כל מה שחשוב ויפה
הקמפוס החדש של בצלאל על שם ג׳ק, ג׳וזף ומורטון מנדל. צילום: SAANA
הקמפוס החדש של בצלאל על שם ג׳ק, ג׳וזף ומורטון מנדל. צילום: SAANA

סיכום 2022 / בתי הספר לאמנויות חוזרים למרכז ירושלים

המעבר והחזרה למרכז ירושלים של בתי הספר לאמנויות - בצלאל, סם שפיגל, ניסן נתיב, החזותי ומוסיקה מהמזרח - מסמן את תחילתו של עידן חדש באינטראקציה עם העיר ותושביה

שנת 2022 נפרדה מהעולם, אחרי שרשמה שינוי משמעותי במרכז העיר ירושלים. במגרש הרוסים הושלמה בניית משכנה החדש של האקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל, ושלוש מחלקות כבר החלו את הלימודים בקמפוס החדש. ובשכונת נחלאות נחנך הקמפוס לאמניות הבמה והקולנוע, שמרכז בשטחו את בית הספר סם שפיגל לקולנוע וטלוויזיה, את הסטודיו למשחק ניסן נתיב, את בית הספר לתיאטרון חזותי ואת המרכז למוסיקה מהמזרח. 

התמקמות שני הקמפוסים האקדמיים בטבורה של העיר, שלצד קסמה הרב נודעת גם במורכבות בשל ריבוי הזהויות והקולות שבה, היא ללא ספק מהלך המסמן אתגר וחזון לעתיד; שאיפה לפרוץ את דימוי מגדל השן שנקשר לא פעם לעולם האקדמי, לטובת השתלבות במרקם העירוני ועשייה מיטיבה למענו. 

קמפוס בצלאל. צילום: דור קדמי

קמפוס בצלאל. צילום: דור קדמי

צילום: דוברות בצלאל

צילום: דוברות בצלאל

הקמפוס לאמניות הבמה והקולנוע. צילום: תומר אפלבאום

הקמפוס לאמניות הבמה והקולנוע. צילום: תומר אפלבאום

צילום: Erieta Attali

צילום: Erieta Attali

״החזרה של האקדמיה למרכז ירושלים תאפשר לה לממש את תפקידה האזרחי״, אומרת האדריכלית ליאת בריקס, סגנית נשיא בצלאל. ״המעבר למרכז העיר דורש תהליך התאזרחות במובנה הרחב של המילה: השתרשות, התערות, אבל גם היעשות אזרחים ואזרחיות. עם ההתאזרחות בעיר מחויבת קהילת האקדמיה לסולידריות ופעולה משותפת, להיות מעורבת ׳ומעורבבת׳ בחיי הסביבה. כאמנים.יות, מעצבים.ות ואדריכלים.יות יש לנו אחריות לעסוק באתגרים החברתיים, הפוליטיים והכלכליים של ירושלים היום, ולהשפיע לטובה״. 

״זו זכות גדולה לייצר מקום שיש לו השפעה על החיים הציבוריים והתרבותיים״, מוסיפה האדריכלית מאירה קובלסקי ממשרד אפרת קובלסקי אדריכלים, שהיה אמון על תכנון קמפוס האמנויות ״ריכוז ארבעה גופים שעוסקים בעולמות המוסיקה, הבמה והקולנוע במקום אחד, מייצר מסה גדולה של אנרגיות יצירה ונוכחות בעלת משמעות תרבותית חשובה לסביבת העיר״. 

מעטפת הזכוכית מול חומות האבן

פעילותו של קמפוס בצלאל החדש הוא, לדברי בריקס, אחד ממנועי השינוי המרכזיים במרכז העיר. ״בשנה האחרונה עסקנו במיפוי האתגרים המרכזיים של מרכז העיר יחד עם עיריית ירושלים, עמותות וקהילות במרכז העיר. במקביל, ניתחנו מקרי מבחן דומים מהעולם בניסיון להבין אלו הבטים הנקשרים למעבר יכולים להשפיע לטובה ביחס לאתגרים אלו, ומאלו פעולות חשוב להימנע.

״כך לדוגמה, לקדם פעולות שיכולות לעודד פיתוח וצמיחה של עסקים מקומיים ולהימנע מכאלה שעלולות לפגוע בעסקים הקיימים, לשלב בני נוער ובתי ספר תיכוניים בפעילות בקמפוס, להוות מרחב מפגש לקהילות השונות בעיר ולקדם סובלנות״. 

הקמפוס החדש, על שם ג׳ק, ג׳וזף ומורטון מנדל, תוכנן על ידי צמד האדריכלים היפנים קזויו סג׳ימה וריו נישיזאווה, מייסדי משרד האדריכלים המוביל SAANA וזוכי פרס פריצקר. המבנה שתכננו מצטרף אל הקמפוס ההיסטורי של בצלאל שבו פועל בית הספר לארכיטקטורה, ואל מעונות הסטודנטים הממוקמים במרחק הליכה קצר זה מזה. שני הקמפוסים ישרתו סטודנטים מכל המחלקות, ובתוך כך יעודדו תנועה ביניהם – הן פיזית, במפגש הישיר עם העיר ותושביה, והן בין תחומי ידע שונים. 

״פרופ׳ בוריס שץ ייסד את בצלאל בירושלים בשנת 1906 כמרכז של יצירה עברית מקורית, תשתית לקיום יהודי רוחני ותרבותי המסוגר בחומותיו. כעת, בחלוף 116 שנים, מבקשת בצלאל להתמקם בעיר אחרת, ומול חומות האבן שגידרו את הקמפוס ההיסטורי ניצבת מעטפת הזכוכית השקופה של הקמפוס החדש״, מוסיפה בריקס. 

״כמו בראשית המאה ה־20, גם היום, ירושלים היא מרחב משותף לקהילות מגוונות, דתות שונות ומקום מפגש וקונפליקט בין תרבותי. בשונה מבצלאל הישן, האקדמיה היום היא קהילה רב־תרבותית מגוונת המחויבת לפלורליזם ומעודדת ביטוי עצמי. המפגש והחיכוך היומיומיים בתוך האקדמיה ועם חיי העיר הם הזדמנות יוצאת דופן ליצירה חזותית וחומרית חדשה, יצירה מכאן, המרחיבה את האפשר וחותרת לשינוי וארגון מחדש״. 

בצלאל. צילומים: נעם דבל

בצלאל. צילומים: נעם דבל

ליאת בריקס אתגר. צילום: רותם שמואלי ותומר פרוכטר

ליאת בריקס אתגר. צילום: רותם שמואלי ותומר פרוכטר

המבנה החדש, שמשתרע על שטח כולל של 42 אלף מ״ר, מכיל שישה מפלסים ומשלב קירות מסך מזוגגים, בטון לבן, רמפות וגרמי מדרגות צפים מפלדה, גג פתוח שאף הוא נועד לשמש כמרחב יצירה, מרפסות גדולות ושקטות, ומרחבים ציבוריים העוטפים את הבניין. 

שקיפותו של קמפוס בצלאל החדש, לדברי בריקס, מאפשרת חשיפה דו־כיוונית; הקהילה יכולה לחוות מבחוץ את הנעשה באקדמיה, ובה בעת הסטודנטים והסטודנטיות חווים מבט החוצה, אל העיר שבה הם חיים ויוצרים. ממד החשיפה מקבל גיבוי באמצעות גלריות שפונות לרחוב, וקיום הרצאות פתוחות לקהל הרחב, שיפקוד כך את האודיטוריום, הספרייה והקפיטריה שבמקום, יהווה אמצעי לחיזוק הקשר בין ציבור הסטודנטים, האמנים והמעצבים, לבין הקהילה הירושלמית המגוונת. 

שקיפות המעטפת ממשיכה גם בחלל הפנים, המאופיין בפתיחות ומאפשר קיום קשרי עין ישירים מתוך ולתוך מרחבי הלימוד והיצירה השונים. בין חדרי הסטודיו, הגלריות, הסדנאות והכיתות בקמפוס משתרעים מרחבים רחבי ידיים ללא פרוגרמה מוגדרת, פתוחים ליוזמות, לפעולות ולאפשרויות שימוש חדשות – ליצור ידע חדש ותחומי פעולה חדשים מתוך התנועה בין המרחבים והתחומים.

ליאת בריקס: האקדמיה היום היא קהילה רב־תרבותית מגוונת המחויבת לפלורליזם ומעודדת ביטוי עצמי. המפגש והחיכוך היומיומיים בתוך האקדמיה ועם חיי העיר הם הזדמנות יוצאת דופן ליצירה חזותית וחומרית חדשה, יצירה מכאן, המרחיבה את האפשר וחותרת לשינוי וארגון מחדש

תקופת המעבר למרכז העיר היוותה בעבור האקדמיה הזדמנות ״לחשוב מחדש״, שאחת מתוצאותיה היא גיבוש תפיסה חדשה הנוגעת לזיקות בין התחומים הנלמדים בה ולחלוקות דיסציפלינריות. ״לראשונה בתולדות האקדמיה, הסדנאות והמעבדות לא שייכות למחלקה או לדיסציפלינה ספציפית, אלא מהוות תשתית משותפת לייצור, יצירה ומחקר. זהו מהלך מהפכני ומורכב שדורש שינוי באופני ההכשרה, במבנה תכניות הלימודים ובאופן ההפעלה של הסדנאות״. 

בתוך כך, מבנה הלימודים החדש יאפשר לסטודנטים לבחור ולנתב את מסלול הלימוד והתפתחות המקצועית; אם כהיכרות עם מגוון תחומי יצירה, אם כהתעמקות בתחום אחד, ואם כשילוב בין תחום הכשרה מקצועי לבין התמחות תמטית רב־מחלקתית. ״המפתח הוא הגמישות, היכולת לנוע בין תחומים, ובפועל אנחנו רואים את זה קורה. לסטודנטים יש עניין ותשוקה להרחיב את ההתנסויות שלהם, כדרך ליצירת תשתית ידע רחבה מותאמת ונכונה למציאות העכשווית״. 

מהלך חדש נוסף וראשון מסוגו שננקט עם המעבר לקמפוס החדש הוא ייסודו של מרכז נתן דרהי למחקר וחדשנות. למרכז הוקדשה קומה במבנה, וקיומו מסמן יעד אסטרטגי מרכזי: אחריות להוביל פעילות מחקרית מבוססת יצירה (אמנותית, אוצרותית, עיצובית או אדריכלית). ״פעילות מסוג זה מובילה לידע חדש ולפיתוח שיטות, טכנולוגיות, מוצרים ושירותים שאי אפשר לפתח באמצעים אחרים, והיום היא הופכת לפרקטיקה מקובלת בעולם״.

הפעילות, שתתמקד במחקר יישומי, תופנה לקידום ההתמודדות עם אתגרים מקומיים וגלובליים ותתבצע בשיתוף פעולה עם גופים מתחומי המדע, התעשייה והמגזר הציבורי. ״יש בכך שליחות. הכשרה מחקרית של הבוגרים/ות תצמיח דור חדש של יוצרים/ות, מעצבים/ות, אוצרים/ות ותיאורטיקנים/ות המצויידים בידע מעודכן ורב תחומי ובמיומנויות מחקר עצמאי, שיקדמו את חיי התרבות והכלכלה היצירתית בישראל״. 

אינטראקציה עם העיר והקהילה 

הקמפוס לאמנויות הבמה והקולנוע על שם משפחת קירש, הוקם על ידי עיריית ירושלים וממוקם ברחוב בצלאל פינת רחוב טרומפלדור. ״מדובר בשטח של שלושה מגרשים שהתב״ע ייעדה לבניין גדול ולחניון״, מספרת קובלסקי. ״התכנון הסב את הייעוד המקורי מתכנית בניין לתכנית אורבנית, ובתוך כך הפך את המתחם לחלק מהעיר. כזה שצומח מסביבתו ומגיב אליה, ועם כל היותו עכשווי מתערה בתוכה״. 

התכנית, שהובילה האדריכלית תלמה וייצנר, ״פירקה״ את הבניין הגדול לשלושה בניינים נפרדים אך סמוכים זה לזה, תוך יצירת קנה מידה מותאם לסביבה ותחושה של עיר צפופה. ״המקום ׳מרגיש׳ כמו קמפוס, אך בה בעת הוא חופשי ללא גידור או תיחום, והשטח שבין הבניינים מאפשר מעברים דרכו לרחובות הסמוכים ושימוש ציבורי בחללים הפתוחים״.

לצד הקפדה על החדרת אור יום טבעי ואקוסטיקה טובה, יחסי חוץ ופנים היו הבט מרכזי בתכנון, עם הסביבה כמו גם בין הבניינים לבין עצמם. ״כשם שריכוז בתי הספר במתחם אחד הוא אמצעי ליצירת אינטראקציות ועידוד שיתופי פעולה ביניהם, הפתיחות למרחב סביבו נועדה לייצר אינטראקציה עם העיר והקהילה״, מוסיפה קובלסקי. 

צילומים: בית הספר לתיאטרון חזותי, תומר אפלבאום

צילומים: בית הספר לתיאטרון חזותי, תומר אפלבאום

מאירה קובלסקי. צילום: צבי אפרת

מאירה קובלסקי. צילום: צבי אפרת

כל אחד מהבניינים מאכלס מוסד לימודי אחר, ומיקומו של המרכז למוסיקה מן המזרח נקבע בקומת הקרקע של הבניין המשמש את בית הספר לקולנוע סם שפיגל. בכל הבניינים הקומות הראשונות והקרקע מאפשרות שימוש לטובת הציבור. לדוגמה, אולמות שמשמשים במהלך היום ללימודים בסם שפיגל, משמשים בשעות הערב להקרנת סרטים או לקיום כנסים ופעילויות. 

הבניינים עצמם אינם זהים במופעם, בגודלם, בעיצוב חללם הפנימי ובשימוש החומרי, אך מקיימים ביניהם שיח. כל בניין תוכנן לגופו בהתאם לצרכיו הספציפיים ולפרוגרמה שהוגדרה עבורו, תוך יצירת דיאלוג בינה לבין הרעיון התכנוני. לחיפוי החוץ, ובכלל זה של הגגות, הלוברים והפתחים, משמשת אבן שנחפרה באתר, ובכל בניין היא מיושמת בעיבוד שונה. החיפוי בוצע תוך הותרת מרווח בין האבן לבין מעטפת הבטון של הבניינים, וככזה הוא מקנה נוחות אקלימית לחללי הפנים.

מאירה קובלסקי: כשם שריכוז בתי הספר במתחם אחד הוא אמצעי ליצירת אינטראקציות ועידוד שיתופי פעולה ביניהם, הפתיחות למרחב סביבו נועדה לייצר אינטראקציה עם העיר והקהילה

המבנה של בית הספר לקולנוע סם שפיגל מתנשא לגובה שבע קומות, ומכיל שלושה אולמות קולנוע חדשניים, אולפן צילום והפקות משוכלל, אגף עריכת סרטים עם 25 חדרי עריכה והקרנה, חללי לימוד מרווחים, ספרייה, אמפיתיאטרון, בר ומועדון סטודנטים על הגג שמשקיף על כל העיר. 

מבנה בית הספר לתיאטרון חזותי הוא בן שלוש קומות, ובתכנונו ננקטה גמישות רבה, כך שחלליו מאפשרים אלתור ״ויודעים״ להשתנות בהתאמה לאופי הפעילות. ״היות ומדובר בפעילות שמרבה לערב את הקהילה, אף מרחב החוץ של המבנה הותאם לכך ותוכנן כאזור מוצל עם ספסלי ישיבה״. במבנה המשרת את סטודיו ניסן נתיב הרעיון, לדברי קובלסקי, היה לשוות למרחב תחושת במה, ובחללו תוכננו ״קופסה שחורה״, אולם להצגות תיאטרון, חדרי חזרות וסדנאות לבניית תפאורות.

כך, עם כל מופעם השונה בתכלית והיותם עוסקים בעולמות תוכן שונים, שני הקמפוסים חולקים אתגרים משותפים. לצד קידום פעילות יצירה פורייה, כל קמפוס בדרכו מגלם חזון ערכי ותפיסה תרבותית־חברתית מבורכת, בתקווה שהם אכן יסמנו את פני העתיד.  

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden