כל מה שחשוב ויפה
אוסי ולד ונועה ברמן־הרצברג, הולי הולוקוסט
אוסי ולד ונועה ברמן־הרצברג, הולי הולוקוסט

אוסי ולד: יש באנימציה משהו כ״כ מסובך להפקה, שמאלץ אותנו לייצר סרטים ללא עודפות

בפסטיבל אנימיקס שייפתח בשבוע הבא, תקבל אוסי ולד את פרס גרוס למצוינות באנימציה. ״מה זה אומר להיות דמות בתוך סיפור של מישהו אחר?״ היא אומרת על ״הולי הולוקוסט״, סרטה האחרון שיצרה עם נועה ברמן־הרצברג, שישתתף בתחרות אסיף

יובל: הי אוסי בוקר טוב, מה שלומך? וברכות על הזכייה בפרס גרוס למצוינות באנימציה 2022 שיוענק לך בפסטיבל אנימיקס הקרוב. כבוד!

אוסי: בוקר טוב יובל ותודה רבה! זה באמת מאוד מאוד מרגש

יובל: לגמרי. כמה שנים את כבר באנימציה? להגיד לא מעט זה יהיה אנדרסטייטמנט

אוסי: סיימתי את הלימודים שלי בבצלאל בשנת 2006, זה מרגיש כמו אתמול, אבל זה באמת כבר לא מעט זמן

יובל: אז זה עוד הייתה היחידה לאנימציה או משהו כזה, נכון? לפני שהמחלקה לאמנויות המסך הפכה למה שהיא היום

אוסי: נכון. רוני אורן היה ראש המחלקה, ועדיין לא היה לנו תואר. אבל הלימודים היו חוויה משמעותית ומלאת השראה אני מקווה שזה ככה גם היום

יובל: לפי התוצרים שהמחלקה מוציאה היום נראה לי שזה עדין המצב. בכל אופן, בפסטיבל הקרוב יוקרן הסרט האחרון שלך, הולי הולוקוסט, שיצרת עם נועה ברמן־הרצברג, והוא גם ישתתף בתחרות הסרטים המסורתית של הפסטיבל, אסיף. אז אולי נתחיל בו?

אוסי: נקודה מעולה להתחיל בה: בדיוק אתמול היתה לנו הקרנת אקדמיה של הסרט בקולנוע יפו (הוא מועמד השנה לפרס אופיר) והילדים שלי נגררו איתי וראו את הסרט בפעם הראשונה על המסך הגדול

יובל: וואלה. בני כמה הם? ומה היה להם להגיד?

אוסי: 10 ו־7, הם כבר מכירים את הסרט, אפילו עזרו לצבוע חלק מהסצנות כשהיו בבית בתקופת הקורונה. לא נראה לי שהם מבינים עדיין את הנושאים שהסרט עוסק בהם – האחריות שלנו להיסטוריה המשפחתית שלנו – אבל הם עוד יבינו. בינתיים הם מתרכזים בלהמציא מילים אלטרנטיביות לשיר הנושא

יובל: אהבתי. בואי תספרי קודם כל על מה הסרט ועל החיבור שלך לנועה

אוסי: אז הסרט שלנו התחיל, כמו כל הדברים הטובים, ממש במקרה. נועה ואני מלמדות יחד בבצלאל, ובאחת הנסיעות המשותפות שלנו לשם היא סיפרה לי שכבר שנים יושב לה רעיון לסרט אנימציה בראש שמבוסס על סיפור החברות שלה עם ג׳ניפר, חברתה הגרמניה, שגילתה בגיל 42 שהיא נכדתו השחורה של אמון גות׳, הארכי־נאצי מרשימת שינדלר. הגילוי הזה טילטל את עולמה של ג׳ני, ואת החברות שלהן, כשהוא הופך את שתיהן בעל כורחן למה שהן נמנעו ממנו לאורך כל השנים – דור שלישי.

באותה נסיעה גם אני סיפרתי לנועה שיש לי רעיון לסרט, ושאני צריכה בשבילו תסריטאית – מוקומנטרי על האנימטורית העברית הראשונה, וסיכמנו שנעשה מן ברטר. הנסיעה הזאת התקיימה ב־2016, ובעקבותיה התחלנו לעבוד על הסרט שנראה לנו פשוט יותר. רק שכמובן באנימציה אין דבר כזה פשוט: ב־2021 סיימנו את הסרט, 17 וחצי דקות של אנימציה, בזכות תמיכה של מפעל הפיס, ומענק פיתוח של גשר

אוסי ולד ונועה ברמן־הרצברג, הולי הולוקוסט

אוסי ולד ונועה ברמן־הרצברג, הולי הולוקוסט

יובל: זה עדיין תמיד מדהים אותי שלוקח כל כך הרבה זמן לעשות אנימציה, וכמה התוצר הסופי לא מסגיר את כל העבודה מאחורי הקלעים. מאיפה התחלתן את העבודה? מה בא קודם? תסריט? אפיון דמויות? במקביל? איך אתן עובדות?

אוסי: אני מתלבטת כמה לספר, כי ב־10.8 אנחנו מקיימות מאסטר קלאס בפסטיבל אנימיקס ואני רוצה לשמור כמה סודות לשם… בגלל שהסרט הוא דוקומנטרי, ומספר את הסיפור של נועה, התחלנו עם הסיפור. בתחילת הדרך נועה חשבה לספר אותו באמצעות שש ארוחות, במקומות שונים בעולם. אבל בדיאלוג בינינו הסרט השתנה והפך למה שהוא עכשיו.

העבודה בינינו היא בדיאלוג מתמיד, בתהליך מעניין ומתגמל – תנועה בין רעיונות סיפוריים ורעיונות ויזואליים. העבודה על התסריט התחילה בכתב, כשהתסריט כולל גם את הדיאלוגים, אבל גם את הרעיונות הוויזואליים והכוריאוגרפיים. אבל מהר מאוד יצרתי את האנימטיק של הסרט (סקיצה של הסרט הגמור) והמשכנו לשנות את הסרט על גביו

אחד מהנושאים המרכזיים של הסרט הוא השאלה ״מה זה אומר להיות דמות בתוך סיפור של מישהו אחר?״, מתי הסיפור הפרטי שלך הופך להיות סיפור ציבורי, ולהפך. ולכן הכיתה מתחילה כשהיא מציירת את המודל, ומסיימת את השיעור כשהיא מציירת את נועה וג׳ני

יובל: את יכולה לתת דוגמה?

אוסי: כשנועה סיפרה לי על תחילת החברות שלהן, היא סיפרה שהן הכירו בשיעור רישום בפריז, עם מודל שחור מהמם, ומורה קשוחה ושתיהן התחברו כי הן היו הכי גרועות בכיתה. אני מיד אמרתי לה שהמודל חייב להיות ורוד עם גרביים, ותרגמתי את הסיטואציה למעיין מהלך כוריאוגרפי של כיתה, מורה ומודל שפועלים בתזמון מושלם שנועה וג׳ני לא מצליחות להשתלב בו.

אחד מהנושאים המרכזיים של הסרט הוא השאלה ״מה זה אומר להיות דמות בתוך סיפור של מישהו אחר?״, מתי הסיפור הפרטי שלך הופך להיות סיפור ציבורי, ולהפך. ולכן הכיתה מתחילה כשהיא מציירת את המודל, ומסיימת את השיעור כשהיא מציירת את נועה וג׳ני

אוסי ולד. צילום: עוז מועלם

אוסי ולד. צילום: עוז מועלם

יובל: מעניין. לא חשבתי על זה ככה. ומה את יכולה לספר על השפה האיורית? סקאלת הצבעים? והתנועה של הדמויות?

אוסי: הדמויות עברו מסע ארוך: בתחילת הדרך, כמו בהרבה סרטי דוקו־אנימציה, נועה היתה בטוחה שהן צריכות להיות ריאליסטיות. ואני… זרמתי איתה. 

עשינו טסט אנימציה לא קצר, עם דמויות בסגנון ואלס עם באשיר וכל מני רעיונות ממש מעניינים של שימוש בווידאו וחומר. אבל אחרי הטסט הזה הבנתי שאין שום סיכוי שאני ממשיכה לעשות אנימציה בטכניקה הזו. זה פשוט הוציא את כל שמחת החיים מהתהליך האנימציה וכבל את השפה התנועתית. 

אז מבלי שנדע עדיין איך הדמויות תראינה, התחלתי ליצור את האנימטיק של הסרט, עם מה שאני קוראת לו ״הדמויות הגנריות שלי״, שמבוססות בעקרון על ראש עגול, צוואר ארוך, אף משולש ושתי נקודות בתור עיניים.

כשנועה ראתה את האנימטיק היא פתאום הבינה את הפוטנציאל שגלום בדמויות מינימליסטיות. משם התפתחו הדמויות של נועה וג׳ני, כשכל מני תכונות של הדמויות מועצמות בעיצוב – לדוגמה נועה נמוכה וג׳ני גבוהה. וכמובן השיער המתולתל של נועה, שהוא סימן ההיכר שלה ומקבל חיים משלו בסרט

הצבעוניות היא נושא מעניין – כי צבע תמיד נתפס אצלי כחולשה שלי, ורוב הסרטים שלי והעבודות שלי הם בשחור לבן. אבל בסרט הזה, בגלל שהוא עוסק בנועה – ונועה היא אדם כל כך צבעוני – הרגשתי שחייבים להיות צבעים עזים

יובל: והתנועה

אוסי: התנועה (שהיא הדבר שהכי מעניין אותי באנימציה) היא בחלקה מאוד ריאליסטית, ובחלקה פרועה יותר. לאורך הדרך התבססתי הרבה על רפרנסים בווידאו שצילמנו כדי לאפיין את התנועה באופן ספציפי ולא סטריאוטיפי וכדי להבין את הנפחיות והתלת־ממד של הדמויות. אנחנו מראות כמה מהרפרנסים האלה וגם את טסט האנימציה הראשון והאנימטיק במאסטרקלאס.

והצבעוניות היא נושא מעניין – כי צבע תמיד נתפס אצלי כחולשה שלי, ורוב הסרטים שלי והעבודות שלי הם בשחור לבן. אבל בסרט הזה, בגלל שהוא עוסק בנועה – ונועה היא אדם כל כך צבעוני – הרגשתי שחייבים להיות צבעים עזים

ההזדהות הגופנית שלי עם הדמויות

יובל: אמרת שהתנועה זה הדבר שהכי מעניין אותך באנימציה: את יכולה להרחיב קצת על זה? למה הכוונה? ואולי לתת גם דוגמה או שתיים מעבודות קודמות שלך (או של אחרים?)

אוסי: לפני שהייתי אנימטורית חשבתי שאהיה פיזיקאית (עשיתי תואר ראשון בפיזיקה ומתמטיקה בעברית), ולפני שלמדתי פיזיקה הייתי במגמת מחול ואני ממשיכה לרקוד עד היום. אני כבר לא עוסקת בתחומים האלה באופן ישיר, אבל הם משפיעים באופן ישיר על העבודה שלי. 

עבודות האנימציה העצמאיות הראשונות שיצרתי היו שיתופי פעולה של מחול ואנימציה על במה, שיצרתי עם חברה מבצלאל שלמדה בתקשורת חזותית ולפני כן ב־P.A.R.T.S בבלגיה, אפרת רובין. 

אבל גם בעבודות שאני יוצרת למסך אני מרגישה שהתנועה מאוד מאוד נוכחת, אם בזה שאני משתמשת ברעיונות כוריאוגרפיים, תבניות תנועתיות ככלי לבימוי, ואם בזה שאחת ההנאות הגדולות שלי בזמן יצירת האנימציה היא ההזדהות הגופנית שלי עם הדמויות, התחושה שלי שאני זזה כשהן זזות.

לקח לי זמן להבין את זה, והתובנה הזו הגיעה במקום הכי לא צפוי, בוואלס עם באשיר, שם עבדתי כחברת צוות מיד אחרי הלימודים. בלימודים שלי בבצלאל התמחיתי בכלל בתלת־ממד. וכשהגעתי לוואלס עם באשיר פתאום הקצב האיטי הזה של שתי שניות אנימציה ביום הכתיב איזו התבוננות על תנועה בזכוכית מגדלת. פתאום כל תנועה, הזזת יד, סיבוב ראש, לקחו יום שלם. ובאופן הזה הן נותקו מההקשר המקורי שלהן והפכו לסוג של מחול

אוסי ולד, ריקרדו ורדסחיים ומורן סומר. מתוך המייקינג אוף של ״רה־אורגניזציה״ (2015)

אוסי ולד, ריקרדו ורדסחיים ומורן סומר. מתוך המייקינג אוף של ״רה־אורגניזציה״ (2015)

אוסי ולד, מורן סומר וריקרדו ורדסחיים. מתוך הסרט ״חוליות״ (2017)

אוסי ולד, מורן סומר וריקרדו ורדסחיים. מתוך הסרט ״חוליות״ (2017)

אוסי ולד ואפרת רובין, מתוך המופע שנת השפן (2012)

אוסי ולד ואפרת רובין, מתוך המופע ״שנת השפן״ (2012)

יובל: אני לגמרי יכול לראות את הקשר שלך למחול, ולהזדהות הגופנית. ספציפית להולי הולוקוסט אני יכול להגיד שזה סרט מלא תנופה (ותנועה). ושהוא גם מותח ומצחיק וממש הייתי שמח אם הוא היה ארוך יותר. ותאמיני לי שזה לא קורה לי הרבה שאני רוצה שמשהו יהיה ארוך יותר. בדרך כלל זה להפך…

אוסי: איזה כיף לשמוע! אני חושבת שיש משהו במדיום הזה של האנימציה שהוא כל כך מסובך להפקה, וזה מאלץ אותנו לצמצם – זה מיצר סרטים ללא עודפות

יובל: לגמרי. אז ככה לפני סיום מעניין אותי איזה מבט עם פרספקטיבה שלך על אנימציה נגיד ב־20 השנה האחרונות. אני יודע שזו שאלה גדולה כזו אבל תקחי אותה לאן שאת רוצה: בארץ, בעולם, מבחינה אישית וכן הלאה

אוסי: וואו, באמת שאלה מסובכת. אני אדבר מהפריזמה שלי, של האנימציה הקצרה העצמאית.

בביקורים שלי בפסטיבלים לאנימציה וגם באינטרנט אני שמחה לראות איך תחום האנימציה מתרחב ומשתכלל ואיך הוא מגיע להרבה יותר קהלים. אני חושבת שאנחנו עדים היום לפריחה יוצאת דופן בתחום הזה – טכניקות מגוונות, סיפורים מגוונים, עבודות מחקריות ולא נרטיביות, פורמטים שונים להקרנה, שמולידים סרטים מסוג אחר וכלים חדשים ליצירה שמולידים גם הם אנימציה מסוג אחר.

יש לי את הזכות ללמד סטודנטים בבצלאל כבר הרבה שנים, ולראות דרכם את השינויים שמתרחשים בתחום בארץ. אם בשנים שאני יצאתי מהלימודים לא היו כמעט אפשרויות לתמיכה ביצירה עצמאית באנימציה, הרי שהיום יש יותר ויותר קרנות שתומכות בתחום – המצב לא אופטימלי (ראו את המאבק שמנהל עכשיו איגוד מקצועות האנימציה בהחרגה של תחום האנימציה מתכנית הסיוע של משרד הכלכלה). אבל אפשר לראות את ההשקעה הזאת נושאת פרי והעדות הכי טובה לזה היא התוכנית של אסיף השנה, בפסטיבל אנימיקס (9-13.8) שיש בה מספר מרשים של סרטים עצמאיים יוצאי דופן וזוכי פרסים, שרבים מהם נוצרו באמצעות מענק התמיכה של מפעל הפיס.

birds

אני מאמינה שבשנים הקרובות נראה גם סרטים שהם תוצר של חממות האנימציה של המיזם לקולנוע בירושלים, של הפרויקטים השונים לאנימציה של קרן גשר, מקור ורבינוביץ. ההשקעה באנימציה הקצרה העצמאית משפיעה באופן ישיר על כל תחום האנימציה בארץ, היא המעבדה שמולידה חדשנות, שפות חדשות ומחקר.

אני אגיד גם שהתפתחה כאן קהילה נפלאה של יוצרי אנימציה בארץ, שיתופי פעולה וקולקטיבים (כמו לדוגמה קולקטיב תוהו בירושלים). אני מרגישה שזה קצת כמו התגשמות של חלומות שהיו לי כשרק יצאתי מהלימודים

יובל: יפה. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד שלא אמרת לפני שנפרדות?

אוסי: רק אולי תודה לצוות שעבד איתי על הולי הולוקוסט – האנימטורים – אלה בן יעקב, יאיר הראל ולירון נרונסקי, ריקרדו ורדסחיים שעשה את הפוסט, אורי קדישאי מסטודיו המזקקה שהיה אמון על פס הקול והמוזיקה של המסיבה, דניאלה ספקטור ועינב ג׳קסון כהן שכתבו את שיר הנושא ״מקום על פני המים״, והמדבבות – גבריאלה בורשמן שגילמה את ג׳ני ולינדה מייג׳ורס שגילמה את כל דמויות המשנה (ונועה שגילמה את נועה).

ומקווה לראות את כולכם בפסטיבל


פסטיבל אנימיקס 2022
הפסטיבל הבינלאומי של ת״א לאנימציה, קומיקס וקריקטורה
סינמטק תל אביב, 9-13.8

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden