אי שם מעבר לקשת: הכמיהה לחיים וליופי, כתגובה ל־7.10

את הפנייה להציג במרכז החוויתי למשפחה במוזיאון תל אביב, קיבלה מירב פלג מהאוצרת שוע בן ארי, כשלושה שבועות אחרי ה־7 באוקטובר. בן ארי סיפרה לפלג שנוכח התקופה התכניות השתנו והמוזיאון מחפש להציג משהו שמח יותר. ״הרגשתי שמדובר בהזדמנות, במיוחד כשהבנתי שהמיצב מיועד למשפחות וילדים״, מספרת פלג.

״קיבלתי יד חופשית לעצב ולהציע רעיונות, אבל במקביל גם היה לי קשה לצאת מהדכדוך שהייתי שקועה בו. ניסיתי לחשוב מה גורם לאנשים שמחה. על עצמי אני יודעת שאני אוהבת טבע, שזה המקום שאליו אני יוצאת כדי לנקות את הראש ולנשום אוויר״.

״הבנתי גם שאחד הדברים שמשמחים אנשים במיוחד – לא משנה מהיכן הם ובאיזה גיל, מגדר ומוצא – היא קשת בענן. החלטתי שאני נצמדת לטבע דרך הצבעוניות של הקשת. באופן מפתיע, למחרת ההחלטה שלי על הקונספט, הופיעה קשת ענקית בשמיים. אז כבר היה לי ברור שזה מה שאני רוצה לעשות״.

בחודש שעבר נפתחה התערוכה של פלג, ״בשמיים ראיתי קשת״, שבבסיסה מיצב המורכב מצמחים ובעלי חיים, עשוי כולו נייר, פרי דמיונה ומעשה ידיה. המיצב הוא פיסת חיים עדינה הכוללת צמחים, פרחים ובעלי חיים, ברקע של קשת שעוצבה כשובל של פרפרים, כמעין תפילה ואות לעתיד טוב יותר, מלא צבע ואור. הוא עשוי כולו מנייר, טומן בתוכו כמיהה לחיים וליופי, כתגובה לשבת ה־7.10, שבה התעוררנו לעולם שהתהפך עלינו ולרוע אנושי שכמותו לא דמיינו.

הבנתי שאחד הדברים שמשמחים אנשים במיוחד – לא משנה מהיכן הם ובאיזה גיל, מגדר ומוצא – היא קשת בענן. החלטתי שאני נצמדת לטבע דרך הצבעוניות של הקשת

שם התערוכה לקוח משיר הילדים המוכר של לאה גולדברג ״קשת בענן״, המספר על ילד שרצה לגעת בקשת הנישאת בשמים, ומבקש מיונה לעוף אליה ולמסור לה דרישת שלום. בכניסה לחלל התערוכה אף מוקרן ביצוע מיוחד לתערוכה של השיר, שבוצע על ידי מקהלת ילדי מורן בניהולה המוזיקלי של נעמי פארן, ששרים את השיר בעיבוד חדש של שרית שטקלר ורני גולן.

פלג יוצרת בנייר מאז ומתמיד. ״זה חומר שמלווה אותי כל חיי״, היא מספרת. ״העבודות שלי תלת ממדיות, אני עובדת בטכניקות שונות כמו חיתוכי נייר, קיפולי נייר, מגזרות ועוד, תוך שילוב טכניקות עבודה מסורתיות ועדכניות; שואבת השראה מהטבע, מהרחוב ומעולם האופנה. לאורך השנים השתתפתי במגוון תערוכות שונות בתחום הנייר, ביניהן גם בתערוכת הנייר ישראלי מצבי קיצון שהתקיימה במוזיאון ארץ ישראל, שבה הצגתי שמלת חינה שעוצבה כולה מנייר״.

תהליך העבודה על המיצב ארך קרוב לשלושה שבועות. ״בן זוגי במילואים מהיום הראשון של המלחמה, והעבודה על התערוכה היתה המפלט הכי טוב עבורי״. עבור מרכז הגלריה יצרה פלג מיצב שמשלב עשבים, פרחים ובעלי חיים, שהוא ביטוי ליכולת של כל אחד ואחת להשתמש בכוח המחשבה ובכוח הפעולה על מנת לברוא טוב ויופי מסביב. מבעד לצמחייה שתלה פלג רמז לקשת בדמות שובל של פרפרים, כמעין תפילה לסיומו של המצב הנוכחי, כאות לעתיד טוב יותר, מלא צבע ואור.

״כל פרח עשוי בצבעוניות שונה, עוצב ונוצר על ידי בפעם הראשונה לטובת התערוכה. האוביקטים נוצרו בטכניקה של מגזרות נייר שנעשות במכונת חיתוך (פלוטר), כשאת העיצוב של כל פרח תכננתי עוד בשלב שלפני. לא רציתי להציג טבע בצבעים הרגילים שלו. בעבודות שלי אני לא מנסה להיצמד לצבעים המקוריים, אני תמיד מנסה לתת את הפרשנות שלי מבחינה צבעונית. הצבעים הם צבעי הקשת, שאותם ערבבתי בכל פעם בצורה אחרת, בהתאם להשראה ולהחלטה שלי על הנראות של הפרח״.

בהמשך עתידה פלג להוסיף למיצב עוד אוביקטים בדמות בעלי חיים, שעליהם היא עובדת בימים אלה. גם הם יהיו צבעוניים ויזלגו עוד קצת החוצה מבעד לשולי המיצב הנוכחי. ״אני רוצה שתיווצר הרגשה של אזור שהוא פחות תחום, שיהיה בו שילוב בין שמיים ומים״.

המבקרים בתערוכה מוזמנים לקחת חלק במיצב, ולקפל במלאכת האוריגמי ציפורים ופרפרים בעזרת סרטונים שבהם מדגימה פלג את אמנות הקיפול. בתום היצירה הם מוזמנים גם לקשט איתם את הקירות התכולים מסביב (וגם להוסיף עליהן את שמם), שכבר הולכים ומתמלאים בעבודות – מה שמוסיף אלמנט צבעוני נוסף לתצוגה.

״אמנות האוריגמי אמנות שמסמלת שינוי. מדובר בדף נייר שטוח שבקיפול אחד משתנה והופך תלת־ממדי. הוא יכול להפוך לפרפר או לציפור או לכל דבר שאותו הילד מדמיין. ילדים מאוד מתחברים לשינויים שאפשר לחולל באמצעות קיפול של הנייר״.

---

מירב פלג | בשמיים ראיתי קשת
אוצרת: שוע בן ארי
מוזיאון תל אביב, שדרות שאול המלך 27
נעילה: 30.4