כל מה שחשוב ויפה
אורית ברגמו (מימין) וענת ורשבסקי. צילום: יונתן ברגמן מעוז
אורית ברגמן (מימין) וענת ורשבסקי. צילום: יונתן ברגמן מעוז

מה יותר צהוב או פיל? אורית ברגמן וענת ורשבסקי בתערוכת הקיץ של בית הנסן

אורית ברגמן וענת ורשבסקי אוהבות לצייר חיות ומפלצות, במיוחד לילדים: ״זה קהל נהדר כי הוא אף פעם לא מנומס: אם משהו משעמם ילד הוא יקום וילך. אבל זה גם הקהל שכשהוא מרותק, הוא הכי מרותק בעולם״

יובל: הי אורית, הי ענת. מה שלומכן? ואיזה כיף שיש לכן תערוכה משותפת חדשה

אורית: הי יובל, באמת כיף גדול

ענת: הי יובל, מאוד מרגש

יובל: בהחלט. קודם כל אני מאוד אוהב את השם: מה יותר צהוב או פיל? (יש לי תשובה אגב). מי רוצה לספר על השם, מאיפה הוא הגיע?

ענת: תודה! כן, גם אנחנו אוהבות אותו ולא בטוח שהתכוננו מספיק לתשובה… הרעיון של השם עלה אחרי כמה חודשים של עבודה משותפת. בשלב די מוקדם בתהליך הרגשנו קצת תקועות, האוצרת המהממת שלנו – רונה זינגר – עוד לא היתה בתמונה ורצינו להתיעץ עם מישהוי חיצונית.

קבענו זום עם אורנה גרנות (מנהל ספרית האיור במוזיאון ישראל), כי ידענו שהיא תוכל לעזור לנו לחלץ גרעינים שמהם נוכל להצמיח את הרעיון לתערוכה. דיברנו שם על הרבה דברים, על כל אחת מאיתנו ועל החיבור ועוד. בין היתר דיברנו על פילים ועל הצבע הצהוב, ועל זה שכולם אוהבים פילים. שני הדברים האלו ישבו במח כמה זמן ואז השם הגיע פתאום

אורית: אני חושבת שמה שהיה חשוב לנו בשם זה לשמור על הנונסנס שבמשחקי ילדים שמשאיר יותר שאלות פתוחות מתשובות

ענת: בדיוק

יובל: תגידו, איך נוצר החיבור ביניכן? ההכרות אני מניח החלה כשענת היית סטודנטית של אורית במחלקה לתקשורת חזותית בצלאל, נכון?

אורית: ענת אמנם הייתה סטודנטית במחלקה לתקשורת חזותית בזמן שלימדתי, אבל לצערי לא לימדתי אותה. אני עוקבת אחרי העבודות של ענת שנים, ומאוד אוהבת אותן. כשקארין שבתאי מבית הנסן הזמינה אותי לעשות תערוכת קיץ לילדים היא ביקשה שאבחר שותף.פה. מיד ידעתי שזאת תהיה ענת. אנחנו חולקות אהבה משותפת לתלת/דו־ממד איורי ואוהבות לעבוד בחומרים דומים

ענת: ואני אישרתי את השתתפותי מיד

יובל: חלום. אז יש פניה לתערוכת קיץ לילדים, יש חיבור משותף – מה עכשיו? איך התקדמתן מפה?

ענת: זה היה תהליך מעניין שדרש קודם כל הכרות. יצא לנו כמובן להתראות בכל מני הזדמנויות והגשות בבצלאל וברשתות אבל להכיר באמת

אורית ברגמן: בהתחלה חשבתי שעיקר התערוכה תהיה הצגה של עבודות מתוך ספרי ילדים שאיירנו (שאת חלקם גם כתבתי), אבל לשמחתי ענת משכה ליצירה חדשה. ידענו כמה דברים מראש: ידענו ששתינו אוהבות לצייר חיות ומפלצות, ידענו ששתינו אוהבות תלת־ממד, אבל לא היה לנו מושג איך להתחיל

אורית: בהתחלה חשבתי שעיקר התערוכה תהיה הצגה של עבודות מתוך ספרי ילדים שאיירנו (שאת חלקם גם כתבתי), אבל לשמחתי ענת משכה ליצירה חדשה. ידענו כמה דברים מראש: ידענו ששתינו אוהבות לצייר חיות ומפלצות, ידענו ששתינו אוהבות תלת־ממד, אבל לא היה לנו מושג איך להתחיל.

נפגשנו והתחלנו לשרבט על גליל נייר ארוך של איקאה וכך נוצרה שיירה מעורבבת של יצורים מוזרים. השיירה הזאת היא פיתוח של משחק שהייתי משחקת בים עם הבת שלי שקראנו לו מי אוכל את מי. הייתי מציירת בחול חיה, והיא הייתה מציירת את החיה שאוכלת אותה וכן הלאה. היינו מעבירות ככה שעות

ענת: לאט לאט התפוגג אצלי החשש כי בכל זאת, לאורית יש כל כך הרבה יותר נסיון משלי, היא כל כך מוכשרת ועסוקה ואני עוד קצת בתודעה שאני סטודנטית… הקונספט של תערוכת איור מחייב בעיני משהו שמערב את החלל באיזשהו אופן.

יש בתערוכות של תקשורת חזותית משהו קצת מייבש לפעמים עבורי. זה המון דברים עם המון תוכן שצריך להתעמק בהם, לקרוא ולהבין. אני רציתי משהו חוויתי, מהבטן. אני חלילה לא אומרת שתקשורת חזותית זה מייבש, רק הפורמט של תערוכה לא תמיד הולם

צילומים מהקמת התערוכה: קארין שבתאי

צילומים מהקמת התערוכה: קארין שבתאי

birds

אורית: הציור המשותף אפשר לנו להכיר אחת את השניה וללמוד האחת מהשניה. יצרנו להקה שלמה של יצורים וניסינו לחשוב איך לחבר אותם יחד ואז הגיעה המפלצת

יובל: אז מה בסוף יקרה בחלל ואיפה נכנסת המפלצת?

ענת: לא נגלה את הכל אבל המפלצת תמלא את החלל…

אורית: מה שהמפלצת איפשרה זה את החלום שלנו, שהדמויות יעזבו את הקיר. להקת היצורים שמתחילה על הקירות עוזבת אתם כדי לעקוב אחרי מפלצת צהובה ענקית שתלויה מעל ראשי המבקרים. הרעיון הוא שקהל הילדים יהיה פעיל בתערוכה וירוץ לאורך המפלצת מההתחלה ועד הסוף וישאל שאלות בלי תשובות כמה כנפיים יש לחילזון ומה יותר צהוב או פיל?

ענת: ויהיו גם איורים מספרים של אורית ושלי, חדר של טוטו וחברים (של אורית), גרנילים שיצרתי במהלך השנים וחדר קריאה עם ספרים

יובל: זה הזמן להסביר מה זה גרנילים. יש לי תחושה שלא כולן יודעות

ענת: וחבל… גרנילים זה שמם של כל היצורים שאני עושה, מאז שהייתי נערה בערך. הם יכולים להיות מאויירים וגם תלת־ממדיים, מחומרים שונים ומשונים

אורית: וגם מכל מני דברים שאת מוצאת בחוף הים, נכון?

ענת: ממש כך, וחלקם יבואו לבית הנסן

ענת ורשבסקי: רצינו להפעיל את החלל ואת מי שיבקר בתערוכה, ולעשות משהו שקודם כל יהיה לנו כיף. ילדים לא עוצרים לקרוא טקסט של תערוכה ולא תוויות. האמת שגם הרבה מבוגרים לא (כולל אותי). זה אמנם לא מיצב שאפשר לטפס עליו ולהתלות עליו, אבל אולי זה הפרויקט הבא

יובל: אני כבר סקרן. תגידו אם כך, אמרתן שזו תערוכת קיץ לילדים. מה זה אומר? ובמיוחד מה זה אומר מבחינתכן תערוכת איור, ותערוכת איור לילדים?

ענת: קצת כמו בשאלה הקודמת, רצינו להפעיל את החלל ואת מי שיבקר בתערוכה ולעשות משהו שקודם כל יהיה לנו כיף. ילדים לא עוצרים לקרוא טקסט של תערוכה ולא תוויות. האמת שגם הרבה מבוגרים לא (כולל אותי). זה אמנם לא מיצב שאפשר לטפס עליו ולהתלות עליו, אבל אולי זה הפרויקט הבא

אורית: אני חושבת שזה נהדר שזאת כבר שנה שניה שבית הנסן מקדיש את תערוכת הקיץ שלו לילדים; זה לא מובן מאליו. יש מעט גופי תרבות בארץ שיוצרים ברצינות חוויה אמנותית לילדים. בשנים האחרונות זה קהל היעד שאני פונה אליו בכל העבודות שלי. זה קהל נהדר כי הוא אף פעם לא מנומס: אם משהו משעמם ילד הוא יקום וילך. אבל זה גם הקהל שכשהוא מרותק, הוא הכי מרותק בעולם.

אני חושבת על התערוכה הזאת קצת כמו על הצגת תיאטרון הבובות שלי, רק בחלל. מה הקהל יראה קודם, מה אחר כך, איך הוא יזוז בחלל, למה הילדים יתקרבו ומה הם יראו בסיבוב השני. אני חושבת שחוויה אמנותית היא חוויה שבה הצופה שותף וזה מה שניסינו לעשות בתערוכה

אורית ברגמן, גלידת תות. סדרת טוטו וחברים, הוצאת כנרת זב״מ דביר

אורית ברגמן, גלידת תות. סדרת טוטו וחברים, הוצאת כנרת זב״מ דביר

ענת ורשבסקי, מסעדה בקצה הקטב מאת נורית זרח, ספריית נח והוצאת מודן

ענת ורשבסקי, מסעדה בקצה הקטב מאת נורית זרח, ספריית נח והוצאת מודן

אורית ברגמן, המלך אמר, הוצאת פיג׳מה

אורית ברגמן, המלך אמר, הוצאת פיג׳מה

ענת ורשבסקי, במקום הכי יפה בחוף מאת אלעד וינגרד, אגם הוצאה לאור

ענת ורשבסקי, במקום הכי יפה בחוף מאת אלעד וינגרד, אגם הוצאה לאור

ענת: ילדים פוגשים הרבה דברים בפעם הראשונה דרך איור, בעיקר בספרים. לפעמים אלו דברים יותר דידקטיים ולפעמים פנטסטיים. אנחנו רצינו להציג את האמנות שלנו, שהיא אמנות האיור, שיש בה משהו שמאוד מדבר לילדים וגם למבוגרים. איור זו צורת תקשורת מיידית ולכן זה מאוד כיף

אורית: ואיור הוא דרך לספר סיפור, שזה הדבר שאני הכי אוהבת, שמספרים לי סיפור. אני מקווה שהילדים וההורים בתערוכה ירכיבו לעצמם סיפורים חדשים מהדמויות והמצבים שיצרנו

יובל: טוב אותי כידוע אתן לא צריכות לשכנע. אז בסוף מה התשובה שלכן לשאלה מה יותר צהוב או פיל? לי ברור שצהוב

אורית: אני מעדיפה לא לענות על השאלה הזאת, שכל אחד יחליט בעצמו!

ענת: אבל צהוב אי אפשר להפיל…

יובל: ידעתי שתתחמקו. אבל בסדר. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד לפני שנפרדות?

ענת: הפתיחה ב־29.7 בשעה 11, ובמהלך אוגוסט יהיו כמה ימים עם פעילויות מגניבות שאת פרטיהן נמסור בהמשך. ותודה לקארין שבתאי ולרונה זינגר!

אורית: ברור, בתערוכה יהיו כמה ימים שבהם נעשה פעילות עם הילדים, נקרא מהספרים ונעשה יצירה, ויום אחד שבו תגיע ההצגה טוטו וחברים שעשיתי עבור תיאטרון הקרון


אורית ברגמן וענת ורשבסקי | מה יותר צהוב או פיל?
אוצרת: רונה זינגר
בית הנסן, רח׳ גדליהו אלון 14, ירושלים
פתיחה: 29.7; נעילה: 7.9

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

תגובה אחת

  1. שושי

    מה זה הפרסומת הזאת שמכסה חצי מסך ואי אפשר לסגור. אתם השתגעתם?

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden