כל מה שחשוב ויפה
להקת קמע, פנים לבנות. צילום: כפיר בולוטין
להקת קמע, פנים לבנות. צילום: כפיר בולוטין

תמיר גינץ: היצירה פרצה מתוך הבטן שלי

שתי בכורות חדשות ללהקת המחול קמע: תגובה לכוריאוגרף הגרמני מרקו גקה, שמרח על פניה של מבקרת מחול את צואת כלבו, והשראה שקיבל נאצ׳ו דואטו מריטואל מוזיקלי מצפון אפריקה.

יובל: הי תמיר, ערב טוב. מה שלומך בתקופה מורכבת ומאתגרת זו?

תמיר: כמו כולם אני עונה ״בסדר״ ונלחם על השפיות, ועל הדרך שלי לחזור לעשייה והרגשה של חיוניות ונחיצות תחת המלחמה

יובל: כן. הכי מבין. אנחנו משוחחים כמה ימים לפני הבכורה של שתי עבודות חדשות, בבאר שבע, וזה לא מקרי. קמע היא להקה שנטועה חזק בדרום, נכון?

תמיר: נכון. הקמתי את להקת המחול קמע עם שותפתי ליוזמה דאז, דניאלה שפירא, בבאר שבע. הלהקה קמה על ברכי בית הספר הידוע למחול ״בת דור באר שבע״ שגידל את הגרעין הראשוני של רקדני הלהקה. בית הספר נתן בית, עזרה תקציבית וגב ללהקה בראשית דרכה.

כיום, 21 שנים אחרי שהתחלנו בהרפתקה המטורפת הזו, אני מוביל את הלהקה כמנהל אמנותי וכוראוגרף הבית והיא מוצבת בפסגת המחול בישראל, מוערכת בכל העולם. הלהקה פועלת בסמיכות ל״בת דור״ במשכנה בבאר שבע.

כחלק מהחוזה החברתי של הלהקה לאורך הדרך כל העובדים והרקדנים הם תושבי הדרום על מלא. כל הרקדנים חיים כחלק מהקהילה בבאר שבע, יש לנו עובדים גם מהעוטף. חטפנו מכה רצינית ב־7.10 ובמלחמה, ולאורך השנים זה היה מסע לא פשוט לפתח להקת מחול מקצועית בדרום. אנחנו שגרירים של העיר באר שבע, ויש לנו בית חם בה שמצדיק את כל האתגרים

תמיר גינץ. צילום: כפיר בולוטין

תמיר גינץ. צילום: כפיר בולוטין

יובל: ספר קצת על החודשים האחרונים, איך ממשיכים בכל זאת לפעול וליצור עבודות חדשות?

תמיר: בהתחלה חטפתי שוק. יש לנו הרבה רקדנים בינלאומיים בלהקה, אני פחות אוהב לומר ״זרים״. שמונה רקדנים מובילים לא חזרו לאחר שנמלטו מהמלחמה, רובם.

היינו צריכים להתחיל את כל העבודה על שישה ערבים שאנחנו מריצים במקביל מההתחלה, לקדם רקדנים צעירים יותר ולהכשירם, לחזור לחזרות למאות שעות על כל מה שכבר היה מוכן. בנוסף התבטלו לנו סיורים גדולים בחו״ל, הפסדים של הכנסות של מאות אלפי שקלים, תוך כדי שנעצרו המופעים בארץ מעל לחודשיים.

אנחנו תמיד לוקחים אחריות והמשכנו לשלם את המשכורת של כל העובדים, גם כשלא יכולנו לעשות חזרות או להופיע. כמו לאחר הקורונה, זה היה כמו להתחיל הכל מהתחלה. על סף ייאוש מבחינתי, כי אחרי הקורונה זה כבר קשה ליפול על הפנים ולנסות לקום כשהכל עובד נגדך.

נכון שתרבות נתפסת בעדיפות נמוכה בסולם העדיפויות בשיח הציבורי לעומת ביטחון וכלכלה, אבל זה המקצוע שלנו, זה הייעוד, זה מה שאנחנו עושים. ותרבות, היא זו שנשארת הרבה אחרי ה״לחם והפרנסה״ לדורות. היא המזור והמזון לרוח האדם

יובל: אז מה עושים?

תמיר: לקחתי את כל הכוחות הנפשיים ואמרתי דווקא עכשיו. והערב הזה הוא התוצאה, מעלים אותו דווקא עכשיו כי החיים חייבים להימשך ועל זה אנחנו נלחמים, על הזכות לחיות, ליצור, לבלות; לנשום

יובל: יפה. והערב הזה כולל שתי עבודות, בוא נתחיל מ״פנים לבנות״. מה אתה יכול לספר על העבודה עם השם המסקרן הזה

מרקו גקה בקמע, THIN SKIN. צילום: כפיר בולוטין

מרקו גקה בקמע, THIN SKIN. צילום: כפיר בולוטין

תמיר: בתוך כל הרוע הבלתי מוסבר של החמאס והעולם והאסלאם הקיצוני הפונדמנטליסטי, יש לנו גם חשבון גדול לעשות פה בחברה פנימה, כמו לאנשים בכלל – על הרוע שמסתתר מאחורי רבים. אנשים שלכאורה נראים תמימים ולא בולמים את המאווים שלהם לעלוב, להשפיל, כדי להרגיש חזקים, והם בעצמם בדרך כלל כלום.

הרגשתי שנפשי קצה באנשים שלוקחים לעצמם את הזכות לפגוע באחרים, לדבר או לכתוב בלשון מעליבה, לבטל את העבודה – יצירה – מראה או מהות של האחר; לגרום סבל ברשתות החברתיות בתגובות שיורדות מתחת לחגורה וכל מטרתן פגיעה. הם מחרחרים מתוכם רשעות, לא נוהגים באחריות חברתית, ועוברים עברה מוסרית חמורה של הלבנת פנים

לא מוכן לקבל רוע, רשע ופגיעה בזולת

יובל: טריגר ספציפי?

תמיר: לפני כשנה כוריאוגרף שעובד עם להקת המחול קמע, מרקו גקה, מגרמניה, אמר למבקרת שרודפת אותו בשפה מגעילה ״די״. כשאותה מבקרת מחול, מגמתית בשליליותה, הרודפת את גקה במשך שנים, הגיעה לבכורה שלו בבלט הנובר, הוא ניגש אליה בהפסקה  וכאקט על הלבנת פניו בביקורות קטלניות, מרח על פניה בפומבי את צואת כלבו.

מעשה שלא יעשה אולי, אבל הראה מצב שלבו יוצר רגיש, מחונן ומחויב, הגיעו מים עד נפש מהעובדה שהיא משתמשת בבסיס הכח שלה לפרסם ביקורת, כדי לגרום לו כאב וצער ואף אולי ניסיון גם להרוס לו. יוצר קורע את התחת על כל יצירה שלו, ואני חושב שביקורת צריך להעביר בצורה מכבדת. הזדהתי עם התסכול שלו ואז נולדה אצלי היצירה.

סערת היצרים של פוגע-נפגע, רוע בלתי נשלט, שבירות, רשעות, אלימות שפורצת מתוך מקום אפל, בריחה מהרוע אל חיפוש נחמה, ואפילו חיבוק מנחם: כל קשת הרגשות האלו הייתה השראה ומחקר ליצירה שלי. היצירה פרצה מתוך הבטן שלי

יובל: אני זוכר את זה, זה ממש עורר סערה בעולם המחול. אבל זה לא חלק מהמשחק? ועוד ליוצר במעמד של מרקו גקה? אני לא מצדיק ניסיון מתמיד של ביקורת להרוס יוצר, אבל בטח שלא מצדיק מריחת צואה

כשמישהו לא תומך בביבי נתניהו, לא צריך לכתוב דברים על המראה והשיגיונות של שרה רעייתו. כשבאח הגדול יש בחורה שמנסה להפוך לברבי, לא צריכים טוקבקים פוגעניים ברשתות. כשמישהו משקיע את כל חייו במסעדה, לא עולה על הדעת שיבוא מבקר ויכתוב ״גרוע זוועה, אל תלכו״, אחרי ארוחה אחת

תמיר: ממש לא מצדיק את המעשה.

אבל זה בזוי בעיני לרדוף כל אדם באשר הוא, להשמיץ, להלבין פניו במילים פוגעניות, לבטל את העשייה שלו עד אפר. לא! זה לא חלק מהתעשיה והמקצוע. זו רשעות נטו. אפשר לבקר בצורה מכובדת ושאינה עולבת באיש.

כשמישהו לא תומך בביבי נתניהו, לא צריך לכתוב דברים על המראה והשיגיונות של שרה רעייתו. כשבאח הגדול יש בחורה שמנסה להפוך לברבי, לא צריכים טוקבקים פוגעניים ברשתות. כשמישהו משקיע את כל חייו במסעדה, לא עולה על הדעת שיבוא מבקר ויכתוב ״גרוע זוועה, אל תלכו״, אחרי ארוחה אחת. שיחשוב איך לנסח בלי להרוס את המיזם ואת האנשים.

אני לא מוכן לקבל רוע, רשע ופגיעה בזולת בשום מסווה של לגיטימציה. הגיע הזמן להוקיע רוע מתוכנו ודווקא עכשיו שהעולם מראה פנים קשות לנו ואנחנו מותקפים מכל עבר בשטניות על ידי אויבנו

יובל: אז איך מכל זה יצאה עבודת מחול?

תמיר: היצירה עוסקת במאבק הפנימי בתוך האדם, פוגע ונפגע, והיחסים ביניהם. זה לא נרטיבי למקרה זה או אחר, היא עוסקת בספקטרום של רגשות, מתארת בסופו של דבר סערת רגשות, הרבה מהם לחוצים ואלימים, או גם קתרזיס מהמתח. כל אחד ימצא את עצמו בתוכה.

אני עובד עם אמן מדהים בשם גיל נמט, אמן רב־תחומי מחונן שכתב לי מוזיקה מקורית וגם יצר מיצג וידאו־ארט שעוטף את הרקדנים על הבמה. המחול הוא ״החיצוני״ כי שפתו בהגד פיזי בסופו של דבר. הפנימי, ונימי הרגש, עוברים בווידאו במראה של תקריב פנימה לתוך כל מילימטר בגוף. זה יפה ומהמם יחד וחודר ללב למקום מיוחד.

גיל הפרה אותי בשיתוף פעולה ובהשראה חדשה. הרקדנים ״מסרו לי״ את נשמתם ביצירה הזו ומצאו נחמה בפורקן הרגשי שהתהליך אפשר להם. כולנו באנו סוערים גם מהתקופה ומהמלחמה והתפוצצנו בסטודיו. כל יצירה זו לידה קשה, והפעם היא ריגשה אותי במיוחד כי היא ממש עפה לי מהבטן, צעקתי/זעקתי אותה לתוך גופות הרקדנים שלקחו אותה עוד עשרה צעדים קדימה. תענוג גדול

נאצ׳ו דואטו, GNAWA. צילום: כפיר בולוטין

נאצ׳ו דואטו, GNAWA. צילום: כפיר בולוטין

יובל: ומה אתה יכול לספר על היצירה השנייה שתעלה בבכורה?

תמיר: זה ממש לכיוון השני של קשת הרגשות. חשבתי איזו יצירה תשלים את הערב החדש כך שהקהל יעוף במופע למקום מנחם, טוב ומלא נשמה מחוזקת; שייצא מהאולם עם מרווח נשימה להתמודד עם כל הסבל שלנו בארץ הזו. פניתי לכוריאוגרף נאצ׳ו דואטו, מהגדולים בהיסטוריה של המחול. 

בזמנו הסברתי על נאצ׳ו לרוביק דנילוביץ, ראש העיר באר שבע, כשביקשתי ממנו סיוע כספי להביא את היצירה לארץ. אמרתי לרוביק (חובב כדורגל), אני מביא לקמע את ליאו מסי של המחול. יש ביצירה של נאצ׳ו, GNAWA, תשוקה לטינית, פולחן ומוזיקה ומקצבים צפון אפריקאים בהשראת הריטואל, הקצב מוזיקלי והטקסים שנערכים בצפון אפריקה. הפולחנים האלו והביקורים במרוקו נתנו לו השראה.

אם נחזור לתחילת הראיון, אמן לא צריך, במיוחד לא במחול, לפרשן את כל כוונותיו. כל צופה רשאי להבין ולחשוב מה שהוא רוצה או תופס מהמופע. גם העבודה שלי וגם של נאצ׳ו, שתיהן שונות בסגנונן וכוונותיהן, שתיהן בסופו של דבר אבסטרקטיות ולא נרטיביות; עוסקות בפיזיות ובשפה שמונעת מתוך רגש ודימויים שהביאו ליוצר השראה.

זו עבודה של גאון המתוזמרת במפגן ווירטואוזי מאלף שמקפיץ את הלב, הרקדנים מאותגרים במחול מהמם ובטכניקה גבוהה; וירטואוזיות פר סה. להביא עבודה כזו לארץ זה קשה מאד מהמון בחינות. נאצ׳ו במחווה מרגשת העניק לי את היצירה במתנה לתקופה, אני חב לו המון תודות על הצבעת האמון בחברות שלנו, במקצועיות של הלהקה והיושרה שלו לתמוך בקהל בישראל

birds

יובל: יפה. סיקרנת. יש כבר תכניות להמשך השנה? לא שאני יודע איך אפשר לתכנן תכניות במדינה הזו מעבר למחר/מחרתיים

תמיר: בהחלט יש תכניות רבות. ממש השבוע נפרסם מתי תעלה הבכורה של ״כרמינה בורנה״ המחודשת שלי, הפקה חדשה עם כוריאוגרפיה עדכנית לאחת היצירות הכי מצליחות שלי, סדרת מופעים בלעדית בישראל. קהל עצום מחכה לזה כבר. ההפקה נדחתה בשל המלחמה והחזרות מתחדשות יום אחרי ״פנים לבנות״.

ביוני נעלה בכורה שתתן במה לשלושה יוצרים מסקרנים מבית, מבאר שבע, ערוץ ליצירה צעירה במסגרת מעבדת היוצרים שלנו. אנחנו עובדים באמת ללא הפסקה, בלו״ז צפוף. תמיד להקת המחול קמע עושה כל מה שרק אפשר ו.. עוד. זה חלק ממי שאני, לעולם אין דיי, חייבים להמשיך ולעשות. אין לי דרך אחרת

יובל: יפה. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד שלא אמרת לפני שנפרדים?

תמיר: מחכה לקהל שלנו שרק הולך וגדל שיבוא לעודד אותנו בימים האלו ואנחנו נחזיר להם ונמלא להם את הלב והנשמה. מה שמייחד את להקת המחול שלנו הוא שקמע מסתכלת לאנשים בגובה העיניים. אנחנו מחבקים את הקהל ומתקשרים איתו בחום, ומרגישים ברי מזל שאנחנו יכולים לתת לאנשים בארץ וגם בעולם רגעי הפוגה


להקת המחול קמע | פנים לבנות
יצירות מאת תמיר גינץ ונאצ׳ו דואטו
מופעי בכורה: מרכז סוזן דלל, תל אביב

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden