כל מה שחשוב ויפה
מתן אורן. צילום: פלורה דבורה
מתן אורן. צילום: פלורה דבורה

ת״א תרבות: ״כמו חצר פנימית של בניין מגורים גדול״

כשמתן אורן התחיל לנהל את ״תא תרבות קרית המלאכה״, הוא שאל אמנים מה הם היו רוצים מהעירייה, והתשובה כמעט תמיד הייתה תערוכה וכסף. ״יש כאן רצון לענות על צורך אחר, שפועל פנימה, לתוך העשייה ואל המערך שתומך בה״ 

יובל: הי מתן, מה שלומך בימים אלו של כאוס עולמי?

מתן: הי יובל, אני בטוב, רוצה להאמין שדברים יסתדרו לבסוף. אני אדם אופטימי סך הכל

יובל: באמת אופטימי או משלב עם הרבה הדחקה והכחשה?

מתן: להפך: אני מרגיש שבתקופה האחרונה, לפחות מבחינה אישית, אני יותר במקום של התבוננות ומודעות

יובל: יפה. שמח לשמוע. ובוא נדבר על התפקיד החדש ועל ת״א תרבות שייחנך בשעה טובה ביום חמישי בערב. איך נקלעת להיות אחראי על הפעילות שלו (ומה הטייטל הרשמי שלך)?

מתן: הטייטל זה מנהל ת״א תרבות קרית המלאכה, והאמת שהגעתי אליו ממש במקרה – אם יש דבר כזה מקרה. פגשתי את צלילית בן נבט (מנהלת המחלקה לאמנויות בעיריית תל אביב) בתערוכת יחיד שהייתה לי במקום לאמנות, ושם היא שאלה אותי למה לא להגיש מועמדות לדבר החדש שמקימים מהמחלקה לאמנויות בעיירייה. ואני אמרתי יאללה – ננסה לכתוב משהו על זה.

נראה לי שאז לא ממש הבנתי למה אני נכנס

יובל: מה חשבת שזה אז, ומה זה בכלל ת״א תרבות?

ת״א תרבות קרית המלאכה. צילומים: אמנון חורש

ת״א תרבות קרית המלאכה. צילומים: אמנון חורש

מתן: אז הבנתי שיש מקום חדש, חלל, בלב קרית המלאכה שאני מאוד אוהב, והייתי דייר עם סטודיו ברחוב המרץ במשך שש שנים. הבנתי שיש רצון לחיבור לקהילת האמנות ולקהל האמנות, שזה שני דברים שהרבה פעמים חופפים אחד לשני. מתוך זה יצאתי למסע של חשיבה וחיפוש מה מקום כזה יכול להיות, מה הצרכים שיש לסביבה המאוד רוויה בעשייה ופעילות.

אז ת״א תרבות הוא חלק מרשת של מרכזי אמנים שמוקמים בימים אלה על ידי המחלקה לאמנויות בעיריית תל אביב. יש לנו אחות ברחוב המחוגה שמנהלת על ידי עומר שיזף, ויש אותנו בקרית המלאכה. הדרך שאני אוהב לחשוב על מה זה ת״א תרבות היא כמו על חצר פנימית של בניין מגורים גדול – מקום שאפשר להגיע אליו, להיפגש, לנסות משהו ללמוד משהו. 

הוא מרחב ציבורי בתוך מתחם פרטי. קצת כמו הברכה במלרוז פלייס…

יובל: קטעים. אבל אני רק יכול להניח שיש הבדל בין הצרכים של המחוגה לבין הצרכים של קרית המלאכה, בכל זאת אפשר להגיד שהיא סוג של הלב הפועם של האמנות בתל אביב בשנים האחרונות

אני אוהב לחשוב על ת״א תרבות כמו על חצר פנימית של בניין מגורים גדול – מקום שאפשר להגיע אליו, להיפגש, לנסות משהו ללמוד משהו. הוא מרחב ציבורי בתוך מתחם פרטי. קצת כמו הברכה במלרוז פלייס

מתן: לחלוטין, היא מוקד של המון פעילות, גם של מעל 200 אמניות ואמנים במגוון של דרכי פעולה ומקומות שונים בקרייה שלהם, וזה לצד מעל 15 גלריות וחללי תצוגה בטווח של 300 מטר מתא תרבות. זה מייצר המון תנועה וסקנות למקום. 

בגלל זה חלק נכבד מהמפעילות שלנו זה לספק מידע על הנעשה בקרייה, בשעות הפתיחה שלנו אפשר להגיע, לקבל הסברים על התערוכות בסביבה – יש לנו מפה/מודל של הקרייה שיצר לנו במיוחד שי עיד אלוני והיא עוזרת להתמצא בקרייה 

המפגש הראשוני עם הקרייה הוא קצת קשה – זה מבנה בטון תעשייתי – במקום הכניסה רוב העסקים הם אוכל ומוסכים, צריך איזה מידע פנימי כדי להתחיל לגלות מה מסתתר בין השבילים והמעברים. ואגב המבנה של הקרייה, ואגב חצר פנימית, המרחב של ת״א תרבות בשימוש המקורי של המבנה היה כחצר של סחורות

יובל: וואלה. מה עוד התכניות מעבר ללספק מידע למבקרים על מה שקורה בקרייה, חשוב ככל שזה לא יהיה כמובן

מתן: יש המון תוכניות, כבר עכשיו יש במרכז עצמו ויטרינה של תצוגה על בעלי המלאכה של הקרייה – תא מלאכה באוצרות של שירה שובל. זה פרויקט מחקר שטח בנסיון ליצור אינדקס שימושי על בעלי המלאכה שעדיין פועלים בקרייה – תופרים, חרטים, נגרים – התצוגה הראשונה מוקדשת לתבניות ויציקות והיא מציגה חמישה בעלי מלאכה שעושים שימוש שונה בטכניקות של יציקה (שוקולד, פורצלן, בדיל, גבס).

כל שבוע יש במרכז שתי סדנאות קבועות: של רישום – כל שבועיים אמן או אמנית אחרת מהקרייה מעבירים שיעור, והשניה זו סדרת הרצאות עם הכותרת של השלמת פערים, כל פעם בנושא אחר.

עוד דבר שאנחנו מפעילים בת״א תרבות זה ״חלל ללא קהל״. מדובר בקוביה לבנה שמשמשת כמו חדר חזרות לאמניות ואמנים פלסטיים לפגישות, נסיונות הצבה, צילום  – מקום שבין הסטודיו לבין הגלריה.

ויש עוד להמשיך…?

יובל: כן!

birds

מתן: כחלק מהפעילות אנחנו מקיימים קבוצות שיח סגורות. זה כמו קבוצות חשיבה, כל פעם עם מנחה או מנחה שאוספים סביבים קבוצה לצורך סדרת מפגשים: זה יכול להיות קבוצה סביב השאלה ״ממה אמנים חיים״ או  קבוצה של אמניות אמהות צעירות, וזה גם יכול להיות קבוצה של ציירים וציירות שמגיעים לדבר על העבודות שלהם אחת עם השניה.

חשוב לנו לקיים פעילות פיזית, במקום עצמו: לא לשדר, לא לשלוח  – אני מרגיש שאחרי שנתיים של קורונה הפכנו לקלים מדיי על על תגובות ולייקים ובקלות רבה מדיי חוזרים לזום

יובל: תגיד, מה התגובות של האמניות והגלריות מסביב? המהלכים של העיריה הרבה פעמים נתקלים בחשדנות

מתן: כשהתחלתי את התפקיד שאלתי המון אמנים מה הם היו רוצים מהעירייה – והתשובה כמעט תמיד הייתה תערוכה וכסף, שזה מובן והגיוני, אבל אם היינו מפעילים עוד גלריה ועוד מערך תמיכות או פרסים אני לא חושב שהיינו מביאים משהו חדש לשדה. יש כאן רצון לענות על צורך אחר, שפועל קצת פנימה לתוך העשייה עצמה ואל המערך שתומך בה. 

מכאן אני חושב שחשדנות היא תכונה טובה ובריאה – כל עוד היא מאפשרת סיכוי גם למשהו חדש להתקיים, למערכת יחסים מסוג אחר. אנחנו כבר כמעט שישה חודשים בשלבים של הרצה של המקום, ולראות אמנית שאין לה כסף לסטודיו ועובדת מהבית ובכל זאת יש לה תערוכה והיא מגיע לעשות פגישה עם אוצר בתא תרבות במקום בסלון שלה או להציג עבודות על לפטופ בבית קפה, זה רגע מאוד גדול של סיפוק

יובל: תגיד, איך זה משתלב עם הפרקטיקה שלך בתור מה שנקרא אמן פעיל בשדה? ומרצה באקדמיה? אתה מצליח לשלב בין הכל?

מתן: זה תמיד ג׳אגלינג, ואין ספק שתא תרבות זה להוסיף כמה וכמה כדורים למשחק. אבל אני מרגיש שזה מערכת שמזינה את עצמה, לא יכולתי לבנות את הפרורגמה של המקום ללא הזמן בסטודיו בכלל ובקרית המלאכה בפרט, והריכוז של תכנית עמיתי בצלאל עם קרן אדמונד דה רוטשילד היא בית ספר אחד גדול, שאני מרגיש שאני יותר לומד ממנו מאשר מלמד בו.

וכן, אחרי הסוף של אירוע ההשקה והסטודיו הפתוח, אני צריך רגע חופש 🙂

יובל: תגיד, מה מתוכנן באירוע ההשקה (שיתקיים בחמישי 10.3)  ומה התכניות להמשך הפעילות ככלל?

מתן: באירוע עצמו, כמו בכלל בעבודה שלנו, יש מעגלים מתרחבים של פעילות ותוכן בתוך ת״א תרבות. חוץ למראות את המקום עצמו יהיו שני פרפורמנסים לאורך כל הערב, אחד של לילה רומא ויסלבגר והשני של מיה שרבני. מחוץ לתא על המבנה עצמו לי ברבו תאצור עבודות וידיאו של גל וינשטין והילה בן ארי, ומסביב לתא יש מעל 40 אמניות ואמנים שפותחים את הסטודיו שלהם לקהל הרחב. כל זה קורה בערב של חמישי 10.3, ויש גם ארבע פתיחות של גלריות בקרייה, כך שכדאי להגיע לאזור.

בגלל שגזרנו על עצמו להיות דינמיים, אנחנו פועלים כל הזמן במנות קטנות. כל סדרת הרצאות היא עד שלוש הרצאות, כל מורה לרישום מגיע לשני מפגשים. בגלל זה הדרך הכי טובה לדעת מה באמת קורה אצלנו זה לעקוב אחרינו באינסטגרם ובפייסבוק.

ובכלל לעתיד, זה עוד ועוד שיתופי פעולה, עם בתי ספר מהסביבה, עם עוד ועד קבוצות של אמניות ואמנים, עם הגלריות מהקרייה, ולהיות מקום שמשכלל ומפתח את החוויה של ביקור בקרייה

יובל: יפה. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד לפני שנפרדים?

מתן: כן.. לסיום אני רוצה לציין את, וגם להודות המון למי שהתחילה את הכל והניעה את המהלך המאוד מורכב של ההשקעה העירונית בקרית המלאכה, האישה עם אין סוף האנרגיה, רויטל בן אשר פרץ

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden