כל מה שחשוב ויפה
איילת השחר כהן, הספרייה החלופית ברמת השרון. צילום: ענבל כהן חמו
איילת השחר כהן, הספרייה החלופית ברמת השרון. צילום: ענבל כהן חמו

הלוקיישן החלופי של הספרייה החלופית: איילת השחר כהן ברמת השרון

גלריה דנה בקיבוץ יד מרדכי עומדת נעולה מאז ה־7 באוקטובר. את תערוכת היחיד שהציגה בה העתיקה איילת השחר כהן לגלריה החדשה של קרן בר־גיל, ויצרה בה לשם כך התאמות שהופכות אותה לרלוונטית יותר - למקום ולזמן

ענבל: ערב טוב איילת, איפה אנחנו מוצאים אותך בימים האלה?

איילת השחר: למרות שהחיים עכשיו לא נורמליים והמציאות התחרפנה, אני משתדלת לשמור על שגרה ונעה בין בית הספר מוסררה בירושלים שבו אני מלמדת, מנהלת את הגלריות ומלווה את אמני חממת מנדל, לבין הבית בתל אביב והסטודיו

ענבל: ובתוך כל זה (ובין ימי הגשם הבלתי נפסק), גם פתחת מחדש תערוכה שהסיפור שלה גם הוא רלוונטי לימים האלה

איילת השחר: ב־23.9 פתחתי תערוכה בגלריה דנה בקיבוץ יד מרדכי. ב־7.10 הקיבוץ פונה והוכרז כשטח צבאי סגור, עד היום. התערוכה שלי הועברה בשבוע שעבר מהגלריה הסגורה אל הגלריה החדשה של קרן בר־גיל ברמת השרון, שמארחת את גלריה דנה.

כבר כשהצגתי אותה בגלריה דנה היא התכתבה עם ההיסטוריה של הקיבוץ, והיום נדמה לי שהזמנים התכווצו, ומה שהיה קרה שוב. התערוכה ממשיכה לחיות את המציאות

ענבל: מה בהיסטוריה של הקיבוץ נוגע לעבודה שלך?

הספרייה החלופית בגלריה דנה, יד מרדכי. צילומים: ליאת אבלינג

הספרייה החלופית בגלריה דנה, יד מרדכי. צילומים: ליאת אבלינג

איילת השחר: כשהאוצרת, רווית הררי, פנתה אליי והציעה לי להציג בגלריה, היה לי ברור שאני מגיעה אל תוך קהילה סגורה ומנסה למצוא את דרכי אל סיפורים מכוננים בתולדותיה. חשבתי להתחיל את המחקר שלי בארכיון הקיבוץ, אבל כשפגשתי את שולה ארצי, אישה מהממת בת 80 שהייתה ספרנית הקיבוץ, היא הפכה להיות צינור הידע שלי. היא הפכה להיות הקיבוץ עבורי, וכל מה שסיפרה לי דרך הפריזמה שלה יצר את גוף התערוכה.

דרכה הגעתי גם לסיפור ההיסטורי של הקיבוץ ואימתי אותו דרך ארכיון הקיבוץ. לא אספר אותו כרצף היסטורי מסודר, אלא אציין מספר אירועים שקשורים לעבודה שלי: הקיבוץ התארגן בעבר ליד נתניה ונקרא ״מצפה הים״. הוא שינה לוקיישן בשל צפיפות, והועתק למקומו הנוכחי ב־1943. בשל סמיכות ההקמה לאירועי גטו ורשה, הוא נקרא על שם מנהיג גטו ורשה, למרות שלא היו בו ניצולי שואה. ב־1948 הוא פונה מתושביו ומגדל המים שלו הופצץ.

זה מה שתפס אותי, כי התערוכה שלי עוסקת בספריה שנמצאת בתוך בונקר. הסתבר לי שהספרייה הראשונה של הקיבוץ מוקמה בתחתית מגדל המים שהופצץ, ודפי הספרים התעופפו באוויר מתוך החורים שנפערו במגדל הבטון. מהנקודה הזו התחלתי לעבוד

התערוכה שלי עוסקת בספריה שנמצאת בתוך בונקר. הסתבר לי שהספרייה הראשונה של הקיבוץ מוקמה בתחתית מגדל המים שהופצץ, ודפי הספרים התעופפו באוויר מתוך החורים שנפערו במגדל הבטון. מהנקודה הזו התחלתי לעבוד

ענבל: בתערוכה את מציגה עבודה שמתייחסת לאירוע הזה – דפים עפים על רקע האנדרטה למרדכי אנילביץ׳. מה עוד עניין אותך בספרייה שבבונקר?

איילת השחר: הספריה שנמצאת בבונקר מתחת לגלריה דנה היא ספריה שמכילה ספרים מיותרים ועזובים שנזרקו מהספרייה הרשמית של הקיבוץ, ונאספו על ידי שולה הספרנית לשעבר. הספריה הזו גילתה לי שעטנז מרהיב של אוצרות תרבות נשכחים – מאגר ידע לא רלבנטי כביכול של ספרי טבע, היסטוריה, תולדות החברה הקיבוצית, שירה, ארכיאולוגיה, ספרי לייף סטייל וביוגרפיות. מצאתי אוצר.

לאורך השנים אני מוצאת ספרים ברחוב, בעזבונות, בחנויות יד שניה, והם המקור ליצירת הקולאז׳ים שלי. מתוך הספריה הזאת יצאתי לפעולה. מעשה הקולאז׳ שלי מאפשר לי לספר סיפורים באמצעות דימויים וטקסטים בחיבור לחומרים אורגניים. לקחתי מהספרייה 60 ספרים, הבאתי אותם לסטודיו שלי והתחלתי לקרוא

מתוך ״ניירות״. צילום: אוסקר אבוש

מתוך ״ניירות״. צילום: אוסקר אבוש

מתוך ״מקלפת״. צילום: אוסקר אבוש

מתוך ״מקלפת״. צילום: אוסקר אבוש

שולה הספרנית בספריה החלופית

שולה הספרנית בספריה החלופית. צילום: איילת השחר כהן

איילת השחר כהן. צילום: איתי איילון

איילת השחר כהן. צילום: איתי איילון

 

ענבל: לקרוא 60 ספרים זה פרויקט בפני עצמו. לאן לקחו אותך הספרים האלה?

איילת השחר: הקריאה הייתה שונה מספר לספר. בחלק מהספרים סימנתי משפטים ומוטיבים, בחלקם הסתפקתי בקריאת מינוחים או פרקים בודדים. קראתי ביוגרפיות שלמות ומקסימות של יוסף טרומפלדור, תומאס אדיסון והלן קלר – שהשפיעה עלי במיוחד ובעקבותיה גם יצרתי עבודה שנקראת ״הגינה השחורה של הלן קלר״. זו עבודה שמורכבת מדימויי צמחים שהשחרתי, מעין מטאפורה על עיוורון וראייה ועל חושך ואור.

עניינה אותי הדרך שבה הלן קלר למדה שפה ותרה בעיוורון מוחלט אחרי עוגנים ופריטים בודדים כדי לבנות עולם. גם אני מגששת בחשיכה כשאני יוצרת. נדמה לי שאני פועלת מתוך כאוס ומתוך חוסר הידיעה, עד שדימוי חובר לדימוי ונבנית שפה. זו דוגמה לפעולה אחת שיצרתי מתוך הספרייה. היו פעולות נוספות

ענבל: בחלק מהעבודות המשכת את המדפים שהתחלת כבר בתערוכה בכברי ששוחחנו עליה ב־2021, ואחר כך במוזיאון פתח תקווה. האם האופן שבו את חושבת על המדפים האלה משתנה עם הזמן?

איילת השחר: המדפים בכברי היו לייסטים דקים, במוזיאון פתח תקווה הם התפתחו למעין תיבות קינון, ובגלריה דנה הם התכתבו עם מדפי הספריה. אני אוהבת שאריות. אני מכירה אותן, יש להן היסטוריה, הן סוחבות איתן ידע והן זוכרות. לפעמים זה חשוב רק לי לדעת שהטמנתי בתוך עבודה חדשה שארית של עבודה קודמת.

תת הקרקע של התודעה

איילת השחר: החומר של המדפים ממשיך לעניין אותי כשהוא מזדקן או כשאני הופכת אותו או חותכת ממנו חתיכה חדשה. אבל הם קשורים גם ובעיקר למערכת היחסים בין פנים לחוץ שאני חוקרת לאורך שנים בעבודות שלי.

המדפים מאפשרים לי לדבר על זה. על ציר זמן, על משטח שמכיל, על ויטרינות מהבית ועל הקו שמפריד בין למעלה ולמטה. המדף חוצה את הקיר שמבחינתי הוא העולם. בתפיסה הילדית שלי, כמו גם בתפיסתי הרוחנית, לכל דבר בעולם יש ביטוי עליון ותחתון. לכן הייצוג של המדף שאיתו אני הולכת כבר כמה שנים משתנה מתערוכה לתערוכה, אבל גם נשאר במובן מסוים אותו הדבר כי הוא עוגן. נדמה לי שבתערוכה הזו סיימתי לדבר על מידוף. אני חושבת שאני פונה למקום חדש

ענבל: עכשיו סקרנת, איזה מקום חדש?

איילת השחר: זה מוזר לומר היום שאחרי התערוכה בקיבוץ יד מרדכי תוכננה לי תערוכה בקיבוץ בארי. אז זה מה שיקרה באוקטובר 24, אני אציג תערוכה בגלריה בארי – אבל בתל אביב. יש לי מחשבות רבות סביב זה, וגם חמישה גופי עבודה אפשריים לפיתוח, כי אני תמיד עובדת בסטודיו במקביל על כמה רעיונות. בשנים האחרונות אני גם מכניסה וידאו וסאונד להצבות מותאמות החלל שלי. אני עוד לא יודעת, וטרם נכנסתי לדיאלוג עם סופי האוצרת, אך ברור לי שהעבודה לבארי תתחיל מהחושך. אמנם תמיד אני מתחילה משם, אלא שהפעם זה יהיה חושך אחר

הספרייה החלופית ברמת השרון. צילומים: ענבל כהן חמו

הספרייה החלופית ברמת השרון. צילומים: ענבל כהן חמו

הגינה השחורה של הלן קלר

הגינה השחורה של הלן קלר

ענבל: אולי האתגר הגדול יהיה לצאת מהחושך הזה. רק המילה בארי גורמת לי מחנק בגרון

איילת השחר: נכון. לגמרי נכון. פעולת האמנות עבורי היא גם יציאה מהחושך אל האור במובן של חשיפת סודות וחומרים מתת הקרקע של התודעה, מזיכרון רחוק. האמנית שאני, מספרת סיפורים, מלקטת חומרים ומארכבת אותם, מחברת אותם בפעולה כמו שאמאנית, כזאת שמבצעת פעולות של תיקון וריפוי באמצעות בניית עולמות חלופיים. ההליכה בחושך באי הידיעה היא חלק מהדרך, והיציאה מהחושך היא חלק מהדרך. ובהקשר הזה, הלוואי שהחטופים ישובו אלינו מתוך המנהרות החשוכות האיומות. הלוואי הלוואי. אני בכל בוקר חושבת עליהם ומברכת אותם שיחזיקו מעמד בחושך. שולחת להם אור

ענבל: הכאב הוא בלתי נסבל. מי ייתן שהם יצאו משם בקרוב. אולי כמו התערוכה של הספרייה מהבונקר, שחולצה מהגלריה?

קראת לתערוכה ״הספרייה החלופית״, גם ביד מרדכי וגם במיקום החדש. אבל בעצם זו לא ממש אותה תערוכה. היא מכילה רק חלק קטן מהעבודות (בגלל אילוצי מקום), וגם את העבודות האלה שינית. תוכלי לספר על המעבר?

איילת השחר: בגלריה דנה הצגתי את התערוכה בחלל סגור מן החוץ. במקביל הצגתי עבודת סאונד בספריה שנמצאת בבונקר. זו הייתה חבילה אחת שקשורה לאתוס ההיסטורי של הקיבוץ, לסימני הזיכרון וההנצחה שבו ולשולה הספרנית שתיעדתי בווידאו.

birds

כשהעתקנו את התערוכה לגלריה המאווררת ברמת השרון, בעלת קירות הזכוכית שמשקפים את הגן היפה של הבית, המשמעות שלה השתנתה. היא עוסקת עכשיו בכל ספריה שהזדקנה. היא ממשיכה להיקרא באותו שם כי היא מצביעה על נכסי תרבות חלופיים, והיה ברור שצריך להתאים אותה לחלל החדש ולדבר עליה קצת אחרת. ויתרנו על חלק מהעבודות, ואת המדפים שהכילו דימויי תרבות וטבע מסביבת הקיבוץ, אווררתי ויצרתי מחדש. הוצאתי מהם את הטחב והאפלוליות.

גם את סדרת המילים של ז׳אק פרוור שחילצתי מתוך ספר שירה מתולע, הצבתי אחרת בהתאם לחלל המרובע, ואת עבודת הוידאו של הניירות המעופפים למרגלות פסלו של אנילביץ׳ הציבה האוצרת במבוא לחלל, כך שהיא מחוברת גם לתערוכה הקבוצתית, ״דנה שמה״, שהיא אצרה בחלל הגדול של הגלריה

ענבל: תודה על השיחה, ומקווה שכולנו נמצא קצת יותר אור מסביבנו. אני בטוחה שאת תמצאי את הדרך לצאת מהחושך בתערוכה הבאה באופן חדש ומעניין. מחכה לראות

איילת השחר: תודה ענבל, על ההזדמנות ועל השיחה


איילת השחר כהן | הספרייה החלופית
אוצרת: רווית הררי
Keren Bar Gil Art Contemporary, נווה רעים 29 א׳, רמת השרון
נעילה: 1.3

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden