כל מה שחשוב ויפה
3|2|1 // גיל צירלין; הילה נחשונוב; רותם וינר צ׳ייקובסקי; שולמית אנוש; תומר גיאת. צילומים: אסיה סקוריק

3|2|1 // גיל צירלין; הילה נחשונוב; רותם וינר צ׳ייקובסקי; שולמית אנוש; תומר גיאת

למה התחילו לרקוד, ממי הושפעו ואיך הגיעו עד הלום – חמישה כוריאוגרפים צעירים מתכנית 3|2|1 במרכז סוזן דלל מספרים על הדרך שלהם בעולם המחול

פורטפוליו בשיתוף מרכז סוזן דלל


גיל צירלין

מי אני?

גיל צירלין, בן 27. גר בתל אביב עם זוגתי שחר וילדנו המשותף עדן.
אינסטגרם

מה עשיתי עד עכשיו

את הקריירה התחלתי כליצן רמזורים (ההוא מדרך השלום / יגאל אלון). נסעתי לשכלל את הביצועים בבית ספר לקרקס בבורדו ואחרי שנה, בעקבות הצעה מפתה של דרור וקזויו – חזרתי לארץ כדי ליצור יחד איתם את Blue Balls. מאז אני פה, לומד ממי שאפשר, עושה מה שצריך, יוצר לבמה ולרחוב.

כשאני לבד על הבמה אני

לפחות מבחינה רגשית, את רוב הנעורים שלי העברתי בישיבה על הספסל, מחכה שהמאמן יקרא לי לעלות למגרש. כנראה שבאופן כללי החיים דומים יותר לאותה ישיבה מלהשתתפות במשחק עצמו. על הבמה אני לא מחכה שמישהו יקרא לי. כשאני מופיע אני מרגיש שאני גם כוכב הכדורסל שלא הייתי, גם המאמן שלא נותן לי צ׳אנס, גם השחקנים של הקבוצה היריבה, גם השופט המושחת. ואם צריך אז גם הכדור.

מכל מלמדיי השכלתי

בשנתיים האחרונות יצא לי לקחת כמה סדנאות אצל עידית הרמן בתיאטרון קליפה. אני חושב שלפני זה, יצירה טובה נראתה בעיניים שלי כמעין חוויה מיסטית שכמעט קוראת מעצמה באופן בלתי נשלט. מאז אני מאמין שיש לי גם יד בדבר, וששווה להזיע ולהיכנס לסטודיו.

תוך כדי תנועה

זה לא קורה מספיק, אבל אני הכי אוהב להסתובב עם שחר ועדן בגן הבוטני ביום שבת. ולא שאנחנו עושים את זה בעצמנו, אבל אפשר גם לבקר לפני בגלריה בקרית המלאכה. 10/10 במדד טבע לעצלנים.

גיל צירלין

גיל צירלין

 


הילה נחשונוב

מי אני?

הילה נחשונוב, בת 23, מנתניה.
אינסטגרם

מה עשיתי עד עכשיו

בגיל 13 הגעתי לסטודיו של דנית בוקסבאום, שם למדתי בלט, מחול מודרני והיפ הופ. המשכתי לרקוד בסטודיו לאורך כל התיכון והצבא. בסיום הצבא, ב־2021, הגעתי לסדנה להכשרת רקדנים בקיבוץ געתון. במהלך השנתיים בסדנה נחשפתי לעולם היצירה, ויצרתי עבודת סולו ועבודה קבוצתית. כשסיימתי את הלימודים הופעתי עם עבודת הסולו שלי מספר פעמים בגרמניה.

כשאני לבד על הבמה אני

כשאני רוקדת אני מרשה לעצמי לשחק ולהשתטות, ומתייחסת לכך במלוא הרצינות. דרך הריקוד אני מבלגנת ומארגנת מחדש, מפשטת ומסבכת. אני מסוגלת להתכנס פנימה ולתת לאחרים הצצה. אני מעבירה ביקורת ומקבלת את הדברים כפי שהם.

מכל מלמדיי השכלתי

אופל הרטי, מורתי. למדתי ממנה המון על תעוזה ועל לחלום בגדול. על להפיץ אור ולראות את הטוב בכל אחד ואחת.

תוך כדי תנועה

ממליצה על הפודקאסט Think&Drink Different של הד״ר לפילוסופיה ג׳רמי פוגל, ועל סדרת הטלוויזיה ״מקרוב – נפלאות המוח״.

הילה נחשונוב

הילה נחשונוב

 


רותם וינר צ׳ייקובסקי

מי אני?

רותם וינר צ׳ייקובסקי, בן 34, מתל אביב.
אינסטגרם

מה עשיתי עד עכשיו

התחלתי לרקוד בגיל 17 וחצי במסלול להכשרת רקדנים בבת דור בבאר שבע. מאז רקדתי בפרויקטים רבים בין היתר עם נעה דר, עידן שרעבי ורקדנים, שקטק, להקת מחול ליאור תבורי ועוד.

כשאני לבד על הבמה אני

כשאני לבד על הבמה אני מרגיש שאני יכול לבטא צדדים בי וחלקים בי שאי אפשר לבטא מחוצה לה. להפעיל את הדמיון והיצירתיות שבי דרך תנועה זה מבורך, זו תחושה של חופש אינסופי בלי מגבלות.

מכל מלמדיי השכלתי

שיתפתי פעולה עם להקת שקטק, להקת נועה דר, להקת עידן שרעבי ורקדנים, להקת המחול ליאור תבורי ועוד. למדתי בעיקר להשתמש בכלים שנחשפתי אליהם מבחינה פיזית, איך להזיז את הגוף כחתיכה אחת במרחב ובמקביל גם לפרק אותו לאלף חלקיקים, איך להביע את עצמי יותר ולהיות נוכח ברגע.

תוך כדי תנועה

אני אוהב לצייר, לנגן ולבשל. סדרה אהובה בנטפליקס – ״שובר שורות״.

רותם וינר צ׳ייקובסקי

רותם וינר צ׳ייקובסקי


birds

שולמית אנוש

מי אני?

שולמית אנוש, בת 38, גרה בדרום תל אביב עם בתי בת השנתיים וחצי.
אינסטגרם

מה עשיתי עד עכשיו

החוג הראשון שתפס אותי ממש היה שיעורי סטפס עם חני מור במסגרת ״מחולה״. עפתי על זה, אבל אחרי שנה כשהיא עזבה לניו יורק נאלצתי להפסיק. בהמשך ילדותי ועד סוף נעוריי רקדתי בלהקת ״הורה ירושלים״ תוך כדי לימודים בתיכון האקדמיה למחול ולמוסיקה בעיר. בעשור וחצי האחרונים הופעתי והתפתחתי דרך יצירות שונות של יסמין גודר, שאיתה אני עדיין מופיעה מדי פעם.

יצא לי לעבוד עם עוד כמה יוצרים ישראלים עצמאיים, ביניהם גיא גוטמן שמגיע מאמנות חזותית. איתו אני מופיעה כחלק מאנסמבל 209 עם מופע יוצא דופן שרץ ידי שבוע כבר יותר משנה, הכי רחוק מריקוד שיצא לי לעשות אי פעם, ונקרא ״בגלל שהלילה״. עד היום יצרתי ארבע יצירות שנוצרו במסגרת עצמאית, אחת מהן היא דואט שעלה במסגרת פסטיבל ״אינטימדאנס״ ב־2015 ולאחר מכן גם בפסטיבל ״בין שמיים לארץ״. קצת אחרי שהתפרצה הקורונה יצרתי סולו שעלה לאוויר כווידאו־דאנס מטעם בוראס ולפני כשנתיים, כשהייתי אמא טרייה, הוזמנתי ליצור סולו בגלריה חנינא. בשניהם גם רקדתי.

כשאני לבד על הבמה אני

דרך תנועה אני מעבדת הכי טוב רגשות, מחשבות ותחושות דחוסות מהיומיום. על הבמה נפתח זמן שמאפשר מעין עצירה והתבוננות פנימית על כל מיני סיטואציות, דרך סוגים שונים של עיניים מתבוננות. אל מול עיני הצופים אני מרגישה שנפתחות להן עוד כל מיני שלוחות של עיניים מתוכי, מעין אינטואיציות תוך־גופיות. נוצרת אפשרות שהיא כמו זום־אין אל תוך תווי רגש שנחוו בכל מיני רגעים מבלי שהיה להם מספיק מקום להישמע ולהתפרק, ואולי יש איזה צורך פנימי לחוות את אותם רגעים שוב, כדי לקבל מבט חדש עם פרספקטיבה.

מכל מלמדיי השכלתי

אני שואפת ללמוד ולקבל השראה מכל מה שמזיז אותי, תרתי משמע. אני נזכרת שכשראיתי את מאיה ווינברג מופיעה ביצירה ״פתאום ציפורים״ של יסמין גודר בתחילת שנות ה־20 שלי, הרגשתי חיבור תוך כדי שאני נחשפת לשדה חדש בתוך עולם המחול מזה שהכרתי עד לאותו רגע. כל היצירה היתה מטלטלת ומעוררת השראה גדולה בשבילי ויידרשו שורות רבות כדי להרחיב בנושא. הרגשתי שאני נשאבת אל מאיה באופן מיוחד, לעולם הפנימי שלה שבלט בצורה מופנמת בתוך הפרפורמטיביות שלה, וזה סיקרן אותי. היו בה בו זמנית גם רוך וגם נוקשות, ומבחינת הסטייט של הדמות – הרגשתי שראיתי אותה עוברת בו זמנית מהלכים פנימיים וחיצוניים.

נשאבתי לאיכות התנועה ה״לא רקדנית״ האופיינית שלה ביחד עם אינטליגנציה רגשית אנושית שיצאה החוצה בצורה שבה היא נכחה על הבמה, אפילו ברגעים חסרי תנועה כמעט, כשהמבט והעיניים נעו להן באנושיות מעוררת מחשבה. בשבילי זו היתה תגלית של תופעה ממש. לשמחתי גם יצא לי לקחת שיעורים שלה ולעבוד איתה בהמשך קצת מקרוב, אז יכולתי לספוג עוד מידע על הלך החשיבה הלא קונבנציונלי שלה. היא נגעה לי בלב וגם פתחה לי את הראש. למרות שכמעט ומיותר להוסיף אציין שליסמין גודר יש ודאי השפעה רבה עליי גם כיוצרת וגם כפרפורמרית בכל הרבדים הנוגעים ליצירה, באופן טבעי כחלק משנים רבות של דיאלוג ויצירה משותפים, שאותם אני מוקירה.

תוך כדי תנועה

אני אוהבת להתפנק על אמבטית מלח עם קצף בת אורן, וממליצה על הפודקאסט של קורין קיציס. אני מתחברת ומזדהה עם התוכן שהיא מעלה הקשור לנשיות, מיניות, סיסטרהוד, פרידה, כאב, אמהות, ולכל המקומות בתוכה שהיא פותחת מבלי להתבייש. זה מעורר השראה בעיניי, אני מוצאת את זה מחזק, מנחם ומעשיר.

שולמית אנוש

שולמית אנוש


תומר גיאת

מי אני?

תומר גיאת, בן 31, מתל אביב־יפו.
אינסטגרם

מה עשיתי עד עכשיו

אני זוכר את עצמי בסטודיו מגיל מאוד קטן, בעיקר כדי לתת לילד ההיפר שהייתי להוציא אנרגיה ולהשתולל. את הבלט פגשתי לראשונה בגיל שש בסטודיו של זהבה ברק ברחובות, ומשם המשכתי לתיכון ״קציר״ בניהולה של מריולן גוטסמן. לאחר מכן לקחתי חלק ב״מסלול להכשרת רקדנים – ביכורי העיתים״ בניהולם של נעמי פרלוב ואופיר דגן. ומשם ועד היום אני עצמאי. אני עובד עם מגוון רחב של יוצרות ויוצרים עצמאיים בארץ ובחו״ל כמו רייצ׳ל ארדוס, אור מרין, רועי אסף, ניב שינפלד ואורן לאור, ישראל אלוני, רביד אברבנל, גלעד ירושלמי ועוד.

כשאני לבד על הבמה אני

זה משתנה. לפעמים זה טיפולי, לרגעים צורך, לרגעים זה הכי טבעי ולרגעים זו פתאום שטות לא נחוצה. לא משנה מה, עם תנועה ותחושות פנימיות שעולות דרך תחושות פיזיות אני מרגיש שיש לי הרבה להגיד, ויותר מזה – לשתף באופן הזה. ממליץ.

מכל מלמדיי השכלתי

יש כל כך הרבה א.נשים אמיצות ואמיצים שהולכים אחרי חלומות, תשוקות, התעקשויות, שבירת מוסכמות. שמסתכלים על דברים אחרת. כל מי שרוצה לשתף ולחלוק איתי תהליך שכזה – אני שם.

תוך כדי תנועה

אני אוהב לאפות. ולאכול כמובן. אוהב את זמן הבית עם המשפחה, עם בן הזוג. כל מיני דברים שיתנו למחשבות להיעצר ו/או להירגע לרגע. חופש זה נקרא?

תומר גיאת

תומר גיאת


3|2|1 היא תוכנית שנתית המיועדת לכוריאוגרפים בתחילת דרכם, התומכת ביצירה חדשה.
התוכנית מתפרשת על פני 9 חודשים ומורכבת משלושה שלבים: סולו, דואט, טריו.
מופעי הסולו יתקיימו ביום שלישי 16.4 בשעה 19:00 במרכז סוזן דלל
להזמנת כרטיסים >>

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden