כל מה שחשוב ויפה
אמיר נוה, שירת העבדים בגלריה שלוש. צילומים: אברהם חי
אמיר נוה, שירת העבדים בגלריה שלוש. צילומים: אברהם חי

הזדמנות אחרונה לראות // שירת העבדים: אמיר נוה בגלריה שלוש

שירת העבדים, החלק השלישי בטרילוגיית התערוכות של אמיר נוה, מוצגת בחלל החדש של גלריה שלוש. נעילה: 29.10

מה צריך לדעת לפני שבאות 

התערוכה החדשה של אמיר נוה, שירת העבדים, המוצגת בחלל החדש של גלריה שלוש, היא השלישית בטרילוגיה. חלקה הראשון, ״עידן העבד״, הוצג מוקדם יותר השנה במשכן לאמנות עין חרוד, וחלקה השני, ״הנשימה האחרונה לפני ההירדמות״, הוצג באביב בגלריה In Situ Fabienne Leclerc בפריז. 

נוה, בן 48, יליד באר שבע, חי ועובד בשנים האחרונות בישראל, בפריז ובניו יורק. עבודותיו הוצגו במוזיאונים, גלריות, ירידים ברחבי העולם, והן  חלק מאוספי אמנות חשובים בישראל ובעולם. 

למה כדאי להתאמץ

נוה מציג בתערוכה ציורים גדולי־ממדים, רישומים ופסלים; עבודות מרשימות, עתירות בפרטים, מעוררות מחשבה ורגש כאחד – שקשה להתעלם מהן ומהאפקט הרגשי שהן מייצרות, ושמלוות אותך גם שעות ארוכות לאחר הביקור בתערוכה. לתחושה השלמה תורמת ההצבה הנהדרת של העבודות, והמבטים שנוצרים כתוצאה מכך, בתערוכה שחונכת את החלל יוצא הדופן בסצינה המקומית (ומי שביקר בו בעבר, כששכנה בו חנות העיצוב סוהו, יתקשה להאמין שמדובר באותו חלל).

נווה החל לעבוד על טרילוגיית התערוכות עם פרוץ מגפת הקורונה. הטרילוגיה עוסקת בהתעוררות של יחידים עקב גזירת גורל גלובלית, המובילה אותם לצעוד כמו קבוצת נידונים שכופרים בגורל שנגזר עליהם בעולם הזה.

צעדה זו היא אולי האפשרות היחידה לפעולה, אומר נוה, שהתמות המרכזיות שמניעות את דרכו האמנותית עוסקות ביחס בין העבר לשקיעתה של החברה האנושית ולתפיסות של נצח; ביחסי הכוחות בין בני אדם ובתוך נפש האדם עצמו; בחיבור בין האנושי לחייתי; בכאב הכרוך בתודעה. ההרס והכאוס מתחוללים בציור עצמו, וניכר מאבק בין מלאות המתפקעת מגופים וראשים לבין ריק מצמית ומדויק.

בראיון לפורטפוליו על התערוכה בעין חרוד אמר נוה ש״האין־מקום הנצחי הזה שבו צועדת השיירה, נפגש עם מגבלות התנועה שחסמו באחת את האפשרות לנדודים ולקיום נוודי. הגבולות המוחשיים דחקו את התודעה עמוק יותר, וכדרכה של מטמורפוזה נברא העבד הראשון ללא אדון״.

כעת, בטקסטים שתלויים בחלל התערוכה בגלריה שלוש, הוא כותב:

שירת העבדים

תפסיק ליצור תפסיק לרצות ליצור תפסיק להיות אדם או אדם יוצר תפסיק לכתוב מחשבות, גם לא בחול. יצירה היא חבלה בצורך, היא זלזול תמידי בכל קו, כתם, בכל צליל ומחשבה. אדם יוצר רק מצרכיו הבסיסיים ביותר.

זו שירת העבדים.

אפשר להבין ממנה רק פרגמנטים והם מעלים שתי שאלות מרכזיות:

האם אנחנו עבד אורגניזם שלם על מצע שהוא כדור והמכנה המשותף בינינו הוא הרס עצמי?

במה נמדד עבד?

יש תשובה אחת להכל:

עבד אורגניזם שלם מורכב מבני אדם בעלי הרס עצמי מבין שזה המצב המועדף, ולכן הוא הורס את עצמו. כך או אחרת אין כוח בעולם שיכול לעצור דחף של אורגניזם שרוצה להרוס את עצמו או דחף של עבד לשיר.

עבד טוב נמדד בשירה שלו.

 

View this post on Instagram

 

A post shared by Yuval Saar (@byfar)

אם אתן כבר בסביבה

בגלריה אלמסן הסמוכה מציג רמי מימון תערוכה יחיד, ציפורים ליליות (בשיתוף פעולה עם Fireflies Project). בהמשך למהלכים קודמים, מימון עוסק בפירוק ובבניית דימויים חדשים תוך שימוש בתצלומים ורפרודוקציות מדפי מגזינים וספרים. דרך פעולת הקולאז׳ הוא מנתק דימויים מהקשרם הטבעי וממקם אותם במעמד חדש וטעון; ממזג טקסטים חזותיים קיימים עם עולמות תוכן נוספים, תוך התייחסות פיסולית לחומרי הצילום ומיזוג בין פיגורטיבי למופשט.

רמי מימון, ציפורים ליליות בגלריה אלמסן. צילומי הצבה: טל ניסים

רמי מימון, ציפורים ליליות בגלריה אלמסן. צילומים: טל ניסים

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

  1. טלי

    אמיר נווה אמן מורכב שהפך מהר מדי לכוכב .כדאי שיכנס קצת לפרופורציות של צייר סביר אבל לא כוכב.צניעות היא תכונה נבונה ורצויה.

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden