כל מה שחשוב ויפה
סטודיו לילי ופלוג׳ה; קרקסנית עירית חרובי - האריה הטוב. צילום: דור קדמי
סטודיו לילי ופלוג׳ה; קרקסנית עירית חרובי - האריה הטוב. צילום: דור קדמי

שחר מרום // ״פורים מאוחדים״ בירושלים

אחרי למעלה מ־40 שנה שבהן לא התקיימה כזו, בשבוע הבא תתקיים עדלאידע בירושלים שיזמו וארגנו שחר מרום וקובי פריג׳ - מנהלי תיאטרון הקרון בעיר. אחת המטרות שלהם בקיומה הוא לתת תקווה לאנשים וכוח להאמין בעתיד טוב יותר, דווקא עכשיו, כשיש כל כך הרבה כאב

ביום שני הקרוב (25.3) בשעות הבוקר, תתקיים עדלאידע בירושלים תחת הכותרת ״פורים מאוחדים״. זהו אירוע תרבותי בקנה מידה היסטורי, כי הפעם האחרונה שדבר כזה קרה בעיר היה בשנת 1982, ולפניו בשנת 1957.

רבים שאלו אותנו למה דווקא עכשיו, כשיש כל כך הרבה כאב – יש חטופים ויש נפגעים ומפונים. אני חושב שדווקא בגלל זה: אירוע אמנותי בקנה מידה כזה יכול להביא ריפוי, כוחות של דמיון ויצירה, שיתנו תקווה לאנשים וכוח להאמין בעתיד טוב יותר.

דני גיבור. צילום: דור קדמי

דני גיבור. צילום: דור קדמי

דנידין וספינת הפיראטים האבודה. צילום: רני מזור

דנידין וספינת הפיראטים האבודה. צילום: רני מזור

מפריחים בועות. צילום: דור קדמי

מפריחים בועות. צילום: דור קדמי

glamastic, תיאטרון מיסתורין. צילום: מארק בורשטיין

glamastic, תיאטרון מיסתורין. צילום: מארק בורשטיין

שמי שחר ואני המנהל האמנותי של תיאטרון הקרון בירושלים, גוף תרבות מיוחד שעוסק בתיאטרון אמנותי עכשווי לילדים – תיאטרון שמשלב בובות, חפצים, סאונד, מחול וקרקס. אנחנו מאמינים שאמנות מצמיחה ילדים, בונה אצלם כוחות נפש, והופכת אותם לאנשים טובים יותר.

מעולם לא דמיינתי שאעשה עדלאידע. המחשבה על אירוע כזה אפילו הרתיעה אותי. מרחוק זה נשמע כמו אירוע המוני, מסחרי, שיש בו רעש חזותי ומוזיקלי. קובי פריג׳, מנכ״ל התיאטרון והשותף שלי לעשייה בתיאטרון, ראה את הדברים אחרת. מאז שהוא ילד הוא יוזם ומדמיין אירועי תרבות בירושלים. עבורו המרחב הציבורי בעיר דורש תרבות ואמנות, וזה שאין עדלאידע זו טעות היסטורית שיש לתקן.

באנרגיה שלו ובהתלהבות שלו, הוא סחף אותי וגם את אגף תרבות ואמנויות בירושלים ואת משה ליאון, ראש העיר – שבצעד מנהיגותי מעורר השראה החליט לקיים את העדלאידע – כי האמין שהדבר ייתן תקווה לתושבים גם בזמן לחימה. קשה לי לעמוד מנגד להתלהבות כזאת מבלי לקחת חלק, הרי כל מהות היצירה היא אש פנימית שדוחפת לעשות, לעיתים כנגד כל הסיכויים.

אירוע אמנותי בקנה מידה כזה יכול להביא ריפוי, כוחות של דמיון ויצירה, שיתנו תקווה לאנשים וכוח להאמין בעתיד טוב יותר

בקיום העדלאידע הצבנו שלושה יעדים מרכזיים. הראשון הוא ליצור אירוע שיחבר בין מוסדות התרבות בעיר, האמנים המקצועיים וקהילות העיר. בכדי לשמור על רמה אמנותית גבוהה, היה צורך בהמצאת מודל ארגוני שיאפשר פיקוח והכוונה של כל תהליך. לפיכך, בנינו מודל ארגוני ובו שישה יועצים, מטובי בוני הבובות ופסלי החוצות בארץ, שיהוו ועדת קבלה וגם ילוו את הפרויקטים. בנוסף חיברנו בין אמנים מובילים לקהילות בכדי שיצליחו לעזור לקהילה בכוחות משותפים להגיע לתוצר איכותי.

היעד השני היה שהעדלאידע לא תהיה רק מצעד של בובות ומיצבים שמצטלמים יפה, אלא אירוע של תיאטרון רחוב. בקול הקורא הוגדר שלכל מיצב או בובה לייצר שני סוגי פעולות – פעולת הליכה ופעולת עצירה של שלוש דקות שתציג סיפור תיאטרלי.

היעד השלישי היה שהעדלאידע תספר את הסיפור של התקופה שבה אנחנו חיים. הנושא שנבחר הוא ילדים וילדות גיבורים וגיבורות – מסיפור דני דין הרואה ואינו נראה שנלחם בפיראטים; דרך חנהל׳ה ושמלת השבת, נילס הולגרסון ואווזי הבר, חייזרים ששרים על עתיד טוב יותר; וכלה באיינשטין המדען שבתוכו ילד שחושב מחשבות. זו הייתה נקודת פתיחה אמנותית שהתניעה את תהליך היצירה אצל האמנים והמוסדות שהגישו הצעה במטרה להשתתף.

שחר מרום. צילום: אלה קהת

שחר מרום. צילום: אלה קהת

המגדל המסתובב של מוזיאון מגדל דוד. צילום: דור קדמי

המגדל המסתובב של מוזיאון מגדל דוד. צילום: דור קדמי

המיצבית מבארי. צילום: ניצן פלד

המיצבית מבארי. צילום: ניצן פלד

המיצבית מבארי. צילום: אזף חזן

המיצבית מבארי. צילום: אזף חזן

מאז הוצאת הקול קורא נכנסתי לניהול האירוע האמנותי הגדול והמשוגע ביותר שניהלתי: עשרות פגישות עם אמנים, פגישות זום שמתחילות בבוקר ומסתיימות בלילה, בניית מאקטים, שיחות על אמנות, מציאת פתרונות, משברים, חיבור בין מיצגים לתזמורות וללהקות מחול. מעין סחרחרת, שעכשיו, לפני האירוע – הופכת להיות ימים ולילות של חזרות, ריתוכים, מוזיקה ותנועות, צביעה והפעלה, סדר פעולה, הסעות, בימוי, טקסטים – קרנבל יצירה עצום שמתכנס להאנגר של 2,000 מ״ר במתחם התחנה בירושלים.

בדמיוני אני צועד בעיר, משמאלי ימקא, מימני מלון המלך דוד. אני כבר רואה מרחוק את העלייה לכיכר צה״ל. אני לבוש כחתול תעלול ובידי דגל המוביל את השיירה. לפניי כבר החלה לצעוד תזמורת המשטרה עם מיצג של סרטים צהובים ועגורים צהובים, שמספרים את הסיפור של אלה שעדיין לא חזרו. מאחוריי אריה עצום ממדים, צבעוני, ועליו קרקסנית עושה עמידת ידיים, מאחוריו מיצג של בובות קנגורו ענקיות מקפצות עם ילדי מפונים שעבדו איתנו לאורך כל התקופה האחרונה.

מרחוק כבר אפשר לראות ספינת פיראטים ענקית משייטת בדרך יפו שעליה דנידין נלחם בפיראטים, תזמורת הפיראטים דולקת אחריו, ובאופק עוד ועוד בובות ורכבים, מיצגי ענק ותזמורות, מרחב של אמנות ותיאטרון, הולך ונעצר, ואז מספר סיפור קטן של גבורה, תקווה וצבע.

birds

בראש שלי מהבוקר עד הערב תמונות ודמיונות של האירוע. הוא הולך איתי, אני מביים אותו שוב ושוב ושואל איך אפשר לשפר. בניגוד להצגת תיאטרון – יש בו חזרה גנרלית שהיא גם בכורה וגם הצגה אחרונה. כל כך הרבה יצירה, זיעה, שמחה ומחשבה באירוע של ארבע שעות. אני עושה חזרות בראש ומדמיין, כדי שאתם תקבלו את אירוע האמנות המסעיר ביותר שאפשר להעלות על הדעת. אני מקווה שמי שישתתף בו יתמלא בכוחות ושהמצעד שלנו ילווה אותו גם ימים רבים אחרי שיסתיים.

נסיים בתקווה קטנה: שהאירוע יהיה סנונית ראשונה לעוד הרבה עדלאידות בירושלים, ושיצטרפו בעתיד עוד מוסדות תרבות, בתי ספר לאמנות ואמנים וקהילות מרחבי העיר ולהקות בינלאומיות – מה שיהפוך להיות אבן חן בכתר של ירושלים – בירת התרבות של ישראל.


מדור הגשות כולל חומרים שהתקבלו במערכת פורטפוליו. שלחו לנו סיפורים חדשותיים, מידע בלעדי ופרויקטים מעניינים ותקשורתיים. פרטים נוספים בעמוד ההגשות שלנו

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

2 תגובות על הכתבה

  1. אורי סיני

    הופתעתי והתאכזבתי שצילום העבודה של מוזיאון המדע בירושלים לא קיבל שום קרדיט ואיזכור, אבקש לתקן זאת

    1. אורי סיני

      העבודה של מוזיאון המדע ירושלים שנשמט הקרדיט היא "להפריח בועות"

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden