כל מה שחשוב ויפה

את המהדורה הקודמת בשנות ה-50 אייר נחום גוטמן, ואלו נעליים מאד גדולות להיכנס אליהן כיוצרת אלמונית

לקראת יריד הספרים הבין לאומי של מוסקבה, נפתחה בשבוע שעבר בספריה לשפות זרות של העיר תערוכה, שמציגה 60 מאיוריה של זהבית כרמל לשלושה ספרים: משלי קרילוב, הנסיך המאושר ומעשיות נוספות של אוסקר ויילד, ופלטרו ואני מאת חואן רמון חימנס.
כרמל מספרת על תהליך העבודה על משלי קרילוב – ״קודם כל קוראים״ – ומגלה שהיא השתדלה לאייר את המשלים שאין בהם תיאורי צייד ואכזריות.

הענק וגנו

הענק וגנו

Yuval:

הי זהבית. מה שלומך?

Zehavit:

הי יובל. שלומי טוב

Yuval:

יפה! מתי נוסעים לרוסיה? היית שם פעם?

Zehavit:

לא!! אני נוסעת ביום ראשון לחודש ימים

Yuval:

חודש???? איפה תהיי?

Zehavit:

בעשרה ימים הראשונים, אחרי פתיחת התערוכה ביום שישי, אני אטייל, וגם אשתתף ביריד הספרים הבין לאומי שמתקיים בשבוע הראשון של ספטמבר. לאחר מכן אני מקווה לטייל, אולי אגשים חלום ואסע בחלק מהרכבת הטרנס סיבירית… התערוכה תציג במוסקווה כחודש ואני מביאה עבודות מקוריות כך שאין לי ברירה 🙂

Yuval:

בואי נלך רגע צעד אחורה ותספרי על עצמך כמה מילים לטובת מי שלא מכיר: בת כמה, מה למדת, ומה עשית מאז – ככה באופן כללי

Zehavit:

טוב. אני בת 45, למדתי תואר ראשון עיצוב תפאורה באוניברסיטת תל אביב, עבדתי במגוון תפקידי ארט בקולנוע ובטלויזיה כמה שנים, למדתי גרפיקה ועבדתי קצת בזה, ואז נסעתי לניו יורק ללמוד אמנות. הייתי שם ארבע שנים ולמדתי תואר שני באמנות פלסטית וסוציולוגיה של האמנות באמפייר סטייט קולג׳. התחלתי לאייר כששבתי מניו יורק, ואת הספר הראשון שלי – ״פלטרו ואני״ – איירתי שם, תוך כדי אריזות לייליות במשרד של חברה שלי בפאשן דיסטריקט

Yuval:

ולמה התחלת לאייר?

Zehavit:

נראה לי שתמיד איירתי: עוד בילדות המורים היו מעירים לי על הציורים שלי בשולי המחברת. אבל האמת כי הציעו לי לאייר את פלטרו ואני, ספר שמאד אהבתי בילדותי ובתרגום הקודם היו לו איורים מוזרים יפים וקצת מפחידים בשחור לבן. כשקראתי אותו שוב בתרגום החדש, כל כך נהניתי, וגם האתגר לשמר את הסגנון ואת הדמויות היה כיף

מתוך פלאטרו ואני

מתוך פלטרו ואני

Yuval:

אז כששואלים אותך היום מה את עושה, מה את עונה? מאיירת?

Zehavit:

אמנית ומאיירת, למרות שבשנים האחרונות אני מאיירת יותר מאשר אמנית פרופר. הצגתי בכמה תערוכות קבוצתיות, אבל תערוכות יחיד היו לי רק של איורים

Yuval:

את חושבת שהעבר האקדמי שלך, של מה שלמדת, משפיע על הסגנון שלך?

Zehavit:

בוודאי. אני מאד אולד פשן ביצירה שלי וזה ניכר. העבודות שלי מצוירות ונצבעות ידנית ורק אחר כך מטופלות בפוטושופ, בעיקר לנקות אותן מליכלוך או הדגשות צבעוניות. לעיתים נדירות אני מוסיפה אלמנטים במחשב

Yuval:

מעניין אותי מה את אוהבת בסגנון האולד פאשן, שלא מתמסר לעכשווי?

Zehavit:

האמת, אני פשוט לא שולטת טוב במחשב כמו בציור ביד. אני יודעת אילוסטרייטור ופוטושופ, אבל העבודה במחשב אינה ספונטנית כמו ציור ביד. אני אוהבת את החומריות של המגע וההפתעה שיש כשיוצרים בצבע. במחשב הכל מתוכנן ומדויק יותר, אם אתה מבין למה אני מתכוונת

Yuval:

בוודאי שמבין….

Zehavit:

אולי זה ההבדל בין הדור שלי, שנולד שניה לפני שכל החיים היו ממוחשבים, וההכשרה שלי כאמנית. אם הייתי לומדת איור אולי הייתי מגלה את רזי המחשב כי יש דברים מדהימים שיוצרים איתו

Yuval:

בהחלט. אבל בואי נתקדם למשלי קרילוב: איך זה קרה?

תזמורת חיות

תזמורת חיות

Zehavit:

שוב, הציעו לי את הפרויקט. האמת מאאאאד נבהלתי וחששתי לקבל אותו על עצמי. דבר ראשון ההיקף של הספר הוא עצום, ודבר שני, את המהדורה הקודמת בשנות ה-50 אייר גוטמן, ואלו נעליים מאד גדולות להיכנס אליהן כיוצרת אלמונית. האיורים של גוטמן מקסימים!

Yuval:

מה זאת אומרת הציעו לי?

Zehavit:

אבא שלי, ישראל כרמל 🙂

חגית בנזימן עיבדה מחדש את משלי קרילוב. בזמנו לא היה בית שלא היה בו עותק של קרילוב, זו הייתה מתנה מקובלת לבר מצוות (אז עוד הביאו ספרים). היא לקחה עליה את הפרויקט באופו עצמאי ועבדה עליו שבע שנים, אם איני טועה. כשנשלמה העבודה היא חיפשה מו׳׳ל, ואבא שלי (הוצאת כרמל) היה מי שהסכים. ביתה של בנזימן היא נעמה בנזימן, מאיירת מדהימה, שעבדה עם אימה על כמה ספרי ילדים, אך היא נרתעה מכמות העבודה, וכך ׳׳זכיתי׳׳ אני. הכל נשאר במשפחה… 🙂

Yuval:

נייס… אז איך מתחילים?

Zehavit:

קודם כל קוראים אותו 🙂 אחר כך ממיינים – אני בחרתי את המשלים שאין בהם תיאורי צייד ואכזריות ככל שיכולתי. צריך לזכור שהמשלים נכתבו במאה ה-19, ברוסיה הצארית, עם סטנדרטים אחרים. אחר כך מגבשים סגנון – כל האיורים הם בספיה, בעפרון עם מעט דיו או ווש עדין של צבע מים וגואש, וזאת לפי תכתיב מההוצאה

Yuval:

כמה איורים יש בסך הכל? וכמה זמן זה לקח?

Zehavit:

יש כ-100 איורים. לא כולם נכנסו לספר, בספר עצמו יש כ-70. ולקח כמעט שנתיים עד שהספר יצא לאור

Yuval:

וואלה. את יכולה לתת דוגמה לתהליך המחשבה והעבודה על איור או שניים?

Zehavit:

רוב המשלים הם סיפור עם התחלה אמצע וסוף, האתגר היה לבחור חלק מסויים מהסיפור ולאייר אותו. את האיור הראשון של המשל הראשון בספר, ״העורב והשועל״, איירתי את כל חלקי הסיפור, אחריו איירתי שני חלקים, כמו ״העורב בעיר הנצורה״ שהוא כולו איורי דיו, ויש לו שני איורים. אחר כך התמקדתי בחלק מסוים של הסיפור, או במהות שלו. במשל מפורסם כמו החגב והנמלה איריית שניים – אז רואים את התהליך של גיבוש הסגנון בדפוס

הדייג

הדייג

Yuval:

ואיך קרה שהתערוכה הגיעה למוסקבה?

Zehavit:

לאחר שסיימתי את העבודה על הספר, והוא ירד לדפוס, רציתי להציג את העבודות. פניתי לכמה אוצרות עצמאיות, לגלריות, למוזאון גוטמן, אך ללא השג משמעותי. את ׳׳פלטרו ואני׳׳ הצגתי בזמנו (2006) במכון סרוונטס – מכון התרבות הספרדי. כך עלה בדעתי לפנות למכון התרבות הרוסי, ברחוב גאולה בתל אביב. שלחתי להם מייל, ולשמחתי הם נענו בחיוב ומאד מהר הקמתי שם תערוכה.

בערב הפתיחה המרשים, ב-3 במרס 2015, כלל נאומים, קטעי משלים מומחזים על ידי ילדים והקראת משלים ברוסית ועברית, ואפילו סרט אנימציה רוסי מקסים של משל קרילוב, עלתה לבמה הגב׳ יקטרינה גנובייה, מנהלת ספריית השפות הזרות במוסקווה, והודיעה שהיא רוצה שאגיע לרוסיה עוד השנה!

ואכן, יומיים אחר כך היא בקרה בסטודיו שלי וראתה גם את הספרים הקודמים, התלהבףה ובזכותה אני נוסעת להציג מיני רטרוספקטיבה – 60(!) עבודות: 15 מפלטרו ואני, 15 מהמעשיות של אוסקר ויילד שיצא ב-2008, ו-30 מקרילוב

Yuval:

מדהים!

Zehavit:

לצערי זה היה כשהיא הייתה בארץ כדי לקבל טיפול במחלת הסרטן, והיא נפטרה ב-9/7. את התערוכה אקדיש לזכרה

Yuval:

באסה

Zehavit:

ממש. היא הייתה מקסימה ומרשימה. הבטיחה לי המון דברים ברוסיה, שלוש תערוכות בכמה ערים ותערוכה בספריית הילדים שם ועוד, כרגע זה נראה שזה לא יקרה, אבל מי יודע. אולי זה יקרה בהמשך . אחרי שאהיה שם נראה מה יתפתח

Yuval:

מחזיק אצבעות… משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?

Zehavit:

לא יודעת… אולי רק להודות למשפחת בנזימן, לחגית, עוזי ונעמה שמאד עזרו והיו סבלניים, לחזי מהוצאת כרמל שעימד את הספר ומיקם את האיורים – עבודה סיזיפית קשה בספר ענקי שכזה, למכון התרבות הרוסי בתל אביב, למשרד החוץ והשגרירות במוסקווה, שבזכות כל אלו אני אורזת… האם זה קיטש מידי?

Yuval:

זה נראה לי בסדר גמור

Zehavit:

ולמשפחתי שהביאני עד הלום וכו׳ וכו׳ 🙂

Yuval:

יפה!

החגב והנמלה

החגב והנמלה

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden