כל מה שחשוב ויפה
חלום של רובוט. קולנוע חדש

״חלום של רובוט״: סרט שמדבר את שפת הלב

סרט האנימציה באורך מלא של הבמאי הספרדי פבלו ברגר עוסק ביחסי חברות בין כלב לרובוט, ולמרות שלא נאמרת בו מילה אחת – הוא מצליח, באמצעות מינונים מדוייקים של רגש, לעורר בנו הזדהות

״ספטמבר״ הוא שיר אהבה שובר לב שכתב מוריס וייט והוקלט על ידי להקת Earth, Wind & Fire בספטמבר 1978 (הוא הוקלט בגרסאות נוספות, גם בגרסה של טיילור סוויפט ב־2018). הזיכרון שמופיע בשיר מצליח לבטא החמצה באופן נוגה, באמצעות דימויים כמו צלצולי הלב. השיר הזה, שמקבל כעת משמעות בסרט האנימציה החדש, כהמנון אהבה ב״חלום של רובוט״, הופך את הסרט למה שהוא: רגע נוגה של זיכרון, החמצה וגעגוע נוסטלגי.

״חלום של רובוט״ הוא סרטו הרביעי (וסרט האנימציה הראשון) של הבמאי הספרדי פבלו ברגר (״שלגיה״). הסיפור הוא עיבוד קולנועי שכתב לרומן הגרפי הפופולרי של הסופרת והמאיירת האמריקאית שרה ורון. הסרט זכה בפרסים רבים (ביניהם פרס האני האירופאי לסרטי אנימציה) והוקרן בבכורה עולמית בקאן.

עלילת הסרט מתרחשת באמצע שנות ה־80 במנהטן, כשכלב שחי לבד משתוקק לחברה וצופה בפרסומת טלוויזיה לחבר רובוט. הוא מזמין אליו הביתה ערכה ומרכיב את החבר רובוט שלו. הדינמיקה בין הכלב לרובוט מתרחשת במהירות, כשהכלב מגיב לרובוט והרובוט מגיב לעולם החיצוני, סוחף אותו לטיולים והרפתקאות והופך אותו למאושר.

ביום שטוף שמש הם מחליטים לנסוע ללונג איילנד ולבלות על החוף, אבל בסופו של יום הרובוט נותר חלוד ומשותק, וחברו הכלב לא יודע מה לעשות. בלב כבד הוא משאיר אותו מאחור וחוזר הביתה לניו יורק. בבוקר כשהוא חוזר עם תיק כלי העבודה שלו, הוא מגלה שהחוף ננעל ולא ייפתח עד לעונה הבאה, ושעל המקום יש פיקוח נוקשה. אחרי ניסיונות כושלים, הכוללים תשלום קנס ומאסר, הכלב לאט לאט משלים עם המציאות.

הסרט הוא אולי אילם, חסר מילים, אבל הוא מרובה הבעות. זה מה שמציף את הרגש עד גדותיו וזה מה שמשאיר אותנו, הצופים, חסרי מילים

בינתיים הרובוט הנעזב בחוף חולם חלומות ומחכה מידי יום לכלב, שלא מגיע. אורחים לא צפויים מגיעים לחוף והזמן עובר. הכלב מנסה למלא את החלל בחברים חדשים והרובוט חולם על הזמן שבילו יחדיו. חלומות של רובוטים, בדומה לחלומות של בני אדם, הם משהו עוצמתי, והם אלו שממשיכים לקיים ברובוט, חרף התלאות, החורף הקשה והבדידות – שבב של חיים.

אחד מהפלאים של הסרט הוא שהוא לגמרי אילם, מה שהופך את כל העלילה שלו לעוצמתית יותר. לדברי הבמאי, ״אורות הכרך״ של צ׳רלי צ׳פלין היה ההשראה מרכזית שלו. גם האופן שבו הנתינה לאחר קושרת אותנו אליו נוכח מאוד.

הסרט מעורר נוסטלגיה לשנות ה־80 (הסטייל, האופנה, הדיסקו, הסקייטים). יש כאלה שגילו חוסר סבלנות וחוו את האלמנט הזה כתמימות מוגזמת. כשזה מגיע עם אנימציה שהשפה שלה פונה גם לילדים – זה מצריך מאיתנו, המבוגרים, לשחרר כדי להיסחף. לא לכולם יש את היכולת להיות נדיבים עם הרגש. מי שכן יצליחו לגלות נדיבות – מובטח להם קסם. הסרט מצליח לדבר את שפת הלב ולעורר רגש אמיתי (הודות לזה הוא גם נכנס לרשימת 22 הסרטים לשנת 2023 שאי אפשר להתעלם מהם של מגזין וראייטי).

העובדה שהרובוט מזכיר לפרקים את איש הפח מ״הקוסם מארץ עוץ״ גרם לי להרגיש שסופסוף נעשה תיקון אמיתי לדמות שלו. הרבה מהדמויות המצוירות הנוספות קורצות לדמויות מקלאסיקות אנימציה (״אליס בארץ הפלאות״, ״שלושה חזירונים״ ועוד), ולכן אולי גם הן מרגישות מוכרות ואמינות בהבעות שלהן – באופן שגורם להתאהב בהן בקלות. הסרט הוא אולי אילם, חסר מילים, אבל הוא מרובה הבעות. זה מה שמציף את הרגש עד גדותיו וזה מה שמשאיר אותנו, הצופים, חסרי מילים.

birds

בסרט האנימציה הראשון שלו בוחר ברגר במינונים מדויקים של רגש; ומהבחינה הרגשית הסרט מפתיע לטובה, עובד טוב יותר מסרטי וולט דיסני הטיפוסיים שיצאו בשנה החולפת (״בת הים הקטנה״, ״המשאלה״), ומתאים את עצמו לדוברי כל השפות ולכל הגילים.

כך מוצגת המלנכוליה והבדידות של העיר, חיי הרחוב והשוליים שבה, וכך מצליחה להזדכך התקווה והתמימות, ללא מילים. הסרט נעים והמוזיקליות שלו שובת לב. הרגש הוא עוד פן אסתטי של הסרט. האנימציה עצמה היא פרסוניפיקציה לעולמם של בעל החיים, והיא מקורית ומצליחה לאפיין את הדמויות, תוך שימוש נכון בסטראוטיפים שמחדדים אותן.

ברגר מגיש סרט רב קסם וצובט לב, על הכמיהה לידידות ועל ההתמודדות עם מה שהחיים מזמנים לנו. את מקום הדיאלוגים משלים פסקול מוזיקלי נפלא של אלפונסו דה ויללונגה.


חלומו של רובוט
בימוי: פבלו ברגר
102 דקות; ספרד, צרפת, 2023
5 כוכבים

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden