ספארי: החיות הרובוטיות משתלטות על מוזיאון בת ים

בקיץ הנוכחי מתפקד מוזיאון בת ים לאמנות כספארי מלא בחיות רובוטיות. חיות הסוואנה ומרחב מחייתן מוצגות בימים אלה בתערוכה ״ספארי – המסע אל שמורת החיות הרובוטיות״, תערוכה חווייתית שמשלבת התרחשות תיאטרונית, רובוטים ופנטזיה. בתערוכה מוצגים פילים, קופים, חלזונות, יעל, ענפה, פרפרים, זחלים וחיות נוספות, תפאורת טבע מלאכותית ועשרות פנסים בסגנון תיאטרון רובוטי.

התערוכה היא יצירתו של הבמאי והמעצב עמית דרורי, שעבורו זוהי הפעם הראשונה שבה הוא מציג תערוכת יחיד. ״מדובר במופע חי ואינטנסיבי שמשתלבים בו יחד טכנולוגיה, רובוטיקה, בובנאות, הנדסה ומלאכת בנייה מסורתית, משולבת בהרבה עבודת קראפט״, הוא מספר. ״התערוכה כוללת עשרות חיות פראיות, כלי נגינה ותאורה מיוחדת שנבנו בעבודת יד. כולם יחד יוצרים מציאות מדומיינת אך לא לגמרי בדויה, שבה יצורים רובוטים מתקשרים עם הקהל ובינם לבין עצמם״. המנגנון המכני, שגם אותו מעצב דרורי בעצמו, הוא זה שמכתיב את העיצוב של הדמויות. בתערוכה מוצגים מאות מנגנונים מכאניים כאלה, שעליהן עוצבו הדמויות בהתאמה.

״אנחנו מציגים שתי קבוצות של אוביקטים רובוטיים שעיצבתי עבור מופעי תיאטרון שהוצגו כבר ב־15 מדינות בעולם, וזכו לאהדת הקהל בזכות המשחקיות, הרגש והחמלה שהם מעבירים. זו הפעם הראשונה ששתי הקבוצות יפגשו, כולן יחד״.

הקבוצה הראשונה של האובייקטים היא ״סוואנה״, שהוצגה בבכורה בתיאטרון וידי לוזן בשוויץ ובפסטיבל תיאטרון הבובות הבינלאומי בירושלים. מאז היא הוצגה ברחבי העולם עוד עשרות פעמים. ״׳סוואנה׳ עוסקת בדימוי של גן העדן המיתולוגי. היא כוללת רובוטים, שנתפשים בדרך כלל כחפצים קרים, מסחריים ובוגדניים, שנבנו במלאכת יד כדי ליצור שיקוף מורכב של תכונה, רגישות ותודעה אנושית״.

 

זו לא תערוכה במודל המקובל. זהו מסע מובנה במוזיאון שאליו אנחנו יוצאים כקבוצה שמסיירת בתוך סיפור שפרוס בכל המרחב. תערוכה שהיא קצת תיאטרון. היא מופעית. יש בה מהלך סיפורי של התחלה, אמצע סוף

הקבוצה השנייה היא ״קופים״, יצירה שעוסקת בעל־אנושי שמדלג על קו התפר שבין אדם, טבע ומכונה. ״זהו מיקרו־קוסמוס שבמסגרתו מוצג מעגל חיים שלם – לידה, נעורים, התבגרות, חיים ומוות. הקופים הרובוטיים מייצגים במידה רבה את מוצאו של האדם, ובו בזמן את מי שהופך יותר ויותר למחליפו – הרובוט.

״׳קופים׳ מעמתת אותנו עם מציאות מדומיינת ועם זאת לא לגמרי בדויה, שבה יצורי כלאיים רובוטיים מתארגנים כחברה, רוקמים קשרים ומגלמים תכונות אנושיות. גם היצירה הזו הוצגה כבר במספר רב של מדינות, בין השאר בפסטיבל ישראל בשנת 2018. בנוסף עליהן מוצגים בתערוכה גם אוביקטים חדשים ובסופה מוקדש חלל שלם לאובייקטים לא שלמים, מה שמאפשר לקהל המבקרים להבין את תהליך העיצוב והעבודה״.

כמו יציאה לטיול בטבע

דרורי (43) הוא המנהל האמנותי ומנכ״ל הזירה הבינתחומית בירושלים, במאי תיאטרון ומעצב חלל. עבודתו השוטפת של דרורי נעה בגבולות שבין תיאטרון, פרפורמנס למיצב. יחד עם המעצבים השותפים נעם דובר ועופר לאופר, הוא מעצב ובונה בעבודת יד ייחודית נופים של טבע מלאכותי, שבו מתקיימים מתחים מיתיים בין התודעה האנושית, הטכנולוגיה והטבע.

הזירה, תיאטרון ובית הפקה ליצירה מקורית בתחומי הפרפורמנס והתיאטרון העכשווי, פועל משנת 1988. במרכז פעולתה וזהותה של הזירה יוצרים מקשת רחבה של תחומים: תיאטרון, פרפורמנס, מחול, אמנות פלסטית, סאונד, מוזיקה אקספרימנטלית ומדיה. דרורי הוא עצמו בוגר בית הספר לתיאטרון חזותי בירושלים (2001).

היוזמה לתערוכה, מספר דרורי, היתה של הילה כהן־שניידרמן, האוצרת הראשית של מוזיאון בת ים. ״הזירה והמוזיאון מקיימים כבר תקופה ארוכה שיתוף פעולה פורה, וההצעה להקים תערוכה במוזיאון היתה טבעית ומרגשת. אני עובד על התערוכה כשנה אבל הדמויות עצמן עוצבו ויוצרו במהלך חמש שנים לטובת המופעים שבהם הן השתתפו.

״זו לא תערוכה במודל המקובל. זהו מסע מובנה במוזיאון שאליו אנחנו יוצאים כקבוצה שמסיירת בתוך סיפור שפרוס בכל המרחב. תערוכה שהיא קצת תיאטרון. היא מופעית. יש בה מהלך סיפורי של התחלה, אמצע סוף.

״ההבדל בין התערוכה למופע תיאטרון הוא שבתיאטרון ברגע שנגמרת סצנה, הבאה אחריה ׳דורסת׳ את הקודמת לה. במקרה הנוכחי, הסצנה הקודמת נשארת מאחור ובסיור אנחנו ממשיכים ורואים אותה ממרחק, במבט אחר דרך שכבות של דברים שהצטברו בדרך. נוצרת פריסה של סיפור שלם במרחב, כשהמבקרים צועדים בתוך הסיפור. זה אחר מחוויית תיאטרון שבה אנחנו יושבים ואין לנו שליטה על הזמן ועל התהליך של הסיפור״.

והסאונד? יש לו חלק מרכזי בכל המופע הזה.

״הסאונד שמלווה את התערוכה הוא ממש לא טריוויאלי. יש שני אינסטליישנים מרכזיים שיוצרים סאונד, יצירות מתוכנתות שמנוגנות לייב. האחת מנוגנת מתוך אוסף של ארגזים, שזהו מיצב שנבנה במיוחד לתערוכה. אלה הם ארגזי השינוע של החיות, שהם מאוד יפים ונסעו כבר בכל העולם. שתלנו בהם כל מיני מנועים שמייצרים רעשים ורחשים. זהו המיצב הראשון שהקהל נפגש בו עם הכניסה לסיור.

״למיצב הזה מצטרף אזור שלם של תיבות נגינה מכאניות שכולל למעלה מ־100 מנועים, שתוכנתו להשמעת קולות שמנגנים פיזית בחלל. הקולות שהם מייצרים לקוחים מעולם הקסילופון, הוויברפון והגונג. עוד שתולים בחלל המון רמקולים, שמהם מושמעים קולות נקודתיים שנשמעים רק כשמגיעים לנקודות מסוימות בסיור. הקולות האלה לקוחים מתוך המופעים של החיות, והולחנו על ידי גיא שרף ואמיר מאיר. מדובר בחוויה רב חושית. זה כמו יציאה לטיול בטבע, כזה שלפעמים שוכחים בו שאנחנו נמצאים בטבע מלאכותי שפועלות בו מכונות״.

איך הגעת לתחום החיות הרובוטיות?

״ב־15 השנים האחרונות אני עוסק בסוג מוזר של תיאטרון בובות רובוטי, שהתפתח מתיאטרון הבובות המסורתי. המקום של המנגנון המכאני תפס יותר ויותר מקום בעיצוב הדמויות שאני מעצב והן הפכו למרכזיות בעשייה שלי ובנוכחות על הבמה״.

מאיפה מגיעה ההבנה שלך במכאניקה?

״זו היתה למידה אוטודידקטיות. למדתי לבד ועם השנים הפכתי את זה למיומנות מרכזית בעשייה שלי״.

יש מגע עם הדמויות במהלך הסיור בתערוכה?

״מעט מאוד. מדובר בדמויות עדינות שמגע פיזי עם קהל מבקרים רב לא יעשה להן טוב״.

מיהו קהל היעד של התערוכה?

״המופעים שאני מעלה בשוטף הם למבוגרים, אבל בתערוכה הושם דגש על חוויה שתתאים לבני חמש ומעלה. הביקור בתערוכה מתקיים בסיורים מודרכים בלבד, ובתום הסיור מתקיימת סדנה פעילה״.

---

ספארי – המסע אל שמורת החיות הרובוטיות
אוצרת: הילה כהן־שניידרמן
מוזיאון בת ים, סטרומה 6 בת ים
נעילה: 31.8