כל מה שחשוב ויפה
קרובות, שרה בניגה ורחל רוטנברג. צילומים: שי הלוי
קרובות, שרה בניגה ורחל רוטנברג. צילומים: שי הלוי

הרשימה המשותפת // 29.12.22

שרה בנינגה ורחל רוטנברג במוזיאון על התפר; דורית פלדמן בגלריה שכטר; ארבע פעימות בגלריה החברתית של מוסררה; על הגלוי – תרבות של סולידריות בתדר; פראנס לבה־נדב בגלריה מנשר; גינות הבלוק העירוני בבית ליבלינג

שרה בנינגה ורחל רוטנברג במוזיאון על התפר

״קרובות״ – תערוכה משותפת לאמניות שרה בנינגה ורחל רוטנברג (אוצרת: אביטל וכסלר) – נפתחה אתמול במוזיאון על התפר בירושלים. התערוכה, שהיתה אמורה להפתח בשבוע שעבר בגלריה ביתא בעיר, עמדה במרכז סערה אחרי דרישה שהגיעה מעיריית ירושלים לצנזר חלק מהעבודות בגלל דימויי עירום. בעקבות הורדת התערוכה מגלריה ביתא הוזמנו וכסלר והאמניות להציג אותה במוזיאון.

בתערוכה מציעות רחל רוטנברג, באמצעות פסלי עץ, לעיתים בשילוב מתכת ובטון, ושרה בנינגה, באמצעות ציורי שמן, פחם וגיר על בד – מרחב שיש בו מהפראי והגולמי, לצד שמירה על איפוק וסדר. בקווים עזים וישירים הן מתבוננות בצורה ובחומר תוך שהן מתייחסות במרומז או בישירות לגוף נשי בדרכים שונות. לעיתים נראה כי הן תוהות אחר ההנחה שהעגול הוא בהכרח רך ומושפע. צורת ההתבוננות שלהן מאפשרת לכוח עוצמתי, קמאי, לעיתים אלים, לצאת מתוך הקימורים, ולהתממש בחלל. המרחב שנוצר בקרבה שבין הפסלים לציורים, בין הנשים במרחבי הטבע שבציורים, ובין החלל הריק לחומריות שבפסלים, מזמין לשיטוט פנים־גופני, חי, רגשי ואינטנסיבי.

שרה בניגה, משיכה

שרה בניגה, משיכה. צילומים: שי הלוי

רחל רוטנברג, לוחמת

רחל רוטנברג, לוחמת


דורית פלדמן בגלריה שכטר

״אני, הֵיכָלוֹת״ תערוכת יחיד ראשונה מיצירתה של האמנית דורית פלדמן מאז מותה ב־2020 תפתח הערב (29.12) בגלריה שכטר בנווה שכטר (אוצר: בר ירושלמי). התערוכה מעמידה את דמותה של פלדמן כאמנית חוֹזָה, ובוחנת את יצירתה דרך השפה הוויזואלית אותה פיתחה במשך השנים, הנעה על הציר שבין הגילוי המדעי לעולם הסוד.

בתערוכה יוצגו יצירותיה של פלדמן מארבעה עשורים: מתחילת דרכה בשנות השמונים ועיסוקה הפמיניסטי בגוף ובארוטיקה נשית ועד לעבודות משנותיה האחרונות, הסובבות סביב מוטיבים רוחניים וקבליים. התערוכה מאירה את יצירתה של פלדמן באור מחודש, ומבקשת להציג לדורות חדשים את גוף עבודתה, שלא היה נגיש לרבים בשנים האחרונות. כל העבודות בתערוכה מגיעות מאוסף האמנית, ובתוכן יושם דגש על עבודות הפיסול, ביניהן סדרת ספרי האובייקטים שיצרה לאורך השנים. אלה ספרי אמנית מעובדים ביד, בהם נרשמו רבים מרעיונותיה ומההשראות שלה.

דורית פלדמן, תצפית הנצפה 1993. צלומים: אוסף דורית פלדמן

דורית פלדמן, תצפית הנצפה 1993. צלומים: אוסף דורית פלדמן

דורית פלדמן, עינו של יופיטר, 2012

דורית פלדמן, עינו של יופיטר, 2012


ארבע פעימות בגלריה החברתית של מוסררה

״ארבע פעימות״, תערוכה קבוצתית של בוגרות המחזור הראשון של חממת האמנים.ות למצוינות ע״ש ג׳ק, ג׳וזף ומורטון מנדל, תפתח הערב (29.12) בגלריה החברתית של בית הפסר מוסררה בירושלים. לחממת 2022 נבחרו אמניות, הפועלות במרחב שבין אמנות, חברה וחינוך. הפרויקטים שבחרו לממש טומנים בחובם פוטנציאל לשינוי אישי וחברתי תוך העצמת קהילות היעד במקומות שונים בארץ.

התערוכה תייצג ביטויים חזותיים מתוך ארבעת הפרויקטים ותבקש להפנות מבט לדרכי הפעולה המיוחדות של האמניות ולתכנים מעצימים, הנוגעים לסוגיות של זהות אישית וחברתית, שהועברו באמצעות ליווי אישי וקבוצתי, שיתופי פעולה, הוראה אלטרנטיבית ותהליכי יצירה. משתתפות: רותם וולק ומעיין מוזס שפעלו יחד בכיתת אולפן, בבית ספר התיכון אורט מלטון, בת ים (״כור היפוך, כיתה־בית־גלריה״, פרויקט שהתמקד במושג הבית); אלמה מכנס קז שפעלה בשיתוף עמותת ״בועטות״, בבית הספר היסודי – גשר על הואדי, כפר קרע (״חלוצות של דימוי״, פרויקט צילום של ילדות המשחקות כדורגל); ניצן סט שפעלה בבית הספר התיכון העמק המערבי , קיבוץ יפעת (״זמב״ח״ – זויות מתאימות במשולשים חופפים, גיאומטריה חוויתית באמצעות גוף, מרחב וקעקועים זמניים); ונעה רשף שפעלה עם תושבים בשכונת מוסררה (״מלח מים״, פרויקט הבוחן דרך סיפורים אישיים, את השימוש באובייקטים ובדימוי ליצירת שינוי).

אלמה מכנס קז

אלמה מכנס קז

צילום: רותם וולק

צילום: רותם וולק


על הגלוי – תרבות של סולידריות בתדר

״על הגלוי״ – תערוכה, אקט פרפורמטיבי וניסוי אמנותי־חברתי של ארגון תרבות של סולידריות מוצג בגלריה החדר בתדר בבית רומנו (אוצרת: רוני כוכבי). היצירות המוצגות בתערוכה מסודרות בשורות ונושאות מספרים סידוריים. הן שואלות את ארגונן ממערך ארגזי (סלי) המזון הנפרשים על רצפת בית של סולידריות מדי שבועיים. בדומה לארגזים האטומים שמתמלאים, מועמסים ומועברים על ידי המתנדבים והמתנדבות – כך גם יצירות האמנות, שנתרמו על ידי מעל 50 אמניות ואמנים, ומופיעות כשהן עטופות נייר אריזה חום. תוכנן נסתר מעין המבקרים.ות והאמנים.ות כאחד.

בדומה לפעילות ההתנדבותית של הארגון, דרך תרומתם של האמניות.ים ותליית העבודות כשאלה מוסתרות, יכולים המבקרים בתערוכה להיחשף לערכים של שוויון, אחידות וסולידריות על ידי מעורבותם.ן בקניית היצירות בצורה עיוורת. כאקט פרפורמטיבי שהוא גם ניסוי אמנותי־חברתי, תהליך גילוי יצירות האמנות על הקיר יתרחש במהלך שלושת ימי התערוכה. כל עבודה עטופה שתירכש – תיחשף. יצירה אחר יצירה, בקומפוזיציה התלויה במבקרים.ות־תורמים.ות, יושלם (בשאיפה) בערב נעילת התערוכה תהליך גילוי הנסתר ואוסף היצירות ייראה במלואו. יצירות המקור והדפסים במהדורה מוגבלת שנתרמו על ידי רשת אמנים ואמניות מקומיות.ים, דנות גם הן במושגים של גילוי והתגלות, גלוי ונסתר ומציגות שלל טכניקות הנע בין ציור, איור, הדפס, רישום וקולאז׳. האמנים.ות שנענו לפנייה הם בעלי מודעות חברתית גבוהה והדבר בא לידי ביטוי ביצירתם, עשייתם ונכונותם לקחת חלק בתערוכה.

צילום: עומר משיח

צילום: עומר משיח

צילום: רוני כוכבי

צילום: רוני כוכבי


birds

פראנס לבה־נדב בגלריה מנשר

״אין כלום מאחורי האופק״, תערוכת יחיד לפראנס לבה־נדב, מוצגת בגלריה מנשר (אוצרת: נועה בן־נון מלמד). כאלכימאית יוצרת לבה־נדב מטמורפוזות במצבי חומר וחלל דרך פרקטיקות צילום שונות. בעולם סגור משלה, היא פורשת מרחב חסר גבולות על שולחן הפורמייקה בסטודיו שלה, שאת קו האופק שלו חוסם הקיר שמאחוריו. בטריטוריה המצומצמת הזו היא בוראת נופים קסומים שוממים, תלושים ורופפים.

באמצעות צמחים, חול, וחומרים נוספים שהיא מוצאת בדרכה, היא מתעתעת בתפיסת קנה המידה ומנכיחה אַל־מקום שהוא בו זמנית – מיניאטורי ורחב ידיים, מוכר וזר, ואין בו סימני חיים אנושיים. בשתי עבודות נוספות היא ממיסה באמצעות האור, בשעות שונות של היום, זכוכית של חלון שפונה לשום מקום, והופכת אותה מארטיפקט מלאכותי לחומר אורגני. בפעולות מנוגדות אלו, של בנייה יש מאין ופירוק הקיים, נוצר עולם ארעי, פואטי, עולם של קץ הימים, שרידים של מה שהותירה הרוח ומה שהשמש התיכה, עולם שאין בו כלום מאחורי האופק.

פראנס לבה־נדב מתוך הסדרה נוף שולחני

פראנס לבה־נדב מתוך הסדרה נוף שולחני


גינות הבלוק העירוני בבית ליבלינג

״גינות הבלוק העירוני״, תערוכה שחושפת את תכנון המרחב הנופי של תל אביב, תפתח הערב (29.12) בטרקלין תכנון העיר בבית ליבלינג (אוצרות: שירה לוי בנימיני, ענת לוי ונועה הולנדר). המרחב הנופי הייחודי נוצר לפני מאה שנה על ידי מתכנן העיר תל אביב, פטריק גדס, והגינות שבו, חלקן סמויות למחצה, ניטעו בטבורי בלוק המגורים שאופיין גם הוא באותה תכנית. כל אלה יצרו יחד את הגנום הסוציו־נופי של העיר הלבנה.

התערוכה, תמצית ממחקר מקיף, מבקשת להזכיר שבבסיס תכנון העיר תל אביב נוצרה תשתית של טבע עירוני – בשדרות, משעולים וגינות בעלי רצף והמשכיות, והם שמעניקים לעיר, המבקשת לצמוח עוד ועוד, גנטיקה בריאה בנפשה. זהו טבע שמבקש ליצור הפסקה באינטנסיביות העירונית; טבע שמבקש ליצור חיים וקהילה. ערכים החיוניים לעיר היום יותר מתמיד, לנוכח משבר האקלים ודלדול משאבי הטבע. בתערוכה תוצג עבודה של ״המשרד לרקמה תיעודית״ שנוצרה בשיתוף עם קהילת גינת רות, תהליך והתנסות כשיטת תיעוד אלטרנטיבית לגינות הבלוק ההיסטוריות הכלולות במחקר.

סימטת קק״ל. צילום: יעל שמידט

סימטת קק״ל. צילום: יעל שמידט

רקמה תיעודית. צילום: ואהידה רמויקיץ׳

רקמה תיעודית. צילום: ואהידה רמויקיץ׳

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden