת באכסניה שהיא גם מסעדה יהודית כשרה בספרד. לשמוע את רוזה אומרת ״תני לקב״ה לנהל את העניינים, מניסיוני שלי, הוא יעשה את זה יותר טוב ממך״, מפתיע ומרגש, כמו עומק החיבור בין הקולנוע היהודי לישראלי ולזה החרדי.

בעלילה חוצת גבולות, מצליחה פרלשטיין עם קאדר השחקניות המופלאות שליהקה, ליצוק פרקי סדרה שלמה, בעלילה קולנועית אחת, והכל תוך כדי שמירה על קצב פנימי ודופק, עם דמויות המעוררות רגש וסערה בלב הצופים.

״רסיסים״, סרטה ה־14 של פרלשטיין, הוא אחד השיאים הקולנועיים של הקולנוע החרדי, שהחל דרכו בסוף שנות ה־90 בישראל, וכיום מופץ ברחבי העולם. על הצלחתו של הקולנוע החרדי במשך יותר משני עשורים, ועל השינויים שחלו בו בעשור האחרון כתבתי בספרי ״קולנוע משלהן – סרטי הגל החדש של הקולנוע החרדי־נשי״ (רסלינג 2020/21). בעקבות ההצלחה, בהרבה מהתפוצות היהודיות כמו ארה״ב, רוסיה, דרום אפריקה ועוד, החלו הפקות סרטים חרדיים מתוצרת מקומית.

על רקע הקורונה, התקשו גם היוצרות והיוצרים הבולטים של תעשיית הקולנוע החרדי להמשיך בהפקות כסדרן. קולנוע זה שהינו עצמאי במהותו, מופק ללא תמיכת קרנות הקולנוע ומכספים פרטיים. מהיותו כזה, ובנסיבות המגיפה העולמית ומגבלותיה, כל עוד נמשכו הסגרים, התלבטו היוצרים אם להמשיך הפקות שהחלו או להקפיא הכל עד שהתמונה תתבהר.

פרלשטיין הייתה יחידה שלקחה את הסיכון והמשיכה לצלם מתוך אמונה שלמה שהמעז מנצח. כך קרה, ש״רסיסים״ הייתה ההפקה החדשה היחידה שהוקרנה לציבור הנשים החרדיות בחוה״מ סוכות, והאולמות היו מלאים מפה לפה. הסרטים החרדיים מוקרנים באולמות מאולתרים (אולמות חתונה, מתנ״סים, אולמות פיס, מקלטים ועוד) ואני שצפיתי בסרט באולם סמינר ירושלמי, הצטופפתי על כסא כתר פלסטיק יחד עם כ־700 נשים (בהערכה גסה), והתנאים לא העיבו על האיכות הקולנועית.


רסיסים
ישראל, ארגנטינה, ספרד, 2021
בימוי: דינה פרלשטיין

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

תגובה אחת

  1. ניר

    מעניין ומעורר השראה. מאיפה מגייסים את הכספים? הרי שקולנוע, נשים ודת זאת נוסחה מורכבת במציאות הישראלית.
    במילים אחרות, מי אלו שמממנים סכומים כאלה ונותנים יד לפמיניזם יהודי?

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden