כל מה שחשוב ויפה
TAG#. צילומים: מ״ל
TAG#. צילומים: מ״ל

מוזיאון פופ־אפ #3: התנגשות עולמות (במובן החיובי) נדל״ן, אמנות ותיירות

150 יוצרים הפכו שני בניינים ברחוב פנקס לעולמות רבודים וצבעוניים, שעוטפים את הצופים ומספקים הזדמנויות סלפי משובחות, באירוע שיימשך 10 ימים

״אני רואה את העתיד והוא…״ המממ. האמת היא שאף אחד אינו רואה את העתיד. אחרת ודאי היינו עומדים המומים בפתחו של מוזיאון הפופ־אפ ברחוב קצנלסון בתל אביב, בינואר 2020, ורואים את סוף העולם כפי שהכרנו אותו. האמנים שהציגו אז, היו אולי עוסקים בניסיון לעצור את הזמן ולסובב אותו לאחור. שום דבר לא הכין אותנו למה שקרה מיד אחר כך. אבל אחרי שנתיים של קורונה, חזיונות לעתיד הם אחת התמות של מוזיאון הפופ־אפ החדש, שייפתח מחר (ג׳, 1.2) ברחוב פנקס בתל אביב. התמה השנייה, אגב, היא החיים בצל הקורונה.

כ־150 יוצרים מייצרים עבור הקהל (וקודם כל עבור עצמם, כנראה) מרחב של עולמות רבודים וצבעוניים, מלאי כישרון, שעוטפים את הצופים ומספקים הזדמנויות סלפי משובחות, אבל גם עניין אמנותי לא מבוטל, באירוע שיימשך עשרה ימים. גרסת 2022 של מוזיאון הפופ־אפ של חברת הנדל״ן אנשי העיר משתרעת על שני בניינים צמודים ברחוב פנקס 11-13, והצמד הזה, כמו גם רוח התקופה, שימשו כמקור השראה לבחירת הנושאים שמחברים בין עבר/הווה/עתיד. ומה יותר מתאים, כשמדובר במקום שהיה עד לאחרונה בית ל־24 משפחות, מחר ייהרס ומחרתיים יצמח מחדש כמגדל עירוני מרובה דירות בפרויקט התחדשות עירונית.

דור פלג

דור פלג

אנג׳ל כליף

אנג׳ל כליף

אפרת ירון

אפרת ירון

דניאל פילוסוף

דניאל פילוסוף

מוזיאון הפופ־אפ הראשון שיזמה החברה נפתח ביום הבחירות (הראשונות) של 2019, ברחוב קליי, ומשך קהל של כ־22 אלף איש בחמישה ימים. בינואר 2020 כבר עמדו כ־25 אלף איש בתור, חלקם אף בגשם, לראות את הפופ־אפ השני, בבניין ברחוב קצנלסון, ערב הריסתו. ואולי זו דווקא כן הייתה איזו הצצה לעתיד – העמידה בתורים הפכה לעניין שבשגרה בימי הקורונה, תור לבדיקות, תור לחנויות קטנות וגדולות ותור לתערוכות מושכות קהל, כמו הרטרוספקטיבה המדוברת של יאיוי קוסאמה במוזיאון תל אביב.

הסבלנות החדשה שפיתחנו משלבת ידיים עם הסקרנות הטבעית (שלא לומר מציצנות לבתים של אחרים) ועם הפופולריות הרבה של הז׳אנר של אמנות רחוב – שבה התפרסמו מוזיאוני הפופ־אפ הקודמים. אחת הסיבות להצלחה היא שילוב מוצלח של עולמות: נדל״ן ואמנות, תיירות וסקרנות, בתוספת המרכיב של זמניות – שמטעין את האירוע באנרגיה של דחיפות ורצון שלא להחמיץ (FOMO).

אפשר לראות בתור הצפוי למוזיאון הפופ־אפ, שיהיה פתוח במשך עשרה ימים (וסגור בשבת, לטובת השכנים במקום), תופעה מבורכת דווקא. העובדה שהרבה פחות ישראלים נסעו לחו״ל בשנתיים האחרונות, אף היא תורמת לצורך התיירותי שלנו בתרבות, ומושכת לפתחם של מוזיאונים ותערוכות מכל הסוגים גם אנשים שמעולם לא התעניינו באמנות (לפחות לא בגבולות הארץ. בחו״ל, כתיירים, זה סיפור אחר).

לא רק אמנות, לא רק רחוב

האמנים המשתתפים באירוע נבחרו מתוך כ־600 הצעות שהגיעו בעקבות פרסום קול קורא. זהו מבצע מאורגן היטב, ורחוק מהדימוי שדבק בו (ואולי היה פעם מקור ההשראה לסוג זה של מופעים) – כסוג של השתלטות ספונטנית של אמנים על בניינים נטושים והפיכתם לקנבס יצירתי גדול. את מוזיאון הפופ־אפ האורבני יזמו ומפיקות יערה זקס, האוצרת את הפרויקט ונוי שי, אשת שיווק בתחום הנדל״ן, בשיתוף עם חברת הנדל״ן אנשי העיר מקבוצת רוטשטיין.

זקס בחרה אמנים מתחומי הסטריט ארט, גרפיטי, ציירים, מאיירים, מעצבים גרפיים, ארט דירקטורים במשרדי פרסום ובחברות הייטק, מעצבי תפאורה, אדריכלים, אמני מיצב ומיצג. הצופים משוטטים בין הדירות והחדרים, שכל אחד מהם – סלון, מטבח, חדר שינה, שירותים ומקלחת – הפך ליצירה טוטאלית, אימרסיבית, העוטפת את הבאים ומכניסה אותם לראש של האמן.ים.

birds

״בהכנסת אמנות רחוב לתוך חללי הדירות מתקיים מרחב פתוח שמאפשר לשבור את החוקים ולטשטש את הגבולות בין מותר ואסור״, אומרת זקס.

הטשטוש הזה מתקיים גם בין הפרויקטים האישיים של היוצרים לבין הפרויקטים הפרסומיים של נותני החסויות – הפעם מותגי אלכוהול כמו ג׳וני ווקר וקמפרי, מותג הרכב סיאט ועוד – שהחללים שעומדים לרשותם ״נצבעים״ בצבעי המותג והלוגו שלו, אך נעשים בטכניקות של אמנות רחוב ובסגנון שמשתלב בהמולה האורגנית של שאר הבניין.

עדן כליף

עדן כליף

שירה קורח ולנה בורנשטיין

שירה קורח ולנה בורנשטיין

בן אל משיח

את האמנים המשתתפים היא בוחרת לפי מספר קריטריונים – ביניהם מקוריות, יכולת ביצוע והוצאה לפועל של התוכניות הגרנדיוזיות שהם עצמם מציעים, איכות העבודות כמובן, אבל גם הניסיון להתחדש ולהפתיע, אומרת זקס: ״בתערוכה השלישית רציתי לראות התפתחות קונספטואלית של העבודות של האמנים וגם של התערוכה כמכלול, שמתפתח מאירוע לאירוע.

״כפי שהנושא משתנה כל פעם ברוח התקופה, וכפי שאני – וכולנו – עברנו שינוי משמעותי בשנתיים האחרונות, חיפשתי לראות התפתחות ושינוי אצל האמנים, עבודות וסגנון שונה ממה שהוצג עד כה, על מנת לאתגר את האמנים והגבולות שלהם, אך גם לגוון לקהל שכבר ראה בעבר את התערוכות ולחשוף אותו לסגנונות חדשים ומעודכנים״.

מה הכי הפתיע אותך?

״הפתיע אותי לראות את הקורונה במשקפיים של האמנים. אנחנו חיים בתקופה שההיסטריה שהתקשורת מייצרת נמשכת כבר שנתיים וכל חוויית הקורונה מסביב מרגישה כמו סוף העולם ימינה. ופתאום, כשיצא הקול קורא לאמנים הופתעתי לטובה מהאינטרפרטציה שלהם לנושאי התערוכה. יש המון שימוש בהומור ביחס לקורונה, ויש שימוש יצירתי בניסיון להעביר רגשות ותחושות שלא תמיד קל לתקשר – מדבר אמורפי ליצירה ויזואלית, וכל זה עם פאנץ׳ מהדהד״.

הפרויקט רותם את האמנות לפרסום ושיווק תדמיתי של פרויקט נדל״ן, ואולי בכך חסרונו, אך יתרונו הבולט – שהוא עושה זאת בלי להתחפש ובלי להתנצל. האמנים מקבלים תקציב למימון הפרויקטים ובמה נפלאה לחשיפה אינטנסיבית

איזה נושאים בולטים לעינייך יותר מבעבר?

״כיף לראות שהרבה אמנים בחרו להתייחס לנושא של השפעת האדם על כדור הארץ ואיך לנו כאינדיבידואלים וכחברה יש כוח ואחריות לשנות זאת. בעיניי זה מדהים שהאמנים יכולים להנגיש ולהנכיח נושאים כאלו לקהל הרחב. ובעצם דרך האמנות שלהם לקחת חלק בהעלאת המודעות ובשינוי שכולנו חייבים לעשות, ובהקדם, ביחס לכדור הארץ ולסביבה״.

מרינה פוזנר, יעל שקד, אסף סנזר RINA

מרינה פוזנר, יעל שקד, אסף סנזר RINA

ענבר רייך

ענבר רייך

Ziv Deen

Ziv Deen

הקורונה נוכחת לפעמים בהומור ולפעמים במראות מטרידים ודיסטופיים. את שומרת על המינון הנכון, בין משעשע למזעזע?

״בחלוקה לשתי תמות, ולשני הבניינים, הנושא הראשון עוסק בעבר הקרוב ובהווה – בעידן החדש שאליו נקלענו – תחת הכותרת WAKE ME UP WHEN 2022 ENDS. אופי היצירות האמנים התבקשו לתת את האינטרפרטציה שלהם לנושאים כמו ריחוק חברתי, סדר עולמי חדש, התפיסה החדשה של מרחב הבית לעומת החוץ וההשפעה של האדם על העולם. במציאות יומיומית חדשה ומפתיעה שלפעמים נדמית כחלום, איך התקופה השפיעה על כל אחד ואחת מאיתנו. הנושא השני הוא העיסוק בעתיד I CAN SEE THE FUTURE AND IT'S…״.

בין אוטופיה לדיסטופיה?

״בימים אלו בישראל ובשאר העולם, מתחילים לצאת בהססנות בחזרה לחיים שכאילו אחרי הקורונה, ולחשוב על העתיד החדש ואיך הוא יראה. וכן יש אופטימים שרואים את העתיד ורוד יותר ויש כאלה שרואים אותו אפל במיוחד״.

הפרויקט רותם את האמנות לפרסום ושיווק תדמיתי של פרויקט נדל״ן, ואולי בכך חסרונו, אך יתרונו הבולט – שהוא עושה זאת בלי להתחפש ובלי להתנצל. האמנים מקבלים תקציב למימון הפרויקטים שהציעו (חלקם עומדים במסגרת התקציב וחלקם משתוללים וחורגים ממנו) ובעיקר – מקבלים במה נפלאה לחשיפה אינטנסיבית.

חלקם עושים זאת להנאתם, ושמחים להיות חלק מהחגיגה – וזו אכן חגיגה סוערת ומרגשת, אחרים מעידים שההופעה באירועי הפופ־אפ הקודמים הביאה לפתחם הצעות עבודה, פרויקטים ופרנסה. הם נהנים מאתגרים מקצועיים ושיתופי פעולה עם חברות – מפייסבוק וגוגל ועד לבתים פרטיים ולפרויקטים עירוניים בהזמנה. המתח הקיים בין אמנות גרילה לאמנות מוזמנת אינו תקף כאן, אבל הסגנון האישי והאמירה (למי שיש) יכולים להיראות ולהדהד לקהל רב בהרבה ממי שייחשף לתערוכה או אפילו לציור ברחוב.


מוזיאון הפופ־אפ 3
אוצרת: יערה זקס
רח׳ פנקס 11 ו־13 תלאביב
1-11.2.22, הכניסה חופשית

עפרה אייל

עפרה אייל

SPINE

SPINE

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden