״האחרונים מבינינו״ אמנם מבוססת על משחק מחשב, אבל היא ממש לא לגיימרים בלבד

קחו את היוצר של צ׳רנוביל (קרייג מזין), צרפו לו את את אחד הכוכבים העולים כגיבור, פדרו פסקול (המנדלוריאן, משחקי הכס); יחד עם אחד הכישרונות הטובים של משחקי הכס כגיבורה, בלה רמזי; תוסיפו כמה הופעות קצרות של שחקנים כמו אנה טורב (מיינדהאנטר); הופעות אורח של ניק אופרמן (מחלקת גנים ונוף) וסטורם ריד (אופוריה); על רקע עולם פוסט אפוקליפטי, בסיפור מפותל ומעניין שכתב ניל דרוקמן עבור אחד המשחקים הטובים והמוערכים של הז׳אנר בפרט ועולם הגיימינג בכלל – ומה תקבלו? לא רק אדפטציה דרמטית מבריקה למשחק, אלא את האדפטציה המדיה אודיו־ויזואלית הכי טובה שאי פעם נעשתה לעולם הגיימינג. נקודה.

היוצרים של האחרונים מביננו (The Last of Us) הצליחו לעשות את הבלתי יאומן. הם שמרו על האופי, האווירה והמרכיבים התמטיים של המשחק המקורי וממשיך דרכו, במקום לעבד אותו בצורה יומרנית או יצירתית במיוחד, באופן כזה ששום דבר (כמעט) לא נפל בדרך.

הז׳אנר הוא אותו הז׳אנר: שילוב בין מתח, מדע בדיוני ואימה על פי מסורת הזומבים, שקורע עם השיניים (תרתי משמע) את המארג החברתי, התרבותי והפוליטי של הציוויליזציה כולה. מי שנשאר, נאבק לשרוד רק בקושי. בני אדם מול בני אדם; בני אדם מול הקורדיספס, המגפה הפטרייתית האלימה שמשתלטת על המוח והופכת בני אדם ליצורים אלימים וחסרי בינה. השורדים רעבים, צמאים, גולים בעולם שנותר בו רק צל קלוש של תרבות עבר. החברה, אם אפשר לקרוא לה ככה, חזרה לחיות בשבטים, בקבוצות קטנות, או תחת דיקטטורות צבאיות.

הגיבורים הם אותם גיבורים: אב ששכל את בתו ומסכים לקחת, מספר שנים אחר כך, נערה לוחמנית במיוחד תמורת ציוד שהוא זקוק לו כדי לחפש את אחיו שאבדו עקבותיו. לא מדובר באדם טוב, אלא באנטי־גיבור מיוסר על ידי עברו, על ידי מה שאירע לו ועל ידי מה שהוא עשה לאחרים. יחד הולכים אלי (רמזי) וג׳ואל (פסקל) בין הריסות של ערים, כפרים, ישובים. נוסעים על כבישים מהירים ללא זכר לנפש חיה; רק מכוניות נטושות. בכל פינה מחכה איום; אי אפשר לסמוך על כלום ועל אף אחד.

המלחמה הניצחת בין טבע לתרבות זוכה לתשומת לב ראויה יותר באופן שמתכתב עם רוח התקופה, בעוד הדי המגפה העולמית שלא פסחה על אף מדינה מורגשים היטב

התמות הן אותן התמות: הרס התרבות ורקבון האדם שחוזר לטבע הפראי, יחסי הורות, הקרבה, נאמנות, מחילה, גבורה וכמובן – סאבטקסט רווי באהבה. מדובר באהבה מנוגדת לכל מה שמתרחש בחוץ, שכן היא הופכת בן רגע לטרגדיה, לצפייה מכמירת לב. ועם זאת יש פחות פוקוס על מה שהיה החלק המרכזי של המשחק – היחסים בין אלי לג׳ואל, שהופכים ליחסי הורות מסוימים, בעוד שג׳ואל מתרכך מול אלי והיא מתקשחת אל מול עולם אכזרי. הסדרה לוקחת את הזמן בפיתוח הדמויות, כמו גם בפיתוח היחסים ביניהם.

אפילו המכניקה דומה. הנרטיב הלא־לינארי מתפקד בסדרה כמו במשחק על מנת לשרת את הסיפור ולעורר רעב לעוד, שכן הוא משאיר חורים פעורים וקצוות לא סגורים. זה הפך לקונץ שיווקי בכל זיכיון: העונה הראשונה מתפקדת כפרומו לעונה השנייה – גם כשאין צורך נרטיבי לעשות זאת. יש בו גם את החולשה של הרבה מהמדיה האודיו־ויזואלית היום, להוסיף, לגרור, להאט את הקצב על מנת לסחוט עוד פרק שלא צריך, כדי לגרוף עוד כסף שאפשר להרוויח.

אבל אלה הבעיות היחידות שמצאתי באחרונים מביננו. זו סדרה מותחת, רוויה ברגעים עצובים אך נוגים, מלאה בהופעות נפלאות ועושה חסד רב עם המשחק שהיא מבוססת עליו. בו בזמן היא מרשה לעצמה להרחיב במקומות מסוימים ולצמצם באחרים לטובת הבלטת המשחק הקאנוני. המלחמה הניצחת בין טבע לתרבות זוכה לתשומת לב ראויה יותר באופן שמתכתב עם רוח התקופה, בעוד הדי המגפה העולמית שלא פסחה על אף מדינה מורגשים היטב. בנוסף, האחרונים מביננו לא חפה מביקורת על הפוליטיקה האמריקאית, דבר שמגיע לשיאו עם אנטגוניסט המסמל בבירור צביעות פוליטית אלימה ושלטון בכל מחיר.

גם מבחינת האסתטיקה של הסדרה קשה להתלונן. אפשר לחטט ולהתקטנן, אבל נברא פה עולם – או יותר נכון נחרב פה עולם – בצורה אמינה. הלוקיישנים יקרצו ויזכירו היטב דברים למי ששיחק במשחק, ועדיין, זה נעשה בצורה לא מתאמצת, בטח שלא חיונית להבנת העלילה. לכן אפשר להנות ממנה גם בלי להתוודע למשחק, זאת אומרת – לא רק לגיימרים. בנוסף היא לא טורחת להיות מאיימת בצורה מניפולטיבית או להוות פורנוגרפיה של אלימות. האימה של הקורדיספס (אותה פטרייה שתלטנית) מרחפת כל הזמן ובגזרת הפחד זה מספיק.

מדובר באחת הסדרות שהכי ציפו להן בשנת 2023, וגם אחת הסדרות הכי מלחיצות נוכח ההיסטוריה הקטסטרופלית של עיבודי משחקים למסך (מ״מורטאל קומבט״ ועד ״אנגרי בירדס״, מ״טומב ריידר״ ועד ״האויב שבפנים״, מ״מקס פיין״ ועד ״סוניק״). התוצר הסופי הוא לא פחות מהברקה טלוויזיונית מרגשת, אנושית, אמינה. לכאורה אותה גברת בשינוי אדרת. אבל האדרת הטלוויזיונית עשתה לאחרונים מביננו רק טוב.

עם זאת, יהיה קשה לסדרה להשתמש באותם טריקים בעונה הבאה, שכן הרבה מהם חד־פעמיים. מעניין יהיה לראות מה עוד נמצא בשרוולו של קרייג מזין (אם לשפוט לפי צ׳רנוביל, הוא מכין לנו כמה הפתעות). כולי תקווה שלא יגררו אותה עד שתימאס. שילמדו מהמשחק, ייקחו את הזמן ויתנו המשך ראוי שלא נגרר. מגיע לה. כי כנגד כל הסיכויים, האחרונים מביננו עונה על כל הציפיות.

---

האחרונים מבינינו (The Last of Us)
יוצר: קרייג מזין, על בסיס הסיפור של ניל דרוקמן מחברת Naughty Dog
9 פרקים; ארצות הברית, 2023
4.5 כוכבים