עדיין נושמת: מור לוי גבירץ מאיירת בעקבות חווית לידה שקטה

עמית: בוקר טוב מור. מה שלומך?

מור: היי עמית, ימים עמוסים, אני מתכוננת לפתיחת תערוכת היחידה שלי ״עדיין נושמת״

עמית: אז בואי נתחיל עם התערוכה. ספרי לנו

מור: התערוכה תוכננה להיפתח בחודש אוקטובר, שהוא חודש המודעות ללידות שקטות, אך נדחתה בשל האירועים והמלחמה. בעקבותיהם, האיורים שאני מציגה קיבלו משמעויות נוספות של אובדן, אבל ושכול.

האיורים הם דרך להנגיש לציבור הרחב נושאים שקשה לדבר עליהם, שלא בטוחים איך לגעת בהם. כאן נכנס כוחה של האמנות להעביר תחושות ומסר בפריים אחד. עבור הזוגות שחוו אובדן דומה התערוכה מאפשרת מקום להזדהות, שותפות, מקום שמאפשר לקבל תוקף לאובדן ולכאב האישי. בתערוכה אני מציגה באופן חשוף את האיורים והטקסטים שלי שנוצרו במחברת סקיצות כמו ליומן האישי.

ביצירת התערוכה הייתה לי הזדמנות לחזור לאיורים קיימים, ליצור אותם במדיות שונות ולעורר באיורים אופי אחר – למשל יצירה ברקמה, הגדלה של איור לקיר שלם, סידור בקבוצות של עבודות בסגנון של קולאז׳ תמונות משפחתיות

עמית: לפני הכל, בואי נסביר לקוראים את המשמעות של לידה שקטה, ואשמח אם תשתפי אותנו עד כמה שאפשר בסיפור שלך

מור: לידה שקטה היא לידה של עובר ללא רוח חיים החל משבוע 22 להריון. הסיבות לכך, לצערי, יכולות להיות מגוונות. במקרה שלי התגלה בשלב מאוחר בהריוני הראשון ממצא גנטי חמור שמעיד שלתינוק שלי יהיו חיים של קושי, אי יכולת להתפתח באופן תקין ומוות בגיל צעיר.

בחרנו שלא להביא אותו לחיים קצרים של סבל ולהפסיק את ההיריון. הייתי כבר בחודש שמיני ולכן הלידה מתקיימת כמו כל לידה – אך שבסופה לא נשמע בכי של תינוק – ומכאן המונח לידה שקטה. כל ההכנות וההתרגשות לקראת תינוק הופכות לאובדן ואבל. זה היפוך שקשה מאוד להכיל אותו, וגם הסביבה ברוב המקרים לא יודעת איך להגיב ולהתנהל אל מול האירוע

עמית: אין ספק שזה קשה מנשוא. לפני שאנחנו צוללות פנימה. נולדו לך ילדים נוספים מאז?

מור: אחרי מסע של טיפולי פוריות נולדה הבת שלי, רון, באותו תאריך שבו התקיימה הלידה השקטה – שנתיים אחרי. היא כבר בת שנה והעיניים שלי עדיין מתמלאות דמעות כשאני אומרת את זה. הלידה שלה היא חלק ממה שמחזק אותי לעבוד על הפרויקט הזה

עמית: זה קשה וכל כך נוגע. בואי נעבור לכאן ועכשיו. בחרת לטפל בנושא דרך אמנות? האמנות היתה שם תמיד?

הבנתי שהסיפור האישי שלי מספר גם את סיפורם של זוגות אחרים והחלטתי להוציא אותם מהמחברת. הקמתי אתר הכולל איורים וטקסטים שלי שנכתבו ללא פילטרים, כי במקור היו מיועדים רק עבורי

מור: אני בוגרת תואר ראשון בתקשורת חזותית במכון טכנולוגי חולון והעיסוק באמנות לא זר לי. אחרי הלידה השקטה נעזרתי בפסיכותרפיסטית נהדרת – לבנת רוקח ממרפאת חווה בתל השומר. היא הציעה שאבטא את תחושותיי בצילום, ואני חשבתי שזה רעיון טוב. אבל באותו שבוע הבנתי שאני לא מצליחה לצלם את מה שאיננו, שהסיטואציות שעוברות לי בראש סוריאליסטיות מדי ואני לא יכולה לביים אותן.

אז התחלתי לשרבט סקיצות שהפכו מהר מאוד לאיורים. למפגש הבא שלנו הגעתי עם שבעה איורים שהיוו בסיס לשיחות בינינו. המטפלת, שפוגשת קבוצות של נשים שחוו אובדן דומה, אמרה שהיא לא ראתה דבר כזה קודם, שהעוצמה באיורים האלו תפסה אותה לא מוכנה.

עוד נשים שהראיתי להן את האיורים בקבוצת התמיכה הביעו הזדהות גדולה, אמרו שציירתי את הסיפור שלהן. הבנתי שהסיפור האישי שלי מספר גם את סיפורם של זוגות אחרים והחלטתי להוציא אותם מהמחברת. הקמתי אתר בשם עדיין נושמת | Still Breathing הכולל איורים וטקסטים שלי שנכתבו ללא פילטרים, כי במקור היו מיועדים רק עבורי.

בנוסף יצרתי קלפים טיפוליים הכוללים איורים וטקסטים שמשמשים בטיפול פרטני וקבוצתי בנושאי פריון, היריון, הפלה, דכאון, לידה שקטה ואובדן ילד. היצירה שלי התחילה מנושא מסוים אבל התחברה למגוון נושאים במעגלי החיים

הזמנה לגעת בפצע

עמית: כבר יצא לי לשמוע על איור סיפורים שונים שאנשים עברו. זה מרגש. האיורים בטח מאפשרים פרשנות אישית, כך שכל אחת יכולה לדבר דרכם על עצמה?

מור: אין נכון או לא נכון, לכל אחת יש מקום לפרשנות שלה

עמית: והדרך הטיפולית הזו מוצעת באופן חופשי? למי מיועדים הקלפים?

מור: הקלפים מיועדים למטפלות על כל קשת הטיפול הרחבה – עובדות סוציאליות, פסיכותרפיסטיות, מטפלות באמנות, ביבליותרפיה, מיילדות, וגם לפעילות בימי עיון לצוותים רפואיים.

באופן מפתיע, גם נשים שחוו אובדן רכשו את הקלפים. זה הפתיע אותי ושאלתי אותן למה הן רוצות את זה לעצמן. הן אמרו שזה עוזר להרגיש לא לבד, שיש משהו פיזי לאחוז בו, כמו זיכרון. מישהי אחרת קנתה את הסט לעצמה וגם כמתנה למטפלת שלה. זה סימבולי וכל כך מודע, כמו להגיד ״אני רוצה להוסיף את הכלי הזה לטיפול שלי״

עמית: מרגש. איך הפכת את כל זה לתערוכה?

מור: בעבודה על התערוכה הייתה לי הזדמנות לאחד את כל האיורים מהאתר ומהקלפים. לבחון האם יש איורים שנכון יותר ליצור במדיות שונות ולעורר בהם אופי אחר. כך נוצרה גם יצירה ברקמה, הגדלה של איור לקיר שלם, שימוש ברדי מייד וסידור בקבוצות כמו קולאז׳ של תמונות משפחתיות.

הכניסה לחלל התערוכה, שברובו מכוסה בצבעוניות של שחור־לבן, היא חזקה. היא דורשת רגע של שקט, לקחת אוויר. זה ביקור שיכול להציף חוויות אישיות, אבל זו גם הזמנה לגעת בפצע פתוח או טראומה שהודחקה ולבחור איך לטפל בהם – האם להיעזר באנשי מקצוע או להתעסק לבד באמנות, כתיבה, ציור, פיסול ועוד. זה מה שעזר לי, ואני מציעה את זה עבור אחרות ואחרים

עמית: ספרי בעוד כמה מילים על המקצוע היומיומי שלך, והאם הוא מתקשר לנושא הזה?

מור: איזו שאלה נהדרת, גרמת לי לחשוב על הקשר בין השניים. אני מעצבת מוצר בחברת ההייטק Lusha ועוסקת באפיון ועיצוב המערכת שהמשתמשים שלנו פוגשים. בעבודה על הפרויקט ״עדיין נושמת״ בהחלט נעזרתי ביכולות המקצועיות שלי – למידה מי הם המשתמשים, אפיון האתר ובנייתו. בעבודה על הקלפים ביצעתי מחקר שוק וקיימתי ראיונות עם מטפלות ומיילדות. יצרתי MVP – Minimum Viable Product, מוצר ראשוני מינימלי שמטרתו לקבל פידבק ולשפר. בתכנון התערוכה נעזרתי במתודולוגיות של מיון וסיווג כמו באפיון מערכות מורכבות ובסטורי־טלינג כדי לספר סיפור.

אם בעבודה היומיומית שלי אני חושבת איך להפוך את המערכת לברורה ונותנת ערך למשתמשים – בפרויקט ״עדיין נושמת״ אני מקדישה את אותן המחשבות עבור מטפלות ומטופלות

עמית: את כבר מתכננת את הדבר הבא?

מור: זו תערוכת יחידה ראשונה ואני מתכוונת להמשיך להציג במקומות נוספים. בפן הטיפולי השאיפה להגיע עם התערוכה, הקלפים הטיפוליים וההרצאה לעוד מרכזים רפואיים, מחלקות נשים ויולדות, מרפאות בריאות הנפש, עובדות סוציאליות ומטפלות פרטיות שתומכות בנשים במעגלי החיים. בהמשך אתרגם את האתר לאנגלית ואפיץ אותו בעולם. לפחות את האיורים אין צורך לתרגם (:

עמית: אני מאחלת לך הצלחה

מור: תודה. אני מקווה שהעשייה שלי תתן לקוראים.ות השראה למצוא את הדרך הטובה עבורם.ן להתבטא ולגעת במה שכואב

---

מור לוי גבירץ | עדיין נושמת
אוצר: יותם אורן
גלריה חנקין, חנקין 109, חולון
פתיחה: 4.1; נעילה: 30.3