זהבית כרמל: הספר שאיירתי לא מיועד לילדים; הוא מלא רשע, זימה ועיסוק בהפרשות

יובל: הי זהבית, בוקר טוב, ומזל טוב על ההוצאה לאור בתרגום החדש והעדכני לעברית של ״מסעות גוליבר״, שבו אם אני מבין נכון מופיעים 45 איורים שאיירת במיוחד לספר!

זהבית: תודה רבה. כן, עבדתי קשה, אבל נהניתי מאוד. יש 42 איורים, נראה לי

יובל: אז לפני האיורים, מה חדש בתרגום? מה עודכן בו?

זהבית: התרגום של יותם בנשלום המוכשר זכה לכל שבח ובצדק. הוא יותר קולח ויותר מדויק ומואר, לטובת הקוראים. יותם גם כתב וערך נספחים שונים של כותבים אחרים, שמצורפים לספר. וזה לא היה במהדורה אחרת למיטב ידיעתי, כך שהקוראים יוצאים נשכרים יותר

יובל: אז לטובת מי שרק זוכר שגוליבר הוא איזה ענק ולא נעול על העלילה, תעשי לנו תקציר הפרקים הקודמים – מה קורה בספר?

זהבית: האמת שהספר ידוע בגרסה המצונזרת שלו, לטובת הילדים והוריהם. הספר המלא, שנכתב כסאטירה פוליטית למבוגרים, מורכב מארבעה ספרים, כל ספר מספר על מסע אחר של למואל גוליבר לארצות פנטסטיות שונות.

מה שמכירים זה את המסע שלו לארץ הגמדים ולארץ הענקים, אבל הוא היה גם בלפוטה, אי מכני מעופף, ובארץ הסוסים, שם בני האדם הם חיות פרא, היאהו – מילה שהשתרשה באנגלית ומשם נולד מנוע החיפוש הידוע yahoo.

הספר המלא, שאותו איירתי, לא מיועד לילדים רכים בכלל: הוא מלא רשע, זימה ועיסוק בהפרשות… הוא סטירה שמלעיגה את המערכת הפוליטית של אנגליה בתקופתו בפרט, אבל בעיקר ברמה האוניברסלית, ולכן הוא שרד כקלאסיקה כל השנים. ובכלל יש בו דיון על החברה המערבית, על בני האדם והיחס שלהם לזקנים, נשים, גברים, ילדים, בני משפחה, בני עמים אחרים, ובעלי חיים

יובל: אז מאיפה התחלת? ספרי על התהליך

זהבית: וואוו, הסתבכתי עם הספר הזה. היה לי בלוק יצירתי ארוך מרוב פחד ויראה לקלאסיקה כל כך ידועה. עשיתי המון נסיונות בלפתח סגנון. התנאי היה איורים בצבע אחד בלבד. זה הספר הראשון שלי שמאויר כולו דיגיטלית, בפרו־קריאייט. התמכרתי לאייפד. ספרים קודמים איירתי ידנית, ורק את הסריקה עיבדתי בפוטושופ.

בפרו־קריאייט אפשר לעשות המון דברים, זה כלי נפלא, אבל לפרפקציוניסטית כמוני, זה אומר שאני מתקנת ומתקנת כל איור. וזה היתרון בלעבוד ידנית: אי אפשר לעבד אותו 1,000 פעם… כלומר אפשר, אבל התמכרתי לאיור הדיגיטלי.

ראיתי כמובן איורים ישנים, החל מהמקוריים הידועים וכלה באחרים. הרבה חיפוש בפינטרסט, זה חלק מההנאה וההנעה של העבודה

אגלה לך סוד: הדמות שלו, שאני עיצבתי, מבוססת על שילוב של גולדה מאיר והנס כריסטיאן אנדרסן. שניהם בעלי אף מרשים שהתאים לגוליבר. הוא אולי האב הקדמון המשותף להם, מי יודע?

יובל: אז מאיפה התחלת? מה הסצינה הראשונה שבחרת לאייר?

זהבית: התחלתי בחיפוש השראה ויצירת המשכיות לדמות של גוליבר עצמו. הסתכלתי באיורים הקלאסיים. אפילו לקחתי קורס זום בעיצוב דמות אצל ליאורה גרוסמן לצורך הפרויקט. אגלה לך סוד: הדמות שלו, שאני עיצבתי, מבוססת על שילוב של גולדה מאיר והנס כריסטיאן אנדרסן. שניהם בעלי אף מרשים שהתאים לגוליבר. הוא אולי האב הקדמון המשותף להם, מי יודע?

יובל: קטעים. את יכולה לבחור איזו סצינה או שתיים שאיירת שאת אוהבת במיוחד? שכל מה שדיברת עליו בא שבהן לידי ביטוי?

זהבית: מאוד נהנתי לאייר את האיור על הכריכה, שמתאר סצנה מהספר השני, שבו דיה, ציפור טרף, מנסה לתפוס אותו בעודו מטייל בין הפרחים בגן המלכה. שיחקתי עם הציפור, מי שמתבונן רואה שגם הטופרים שלה, הם ראשי ציפורים. עשיתי כמה בדיחות פנימיות כאלו, לא את כולן אני יכולה לשתף פה 🤭

יובל: נייס. עוד איורים, עוד סיפורים

זהבית: האי המעופף הוא גם סצנה שאני אוהבת. כמעט בכל איור בספר מופיעות ציפורים, לא משהו ספציפי כמו הדיה, שמופיעה בטקסט, אלא שאני המצאתי מהראש. הן מתבוננות, לפעמים מגיבות למתרחש. זה הכיף בלצייר משהו לגמרי דמיוני.

ואחד האיורים הראשונים שעשיתי, גוליבר הזעיר והיהיר נופל לערימת חרא לצהלת כולם. אני אוהבת אותו מאוד, והוא באמת לא דרש הרבה עבודה כמו האיורים הקודמים. והיה גם איור שנאלצתי לצנזר 🤭 נתנו לי יד חופשית, אבל כנראה הגזמתי. כאן היאהו קופצת על גוליבר הנבוך כאשר הוא רוחץ בנהר…

יובל: איך בחרת מה לאייר? זה הרי מקור בלתי נגמר של השראה ודימויים

בחרתי להתמקד בסצנות פחות ידועות יחסית, או לפגוש אותן בזוויות חדשות. כמו שאתה רואה אהבתי את הסצנות הזימתיות יותר… ניסיתי לקלוע לרוח המרושעת של הספר, ולברוח למקומות פחות לעוסים

זהבית: בחרתי להתמקד בסצנות פחות ידועות יחסית, או לפגוש אותן בזוויות חדשות. כמו שאתה רואה אהבתי את הסצנות הזימתיות יותר… לכן לדוגמה לא איירתי את הסצנה הידועה שלו קשור במיליון חוטי פלדה על ידי הגמדים.

ניסיתי לקלוע לרוח המרושעת של הספר, ולברוח למקומות פחות לעוסים. לדוגמה הסצנה הזו שהוא קשור על ידי הגמדים, הראיתי אותו שהוא מתבונן על שליח המלך מקריא את גזר דינו. הוא בהלם מוחלט ולא מאמין למראה עיניו, לא מעכל מה שקורה לו. הוא התעורר קשור ומסביבו מלא גמדים קטנים מדברים בשפה שהוא לא מבין. הוא מבועת חסר אונים, ובהלם.

אני מקווה שהצלחתי להעביר את התחושה. מצד שני הוא במשחק ילדים, אגדה על גמדים מדברים, וזה קצת מצחיק אותו

יובל: אז בואי נדבר על הדבר הזה של איורים לילדים/מבוגרים. איך את מתייחסת לזה?

זהבית: האמת, שזה ז׳אנר פחות נפוץ וחבל. דבר ראשון זה כיף. דבר שני זה אולי קשה יותר. כל עבודת איור היא קשה, ואנשים לא מבינים עד כמה. לא משנה אם זה פיקצ׳רבוק לפעוטות או ספר עם סיפור מורכב למבוגרים. זה כיף כי יש חופש לעשות דברים שהם לא מקובלים, כמו בדוגמאות שצירפתי. כל ההפרדה הגילאית מיותרת: יש הרבה ספרים למבוגרים שאיורים מוסיפים להם, יש הרבה ספרים שפונים לכל הגילאים. במיוחד קלאסיקות

יובל: למה את חושבת שאיור למבוגרים הוא אולי קשה יותר?

זהבית: אולי. כמו שאמרתי, איור זו מלאכה קשה מהנה ומאתגרת ולא משנה למי היא מיועדת. אולי כי מבוגרים הם קהל יותר ביקורתי, שנחשף להרבה דימויים והקשרים חזותיים, שילדים לא בהכרח מכירים. אבל לא ממש חשבתי על זה לעומק. זה דיון מעניין

יובל: בהחלט. הבנתי שאת לא נחה ושהפרויקט הבא זה פינוקיו למבוגרים, אני כבר מצפה ותוהה מה המשיכה שלך לאותן אגדות עממיות, מעשיות. ונזכר שהפעם האחרונה שדיברנו פה היה על משלי קרילוב

זהבית: נכון. תמיד אהבתי אגדות ופנטזיה זה תענוג, זה משהו שמציעים לי ולא יכולתי לסרב. דווקא קרילוב היה קל יותר, כי הרוב היו דימויים של בעלי חיים, שזה דבר שאני הכי אוהבת לצייר ובכלל, ואין המשכיות כמו בגוליבר ופינוקיו.

פינוקיו בא אחרי הבלוק היצירתי שהיה לי פה עם גוליבר, אז יותר קל לי להתמודד איתו למרות שגם פה זה חתיכת אתגר. אין הרבה פרויקטים כאלו. זכיתי בענק

יובל: יפה. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד שלא אמרת לפני שנפרדים?

זהבית: הממ, מה שמעניין במסעי גוליבר הוא שסוויפט, המחבר, הוא פעיל זכויות בעלי חיים; אחד הראשונים בהיסטוריה. הוא מראה את היחס האדונתי והמחפיר של בני האדם לבעלי החיים, לא רק בספר האחרון, של ארץ הסוסים, אלא בכל חלקי המסע. זה נושא שקרוב לליבי, וגם אותו ניסיתי להעביר איורים, ואני מקווה שהצלחתי – לא באופן דידקטי, אלא דרך הסאטירה, והחמלה