כל מה שחשוב ויפה
נעם וינר, איך באים ילדים לעולם
נעם וינר, איך באים ילדים לעולם

איך באים ילדים לעולם: הגרסה המאוירת של נעם וינר

פות ופין, זרע וביציות, תינוקות מבחנה וזוג גברים: הספר ״ככה באתי לעולם!״ מסביר לילדים איך זה קורה *באמת*, עם האיורים של נעם וינר ש״היו צריכים להיות מסוגננים במידה מספקת כדי להיות כיפיים ולא מאיימים, אבל גם להישאר במחוזות המוכר״

יובל: הי נעם, מה קורה? שנה טובה, ומזל טוב על התוספת היחסית חדשה למשפחה 💚 שרלוונטית מאין כמוה לשיחה שלנו היום

נעם: הי יובל, תודה רבה. הכל טוב. כל חברי המשפחה, הוותיקים והחדשים, לומדים לאט לאט להכיר אחד את השני ומצפים גם לבקר בהקדם בארץ כשיתאפשר

יובל: כן, יכול לתאר לעצמי. כמה זמן את כבר בברלין?

נעם: בברלין מעולם לא גרתי. עברתי להמבורג ב־2014 ואחרי שנתיים וחצי עברתי לעיר קלן. גרה בגרמניה סך הכל שבע שנים

יובל: הו! משום מה חשבתי ברלין… הייתי בקיץ בדיסלדורף ובקלן, בחרת יפה (גם המבורג).

אבל בואי נדבר על הספר ככה באתי לעולם! שכתבה שהם סמיט בהוצאת כנרת, ושהקדשת ״לתינוק בבטן שלי, שהיה השראה מושלמת לספר הזה״. מעניין אותי איך הגבת כששהם פנתה אלייך, ואמרה לך שהיא רוצה שתאיירי ספר שמסביר *באמת* לילדים איך הדבר הזה קורה

נעם: קודם כל התרגשתי לקבל הצעה מסופרת נהדרת שכמותה, בלי קשר לנושא הספר. כבר בקריאה ראשונית הבנתי שזה הולך להיות ספר חשוב, שימלא חור בארסנל הספרים הישראלי.

בילדות שלי הדבר היחיד שנחשפתי אליו בנושא היתה קלטת וידאו מאוד מביכה שצפיתי בה בבית של חברים. הבנתי שזה יהיה אתגר גדול לאייר כזה ספר, גם בגלל החשיבות שלו וגם מבחינת המשקל הגדול שיש לאיור בספר – הטקסט והאיורים הינם מקשה אחת, גם מבחינת הלייאאוט וגם איך שהם עובדים ביחד, וזה הצריך מחשבה רבה ותכנון מראש

יובל: מה את יכולה לספר על הסגנון האיורי? כי זה ברור מהצהרת הכוונות – ומהטקסט – שזו אמנם פנייה לילדים אבל הנושא מורכב ולא מנסים לעדן אותו. כלומר, לא צריך את כל התיאורים הגרפיים, אבל קוראים לדברים בשמם: פות ופין וזרע וביציות ותינוקות מבחנה וזוג גברים

נעם: נכון. האיורים היו צריכים להיות מסוגננים במידה מספקת כדי להיות כיפיים ולא מאיימים, אבל גם להישאר במחוזות המוכר. לכן החלטנו שאחותו של התינוק תאייר את ההסברים שלו על הדרך שבה הוא נוצר, וככה הכל יעבור פילטר ילדותי שינגיש הרבה הסברים גרפיים. איפה שהיו נושאים כאלה ניסיתי לדייק ברמה המספקת להבנה ולא מעבר.

האיורים היו צריכים להיות מסוגננים במידה מספקת כדי להיות כיפיים ולא מאיימים, אבל גם להישאר במחוזות המוכר. רציתי להחדיר הרבה הומור ותנועה שיהלמו את הטקסט וימסכו מעט את המבוכה שעלולה להיווצר מנושאים מסוימים

אמנם לא ברמת הפשטה אותנטית של ציורי ילדים, שם לקחתי החלטה שהאיורים של הילדה יהיו יותר ״מפונשים״ כדי שלקוראים יהיה קל ומהיר להבין הכל. ובכלל, רציתי להחדיר הרבה הומור ותנועה שיהלמו את הטקסט וימסכו מעט את המבוכה שעלולה להיווצר מנושאים מסוימים.

רציתי לתת נוכחות רבה לסיפור המעטפת, של משפחה שיוצאת מבית החולים עם תינוק חמוד, המסע של הביתה, ההתאקלמות בבית. לתת תחושה שכל הדברים המביכים, המשמחים, המרגשים, כולם חלק מהחיים

נעם וינר. צילום: מ״ל

נעם וינר. צילום: מ״ל

יובל: אני מנסה לדמיין את תהליך העבודה, הראתן את האיורים לילדים.ות בגילאים שונים? או שסמכתן על הקומון־סנס שלכן (ושל העורכת יעל גובר והמעצבת אורית רובינשטיין שעשתה עבודה נהדרת)?

נעם: כשעבדתי על הספר לא הייתי עדיין אמא ואפילו בהתחלה גם לא הייתי בהריון. התהליך שלי היה מול שהם ויעל (העורכת) והוא היה ברובו יצירתי. הסתמכתי עליהן, בתור אמהות לילדים, להנחות אותי איפה עובר הגבול הנכון מבחינת מה מראים ואיך. וכן, גם הרבה קומון סנס ולנסות להבין מה היה יכול לדבר אלי כשהייתי ילדה קטנה

יובל: את יכולה לתת אולי דוגמה או שתיים לאיורים ספציפיים שאת אוהבת במיוחד או שהיו מאתגרים במיוחד?

נעם: האיור האהוב עלי, וזה שלקח הכי הרבה זמן, הוא האיור הראשון שגם עבר הסבה לאיור הכריכה. דרך האיור הזה פיתחתי את הדמויות והסגנון האיורי שבספר. דרכו גם החלטתי מי תהיינה הדמויות בסיפור. 

על הרכב המשפחה החלטנו תוך כדי תנועה ולא מראש. הטקסט היה יותר גולמי בהתחלה והתמצק והתדייק לפעמים לפי החלטות איוריות. לפעמים האיורים הכתיבו שינויים בטקסט ולפעמים הפוך. גם לא ידעתי כמה רחוק אני רוצה לרוץ עם הסצנה של מסיבת העיתונאים. בסוף החלטנו שמספיק קצת מיקרופונים בהתחלה ועוד הופעה קטנה שלהם לקראת סוף הספר, כשהמשפחה המורחבת גם מבקרת וזה הספיק. היו מספיק רבדים של התרחשויות גם ככה ולא רציתי להכביד עם עוד התרחשות.

מה שאני עוד מאוד מחבבת הם האיורים שאחותו של התינוק עושה. לקראת סוף העבודה הרגשתי שמאוד השתחררתי ואפילו סיגלתי לעצמי איזה הומור ילדותי. בהסבר על לידות מרובות ילדים הייתי מאוד מרוצה מאיור של חמישיית ילדים שהיא קבוצת כדורסל שקולעים לסל כשעומדים אחד על כתפי השני. ככה מטופש, ככה מצחיק

יובל: לגמרי. אני מאוד מחבב את הכפולה של מירוץ הזרעונים (כל הקודם זוכה!)

נעם: זה רעיון נהדר של שהם 🙂

יובל: אז אני רוצה לשאול: כשאת מסתכלת על הספר הזה, איפה את רואה אותו במכלול העבודות שלך – איפה הוא ממשיך איזה קו או סגנון או רעיון? היה בו משהו חדש או אחר שהפתיע אותך?

נעם: אמנם לקח הרבה זמן לאייר את הספר, אבל דווקא לא בגלל הסגנון. החלטות עקרוניות של הצגה של מידע (הרובד של לידה וחזרה הביתה עם תינוק ובתוכו הסברים באיור ילדותי), עימוד ועיצוב, כמה חברי משפחה יהיו ומי הם, הן אלה שלקחו זמן רב. אבל מבחינת הסגנון האיורי החלטתי יחסית מוקדם ללכת על סגנון נגיש עם טכניקת העבודה שאני רגילה לעבוד בה (מברשת עפרון בפוטושופ).

רציתי טיפה לשחרר את הקו. לא לפחד להשאיר הרבה מהלבן של הנייר חשוף. אם באיורים שעשיתי ל״גדולים״ הייתי כבדה עם היד עם ניצול הפורמט ומתיחת הגבולות בסיגנון, פה רציתי קצת להיות יותר אינטואיטיבית ופשוט לסגנן בצורה שמיטיבה עם הטקסט ומנגישה אותו; להשאיר את עצמי והסגנון שלי כמאיירת קצת יותר בצד ויותר להתמקד בטקסט ולשרת אותו כדי שהספר יעבוד בצורה מטיבית וידבר לקוראים הצעירים. הייתי רוצה אולי יותר לשחרר את הקו שלי בספר הבא ואולי אפילו לחזור לעבוד קצת מחוץ לפוטושופ. אני תמיד אומרת את זה, אבל אולי בפעם הבאה זה באמת יקרה 🙂

יובל: נהיה אופטימיים! מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד שלא אמרת?

נעם: אמנם עבדתי על הספר בזמן ההריון, אבל גם זה לא הצליח להכין אותי לחוויה של לידה ואז להורות. זה בהחלט יותר מעניין וצבעוני מכל סיפור מאויר, גם לטוב וגם לרע.

בכל מקרה, שמחתי להתארח אצלך לראיון ולהוציא קצת את הראש מהשוחות מלאות החיתולים וצעצועים מרשרשים. תודה יובל וד״ש לכולם בישראל. מקווה להתראות בהקדם במציאות שפויה יותר

birds

*כוכבית מייצגת שדות חובה

4 תגובות על הכתבה

  1. בת ישראל

    פשוט בושה שבמדינת היהודים נותנים יד לתועבה הזו
    אוי לכם לאחרית הימים

  2. גילי

    איורים יפים! יחד עם זאת לא הייתי רוצה שילדיי יקראו בספר הזה….

    1. נ

      יפה שכותבים אישה בהיריון
      ראיתי ספרים בישראל שאומרים אדם בהיריון. ממש מחקו את הייחוס הנקבי להיריון כי יש זוגות שעשו שינוי מין ועדין לא אמרו שהרחם הוא נקבי לנשים אלא נתנו תחושה שגם לגבר ולכל גבר יכול להיות רחם. בשם הפוליטיקל קורקט הטעו . שמחה שזה לא ככה פה.

  3. נ

    יפה שכותבים אישה בהיריון
    ראיתי ספרים בישראל שאומרים אדם בהיריון. ממש מחקו את הייחוס הנקבי להיריון כי יש זוגות שעשו שינוי מין ועדין לא אמרו שהרחם הוא נקבי לנשים אלא נתנו תחושה שגם לגבר ולכל גבר יכול להיות רחם. בשם הפוליטיקל קורקט הטעו . שמחה שזה לא ככה פה.

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden