כל מה שחשוב ויפה
גלידה בחורף. איורים: קסניה סובה
גלידה בחורף. איורים: קסניה סובה

קסניה סובה: לחלום זה הכי חשוב

הספר החדש שכתב נעם חורב וקסניה סובה איירה, גלידה בחורף, הוא הזדמנות ותזכורת לחלום ולא להתייאש. ״הבנתי שאני רוצה שזה יהיה ספר קסום, צבעוני ומאויר בטכניקה כמו של פעם״

יובל: הי קסניה, מה שלומך בימים מורכבים אלו? ומזל טוב על גלידה בחורף, הספר החדש שכתב נעם חורב ואת איירת, גלידה בחורף. למרות שאני לא בדיוק קהל היעד שלו, הוא נראה לי בול מה שאנחנו צריכים עכשיו – הזדמנות ותזכורת לחלום ולא להתייאש

קסניה: הי יובל! אני בסדר, עמוק ביצירה, זו הדלת שלי לאסקפיזם מהעולם החיצון, בטח בתקופה הזו

יובל: אז זהו, אני לא חושב שזה אסקפיזם. יצירה היא הכרח, גם ובעיקר בזמנים קשים

קסניה: נכון, לחלום זה הכי חשוב

יובל: אז איך התגלגלה לידייך המשימה של איור הספר?

קסניה: כבר הספקתי לאייר כמה פרויקטים מגניבים וידעתי שאני אוהבת לצייר עולמות מלאי דמיון ופנטזיה. ואז כתבה לי חברה מהחיים הקודמים בעולם הפרסום, סנדרה ברטוב, שנעם חורב מחפש מאייר/ת לספר החדש שלו ואני חייבת לכתוב לו

גלידה בחורף. צילומים: מ״ל

גלידה בחורף. צילומים: מ״ל

קסניה סובה. צילום: לנה סימונוביץ׳

קסניה סובה. צילום: לנה סימונוביץ׳

קסניה: באותו הערב שלחתי מייל עם הפורטפוליו שלי. קיבלתי תשובה גנרית בסגנון תודה שפנית ניצור עימך קשר וחשבתי שכאן זה יגמר.

אבל, למחרת קיבלתי טלפון מתלהב מנעם עצמו. דיברנו פעם ראשונה, אבל ישר הבנתי שיש כאן חיבור לא מובן מאליו: כבר אחרי השיחה הראשונה ידעתי שנעבוד ביחד

יובל: מגניב. מתי זה היה?

קסניה: לפני שנה… בתקופה התמימה שעוד לא ידענו מה מצפה לנו

יובל: לגמרי. כשנעם פנה אלייך הספר כבר היה גמור?

קסניה: אני קיבלתי ממנו טקסט שהיה כמעט סופי, קראתי אותו והרגשתי שהגיבורה זו אני כשהייתי קטנה 🙂

יובל: והוא אמר מה הוא אהב באיורים שלך? מה הוא מחפש? מה הסגנון שהוא מדמיין?

קסניה: האמת שכבר אחרי אותה השיחה לא הפסקתי לדמיין איך הייתי מאיירת את הסצנות. אחר כך קיבלתי טסט לאייר סצנה מהספר וכבר אז נולדה הדמות של תמר, ודי הבנתי איך אני רוצה שיראו האיורים. 

התיישבתי על השטיח בסלון, פיזרתי מולי את כל הספרים המאויירים שאני אוהבת ושאהבתי בילדות, את חלקם הבאתי איתי לארץ. הסתכלתי וחשבתי, מה קסניה הקטנה הייתה רוצה לראות בספר שלה.

הבנתי שאני רוצה שזה יהיה ספר קסום, צבעוני ומאויר בטכניקה כמו של פעם… ונעם זרם עם התחושות שלי. זה נתן לי הרבה חופש יצירה, די היינו באותו הראש מהתחלה

הבנתי שאני רוצה שזה יהיה ספר קסום, צבעוני ומאויר בטכניקה כמו של פעם… ונעם זרם עם התחושות שלי. זה נתן לי הרבה חופש יצירה, די היינו באותו הראש מהתחלה

יובל: בואי נפתח רגע טאב – את כותבת שאת חלקם הבאתי איתי לארץ – ספרי בכמה מילים על עצמך, מתי זה היה, מאיפה הגעת וכן הלאה?

קסניה: נולדתי בעיר וורונז, שברוסיה, עליתי לארץ בגיל 15 וב־40 קילו שהוקצו לכל אחד להביא איתו לארץ, לפחות 35 היו ספרים שאהבתי מהילדות.

אחד הזכרונות הראשונים שלי הוא אמא שלי מקריאה לי ספר לפני השינה. גדלתי על ספרים עם איורים צבעוניים ובמיוחד אהבתי ספרים עם בריחה לעולמות קסומים ופנטזיה. תמיד חיפשתי דלת קסומה שתוביל אותי לאחד העולמות האלה; ותמיד אהבתי לצייר ולפסל דמויות מהספרים בפלסטלינה, להמציא דמויות משלי

יובל: אהבתי. נסגור את הטאב ונחזור לספר. מאיפה התחלת? מהדמויות? מכפולה ספציפית? ואולי קודם תספרי בכלל על מה הספר

קסניה: גלידה בחורף הוא סיפור על ילדה נחושה ואמיצה בשם תמר, שאוהבת לחלום ומגיעה בדמיון לעולמות קסומים. דוד שלה, עודד, מייצג את המבוגר האחראי: הוא די בקלות מפוצץ לה את הרעיונות המשונים ומנסה למצוא להם תחלופה ריאלית ופרקטית.

ביחד הם יוצאים לטיול במטרה למצוא לתמר מה כדאי לה לעשות כשתגדל, אבל בסוף הטיול הדמיון של תמר מנצח ודוד עודד נזכר שפעם גם הוא  היה ילד חולם. זה סיפור מקסים ומרגש, בדרך המיוחדת שנעם יודע לחבר ולגעת בלב, והרגשתי שזו אני הילדה שבסיפור.

את תמר דמיינתי עם שיער פרוע שמשקף את אופיה החופשי, ובגלל זה אחד השרוולים שלה תמיד משוחרר וארוך. דוד עודד ג׳ינג׳י כהשלכה ל״ילד התמידי״, כי בטקסט היה כתוב שעודד נראה מבוגר אבל הלב שלו כמו של ילד

יובל: אז התחלת עם האיורים של תמר ועודד?

קסניה: כן, קודם כל איירתי את הדמויות ואז התחלתי את הכפולות של החלום

יובל: אז ספרי על איזו כפולה/שתיים שאת אוהבת במיוחד

אני אוהבת לספר כמה שיותר סיפורים בתמונה אחת, בדרך כלל באיורים שלי יש הרבה דמויות ולכל דמות יש סיפור, את חלקן אני מעצבת והופכת לצעצועים אצלי בסטודיו

קסניה: אוי… קשה לי לבחור 🙂

בגלל שכל פעם תמר מדמיינת חלום שונה לגמרי מהשני, פעם זה בית מלון לחיות, פעם היא מדריכת טיולים מתחת למים או קייטנה לגדולים אז גם האיורים מאוד שונים, וכל פעם אותגרתי לחשוב איך לאייר אותם לכן קשה לי לבחור כפולה מסויימת. מה שכן מאוד נהניתי!

אולי אני יכולה להדגיש סצנה בספר שאני אישית מאוד מתחברת אליה וזה כשלקראת סיומו, דוד עודד נזכר איך הוא בעצמו היה ילד וחלם להיות זמר. היה לי חשוב להעביר את כל העומק שיש בטקסט ואיירתי את דוד עודד יושב על מיטה בחדר של תמר, כשבהשתקפות שלו במראה רואים ילד קטן עם מיקרופון, בדיוק בגיל של תמר שמעודדת אותו.

זה כמו המבוגר שפוגש את הילד הפנימי; ויש שם גם סוג של קלוז׳ר עם כפולה בתחילת הספר שבה עודד הוא שמעודד את תמר

יובל: אז זה הזמן לדבר על הסגנון והטכניקה והצבעוניות והקו: אמרת איורים של פעם – איך יצרת אותם היום?

קסניה: אני מאיירת על אייפד אבל היה לי חשוב להקפיד על הטקסטורה של עפרונות ומכחולים עם קונטור עדין. והכי חשוב שיהיה אפשר להתבונן ולגלות כל פעם איזה פרט חדש

יובל: כן, העושר משחק תפקיד חשוב בסיפור. זה נראה לי משהו שמאפיין את העבודות שלך, נכון?

birds

קסניה: אני חושבת שכן, לגמרי. אני אוהבת לספר כמה שיותר סיפורים בתמונה אחת, בדרך כלל באיורים שלי יש הרבה דמויות ולכל דמות יש סיפור, את חלקן אני מעצבת והופכת לצעצועים אצלי בסטודיו.

וסוד קטן, החתולה שלי מככבת ברוב האיורים שלי כולל גם בספר הזה 🙂

יובל: הו. תכף אחפש אותה

קסניה: אני גם מאוד אוהבת לחלום בלי קשר :)) ויש אותה אפילו בכמה כפולות, כולל הכפולה של הים (רמז: היא טריקולור)

יובל: יפה. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד שלא סיפרת לפני שנפרדים?

קסניה: שני דברים. קודם כל התרגשתי בהתחלה ולא הספקתי לכתוב תודה על הברכה, אז רוצה להגיד תודה עכשיו 🙂

אני מקווה להתפתח בתחום האיור, לאייר עוד ספרים, כולל ספר משלי. ואני רוצה לאחל לכל הקוראים להמשיך לחלום, לכבות את מפלצת הביקורת העצמית ולהגשים את החלומות של הילד הפנימי שלנו

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden