כל מה שחשוב ויפה
דוד וקסלר, מה יהיה בסופנו. צילום: גל איסר
דוד וקסלר, מה יהיה בסופנו. צילום: גל איסר

מה יהיה בסופנו? דוד וקסלר ממשיך לעסוק בפוליטי, באקטואלי ובחיים

אחרי פרויקט הגמר בתואר השני בלונדון שכבש את מגזיני האופנה בעולם ותצוגה שהפכה ויראלית בישראל, ולמרות שקולקציה ופרפורמנס חדשים שלו נדחו בעקבות המלחמה, דוד וקסלר מספר שהקו החברתי והפוליטי שלו בעיצוב רק הולך ומתעצם

האם דוד וקסלר הוא יותר אמן או יותר מעצב אופנה? זו השאלה המתבקשת לאחר מפגש עם וקסלר, שהשיק לאחרונה קולקציה חדשה שהיתה אמורה להיות מוצגת בפתיחת מוזיאון העיר תל אביב, ונדחתה בשל המלחמה. הקולקציה היא חלק ממופע פרפורמנס בשם ״מלאכה ובטלה״ שאצרה גלית גאון. במופע היה אמור וקסלר להציג את תהליך העבודה שלו על קולקציה שמורכבת מהכלאות של בגדים שעליהם הדפס ידני גרפי בשחור ובלבן, ששובר את המבנה של הבגד ומשנה את הנראות שלו.

את העבודה על הקולקציה התחיל וקסלר הרבה לפני המלחמה. בהמשך, ולאחר דחיית אירוע הפתיחה, העניק וקסלר לקולקציה את השם ״מה יהיה בסופנו״ – שאלה שלקוחה משירה המרגש של לאה גולדברג. ״השם החדש מתחבר למציאות חיינו וממשיך לעסוק בפוליטי, באקטואלי ובחיים שלנו כאן ועכשיו. נתתי את השם הזה בעקבות הנסיעות הרבות שלי להלוויות של חברים, ביקורים בבתי חולים וביקורים בשבעה. השיר עורר בי את השאלות: מה יישאר אחריי? מה יהיה איתנו? מה יהיה איתי?״.

דוד וקסלר, מה יהיה בסופנו. צילומים: גל איסר

דוד וקסלר, מה יהיה בסופנו. צילומים: גל איסר

דוד וקסלר (מימין)

דוד וקסלר (מימין)

הבגדים שבהם טיפל בקולקציה הם מאוד ישראלים. הם כוללים פסולת של טקסטיל מקומי שהוא עושה בה שימוש מחודש, בין השאר גם מדים צבאיים כמו מעיל הדובון. דרך החיבורים וההדפסים הופך וקסלר את הפריטים לאמנותיים אבל במקביל גם לבישים.

למרות שהצגת הקולקציה נדחתה בגלל דחייתה של פתיחת המוזיאון (שנפתח היום להרצה), מבטיח וקסלר שיציג אותה בהמשך. ״אני משלב נושאים חברתיים ופוליטיים בעבודה שלי, כאלה שהנוכחות שלהם התעצמה בעקבות המלחמה ואני מרגיש שאני חייב להמשיך ולהדהד אותם. מאז דחיית האירוע מכרתי הרבה מתוך פריטי הקולקציה כך שלקראת התצוגה, לכשתהיה, אצטרך לעדכן אותה ומן הסתם להתאים אותה למצב באותו הזמן״.

אנחנו עוד נראה את הימים האחרים

וקסלר, בוגר המחלקה לעיצוב אופנה משנקר ובעל תואר שני בעיצוב אופנה בהתמחות בטקסטיל מבית הספר סנטרל סיינט מרטינס בלונדון, נבחר בשנה שעברה על ידי מוטי רייף לפתוח את שבוע האופנה תל אביב 2023. התצוגה התקיימה 11 שבועות מיום תחילת המחאה החברתית וכללה מפגן של מעורבות ודאגה אזרחית שמצאה דרכי ביטוי מגוונות. התצוגה של וקסלר, שהוצגה בסגנון של הפגנה, יצרה הד ויראלי ברשתות ומשכה אלפי עיניים, גם של מי שלא התעניינו בשבוע האופנה, או באופנה בכלל.

בתצוגה הציג וקסלר קולקציה של פריטים ממוחזרים שעוצבו בשילוב עם בינה מלאכותית, וכללו בגדים שלדבריו ״הגיעו מהעתיד, לבשר על סופו הקרב של העולם כפי שאנחנו מכירים אותו״. התצוגה החלה במתכונת המקובלת, מלווה במוזיקה, ובסיומה הפכה למפגן מחאה שלווה בצלילי השיר ״אנחנו עוד נראה את הימים האחרים״ של להקת פיקוד מרכז. בשלב הזה עלו בתהלוכה לצעידת הסיום המסורתית כל הדוגמנים, כשהם נושאים שלטי מחאה עם סיסמאות שהיו מוכרות משבועות ההפגנה שקדמו לכך.

שובו של דוד - בגדים מהעתיד שבוע האופנה 23. צילומים: היידון פרייור

שובו של דוד – בגדים מהעתיד שבוע האופנה 23. צילומים: היידון פרייור

אני חושב שאפשר לעשות אופנה מהירה ומקיימת גם עם הפירמות הגדולות והמושמצות כביכול. אם אני אקבל 1,000 יחידות של פריט שרשת גדולה לא הצליחה למכור – אני יכול לעצב ולייצר ממנו 1,000 פריטי אופנה חדשים, אבל ממוחזרים

הוא יליד מזכרת בתיה, בן להורים שעלו ארצה מברזיל. כנער עשה מסלול כמעט סטנדרטי שכללו תנועות נוער ושנת שירות בחיפה, ובמקביל תמיד צייר. הוא שומר בביתו שביפו, שמשמש גם כסטודיו שלו, את כל האיורים שיצר מאז גיל 9.

אביו ד״ר לפיזיקה ואמו עוסקת בעיצוב, אבל ללימודי עיצוב אופנה הגיע לא לגמרי במתוכנן. ״חשבתי אז שאופנה היא עניין קפיטליסטי, מזהם, מעסיק בתנאים לא הגונים וכן הלאה, ולכן חשבתי שאולי אלמד עיצוב טקסטיל. נרשמתי לשנקר לשני המסלולים והתקבלתי לשניהם – אבל בסוף החלטתי ללמוד עיצוב אופנה.

״גם בשנקר הייתי עוף מוזר. הגעתי עם מטען כבד של אג׳נדה חברתית שלא ממש הסתדרה עם הנושאים הנלמדים. לא הכרתי שמות של מותגי אופנה אבל היו דברים שנמשכתי אליהם מלכתחילה, כמו עולמות המחזור שאליהם נחשפתי בזכותה של אורית פרייליך, שהיתה גם המנחה שלי בפרויקט הגמר יחד עם שלומי ענתבי״.

בשנקר, הוא מספר, נוצרו עולמות התוכן שבהם הוא עוסק עד היום (״הייתי סטודנט תחרותי וידעתי בדיוק מה אני רוצה״). לפרוייקט הגמר קרא ״נשבר הזין״, והוא עסק בגבריות של המחר, בתקופה רוויית מהפכות מגדר ושינויים חברתיים. בהשראת מקומות בנאליים ולא משמעותיים בארון הגברים הוא חשף את פני שטח הגוף כמו גם פתחי גוף סמי־ארוטיים, ושירטט את גבולותיו של הגוף לאורך קווים תרבותיים חדשים.

ארעיות ומקריות

וקסלר שם דגש על פיתוח מלאכות יד מקיימות ועיצוב המחצין את העובדה שמדובר בבגד ממוחזר. הוא מאמין שצריך לעורר שיח ומודעות בנושא, ולנרמל את הנוכחות של בגדים ״אחרים״ במרחב. ״אין דבר פסול בבגדים בלויים, מתוקנים או מטופלים ומחודשים. להפך, בגדים כאלה מלמדים אותנו הרבה על עולמו הפנימי והערכי של הלובש״.

תהליך העבודה שלו מתחיל תמיד בחומר – במיון בגדים שנתרמו או שנאספו. את העיצוב הוא מתחיל ללא שליטה על צבע, כמות, צורה או איכות החומרים. הארעיות והמקריות היא הקו המנחה, וכך גם היה בפרוייקט הגמר שלו בסנטרל סיינט מרטינס, שהיווה עבורו פריצת דרך וחשיפה בינלאומית.

לפרויקט, שיצר תוך כדי תקופת הקורונה, הוא קרא ״בגדים לבוגדים״. הוא הורכב מפריטי הלבוש של דודו שנפטר מספר חודשים לפני, שעליהם פיתח שיטה שאפשר ליישם לדבריו כמעט תמיד, בתנאים ביתיים: ״אפשר, לדוגמה, להפוך שלוש חולצות טי לחולצה אחת גדולה, עם מגוון דרכים ללבישה״.

הלוק הכללי בתצוגה היה חושפני וחתרני וכלל מקרמה מניילון, ג׳ינס שחושף את הגוף, בגדי גוף מקטיפה וטול שמזמין מגע, המון אוברסייז וקשירות, שרוולים עודפים שהפכו לכתפיות ושאריות של מכנס שהפכו לשובל. הנעליים היו לא פחות מנעלי בית מצמר כבשים שאותן צבע וקסלר בצבעים עזים.

ניסוי ב־20 חולצות, תצוגה בשאפה. צילומים דור ארזי

ניסוי ב־20 חולצות, תצוגה בשאפה. צילומים דור ארזי

דוד וקסלר (באמצע)

דוד וקסלר (באמצע)

birds

״התצוגה הזו הייתה נקודת קפיצה עצומה עבורי. נכתב עליה בכל מגזיני האופנה הכי נחשבים בעולם. התראיינתי עליה הרבה, נסעתי איתה בכל העולם. זה היה נפלא. אני מעצב שגדל על אלכסנדר מקווין, על האפוסים המטורפים ועל הדרמה, על תכניות ריאליטי ועל אפקט הוואו. אני חושב על החוויה של הקהל והצופים ואני רוצה To Wow Them. אנשים שיצאו מתצוגות שלי אמרו לי שהם בכו מהתרגשות. מרגשת אותי האמנות שביצירה״.

עם החזרה ארצה מלונדון הציג וקסלר מספר תצוגות והשיק קולקציות שזכו לאהדה גדולה. בימים אלו הוא משתתף בפרויקט המאיץ של מפעל הפיס, והשנה גם יתחיל ללמד במחלקה לעיצוב אופנה בוויצו חיפה. עוד עובד וקסלר על תערוכת יחיד שתוצג לקראת הקיץ ותכלול פרפורמנס אופנה, הדפסים בטקסטיל ועוד הפתעות.

מתוך רצון וצורך לחזור ולמכור כחול־לבן הוא השתתף בתקופה האחרונה ביריד האופנה Front Row בתל אביב, הפעיל חנות פופ אפ בעזריאלי שרונה, ובשבת הקרובה (20.1) יקיים פופ אפ בבית הקפה שאפה ביפו, שם יוצעו פריטים מהקולקציה החדשה לצד טי שרטים עם הדפסים מקוריים של דרקונים ואנשים, שמודפסים בדפוס זוהר ובאולטרה סגול. יימכרו גם מגה סווטשירטים (הבסט סלר שלו) בצבעים חדשים וחולצות ממוחזרות אוברסייז בגווני שמיים מנחמים.

כשיהיה גדול, הוא מספר, הוא רוצה לעשות את אותו הדבר: אופנה מהירה אבל מקיימת, כזו שתוצע בכל מקום בארץ ובעולם. ״אני חושב שאפשר לעשות את זה גם עם הפירמות הגדולות והמושמצות כביכול. אם אני אקבל 1,000 יחידות של פריט שרשת גדולה לא הצליחה למכור – אני יכול לעצב ולייצר ממנו 1,000 פריטי אופנה חדשים, אבל ממוחזרים. אני רוצה להשפיע על אנשים ועל האופן שבו הם צורכים אופנה. אני רוצה לעבוד ולספר את הסיפור שלי בדרכי״.

 

View this post on Instagram

 

A post shared by Yuval Saar (@byfar)

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden