כל מה שחשוב ויפה
עדן שהואן, עראבה – בין צמיחה לזהות, המחלקה לאדריכלות ויצו חיפה
עדן שהואן, עראבה – בין צמיחה לזהות, המחלקה לאדריכלות ויצו חיפה

בוגרים 2022 // אדריכלות

מודרנזציה וציפוף, מכוני טיהור שפכים, מערכות אקולוגיות והגבולות בין אדריכלות, מוזיקה, קולנוע ומיסטיקה - הם חלק מהנושאים שהעסיקו את בוגרי המחלקות לאדריכלות באוניברסיטת ת״א, ויצו חיפה, אוניברסיטת אריאל, בצלאל והשלוחה החרדית. 12 פרויקטים בולטים

עדן שהואן | עראבה – בין צמיחה לזהות

המודרנזציה והציפוף הגיעו לכפרים הערביים, אך ללא הפתיחות המנטאלית הנדרשת להטמעת סדר אורבני חדש והכרחי. עדן שהואן מהמחלקה לאדריכלות בויצו חיפה מבקש לבחון כיצד אפשר לתכנן עבור האוכלוסייה הערבית בישראל, שחושבת ומתנהגת במונחים חקלאיים ודוגלת בבנייה ורנקולרית ואקראית.

הפרויקט מתמקד בסוגיות הנוגעות לתהליך האורבניזציה של הערים הערביות בישראל, ומציע בנייה מרקמית חדשה – כזו שתאפשר התחדשות וצמיחה עירונית דרך מערכת תכנון גמישה, פתוחה ודינמית של שכונות, שמותאמת סוציודמוגרפית ומבוססת על הקודים של המערכת המסורתית.

בפרויקט מוצגים כללים פשוטים, הנגזרים מאדריכלות המגורים הערבית המקומית, מאורח החיים האותנטי ומההתפתחות האורגנית של היישוב לאורך ציר הזמן. הטיפולוגיה החדשה מבוססת על כללים אלה ויכולה להתאים את עצמה לכל מקום נתון בהיותה מאפשרת בניה משותפת על אדמות בבעלויות שונות ובזמנים שונים, תוך הקפדה ושמירה על חלוקת האדמה ההיסטורית.

עדן שהואן | עראבה – בין צמיחה לזהות

עדן שהואן | עראבה – בין צמיחה לזהות


רבקה לוי ואלישבע ממן | ל(ה)עי(י)ר את הטבע

רבקה לוי ואלישבע ממן מהמחלקה לאדריכלות בשלוחה החרדית של בצלאל, מקדישות תשומת לב ליחסי הגומלין בין הטבע לעיר ומציעות פיתוח מערכות אקולוגיות חדשות תוך שימור המשאבים הקיימים – הבנויים והפראיים. הפרויקט, הממוקם באזור התעשייה והתעסוקה קריית אריה, מתחשב בבינוי הקיים והעתידי של האזור, נותן מענה לעיבוי צפיפות המגורים והתעסוקה, ואף מציע אסטרטגיה תכנונית להרחבת השטחים הפתוחים באזור.

רבקה לוי ואלישבע ממן | ל(ה)עי(י)ר את הטבע

רבקה לוי ואלישבע ממן | ל(ה)עי(י)ר את הטבע


דנה בנדר | דרך השפד״ן

מכון טיהור שפכי גוש דן הוא מכון טיהור השפכים הגדול במזרח התיכון;  הקף המתקן הוא כשמינית משטחה של העיר הסמוכה ראשון לציון. בדומה לשאר מכוני הטיהור, גם השפד״ן ממוקם על קו החוף, בעל מורפולוגיה קבועה הכוללת מתקנים עצומים, פעיל 24/7 וחסום לכניסה ציבורית. 

למכוני טיהור שפכים נקשרת תדמית שלילית הפוגעת בערכי הנדל״ן של הערים המתרחבות אליהם בהדרגה. אך בעידן שבו הבנייה המואצת מערערת על המשך קיומם של השטחים הציבוריים הפתוחים, קיים צורך בבחינה מחודשת של מערכת היחסים שבין העיר ומכוני הטיהור הנמצאים בשוליה.

הפרויקט של דנה בנדר מבית הספר לאדריכלות באוניברסיטת ת״א מציע התערבות במתחם השפד״ן והסבתו ממרחב תשתיות ענק וחסון למוקד ציבורי מטרופוליני ולפארק חינוך, תרבות ותעסוקה הפועל במקביל לפעילות הטיהור. הקונספט התכנוני כולל הצעה למודול מותאם מתקן המייצר קירוי של בריכות הטיהור הפתוחות ומונע את הריח ״המזוהם״ ויצירת פארק אקולוגי מקשר הכולל מערכת נופית לטיהור ביולוגי של עודפי השפכים. זו משיבה לחיים את מאגרי המים המיובשים המקיפים את המתקן, ומהווה מחבר ירוק בין העיר, מכון הטיהור וסביבתו הטבעית והנופית.

דנה בנדר | דרך השפד״ן

דנה בנדר | דרך השפד״ן


אלווירה טורק | Made in Jerusalem 

אלווירה טורק מהמחלקה לאדריכלות בבצלאל עוסקת בכ־20 אזורי תעשייה שונים הממוקמים ברחבי מערב ומזרח ירושלים, כשמופעם המודרני־טכנולוגי חורג מאופייה החזותי של העיר, התרבותי, ההיסטורי והדתי. ההצעה שלה בוחנת את אזורי התעשייה ממספר נקודות מבט, ללא התייחסות כרונולגית; החל מאזורים היסטוריים יותר ועד תכניות עירוניות חדשות, בחינת התשתיות הקיימות בהם, זיהוי ההבדלים בין אזורים שמצויים במערב העיר לבין כאלה הממוקמים במזרחה. 

במסגרת הפרויקט, ולאחר ניתוח מקרי בוחן, מציעה טורק תכניות פיתוח אלטרנטיבית, שעיקרן נטרול הממד התעשייתי באזורי התעשייה בעטרות, ברוממה ובגבעת שאול. ההצעות התגבשו תוך התייחסות לקני המידה השונים ומנקודות מבט שונות: התכנית המוצעת לאזור התעשייה עטרות היא הפיכתו למתחם מטענים לוגיסטי, לגבעת שאול מוצעת תכנית בינוי של עירוב שימושים, וברוממה מוצע לשמר מגדל מים מתקופת המנדט הבריטי ולנצלו להקמת מרכז מוזיאלי ברוח הארטס אנד קראפטס.

אלווירה טורק | Made in Jerusalem

אלווירה טורק | Made in Jerusalem


אמליה ראבי | כפר קאסם – מעבר מכפריות לעירוניות בערים ערביות

אמליה ראבי, ילידת כפר קאסם,  מהמחלקה לאדריכלות באוניברסיטת אריאל, חותרת לגלות את המארג העירוני המשקף את המארג החברתי והתרבותי שיוצר את העיר, שנבנתה על בסיס הערכים והמאפיינים של אותה חברה. אלה משמשים כנקודת אחיזה לצמיחה מתמשכת ופיתוח העתיד שמציע הפרויקט: התבוננות על הסביבה האורבנית מתוך המקום והחברה, ולא במובנים אוניברסליים, שאפשר להשליכם על מקומות אחרים שהם חסרי שורשים.

אמליה ראבי | כפר קאסם - מעבר מכפריות לעירוניות בערים ערביות

אמליה ראבי | כפר קאסם – מעבר מכפריות לעירוניות בערים ערביות


נירוז חסן | From Grey To Blue

נוכח תחזית קודרת למדי שמשרטטת למדינה עתיד של גידול אוכלוסין ועמו גידול במצוקת דיור בערים, בפקקים, בעומס תשתיות ובזיהום אוויר, באלימות ובהזדקנות האוכלוסייה, נירוז חסן מהמחלקה לאדריכלות בויצו חיפה תוהה כיצד ייראו פני הסביבה בעוד 40 שנים, ושואל האם אדריכלים ומתכננים מתייחסים כיום באופן ראוי לנושא האקולוגיה ולמערכות האקולוגיות כשמתכננים בית, שכונה או עיר.

הפרויקט מתמקד במפרץ חיפה, ומדגיש את חשיבות האקולוגיה כחלק בלתי נפרד מתחום התכנון בכל קנה מידה. ההצעה שחסן מעלה בוחנת את האפשרות להטמיע אקולוגיה עירונית בפיתוח ובתכנון הערים, באמצעות חקירת האינטראקציה בין האדם והמרחב העירוני לאקולוגיה העירונית. מטרתה חותרת להפחתת הנזק הנגרם לסביבה, לשיקומה, וליצירת מערכת אקולוגית אחידה: עירונית וטבעית.

נירוז חסן | From Grey To Blue

נירוז חסן | From Grey To Blue


דניאל פטרוב | Ultima Templum 

Ultima Templum, בלטינית ״המקדש האחרון״, הוא פרויקט מקלט פוסט־אפוקליפטי הממוקם בבלוק של תחנת הכוח התרמית רדינג, במקום שבו המבנה המונומנטלי עצמו הוא רק מרכיב אחד של השראה.

הפרויקט שתכנן דניאל פטרוב מבית הספר לאדריכלות באוניברסיטת ת״א מבקש להתעלות על שאיפות שימור ו־re-use, ובמקומן מטשטש את הגבולות בין אדריכלות, מוזיקה, קולנוע ומיסטיקה. מדובר ״בפרויקט-הרהור״ על האירועים המתרחשים בעולם המודרני, לצד הצצה לעתיד מנקודת מבטו של פטרוב.

העיצוב מונע על ידי העיקרון ״צורה עוקבת אחרי רגש״ – כשלמידות ולמספרים, לשטחים ולנפחים, לפונקציות ולמיקום הספציפי של הפרויקט, יש משמעות פורמלית בלבד, שתכליתה לעורר תגובה רגשית. הפרויקט אינו מציע פתרונות קונקרטיים, וייעודו הוא לעורר שאלות; ליצור מקום שבו תקווה וייאוש נמצאים בכפיפה אחת, קשורים זה בזה עם ציר הזמן.

דניאל פטרוב | Ultima Templum

דניאל פטרוב | Ultima Templum


ליאורה ממן | בין השכבות

ליאורה ממן מהמחלקה לאדריכלות בשלוחה החרדית של בצלאל עוסקת בכרוניקה של מקום ובביטוי שהיא מקבלת במרחב. במציאות של עיר הגדלה ומתחדשת בקצב מהיר, עקב גידול האוכלוסייה, ממן אומרת שיש לבחון כיצד אפשר לשלב בין הקיים לחדש. הפרויקט מציע חשיבה אחרת על עירוב מסחר, תעשייה ומגורים, חומרי בניה ושטחים פתוחים תוך חיבור בין שכבות ההיסטוריה, במטרה להדגיש זהותו של המקום.

ליאורה ממן | בין השכבות

ליאורה ממן | בין השכבות


נעמה בינמו | שינוי קבוע

הקיבוץ מעגן מיכאל, הכפר ג׳סר א־זרקא והיישוב קיסריה, הם רצף אירועים מרחביים ייחודיים המייצגים את אבני היסוד בחברה הישראלית. הגבולות ביניהם והגבולות הפנימיים של כל אחד מהם הפרידו אותם, ובתוך כך הגדירו את  אפשרויות ההתפתחות במרחב.

מתוך כך, בבסיס הפרויקט של נעמה בינמו מהמחלקה לאדריכלות בויצו חיפה עומדת שאלה האם כל אחד מהם הוא מערכת נפרדת או שאפשר להתייחס אליהם כתתי מערכות בתוך מערכת גדולה, והאם המרחב הסובב מכיל אותם או שהם אותו. השאלה נבחנת בראי המערכת – על כלל מורכבויותיה וגווניה – ככזו שטומנת בחובה הזדמנויות לייצר מערכות יחסים, בין הקבוע למשתנה.

כך, בתכנון המוצע, בין רצף הסיטואציות, משולבים צירים, מוקדים ומרחבים, נכסים היסטוריים, אקולוגיים, תרבותיים, טבעיים ומלאכותיים, היוצרים רשת מאפשרת כבסיס לפתוח מרחבים ציבוריים.

נעמה בינמו | שינוי קבוע

נעמה בינמו | שינוי קבוע


סאאד מחגנה | פרויקט אורבני אום אל פחם

סאאד מחגנה מבית הספר לאדריכלות באוניברסיטת ת״א מציע מודל תכנוני חדש, מנוגד למודל האדריכלי הקיים, המודרני לכאורה, שמיובא לאום אל־פחם ללא כל חשיבה. מודל מערבי מודרני זה אינו מתאים לאום אל־פחם בהיותו נובע מהידע וההיסטוריה של מערב אירופה, שאינם מתחשבים בזהותה ובמיקומה הגיאוגרפי־ספציפי של עיר מזרחית כמו אום אל־פחם.

המודל המוצע מבקש ליצר מודרניות שונה מתוך התרבות המקומית הקיימת. תכליתו לייצר העצמה לתושבים הפלסטינים, ולמנוע מהם להיגרר בחוסר אחריות ובהגזמה אחר הגלובליזציה והרציונליזציה. הפתרון המוצג משלב את צורכי ההתעלות, כגון טבע ויופי, עבר וחברה, עם צרכים רציונליים של המודרנה, כגון שירותי בריאות, לימודים ועבודה. ככזה הוא מהווה אלטרנטיבה למודל המודרני, שלמגינת לבו של מחנגה עיריית אום אל־פחם מאמצת כמודל לתכנון ועיצוב שכונות חדשות שנבנות כפתרון לבעיית הדיור בעיר ולהרחבתה.

סאאד מחגנה | פרויקט אורבני אום אל פחם

סאאד מחגנה | פרויקט אורבני אום אל פחם


לובנה אלסנה |Unrecognized Villages 

לובנה אלסנה מהמחלקה לאדריכלות בבצלאל מציגה סדרת מכתבים שנכתבו לתושבי אחד מ־37 כפרים בדואיים, לא מוכרים; שמוגדרים בתכנית האב של מטרופוליס באר שבע כנוף. כפרים אלה הם תוצר של סירוב מתמיד של ממשלות ישראל להבטיח לתושביהם רשות לבנות על האדמה שמצויה בחזקתם מאז המאה ה־18.

המכתבים, הנושאים את הכותרות ״הבית״, ״השכונה״ ו״האדמה החקלאית״, קוראים לתושבים לחדול מהציפייה שרשויות התכנון ינקטו צעדי תכנון ופיתוח, ובמקום זאת לקדם תכניות וקווי פיתוח מנחים, שיהיו מבוססים על הידע המסורתי העשיר שלהם ויסתייעו באדריכלים בעלי כישורים רלוונטיים. 

תכנון עבור הכפרים הלא מוכרים טומן בחובו לא מעט אתגרים, כמו צורך לגשר בין על הפער בין שימור מנהגים מסורתיים, לבין יישור קו עם תכנון עכשווי, חשש מאי קבלת התכנון על־ידי הרשויות שעלול לגרום להרס הבתים שייבנו, ונוספים. בתוך כך, כמי שגדלה בלקייה, ומכירה את שתי המציאויות – יישובים מוכרים שלא זכו לכל השקעת פיתוח ויישובים שאינם מוכרים, ההצעה של לובנה אלסנה חותרת להתחיל ולייצר תהליך תכנון השתתפותי שימריץ וידרבן את התושבים לפעול. במקרה הטוב, במידה והמדינה תכיר בזכותם על האדמה, הוא ישמש כבסיס לשיח מגעים בנושא.


הדר בטיטו | מרחב הזמן בבית שאן 

הדר בטיטו מהמחלקה לאדריכלות באוניברסיטת אריאל יוצרת חזון חדש לבית שאן, כעיר המנכיחה את ממד הזמן ושהתפתחותה מתבססת על העבר. הצעת התכנון כוללת ציר מים המנכיח את מקור המים, טיילת המקיימת רצף נופי משתנה, ומרחב המכיל את העתיקות ואת מבני השימור שיצרו בסיס חזק לעיר. החזון המוצע שואף להפוך את בית־שאן לאבן שואבת לקיבוצים וליישובי הסביבה בהיותה עיר שמכילה את הזמן – את עברה ואת עתידה.

הדר בטיטו | מרחב הזמן בבית שאן

הדר בטיטו | מרחב הזמן בבית שאן

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden