כל מה שחשוב ויפה
מאיה ארוך, אחר שעות. צילומים: דניאל חנוך
מאיה ארוך, אחר שעות. צילומים: דניאל חנוך

מאיה ארוך משוטטת במרחב ובזמן

בתערוכה ״אחר שעות״ במוזיאון הרצליה מציגה מאיה ארוך מיצב גדול שהוא סביבה חדשה המורכבת מפסלי קרמיקה, רישומים ושטיח - שבו יכולים הצופים לשוטט (פיזית וקונספטואלית)

פורטפוליו בשיתוף מוזיאון הרצליה


האמנות

המיצב ״אחר שעות״ הוא חלק מהתערוכה הקבוצתית ״מעבר לאי שם״ (אוצרת: סאלי הפטל נוה), אבל הוא תערוכת יחיד בפני עצמו. מאיה ארוך מציגה סביבה פנטסטית, השרויה בין מציאות לחלום, שמורכבת מאוביקטים מפוסלים ורישומים, כולם בסקאלה מונוכרומטית של לבן־אפור־שחור.

הגבול בין מציאות לבדיה מיטשטש גם במערך הדימויים המומצאים של ארוך. הדמויות והדימויים נולדו בתהליך של שחרור תודעתי והם יוצרים לקסיקון אידיוסינקרטי עשיר, ילדי וקסום – כמו חלום, שעלה מעומק התודעה אל פני השטח של המיצב, ובו נרות בוכים, כדים רצים אל הירח ומשפחה של ברבורים עוטה צורה וגוף של הספרה 2.

בתוך בועת אל־זמן מכוננת ארוך מציאות מתעתעת המתהווה כמרחב טקסי, זירה פולחנית או אתר עלייה לרגל, מפעילה את המבקרים ומופעלת מנוכחותם. זהו מרחב שבו הבדוי והפנטסטי מתערבבים בידוע ובמוכר, התודעה משתחררת ונודדת מן הגוף אל מימד עלום שהכל בו אפשרי.

צילומים: דניאל חנוך

צילומים: דניאל חנוך

״אני עובדת במדיום של מיצב שתמיד מכיל בתוכו משלב בתוכו פיסול ורישום״, אומרת ארוך. ״המיצב הוא תמיד סוג של סביבה שאני בוראת. הסביבות בנויות תמיד מכמה דברים אותם אני מתיכה יחד ויוצרת מהם דבר חדש. בתערוכה הזו התייחסתי למקומות כמו פארקים, כני פסלים, גני שעשועים, גני זן ואפילו מערות.

כל פסל או רישום הוא עבודה בפני עצמה, אבל כל אחד מהם גם מייצר עוד אזור, סביבה עצמאית, שקוראת לאיזו פעולה – השתהות, בהייה, הליכה. יש משמעות להליכה בתוך המיצב, פעולה שיוצרת קשר בין הגוף לעין

״מכל אתר כזה לקחתי איזשהו חלק שעניין אותי ומהם בניתי מרחב חדש, זירה שלמה. כל פסל או רישום הוא עבודה בפני עצמה, אבל כל אחד מהם גם מייצר עוד אזור, סביבה עצמאית סביבו, שקוראת לאיזו פעולה – השתהות, בהייה, הליכה. יש משמעות להליכה בתוך המיצב, פעולה שיוצרת בעיני קשר בין הגוף לעין.

״היה לי חושב להנכיח את האלמנט של הזמן. דווקא לא זמן שהוא קונקרטי, אלא זמן נזיל, שנוזל לנבכי התודעה. גם שם התערוכה, ״אחר שעות״, מצביע לא על הזמן עצמו אלא על הקונטקסט שלו. בכל המרחב הזה אני מנסה לשמור על המתח בין הפנים לחוץ; לייצר משהו שהוא מוכר אבל גם זר, בדוי אבל גם מציאותי.

״את כל ההתכה הזו של אתרי חוץ אני מחפה בשטיח – פעולה ששוב מוציאה אותנו החוצה אבל גם מכניסה אותנו פנימה בו זמנית. השימוש בגוונים האפורים, על כל הסקאלה של גווני האפור, נעשה כדי לשאוב אותנו אל המקום הזה בצורה סופית, לנקות את השטח מרעשים ולהכנס אל תוך עולם״.

החיים עצמם

ארוך, בת 34, בוגרת המחלקה לאמנות בבצלאל. במיצב היא עובדת בשני חומרים מרכזיים: פיסול קרמי ורישום בגרפיט. ״הקרמיקה לא היתה תמיד נוכחת, אבל בשתיים־שלוש התערוכות האחרונות שהצגתי היא הפכה להיות חומר מרכזי. לא התעסקתי בו במהלך הלימודים בבצלאל, הוא איתי עוד מלפני, מהילדות, אז הייתי מפסלת״.

צילומים: גיא יחיאלי

צילומים: גיא יחיאלי

״גם בחימר וגם בגרפיט יש משהו דומה בזה שהם חומרים בסיסיים. הם מאפשרים לי לגעת בחומר ולהביא בעזרתו את הצורה האידיאלית. יש משהו בחומר הגולמי שהוא נכון עבורי. בנוסף, היה לי חשוב להשתמש באותו החומר – שכל הפסלים יהיו מחימר, שכל העולם הזה ידבר באותה השפה.

״הרישומים מהווים חלון, פתח, או אפשרות להצצה למקום של המרווחים בין המודע ללא מודע. יש בתערוכה 37 רישומים, כל אחד מהם בגודל 70 על 100 ס״מ. מבחינתי הם מסך של ערוצים נבדלים שמשדרים בו זמנית המון מידע. כל אחד מהם רוצה להעביר לך פיסת מידע – גם על העולם שאנחנו חיים בו, גם על העולם שהם מתקיימים בו, וגם על העולם שמעבר״.

במבט לאחור

״כל התערוכה מתחילה בפרקטיקה היומיומית השגרתית שלי בסטודיו. כשאני שם אני עובדת ללא פילטרים. הסטודיו מלא פסלונים קטנים מחימר או רישומים שתלוים על הקירות, כאלה שכשאני עושה אותם אני לא מבינה תמיד את הערך או המשמעות שלהם.

״אבל אני לא שופטת את עצמי. אני נותנת לדברים לנוח ובזמן שלהם הם חוזרים אליי. כל דימוי שמוצג בתערוכה הוא כזה שעבר מהלך ארוך, עד שהוא מגיע למחשבה הקונקרטית המגובשת הוא עובר טיול. יש בינינו תקשורת, אנחנו מסתכלים אחד על השני. כך נכנסים דברים אל תוך הזירה שאני בוראת״.

טל גפני, ערכים אישיים. צילומים: דניאל חנוך

טל גפני, ערכים אישיים. צילומים: דניאל חנוך

השכנים נאים בעיני

הפרויקט הוא חלק מהתערוכה הקבוצתית ״מעבר לאי שם״, שמסכמת את חממת מפעל הפיס, שפעלה בשנה האחרונה במוזיאון הרצליה, וכוללת שבעה פרויקטים של אמנים.ות – כולם מציעים כניסה אל עולמות חדשים או שונים מאלה שאנחנו מכירים. תערוכות סיכום של חממות נוספות מוצגות כעת במוזיאון פתח תקוה, במשכן האמנות בעין חרוד ועוד. גם הפרויקט ״ערכים אישיים״ של האמנית טל גפני הוא כזה, כשבמקרה הזה הדגש הוא על קיום לאחר המוות, אל מול הקיום המוכר – זה שלפני המוות. המיצב של גפני מורכב משני מרחבים סמוכים, המאירים ומהדהדים זה את זה במעין השתקפות משובשת.

זהו חלל כפול, נטול היררכיה, המשכי ודו־כיווני. על אף ההבדלים ביניהם, לשני המרחבים גרעין צורני משותף. פזורים בהם אוביקטים פיסוליים ואלמנטים אדריכליים, השואבים את השראתם מעולמות תוכן שונים – פרטיים, ציבוריים, דתיים, חילוניים, קדומים ועכשוויים. כל אלה גולשים מחלל לחלל, שבים ומופיעים בווריאנטים ובהצבות שונות, ומכוננים יחד חלל טרנספורמטיבי העוסק בשאלת המשכו של הקיום האנושי לאחר המוות ומתנסח כייצוג פרשני של ״העולם הזה״ ו״העולם הבא״.


לאחר שעות I מאיה ארוך
אוצרת: סאלי הפטל נוה
מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית
נעילה: 3.12.22

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden