כל מה שחשוב ויפה
לואיזה וולף, Botanical Role Play. צילומים: מ״ל
לואיזה וולף, Botanical Role Play. צילומים: מ״ל

איינדהובן 2022 // להתעלם זה לא אופציה

שבוע העיצוב ההולנדי שהתקיים בחודש שעבר, קרא למעצבים - ולמבקרים - להתכונן למה שעומד להגיע ולהתארגן לבאות: משבר האקלים, מלחמות, הגירה, אי שוויון ואתגרים חברתיים

הכותרת שמלווה את שבועות העיצוב בהולנד מהווה באופן מסורתי הצהרה על מקומם של מעצבים בשינוי העולם. בשנת 2018, לדוגמה, הפך ציטוט של פעיל זכויות האדם ג׳ון לואיס לנושא העל: ״אם לא אנחנו אז מי?״ (If not us, then who?), ושנה לאחר מכן, ב־2019, זה היה ״אם לא עכשיו אז מתי?״ (If not now, then when?).

השנה נבחרה הכותרת GET SET – שמהדהדת את הרגע הזה לפני שמתרחשת פעולה, שבו אנחנו – מעצבים וכלל האוכלוסיה – צריכים להתכונן למה שעומד להגיע; אך יתרה מזאת, הצורך להתארגן בפועל לבאות: משבר האקלים, מלחמות, הגירה, אי שוויון ואתגרים חברתיים. זה הצורך לשים לב מה קורה סביבנו ולפעול, או כפי שאמרה מרים ואן דר לובה ( Miriam Van Der Lubbe) המנהלת האמנותית של קרן העיצוב ההולנדית (Dutch Design Foundation) שמארגנת את שבוע העיצוב: ״להתעלם זה לא אופציה״ (Passing by is no longer an option).

כך, בין השאלות שעלו בתערוכות שהוצגו השנה בשבוע העיצוב נבחנו נושאים דוגמת כיצד יראה סופרמרקט בשנת 2050 ואלו תרחישים אפשריים אפשר לפתח סביב סוגיות של תזונה ובריאות; יחסי אדם ומשק המים בעולם ורעיונות הבוחנים שימוש מושכל וניצול משאבים מודע; ומחשבות על אופי החברה שבתוכה אנחנו רוצים לחיות ועל אופני תקשורת בין אנשים.

עוד נבחנו סוגיות של יצירת עולם בטוח המבוסס על אמון בין אנשים, חברות ותהליכי ייצור אחראיים; חשיבה על סביבות מגורים ותכנון דפוסי ניידות עתידיים; שאלות אודות בניה מעגלית; יחסי טבע־אדם ופיתוח חומרים חדשים ומתחדשים, מתכלים ו/או ניתנים למיחזור; ועוד.

של מי הענן הזה?

בחלל המיקרולאב (Microlab), כחלק ממקבץ של פרויקטים שנבחרו כמועמדים לפרס העיצוב לשנה זו, ניצב Buycloud (קנה ענן) – מיצב וידאו אינטראקטיבי של נועה ג׳נסמה (Noa Jansma) שבמהלך אבסורדי משהו מכריזה בעלות על העננים ומציגה אותם למכירה בפלטפורמה וירטואלית ובערכים כלכליים הנגזרים מפרמטרים שהיא הגדירה.

המבקרים הוזמנו לשכב על פיסת דשא שמעליה הוקרנו שמיים זרועי עננים ולצידם נתונים. בפעולה המזמינה שיטוט בתוך ההקרנה אפשר היה לבחור את אחד העננים, בעזרת הטלפון לסרוק את הנתונים והעלויות שלו, ובאמצעות קוד QR לרכוש אותו או את החלק היחסי מתוכו, כשברקע נשמע סאונד של כרוז במכירות פומביות המשמיע את מהלכי השוק בתהליכי רכישה במכירה פומבית/בורסאית.

נועה ג׳נסמה, Buycloud

נועה ג׳נסמה, Buycloud

כל המהלכים בפרויקט גובו בחוקים, שיטות ותפיסות פילוסופיות המופעלות בחברה המערבית. הזכות לבעלות, כמו גם הזכות למסחר ברכוש שעליו היא הכריזה בעלות, מבוססת על דוקטורינת הגילוי – בעלות על משאבים על ידי הראשון שתובע זאת. מחיר הרכישה נגזר מפרמטרים שהוגדרו לצורך חישוב הערך דוגמת הכיוון שבו נע הענן, מהירות התנועה שלו, הטמפרטורה המיוחסת לו, האנרגיה שאפשר להפיק ממנו וכדומה – נתונים שמתקבלים מהמנהל הלאומי לאוקיאנוסים ואטמוספירה. וכדי להנציח העברת בעלות על עננים על הרוכש לצלם סלפי של הפעולה, להעביר למוכר את הכסף ואז מופק עבורו שטר בעלות, כאשר הרכישה נשמרת בארכיון וירטואלי הנראה כמפת שמיים.

פרויקט העננים מציף סוגיות כמו קולוניאליזם, תפיסת אדמות תאגידית, שינויי אקלים וכיבוש החלל, כמו גם שאלות אודות מטבעות וירטואלים ו־NFT. בתום שבוע העיצוב הוא הוכרז כפרויקט הזוכה בפרס העיצוב לשנת 2022 בקטגוריית Data & Interaction

בחוזה המצורף להסבר הרכישה כותבת ג׳נסמה שענני הקומולוס נמצאים בסכנה כתופעת טבע ושבעלות על ענן פותחת פתח כהשקעה, שתוכל להפיק רווח עתידי באמצעות שימוש בטכנולוגיות דוגמת זריעת עננים, ושלצד התועלת הכלכלית יש כאן פוטנציאל לתרומה לטיפול עתידי במשאב נכחד. עוד היא כותבת, שבמידה והרוכש יתחרט על הרכישה הוא יכול ליצור קשר עם המוכר, וזה ייקח בחזרה את הרכוש ויתרום את ערכו הכלכלי לתוכניות לא ממשלתיות הנלחמות באיבוד עננים.

באמצעות הפרויקט מציפה ג׳נסמה סוגיות דוגמת קולוניאליזם, תפיסת אדמות תאגידית, שינויי אקלים וכיבוש החלל, כמו גם שאלות אודות מטבעות וירטואלים ו־NFT. ואכן, בתום שבוע העיצוב הוא הוכרז כפרויקט הזוכה בפרס העיצוב לשנת 2022 בקטגוריית Data & Interaction כשבנימוק השופטים נכתב ש״במטאפורה אחת פשוטה וחדה היא מצליחה להכיל ספקטרום רחב של נושאים בעלי חשיבות״.

משחקי תפקידים בוטניים באנלוגיה ל־BDSM

מיני טבע נעלמים ויחסי שליטה ובעלות בין אדם וטבע עמדו גם במהותו של הפרוייקט Botanical Role Play שהציגה לואיזה וולף (Louisa Wolf), במסגרת תערוכת פרויקטי הגמר של האקדמיה לעיצוב באיינדהובן – אקדמיה ששמה דגש על עיצוב ככלי עבודה בהתייחסות לסוגיות ולתנאים חברתיים, פוליטיים וסביבתיים. במיצב שהוצג בחלל חשוך עם תאורה אדומה, מושך ומטריד בו זמנית, היא העלתה שאלות אודות מערכת יחסים בין צמחים לאדם באמצעות אנלוגיה ליחסי שליטה ודינמיקות בין־אישיות מבוססות הסכמה (BDSM).

בעבודת המחקר שלה מדברת וולף על סכנת הכחדה של זנים ועל כך שבני אדם מסכנים אחד מכל חמישה מיני צמחים ברחבי העולם, ומשתמשת בתיאוריות של מגדר כאמצעי לדיון אודות סובלנות לזנים שונים ולמערכות יחסים עם יצורים שונים המבוססות על כבוד ולא על תחושת מעמד עליון ומבנים מדכאים. כמקרה מבחן היא השתמשה בגינה שלה, כשאת ההחלטה מה לעשות ואיך לעשות בטיפול בגינה ובצמחים השונים היא עשתה מתוך רגישות ולא מתוך שליטה בניסיון לנהל מערכת מבוססת על הסכמה הדדית.

Botanical Role Play, לואיזה וולף

Botanical Role Play, לואיזה וולף

כחלק מעבודתה היא הזמינה (וממשיכה להזמין) אנשים לסדנאות יצירה שבהן בפעולה טקסית משהו היא והמשתתפים מורחים לטקס טבעי על צמחים, יוצרים ייצוגים של זני צמחים בלי לפגוע בהם כאקט של העלאת התודעה לשימוש בטבע מתוך כבוד והסכמה. בתערוכה היא הציבה סדרת כלי גינון המאפשרים טיפול ושליטה על צמחי גינה, לצד העתקי צמחיה עשויים לטקס טבעי בצבעי שחור ו/או אדום. מהלך של פיתוי ובו זמנית של אי נוחות, שנועד לעורר למחשבה אודות מקומו של מעצב כמי שתפקידו להאיר ולהחליף דפוסי התנהגות פוגעניים.

במיצב שהוצג בחלל חשוך עם תאורה אדומה, מושך ומטריד בו זמנית, לואיזה וולף העלתה שאלות אודות מערכת יחסים בין צמחים לאדם באמצעות אנלוגיה ליחסי שליטה ודינמיקות בין־אישיות מבוססות הסכמה (BDSM)

גם הפרויקט ״חממה מלאכותית״, שהוצג בחצר של קאזרנה – מתחם עיצוב ואירוח ייחודי במרכז העיר איינדהובן – עסק בסוגיות של בעלות על טבע, ופתח דיון מרתק על היחסים בין טבע ואדם ובין טבעי למלאכותי. הפרוייקט, שהוצג כמיצב מחקרי, נעשה בשיתוף פעולה בין סטודיו WhitenNoiseDADA לבין סטודיו De Vormforensen, כשבשיחה עם אנלו ואן גריינסבן (Annelou van Griensven) מסטודיו De Vormforensen היא התייחסה לכוחם של מעצבים להשתמש בכלים מתוך פרקטיקת העיצוב כאמצעי להרחבה תודעתית של נקודות מבט מרובות על נושאים מורכבים.

מול מסך שעליו הוקרנו צמחים דיגיטליים משתנים ברצף, ואן גריינסבן דיברה על מהלך קונספטואלי של הצלבה דיגיטלית המהווה תגובה להכחדות של זנים בטבע, כמו גם לשליטה על זנים וזרעים שמוגנים בפטנט ונמצאים בבעלות של קומץ חברות (מונסנטו, דופונט וסינג׳נטה).

לדבריה, לקראת הפרויקט הם סרקו קרוב ל־200 סוגי צמחים שהפכו מסד נתונים לתוכנת בינה מלאכותית שמחברת ביניהם בהכלאות שונות ויוצרת רבייה מלאכותית של זנים חדשים, כרגע וירטואלים ובעתיד אולי כחומר ממשי בתלת־ממד. כמו כן, במהלך שמבוסס על הרעיון של פתיחת האפשרות לבעלות על זני צמחים לכל אדם, חלק מהצמחים הדיגיטליים הייחודיים מודפסים כתצלום בעותק יחידני ונמכרים כ־NFT.

 

View this post on Instagram

 

A post shared by White_Noise_DADA (@white_noise_dada)

 

View this post on Instagram

 

A post shared by White_Noise_DADA (@white_noise_dada)


פן נוסף שעלה במיצב נגע בסוגיית הקיימות ביחסים בין צמחיה טבעית למלאכותית. צמח מלאכותי מהווה חיקוי דומם לצמחיה ביולוגית. אבל אם חושבים על כך, טבע מפסיק להיות טבעי ברגע שהאדם מתערב לתוכו. אז למה פרחים שמגודלים בחממות ועוברים מניפולציות והצלבות נחשבים טבעיים? ואולי אפשר להמיר את הצמחיה החיה בצמחיה מחומרים עמידים ולחסוך את כל האנרגיה המושקעת בגידול זני צמחים ובהובלה שלהם לרחבי העולם כדי שיקשטו ויהפכו רקע נעים לסביבות בהם חיים אנשים לזמן קצר (עד שיבלו)?

צמחים מלאכותיים לא צריך להשקות, הם שורדים זמן רב עד כדי לתמיד, לרב הם אינם גורם לתופעות אלרגיות שצמחיה חיה יכולה לגרום, ויכול להיות שבמאזן הנזק־תועלת לכדור הארץ ייצור של צמחיה מלאכותית עדיף על גידול טבעי

לדבריה של ואן גריינסבן, צמחים מלאכותיים לא צריך להשקות, הם שורדים זמן רב עד כדי לתמיד, לרב הם אינם גורם לתופעות אלרגיות שצמחיה חיה יכולה לגרום, ויכול להיות שבמאזן הנזק־תועלת לכדור הארץ ייצור של צמחיה מלאכותית עדיף על גידול טבעי. במקביל היא הסבירה, שבהמשך לאורך החיים שמאפשרים החומרים העמידים, עלתה השאלה האם אפשר להעניק לצמחי פלסטיק דפוסי התנהגות של צמחים בטבע.

בתערוכה ניצבו קומפוזיציה של פרחים חיים ומעליה אגרטל עם צמח מלאכותי שחובר למנגנון טכנולוגי, ומדמה לעיני המתבונן תהליך של קמילה – מהלך שמוביל למחשבה על הפוטנציאל העתידי והאפשרויות שעולם הצמחים המלאכותיים יכול לפתוח. מאחר והפרוייקט המחקרי של הקבוצה נמצא בתחילת דרכו יהיה מעניין לעקוב לאן תתפתחנה הסוגיות שהם מעלים והמיצבים שהם מציגים.

צנרת מים וביוב, כבלי חשמל וסיבים אופטיים

המחשבה על הפיכתם של חומרים עמידים לגן קסום קיבלה ביטוי באופן אחר בתערוכה The World Beneath Our Feet. ככל שהמרחב האורבני הולך ומתפתח הולכות ו״נשתלות״ לתוך האדמה מערכות שתפקידן להבטיח איכות חיים לאדם: עולם שלם של צנרת מים וביוב, של כבלי חשמל וסיבים אופטיים; יסודות מבנים; מערכות שתופסות את מקומם של שורשי צמחים ועצים ויוצרות צפיפות תת קרקעית.

התערוכה ביקשה לחשוף את העולם שמתחת לפני הקרקע ולעורר למחשבה אודות חשיבותן של המערכות הללו, אך בו זמנית על אופן הנחתן כיסודות טובים שיבטיחו עתיד בטוח לכולם. בחלל חשוך, במיצב קסום ששום תמונה לא מצליחה לתפוס את החוויה הממשית של הליכה בתוכו, הפכו חומרי היום־יום הפשוטים הנחפרים אל תוך הקרקע לגן פורח ועתיר פרטים יפיפיים.

בכל רגע הואר אלמנט אחר מתוך המיצב, שחשף את הסודות שמאחורי הסביבה הקסומה, כמו גם טקסטים קצרים אודות סוג התועלת הטמונה במערכות השונות המוכנסות אל תוך האדמה. התערוכה לא התעלמה מהצורך של גופי עירייה שונים לדאוג לרווחת תושבי הערים ומכך שלא אחת הוא עומד בניגוד לצורך לשמור על משאבי טבע, כשבטקסט התערוכה נכתב שאין תשובה אחת לשאלה איך לאזן בין צרכי האדם וליצור מצע פורה, שיאפשר לעיר לצמוח ולפרוח ובו זמנית לשמור על האדמה והטבע, אך הפתרון טמון בפריסה טובה וניצול אופטימלי של הקרקע מתחת לרגלינו.

The World Beneath Our Feet

ליסלוט קובלנץ, Dryland

ליסלוט קובלנץ, Dryland

למול המערכות הסמויות מתחת לפני הקרקע, הפרויקט Dryland של ליסלוט קובלנץ (Liselot Cobelens) העלה לתודעה תופעות שמתרחשות על פני האדמה, והביא לידי ביטוי שינויים בתוואי האדמה והצמחיה שמתרחשים כמעט בלי ששמים אליהם לב. לדבריה, הנוף ההולנדי מזוהה עם שדות ירוקים, פרות רועות באחו, ברווזים שטים בתעלות המים הרבות, אבל בפועל הוא עובר תהליך איטי של שינוי שלעיתים אפילו תושבי המקום כמעט ולא מרגישים.

כחלק מפרויקט הגמר שלה באקדמיה המלכותית לאמנות בהאג, קיימה קובלנץ סדרת שיחות ומפגשים עם תושבים ועם מומחי אקלים אודות תופעות והשלכות של מעשי האדם ושינויי האקלים על הנוף בחבל Deurne שממנו היא מגיעה. בין התופעות שעלו בשיחות היו התייבשות, אובדן של יבולים ובעלי חיים, שקיעת קרקע ושריפות בר.

קובלנץ בחרה לשחזר את השינויים בשטיח ובעבודות טקסטיל – רישום נוף באמצעות אניצי צמר הנראים כמו צמחייה. כל אחת מהתופעות שעלו בשיחות קיבלה ביטוי בטכניקת ייצור או עיבוד שונה. באמצעות אופני טיפול שונים בעובי החוט, בגובה ובאופן החיתוך של האניצים, בגוונים שבהם הוא נצבע, וכדומה, היא יצרה מעין מפת נוף פגוע של האיזור שבו היא עסקה.

תהליך העבודה שלה נעשה בשיתוף פעולה עם חברה המתמחה בייצור שטיחים, כשעם ירידת השטיח מהמכונות קובלנץ התערבה לתוכו בעבודת יד, קצצה אזורים כייצוג של אובדן יבולים, שרפה סיבים כדי להנכיח את שריפות הבר והצריבה בנוף, והפכה את השטיח תמונת נוף מקומי ייחודית ויחידנית. באמצעות השטיח היא מכניסה אל תוך המרחב המוזיאלי, כמו גם הביתי, ייצוגים למה שמתרחש בחוץ כתזכורת יומיומית לאחריות של האדם כלפי הסביבה בה הוא חי.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden