כל מה שחשוב ויפה
אפרת גל־נור, המוזיאון ברמת גן 2021, מתוך תערוכת הפתיחה המחודשת של המוזיאון
אפרת גל־נור, ״המוזיאון ברמת גן״

״כמו תערוכה שנפלה בה פצצה״: התערוכה במוזיאון רמת גן מתפרקת

הגישור נכשל, העבודות יוסרו מהקירות. המוזיאון: נקדם שיח ונהלים לאי־התערבות פוליטית בהחלטות מקצועיות. עיריית רמת גן: העיר אמרה את דברה ולא תכנע לשום איום או תכתיב גם אם המוזיאון יצטרך להיסגר

המגעים בין עיריית רמת גן לנציגי האמנים המציגים במוזיאון רמת גן לאמנות ישראלית נקלעו אמש (ב׳) למבוי סתום. אחרי ניסיון גישור שארך מספר ימים לא הצליחו הצדדים להגיע להסכמה. ראש העיר דרש שהעבודה שבמרכז המחלוקת – ״ירושלים״ של האמן דוד ריב – תועבר למחסן סגור ותתאפשר הצפייה בה רק על פי בקשה של מי מהקהל, ובימי שבת בלבד. האמנים דרשו להותיר את העבודה ב״מחסן הגלוי״, שבו הציבה אותה האוצרת מלכתחילה, והציעו ליצור תנאי תצוגה מוגבלת, באמצעות קיר חוצץ שיסתיר את העבודה, שתלווה בהסבר מודרך ובשילוט מתאים.

בעקבות פקיעת הליך הגישור התחייבו נציגי העירייה כי העבודות יארזו בקפידה וישלחו לאמנים ביממה הקרובה, ובתנאי שהעבודות נמצאות בבעלותם של האמנים ולא בידי גורם שלישי המתנגד לכך. כיוון שמרבית האמנים מבקשים להסיר את עבודותיהם, התערוכה שהייתה אמורה להיות תערוכת הפתיחה החגיגית של המוזיאון, מתרוקנת מתכניה ובפועל היא עומדת להיסגר.

חלום רע שמתגשם

שלוש עבודות מסדרת ״ציורי פעולה״ של זויה צ׳רקסקי מוצגות בתערוכה. היא עצמה הייתה מעוניינת להסיר את שלושתן מהקירות אבל אחת מהן לפחות, שהגיעה למוזיאון מאוסף הילה ורן רהב, תישאר על פי רצון האספנים. עבודה אחרת מאוסף צקי רוזנפלד, הגלריסט של צ׳רקסקי, תרד, והשלישית שייכת לאוסף פרטי אחר ועדיין לא ידוע מה יוחלט לגביה.

המחסן הגלוי ועבודתו של דוד ריב בתלייה המקורית

המחסן הגלוי ועבודתו של דוד ריב בתלייה המקורית

זויה צ׳רקסקי

זויה צ׳רקסקי. צילומי העבודות: מ״ל

לימור צרור, עבודה מיוחדת למקום

לימור צרור, עבודה מיוחדת למקום

סדרת ציורי הפעולה הוצגה בביתן הלנה רובינשטיין של מוזיאון תל אביב בשנת 2006, והעבודות בה מציגות את המוזיאון כזירת בלהות, במה לאירועים אלימים ורבי נפגעים. התערוכה הנוכחית במוזיאון רמת גן, החל מהכותרת ועד אחרונת העבודות שבחרה האוצרת, סבטלנה ריינגולד, מכוונת למתח בין האמנות לממסד.

״זה נעשה בתקופה שבה התגעגעתי לזמנים שאפשר היה לזעזע אנשים עם ציור״, אומרת צ׳רקסקי, ״זה כמו חלום שלי שדווקא עכשיו התגשם. כל הפרויקט בשעתו בהלנה רובינשטיין (2006) היה מתוך תחושה של חוסר יכולת להזיז משהו למישהו, והנה עכשיו העבודות האלה מוצגות בקונטקסט – ויצא כאילו הפרפורמנס הכי חזק של התערוכה הזו הוא של ראש העיר״.

חלום רע?

״זה מאוד מבאס, כי הבניין מדהים וזה היה יכול להיות ממש מקום חשוב במפת האמנות בארץ. כולם כל כך ציפו לפתיחה של המוזיאון וחבל שראש העיר לא יודע מה לעשות עם הנכס הזה ויוצא לסיבוב הופעות בפייסבוק. זו מתנה שנופלת לידיים הלא נכונות״.

זויה צ׳רקסקי: ראש העיר רוצה שהעבודה תוצג בחדר נעול, בחושך ורק בשבת. וזה אחרי שהוא עצמו עשה לזה כזה פרסום. אולי אני אחביא את זה מתחת לחצאית וכל מי שייכנס למוזיאון אשאל רוצה לראות משהו מגניב?

איך ייראה המוזיאון כשיירדו העבודות מהקירות?

״כמו תערוכה שנפלה בה פצצה. אני לא יודעת מה יעשו במקום זה. אולי לכרמל שאמה הכהן יש רעיונות – לא יודעת אם ראית, מאז שהוא נכנס לתפקיד העיר התמלאה בציורי קיר דקורטיביים, עם שורות משירי שלמה ארצי. יש אחד כזה אפילו על בניין לשימור – בית האזרח בלב רחוב ביאליק״.

לדברי צ׳רקסקי, שהיא גם תושבת רמת גן, המגשר יגאל בן שלום עשה מאמץ אמיתי להגיע להסכמה. ״ראש העיר רוצה שהעבודה תוצג בחדר נעול, בחושך ורק בשבת. וזה אחרי שהוא עצמו עשה לזה כזה פרסום. אולי אני אחביא את זה מתחת לחצאית וכל מי שייכנס למוזיאון אשאל רוצה לראות משהו מגניב?״.

birds

קבוצת האמנות סלה־מנקה, בשיתוף עם ניר יהלום וקטורה מנור, מציגה בתערוכה עבודה מונומנטלית – סוכה שהיא שחזור כמו־מדויק של סוכת משפחה יהודית מהעיר פישאך בגרמניה, מ־1840. הסוכה המקורית נמצאת באוסף מוזיאון ישראל, אחרי שהוברחה לארץ בתקופת השלטון הנאצי, מפורקת לחלקיה. העבודה של סלה־מנקה נעשתה ב־2017 והוצגה במרכז מעמותה בבית הנסן בירושלים בתערוכה ״נופים נפקדים״.

התרגשתי לראות אותה במוזיאון רמת גן. עכשיו תפרקו אותה?

״תודה, גם אנחנו התרגשנו לראות אותה. זה מעניין במיוחד כי הסוכה עוסקת במחיקה וצנזורה בתוך עצמה״, אומר דייגו רוטמן מקבוצת סלה־מנקה. ״בתוך הסוכה מצוייר נוף העיר שנמחקה ממנו הכנסייה. במסגרת המחקר שלנו שאלנו על כך את האוצרת לאמנות יהודית ממוזיאון ישראל, רחל צרפתי, והיא אמרה שבצילום רנטגן רואים את הכנסייה שהייתה ונמחקה. אנחנו החזרנו אותה לפי הצילום – מצד אחד הסוכה היא רפליקה ומצד שני אנחנו מציירים ציור מעודכן, שיותר קרוב למקור מהמקור עצמו״.

סלה־מנקה, ניר יהלום, קטורה מנור. שחזור סוכת פישאך

סלה־מנקה, ניר יהלום, קטורה מנור. שחזור סוכת פישאך

יודעים למה נמחקה הכנסייה מהנוף?

״אחת הסברות היא שהמשפחה בעלת הסוכה הפכה לדתית יותר. אפשרות אחרת היא שהצייר שנשכר לעבודה היה נוצרי והוא צייר את הכנסייה, אבל המזמינים לא היו מרוצים. אגב, במסע שעשינו לשם גילינו שבית הכנסת הפך להיות מרפאת שיניים. ראיינו את הרופא – ובסוכה שלנו עשינו גרפיטי של מגן דוד״.
בהיותה עבודה מורכבת במיוחד הסוכה לא הוצגה מאז, וכעת זכתה לחשיפה קצרה מדי, לעומת התקופה בת חצי שנה שהייתה אמורה להיות מוצגת התערוכה במוזיאון רמת גן.

ומה עכשיו?

״אנחנו נפרק את הסוכה, אבל זה יותר מורכב מאשר להסיר עבודה מהקיר. המוזיאון הבטיח לעזור. זה חבל, אבל לנו אין ברירה״.

אתה רואה עוד פתרונות אפשריים?

״כמי שלקח חלק במו״מ, אני חושב שנתנו את כל האפשרויות הסבירות ולא זכינו להתייחסות רצינית. ההצעה הנגדית שקיבלנו (להחזיק את העבודה במחסן סגור ולהראות אותה למי שמבקשים זאת, רק בשבת) היא מבישה, עד כדי כך שהיה אפשר לחשוב שזו בדיחה״.

אפשר לומר שראש העיריה ניצח בקרב והפסיד במערכה?

״אני לא יודע. נדע עם הזמן איך יגיב עולם האמנות ואם זה ישפיע או לא ישפיע בטווח הארוך״.

דייגו רוטמן: כמי שלקח חלק במו״מ, אני חושב שנתנו את כל האפשרויות הסבירות ולא זכינו להתייחסות רצינית. ההצעה הנגדית שקיבלנו היא מבישה, עד כדי כך שחשבנו שהיא נאמרה בצחוק

האמנית ענבל מארי כהן, שמציגה במוזיאון עבודה משתפת קהל שהיא מעין ״משאל מבקרים״ דמוי קלפי, אמרה שהפרשה מציפה את האחריות החברתית שמוטלת על עולם האמנות: ״העבודה שלי במוזיאון רמת גן מדברת בדיוק על התרחישים שמתחוללים כעת ומציעה ביטוי ציבורי לשאלות הגדולות שנשאלות כעת.

״אמנות היא ראי. תפקידה לשאול ולהציף אמת. אמנות מבקשת לסובב את הראש ולראות את האש ולא הצללים (על פי משל המערה של אפלטון). זה כוחה הגדול והמחויבות שלנו כאמנים לשמור ולעמוד מול הכוחות הפועלים להשתיק אותה. לצנזר אותה. לבטל אותה. אני שמחה על כל הפרשה הזו ועל האחריות המוטלת עלינו כאמנים מכל המדיות, אמנות פלסטית, משחק, קולנוע, תיאטרון, מחול, ספרות – להגדיר את גבולות ואופן הביטוי בישראל״.

בהודעת האמנים נכתב: ״אנו קוראות.ים לנצל את המשבר לקידום של ניסוח והסדרת עצמאותם של המוזיאונים ונוהל של אי־התערבות הדרג הפוליטי המקומי והארצי בתכניהם״.

ענבל מארי כהן, אמנית טובה דיה

ענבל מארי כהן, עד מתי

מחמוד קייס


סגן ראש העיר, רועי ברזילי, בתפקידו כיו״ר ומנכ״ל בפועל של המוזיאון, מסר בתגובה מטעם המוזיאון: ״מוזיאון רמת גן לאמנות ישראלית מביע צער ואכזבה על תוצאות הליך הגישור בין האמנים לנציגי עיריית רמת גן. המוזיאון היה שותף לכל המהלכים למציאת פשרה ופעל בנחישות לקידום המשך קיומה של התערוכה. לאור העובדה כי לא הושגה הסכמה, ובהחלטת האמנים, רוב עבודות התערוכה ׳המוסד׳ יוסרו והתערוכה במתכונתה המקורית תינעל. בימים אלה יתכנס הצוות המקצועי במוזיאון לבחינת המהלכים האוצרותיים ולתכנון התערוכה הבאה.

״המוזיאון ייזום סדרת אירועים, מפגשים, דיונים ורבי־שיח פתוחים סביב הסוגיות המרכזיות שהציף המשבר ולקידום הסדרת האוטונומיה של מוזיאונים וניסוח נהלים חד משמעיים בדבר אי התערבות כל הדרגים הפוליטיים יהיו אשר יהיו, בתכניהם ובהחלטות האוצרים והצוותים המקצועיים כמתחייב בחוק המוזיאונים.

״המוזיאון ינקוט בפעולות אלה בשיתוף עם הארגונים המקצועיים של אוצרים, אמנים, ומוסדות תרבות ואמנות וגופים חינוכיים. המוזיאון רואה במשבר, הזדמנות להעלות לדיון נושאים ערכיים ועקרוניים ולקדם יעדים מהותיים לקידום האמנות הישראלית, לקידום מוזיאונים ומעמדם במרחב התרבות המקומי, בתוך קהילת האמנות, בקרב שוחרי תרבות, ובקרב הציבור הרחב, בהם ילדים ונוער. אנו רואים חשיבות רבה בקידום השיח והיעדים הללו במישורים מקצועיים, אתיים וחינוכיים״.

מעיריית רמת גן נמסר בתגובה: ״חבל שאחרי החלטות חדות וברורות של בית המשפט והוועד המנהל של המוזיאון יש מי שלא משלימים עם המציאות הציבורית והמשפטית שבישראל 2022 לא ניתן לכפות על אף אחד להיות שותף להצגת מסרי הסתה, גזענות ואנטישמיות וכן לא לכפות על בני אדם להחשף למסרים פסולים כאלה. העיר אמרה את דברה ולא תכנע לשום איום או תכתיב גם אם המוזיאון יצטרך להיסגר לתקופה ולהיפתח מחדש״.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

3 תגובות על הכתבה

  1. יוסי

    ככה זה כשפוליטיקאי סוג ת' הופך לראש עיר ופועל ממניעים פופוליסטיים ובניגוד לסמכויותיו.
    כל דאלים גבר…

  2. גל

    כל התערוכה כולה עושה הרושם נעשתה במתכונת של להכעיס כאילו נבנתה במיוחד כדי לעצבן את ראש העיר שיש לו גישה ימנית ואג'נדה ציונית. האוצרת הלא חכמה במיוחד , רצתה לתת יריית פתיחה ורעש איימים מבלי לשים לב לנפשות הפועלות מסביב כשכל מה שמעניין אותה זה תכף ומיד לייצר באזזזזזזז של ביקורת לממסד העירוני, שכן הארצי כבר התחלף לו זה מכבר אם היא לא שמה לב, ויש לנו ממשלה המורכבת מכל סוגי העם. לבחור בפתק בקלפי של איך לחבר בין אמנות שכתוב עליה חרא והיא מייצגת את תנועת יש גבול הסרבנית עם ראש עיר ימני וכשהכל יקרה תכף ומיד מבלי לקרוא את המפית תוך פגיעה חסרת רגישות בבני אדם ובממסד שהשקיע עשרות מליונים בהקמת מבנה חדש ויוקרתי לאמנות, לעשות מבלי לחשוב, לדרוס מבלי לתת את הדעת, מבלי להרהר ולו שניה בתמונה הכוללת. כאילו רק אותם אומנים המשתתפים בתערוכה הזאת והאוצרת הינם ראויים ושווים בגלל האג'נדה שלהם הפוליטית, והם אלה שקובעים מהי אמנות ועדיף כמובן שתהא פוליטית במיוחד ונוטה לצד אחד בלבד במפית הפוליטית. ואם מדברים על צד אחד בלבד, איפה באה לידי ביטוי בתערוכה זו הגישה הימנית אם האג'נדה של התערוכה הינה פוליטית כולה? אמנות אמורה לשקף בתערוכה רבת משתתפים כזו את כל כיווני הקשת הפוליטית. ולא צד אחד. יכולים האומנים והאוצרת להבין והם יבינו ממרחק של זמן כמה בטפשות , באטימות ובחוסר רגישות הופקה התערוכה הזאת ולו רק בגלל שאיננה משקפת את כל חלקי הקשת הפוליטית , בגלל חוסר רגישות לאנשים שעבדו והקימו מבנה מושלם וחדש עבור האמנות, כמה תמיכה באמנות כן היתה שם , כמה רצון טוב, ואוי כמה חרא.

  3. נציג

    מוחמד של חרא הייתם מציגים ?
    כאן נגמר הדיון.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden