דני ישראלביץ: האדריכלות שלי לא אמורה להיות ״פרווה״

יובל: הי דני, מה שלומך? איך אתה בימים אלו?

דני: בסדר. מאמין שאחרי פסח יהיה טוב יותר

יובל: וואלה. אז אתה מהאופטימיים?

דני: לחלוטין כן. לגמרי. לפעמים זה נכון להגיע לנקודת שפל/משבר ומשם לצמוח

יובל: מה אני אגיד לך, הלוואי.

בוא נדבר על אדריכלות ועיצוב, ונתמקד בבית הקובייה שתכננתם במשרד, ואולי נתחיל בפרטים הטכניים – מה אתה יכול לספר, איפה הוא נמצא, מי גר בו, מה הוא כולל

דני: הבית נמצא בשפלה. גרים בו זוג בגילאי 60, והוא משמש להם כמובן, לנכדים ולאירוח. הוא כולל בקומת הקרקע סלון, מטבחון ופינת אוכל. באמצע הבית חדר, מהחוץ פנימה, אל חלל הפאטיו, שיוצר חזית רביעית, כך שהסלון והמטבח מהצד השני מקבלים שלושה כיווני אויר. התוצאה היא פתיחות מלאה אל החוץ, מה שנקרא פנים־חוץ טוטאלי ולא כמילה נדושה.

הקומה העליונה היא מיקרו־קוסמוס בפני עצמו. יש בה סוויטת הורים מאוד מפנקת וחדר נכדים לידה. היות ואי אפשר להתעלם מהאזור מסביב, הרעיון היה לייצר פרטיות בקומה הזו, ואור, אז יצרתי סבכה/משרבייה מודרנית שעוטפת את כל הקומה השניה. ואז בחלקים מסויימים המרווח בין החדרים עצמם לבין משרבייית המעטפת יוצרים חצרות פנימיות. רואים את זה טוב בתמונה של הסוויטה, איך חדר הרחצה נפתח לפאטיו בקומה א׳ וגם נפתח לחדר השינה עצמו

יובל: אני רוצה לשאול על הסבכה/משרבייה: מצד אחד אני מבין את ההגיון התכנוני שלה, מצד שני מבחוץ היא עלולה קצת להרתיע, לא? זה אלמנט מאוד דומיננטי

דני: כן, אתה צודק, דומיננטי, אבל יוצר דרמה כשהקומה העליונה ״אטומה״ והתחתונה שקופה לגמרי. האדריכלות שלי לא אמורה להיות ״פרווה״, אני מאמין באדריכלות בועטת

יובל: איך הגיבו הדיירים כשבאת אליהם עם ההצעה הזו?

דני: הם ידעו מהתחלה שאני אדריכל ״משוגע״…

כל הלקוחות מגיעים לכאן מבושלים, אם כי אני לוקח את זה כל פעם יותר ויותר קדימה. מי שבא לפה אוהב שאני מעז. זה סוג מסויים של אנשים, אז גם לוקח לי הרבה פעמים זמן לשכנע אותם. אבל משנה לשנה פחות, בשנים האחרונות, תכל׳ס. אני עושה מה שאני רוצה והלקוחות פשוט אוהבים את זה

יובל: תסביר? תתן דוגמאות למה זה אומר אדריכל ״משוגע״

ברגע שאתה משנה את התדמית של איך בית צריך להיות, אתה ישר משנה את התודעה, ואנשים לרגע עוצרים ומהרהרים; גם אם הם לא מבינים מה הם רואים. הלב שלהם פועל: וזה לב ליבו של העניין. אדריכלות שתתחבר אליה

דני: פעם הפרויקטים היו יותר ״נורמליים״, היום אני יותר מעז ומשתגע. הם אוהבים את המקוריות והיצירתיות, ואת הקו האישי של שלי ושל הילה. יצא לך להיות באתר אינטרנט שלי?

יובל: בטח, אבל אני רוצה שתסביר אתה לטובת מי שלא מכיר.ה מה זה אומר הקו האישי?

דני: יש שני דברים מאוד מהותיים בשבילי באדריכלות. האחד – אדריכלות טוטאלית. מהפנטת. סוריאליסטית משהו ומסתורית. שפונה אל הרגש. שלא יכולה לבוא מתוך הידוע.

ברגע שאתה רואה בית רגיל עם חלונות, הכל ברור לך. ברגע שאתה משנה את התדמית של איך בית צריך להיות, אתה ישר משנה את התודעה, ואנשים לרגע עוצרים ומהרהרים; גם אם הם לא מבינים מה הם רואים. הלב שלהם פועל: וזה לב ליבו של העניין. אדריכלות שתתחבר אליה.

האלמנט השני קשור לאלמנט הראשון והוא תפיסת העולם של רב הנסתר על הגלוי. כמו בחיים, כך באדריכלות: הדברים החשובים באמת נסתרים מן העין (הנסיך הקטן). ולכן תמיד, או בהרבה פרויקטים, החזיתות בנויות ממעטפת כפולה, או גגות נמשכים אל מעבר. צריך להגיע אל ההרהור, אז בדיוק בשלב הזה, זה נכנס לך ללב

יובל: יפה. ואני רוצה לחזור לבית הקוביה: מה אתה יכול לספר על תכנון הפנים, החומרים, האסתטיקה של הפנים

דני: נקי מאוד: הפנים נועד לתמוך בחוץ ולכן תכל׳ס; נקי מאוד ופחות בעל יומרות. לבן, נקי, ללא אלמנטים למעט מעקה המדרגות שעשוי מפח טבעי, פרטים מינימליסטיים שנועדו לספק לצמחייה החודרת הביתה את מירב תשומת הלב. וחדר השינה שכולל את חדר הרחצה, עם קיר זכוכית שמספק מרחב גדול יותר שאינו מסתיים באיזור השינה

יובל: תגיד, לגבי הקיר זכוכית בין אזור השינה לחדר השינה – זה לא עלול להפריע, היעדר הפרטיות והשקיפות, במקרה הזה?

דני: אם אתה רוצה לחרבן, אם זו השאלה, אז תא השירותים אטום… כל השאר פתוח. מה רע שהפרטנר/ית יראו אותך מתקלח? זה רק יעזור, אתה יודע

יובל: אני אומר כל אחד יעשה מה שטוב לו, אבל בהקשר הזה ובכלל בדיאלוג עם הלקוחות שלך באופן כללי – מה אתה עושה אם אתה קולט תוך כדי התהליך שהחיבור לא עובד כמו שחשבת, שמשהו נתקע, שזה לא זורם?

דני: לרוב תהיה פגישה שאנסה להבין איפה הדברים נתקעים, מה הציפיות שלהם וכו׳. אבל זה כמעט כבר לא קורה, אם בכלל.

זה היה קורה בעבר שהייתי אדריכל עם נסיון מועט. כיום אני יודע לקרוא את האנשים עוד לפני שהם נכנסים לחדר. זה הסוד: להקשיב באמת ולקלוט את האנשים; להבין את האופי שלהם, את האישיות שלהם, את דפוסי התנהגות. שום דבר שקשור לעיצוב או אדריכלות. ממש נהפוך הוא: נפש בלבד. את העיצוב והאדריכלות הם יקבלו כמשהו חדש שהם לא מכירים. ולזה הם מגיעים מוכנים

יובל: יפה. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד לפני שנפרדים?

דני: הטוטאליות. רב הנסתר על הגלוי. המתח והדרמה על הקומה האטומה שיושבת על הקומה התחתונה השקופה. זה בגדול