כל מה שחשוב ויפה
עינת צרפתי, יהיה בסדר, הוצאת כתר
עינת צרפתי, יהיה בסדר, הוצאת כתר

יהיה בסדר: עינת צרפתי עושה סדר בבלאגן

עינת צרפתי כתבה ואיירה את המדריך לבלגניסטים (ולאלה שחושבים שהם לא). ״אני לוקחת את העניין הזה אישית. זה קרב יומיומי ואני מרגישה שרק המדיח לצדי פה. הכי ביידן של המרחב הביתי״

יובל: בוקר טוב עינת, מה שלומך בתקופה הכל כך מוזרה ומורכבת ולא הגיונית ובלתי נתפשת הזאת?

עינת: בוקר טוב יובל . שלומי טוב, במסגרת המציאות שהיא בדיוק כמו שתיארת. הימים מצליחים להיות גם עצובים יותר וגם עצובים פחות ובמקביל מצחיקים או סבירים או סתם בסדר גמור. זה עדיין מפתיע אותי

יובל: לגמרי. נתנחם בשם הספר החדש והכל כך יפה שלך, ״יהיה בסדר״, שעיצבו סטודיו קרן וגולן. תגידי, את באמת מאמינה בזה?

עינת: אני חושבת שכרגע אין לי הצעה טובה יותר מלהאמין בזה. אנחנו מצ׳וטטים, במקביל אני מדברת עם הבת שלי שמרכיבה פה פאזל (כי אין מסגרות היום בגלל התראות על מתקפת נקמה אירנית), לפני כמה דקות העלתי פוסט לאינסטה שמבקש שוב שיחזרו כל החטופים לקראת פסח ובמקביל נשפכה כוס קפה פה בסלון.

אז נראה לי שלהאמין שיהיה בסדר זאת האלטרנטיבה היחידה. אין ברירה אחרת. ואני אומרת את זה לא רק כי הכל גרוע אז חייב להשתפר, אני באמת מאמינה שיש גם דברים יפים ומרגשים ומצחיקים וטובים סביבנו. ואני רוצה להיות בצד הזה, שבוחר את זה

יובל: אני איתך. ובואי נדבר על הספר שסיפרת לי עליו מזמן, עוד שהתארחת בפודקאסט (פרק 27!), ולאחר מכן הזכרת לי אותו כשדיברנו בשנה שעברה על התערוכה בבית הנסן, אז גם הגדרת אותו ״קצת קומיקס וקצת אוטוביוגרפיה וקצת מדריך שימושי לא שימושי בכלל״. אז בואי נעשה סדר (הא!) ותספרי מה קורה בספר

עינת צרפתי, יהיה בסדר, הוצאת כתר

עינת צרפתי, יהיה בסדר, הוצאת כתר

עינת צרפתי. צילום: דן גרינברג

עינת צרפתי. צילום: דן גרינברג

עינת: אין כמו משחקי מילים כדי להרים את האווירה 🙂

נכון, דיברנו לראשונה על הספר בערך לפני יובלות, נראה לי שהייתי בדיוק בנקודה של להתייאש כי הספר היה עוד קצת מפוזר. אני חושבת שההגדרה הזאת נותרה מדויקת, הספר הוא מין קומיקס אוטוביוגרפי שמתחפש למדריך (ראיתי במספר חנויות שהוא ממוקם באזור המדריכים ואני מקווה שלא יהיה קורא מסור שממש יתאכזב בסוף…).

הספר מתחיל מנקודת מוצא מאוד אישית ובנאלית אפילו (שגיליתי שמשותפת לאנשים רבים) של החיים כאדם מבולגן. הוא בוחן את האספקטים השונים של המבולגנים ושל הבלאגן עצמו, את נקודת התורפה של ההתמודדות היומיומית עם האי סדר, ונותן עצות של איך לשרוד את זה (איך לסדר בלי לסדר, מהן נקודות החולשה והחוזק של המבולגן, וכמובן עימות בלתי אמצעי עם הנמסיס האולטימטיבי של המבולגנים – המסודרים).

הטון הוא מצחיק (השתדלתי) אבל אני חושבת שהספר מדבר על האין אונים שהמבולגנים נושאים איתם מגיל צעיר – שקשור גם להפרעות קשב, לעידן הצריכה, לריבוי המשימות שיש לאדם מבוגר ובכללי לציפיה של החברה מהפרט להיות מתפקד, מאורגן ובלי כתמים על החולצה

הספר מדבר על האין אונים שהמבולגנים נושאים איתם מגיל צעיר – שקשור גם להפרעות קשב, לעידן הצריכה, לריבוי המשימות שיש לאדם מבוגר ובכללי לציפיה של החברה מהפרט להיות מתפקד, מאורגן ובלי כתמים על החולצה

יובל: הוא לגמרי מצחיק, מצאתי את עצמי מחייך כל הזמן – או מהזדהות, או מהכרות עם הסיטואציה. נגיד אחת הכפולות החביבות עלי היא (עמודים 84-85): כדי לשבור את מעגל הקסמים הזה, צריך לדעת מי לצידכם ומי נגדכם, בזירת הקרב שהיא הבית שלכם. אחרי שנמפה את הזירה, נוכל לבנות גם אסטרטגיה…

עינת: כולנו אסטרטגיים פה. או טקטיקנים 🙂

אני חושבת שזאת נקודה נכונה – אני לוקחת את העניין הזה אישית. יש משהו במעגל הזה של הבלאגן, ביומיומיות שלו, שהופך הכל למאוד אישי. מישהי שאלה אותי לפני כמה ימים אם זו לא פשוט התנערות מאחריות? והופתעתי, כי מבחינתי זה באמת קרב יומיומי 🙂 אני צוחקת על זה אבל גם נורא נורא מתאמצת.

ומרגישה שרק המדיח לצדי פה. הכי ביידן של המרחב הביתי 🙂

יובל: אהבתי. ספרי קצת על תהליך העבודה: קודם הכל היה כתוב ואז האיורים? תוך כדי? מתי התחלת לספדר לכפולות? וכן הלאה

עינת: ענין הכתיבה־איור הוא ענין די דיפוזי אצלי. זה הפך את התהליך למאוד לא מסודר (אהמ). בזכות האיור התגבשה השפה של הספר, שהיא מאוד אקלקטית עם כל מיני השאלות מעולמות אחרים (איורי אנטומיה, אמנות קלאסית, אטלסים וכו׳), ודווקא בגלל הפיזור והמופשטות של הנושאים (וגם בזכות מיכל קלפ פז, עורכת הספר מהוצאת כתר), הבנתי שאני צריכה שלד מאוד סטרייטי ומסודר. וכך נולד החיבור למדריך (כמובן שיש כאן דיאלוג מהול בהתרסה לעולמות המדריכים שמנסים לסדר את העולם).

ובגדול זה היה תהליך של התפזרות ואיסוף וחוזר חלילה – אחרי שהיה לי את הסדר של הפרקים יכולתי שוב להתבלגן בתוך הפרק עצמו, להחליט שכל המשתתפים בפרק יהיו מתאבקים מקסיקנים או שהמסודרים יהיו אלים אולימפיים.

כמו החיים, היצירה הזאת היתה מעגל של פיזור וצמצום של הבלאגן 🙂

אנשים נולדים מבולגנים, זו נקודת הפתיחה והסגירה של הספר (ספוילר: אנשים גם מתים מבולגנים). זו גם כנראה המוטיבציה האישית שלי לכתוב את הספר הזה

יובל: תני איזו דוגמה לכפולה/שתיים שאת אוהבת במיוחד? 

עינת: אני אוהבת את הכפולה הפותחת, של התינוק: אנשים נולדים מבולגנים. היא גם נקודת הפתיחה והסגירה של הספר (ספוילר – יש לה כפולת ראי בסוף כי אנשים גם מתים מבולגנים), והיא גם כנראה המוטיבציה האישית שלי לכתוב את הספר הזה.

וגם את הכפולה שציינת 🙂 שבה הקורא מוזמן לגלות מי נגד מי בקרב הזה. אני חושבת שזאת הכפולה שבה הבנתי באמת שזה הספר שלי ואני יכולה להשתגע

birds

יובל: אז בואי נדבר עליי: עבדנו ושיתפנו פעולה בעבר ביחד, אז נדמה לי שאת יכולה לנחש איפה אני נמצא בספר שלך…

עינת: תראה. אין ספק שאתה במסודרים. אתה מעלה מדי פעם את סטורי ה״תיבת המייל שלי ריקה יהווו!״ הזה שלך. זה הורג אותי. אבל, אם יש משהו שלמדתי מהתהליך של הספר הזה, זה שיש הרבה אנשים שנראים מסודרים כלפי חוץ ובפנים הם מרגישים מבולגנים מאוד. כלומר בלאגן זה דבר יחסי

יובל: זה נכון. וזה נכון שאני מהמסודרים (באנדר סטייטמנט), ולקחתי ללב כשאת כותבת ״אני לא חושבת שהמסודרים יותר טובים, אבל אין ספק שהם גורמים לי להרגיש גרועה״, כי אני לא רוצה לגרום לך להרגיש ככה (אהבתי אגב את התובנה שלך, ש״אפילו החלומות של המסודרים – מסודרים, והתת־מודע שלהם נשאר יותר נקי וקל בזכות זה״. לא חשבתי על זה עד שקראתי את הספר שלך)

עינת: תראה. אני חושבת שזה לא אתה זה אני. כלומר בהרבה מובנים השורה התחתונה של הספר היא שצריך להכיר במצב, להשלים איתו וללמוד איך מצליחים לנצל אותו לטובתנו/למזער נזקים הכי טוב שאפשר. זה הרי לא באמת אתה שגורם לי להרגיש גרועה (חוצמזה שאני מקנאה כשאתה מנקה את האינבוקס).

זה משהו שהולך עם מבולגנים מילדות, עוד מהסעיף בתעודה ביסודי של ״סדר וניקיון״. הבלאגן, או יותר נכון הסדר, איכשהו נתפס כקריטריון להיותך אדם בוגר ומצליח, או לפחות מתפקד.

אני לא מאמינה שהסדר שלך הוא באמת על חשבוני. אני חושבת שמבולגנים ומסודרים מסרבים להיות אויבים. אבל כן צריך פה איזושהי הכרה בזה שלהיות מבולגן זה לבזבז הרבה יותר אנרגיה ביום, על לנסות לתפקד, לענות בזמן למיילים, לזכור איפה הארנק.

זה מעייף (ואז גם החלומות שלנו עוד מבולגנים..)

יובל: הכי מבין. אז אם לחזור לספר, תגידי משהו על השפה האיורית – הקו, הצבעוניות וכן הלאה?

עינת: הצבעוניות היא מינימליסטית כדי לאזן ולסדר את המקסימליסטיות של הקו וריבוי הפרטים בקומפוזציה. ובגדול זה קצת יקום מקביל ומשוכלל יותר של השפה של ״דברים שמעצבנים אותי״.

אבל בעוד שם השפה האיורית מאוד רזה, כדי להעביר את הרעיון, פה היה לי חשוב שהשפה תהיה עשירה ואפילו מפוארת, אולי כי הרעיון הוא בין השאר היופי והעושר שיש בבלאגן. וגם כי הייתי חייבת למצוא דרך מעניינת לצייר כפולה שהגיבורים שלה הם מדיח, סל עיתונים וכביסה והקערית הקטנה של המפתחות

יובל: מהמם. אם אני זוכר נכון הספר יצא לאור כבר בשפות אחרות, נכון? ועכשיו לכבוד הפסח הוא יוצא לאור בעברית

עינת: נכון. מי יודע, אולי בזכות הספר פסח באמת יהיה קצת חג חרות למבולגנים. הספר יצא עד עכשיו בצרפתית, ספרדית, שוודית ופינית (שם, קראתי בביקורת באמזון, בכלל לא מטאטאים את הרצפה אלא שואבים..)

יובל: תראי מה זה. אבל יש לי תחושה שמבולגני כל העולם דומים בסופו של דבר, ושדווקא במסודרים יש מנעד יותר רחב 🤔

עינת: או שזו משאלת לב מסודרת 🙂 אבל כן, יש יותר דרכים לסדר. לבלגן זה הרבה יותר בסיסי

יובל: יפה. מה עוד? משהו חשוב נוסף לספר לפני שנפרדים?

עינת: שזו מתנה מושלמת לפסח אבל בעיקר שהלוואי שבפסח הזה יהיה חג חירות אמיתי, שכולם יחזרו הביתה בשלום 💛

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden