כל מה שחשוב ויפה
קיליאן מרפי ב״אופנהיימר״. צילומים: טוליפ אנטרטיינמנט
קיליאן מרפי ב״אופנהיימר״. צילומים: טוליפ אנטרטיינמנט

אופנהיימר: לא רק שהקולנוע לא מת, הוא אפילו מפציץ

בסרט החדש שמגולל את סיפורו של אבי פצצת האטום האמריקאית במלחמת העולם השנייה פורש הבמאי כריסטופר נולאן (על פני שלוש שעות) סיפור מדהים, שנוגע בנקודות הכואבות של האנושות ובדילמות המוסריות שמלוות את מקבלי ההחלטות

גבירותיי ורבותיי – הקולנוע לא מת. הוא חי, קיים ונושם. זה קורה בזכות דפיברילטורים של יחסי ציבור וטיטאנים קולנועיים כמו כריסטופר נולאן שייבדל לחיים ארוכים, או שלום ומני אסייג, תלוי בכוס התה שלכם. יש סיבה טובה לקום בצהריים, לקנות כרטיס במחיר מופקע, פופקורן ושתייה במחיר מופקע לא פחות, ופאקינג לשבת בכיסא ולהנות מסרט טוב.

בעצם, לא סרט: ״אופנהיימר״ הוא לא פחות מאפוס קולנועי וספקטקל מרהיב שכמותו לא ראיתם הרבה זמן. אבל חכו שנייה. רגע לפני שנצלול לנבכי הביקורת האטומית והמשתפכת הזו (ואני לא מתנצל), קבלו קצת רקע.

״אופנהיימר״ הוא סרטו ה־14 של האדמו״ר כריסטופר נולאן והראשון שלו תחת המטרייה של אולפני יוניברסל, שמצידם נתנו לו יד חופשית וצ׳ק פתוח לעשות כרצונו, רק שיביא את המכה. והוא הביא. נולאן כידוע אינו חובב גדול של אפקטים ממוחשבים. כל הפיצוצים בסרט נעשו בעזרת תועפות של חומרי נפץ ונטולי כל פיקסל עודף של CGI. שאפתני? יומרני? מיושן? אתם תחליטו.

ב־2021 ובשיאה של מגפת הקורונה, נולאן התאכזב קשות מההחלטה של אולפני וורנר להעלות את סרטו ״טנט״ לשירותי הסטרימינג של HBO, קרא לאולפן שהיה לו לבית ״שירות סטרימינג גרוע״ ויצא מאוכזב מהבניין. קשה להאשים אותו. למהלך של וורנר היה חלק בלתי נפרד מכשלונו של הסרט, שיש כאלו המכנים אותו ״מקושקש״. בחזרה לזמן הווה – איכותו הגבוהה של ״אופנהיימר״ מעידה על כך שוורנר עשו טעות אדירה שלא נלחמו להשאיר את נולאן במגרש הביתי שלהם, כשהמרוויחה הגדולה מכל הסיפור הזה היא יוניברסל.

״אופנהיימר״ מתבסס על עובדות מהספר ״פרומתיאוס אמריקאי: הניצחון והטרגדיה של אבי פצצת האטום״ מאת קאי בירד ומרטין ג׳יי. שרווין, ומגולל את סיפור חייו של רוברט אופנהיימר (קיליאן מרפי, ״28 ימים אחרי״), הפיזיקאי היהודי־אמריקאי שהוביל את פרויקט מנהטן במרוץ החימוש האטומי נגד הנאצים והרוסים בזמן מלחמת העולם השנייה.

חוץ מהשפה המדעית המורכבת, נולאן מפציץ את הצופים בנשורת אטומית של דמויות ראשיות ומשניות. בכל רגע נתון עלולה לבצבץ דמות כזו אחרת, לדקה או יותר, המגולמת על ידי שחקנים בולטים בתעשייה. הבחירה לעשות זאת (מסיבות מובנות אפילו) מקשה לעקוב אחריהן ובעיקר אחרי השמות שלהן

באמריקה כמו באמריקה, אין טוב בלי קצת רע, ולאחר הטלת הפצצה השנייה על נגאסקי, שחתמה באופן סופי את מלחמת העולם השנייה (ואת גורלם של מאות אזרחים יפנים שנים אחרי), יצא אופנהיימר למירוץ בכיוון ההפוך וקרא להפסיק את מסע החימוש הגרעיני. רשויות הממשל לא ראו את זה בעין יפה ואופנהיימר הואשם בנטיות קומוניסטיות (זוכרים מ׳קארתיזם? אז זה). כך נשלל ממנו הסיווג הבטחוני שלו, וזו חברים, ההכרה האמריקאית שלה זכה אופנהיימר בחייו.

קיליאן מרפי חיכה להזדמנות הזו כל חייו, ובראיונות שקדמו לסרט הוא לא טרח להסתיר את זה. אפשר להבין אותו. מי לא רוצה תפקיד ראשי בסרט של נולאן? והאם יכול להיות שנולאן ליהק אותו במשך השנים לתפקידי משנה כדי להעביר אותו סוג של טירונות? כי מרפי מתגלה (זה לא כל כך מפתיע) כאחד השחקנים הגדולים והמוכשרים ביותר בדורנו.

הוא מצליח לשרטט בו זמנית דמות של חנון כובש וגאון, מתוחכם ומתחכם, ומצד שני אדם שבור, כאוב, פגוע וכנוע. מעבר למילים, מרפי משתמש במחוות גופניות שתורמות לאמינות של הדמות. הופעתו בסרט מציבה אותו חזק בתמונת המועמדים לטקס האוסקר בשנה הבאה, וזה לא יהיה מופרך להמר ממרחק הזמן הזה שהוא גם יזכה.

ההחלטות הדפוקות של האנושות

נולאן מתייחס בסרט לשלל תמות פיזיות, מטאפיזיות, מדעיות, פיזיקליות – תבחרו מה מתאים לכם. כהרגלו בקודש, הוא משתמש בז׳רגון מדעי מתוסבך ומסובך, כך שאם אתם לא נולאניסטים אדוקים, יכול להיות שהסרט הזה יהיה לכם בבחינת ״אכילת ראש״. חוץ מהשפה המדעית המורכבת, נולאן מפציץ את הצופים בנשורת אטומית של דמויות ראשיות ומשניות. בכל רגע נתון עלולה לבצבץ דמות כזו אחרת, לדקה או יותר, המגולמת על ידי שחקנים בולטים בתעשייה. הבחירה לעשות זאת (מסיבות מובנות אפילו) מקשה לעקוב אחריהן ובעיקר אחרי השמות שלהן. בשעה האחרונה של הסרט (מתוך שלוש, אני מזכיר), יכול לעלות שם של דמות שנראתה שעה לפני, ועוד שמות ועוד שמות. בשלב מסוים העניין הופך לבלתי נסבל.

אבל אל ייפלו פניכם – על הדמויות, האפקטים המעולים, הסינמטוגרפיה המרהיבה של ואן יוטי יטאמה, המוזיקה המופלאה והחודרת של לודויג גורנסון הצעיר והמוכשר – נולאן פורש סיפור מדהים. הוא נוגע בנקודות הכואבות של האנושות, בהחלטות הדפוקות שלה ובדילמות המוסריות שמלוות את מקבלי ההחלטות ופקידיהם. הוא משתמש בדימויים שהוא כל כך אוהב ועושה את זה בגאונות הייחודית שלו.

birds

רוברט דאוני ג׳וניור (טוני סטארק!) טען במספר ראיונות ש״אופנהיימר״ הוא הסרט הטוב ביותר שהוא שיחק בו בשנים האחרונות. הוא לא טועה. במיוחד בהשוואה לסרטים האסקפיסטים שהוא עשה בעשור וחצי האחרונים. הוא מגלם בכישרון רב את לואיס סטראוס, מי שהיה יו״ר הוועדה לאנרגיה אטומית והאחראי הישיר לשלילת הסיווג הבטחוני של אופנהיימר. דאוני ג׳וניור הוא שחקן מוכשר ומסור, בזה אין ספק. הוא אפילו גילח את השיער שלו לטובת התפקיד. בכל זאת, קשה להתעלם משאריותיו של הפלייבוי המסוקס ממארוול, ואי אפשר לא להבחין במניירות הסטארקיות הבולטות שלו. אבל כל אלו לא גורעים מהמשחק המצוין שלו, אז גם במקרה הנ״ל: תנו לאיש הזה אוסקר.

עד עכשיו לא הזכרתי את ״ברבי״ אז הנה, רק בגלל שחיכיתם יפה – היפה השדופה בוורוד עולה בסופשבוע לצד ״אופנהיימר״ במלחמת ראש בראש. תכל׳ס, המנצחים האמיתיים בקרב הזה יהיו הצופים, שיזכו לחוויות קולנועיות כל כך שונות במהותן ועם זאת – משלימות. עם יד הלב, מתי חשבתם שנרגיש ככה לגבי סרטים או קולנוע בכלל? הוא חי וקיים ליידייז אנד ג׳נטלמן. חי וקיים.


אופנהיימר
בימוי: כריסטופר נולאן
180 דקות; ארצות הברית, 2023
4.5 כוכבים

*כוכבית מייצגת שדות חובה

3 תגובות על הכתבה

  1. ניר

    הקולנוע מת בזכות הסרט הזה. דור הטיקטוק והסרטונים הקצרים, לא יחזרו לבית הקולנוע, לאחר שראו את הסרט הזה.
    סרט שלא מצדיק את מסגרת הזמן ואת התקציב. סרט משעמם, עבודת תאורה לא טובה, עבודת צבע רעה מאוד ואיפור מזוויע.
    אם הסרט היה מקוצר בחצי, לשעה וחצי, הוא היה מעולה.
    די להלל את הסרט רק בגלל שהוא של נולן.
    נקודות האור היחידות הן השחקנים והבסים בפסקול.

  2. ליאור

    הקולנוע אף פעם לא מת. היחידים שאומרים שהקולנוע מת זה או במאים זקנים שהעולם עזב מאחור מזמן, או אקדמאיים פלצנים.

  3. נני

    אמש צפיתי ביס+ בסרט הנילווה של נולאן , שהוא דוקומנטרי וקיבלתי כל מה שרציתי לדעת על אופנהיימר ותקופתו. הסרט דורש ריכוז ולמשך שעה וחצי הייתי ממש מרותקת למסך.
    חברותי הבוגרות שהלכו לסרט לא בדיוק נהנו ממשך העלילה שגם לא הובנה בחלק הראשון.
    ודאי שאין לי צורך בסרט קופצני עם אפקטים מיותרים.
    התגובות הכתובות שמבוססות על חשיבה עצמאית מציינים שיעמום , תאורה שאינה טובה וקושי להחזיק מעמד במשך 3 שעות של סרט.
    לתשומת לבך ושל אחרים .

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden