רוטשילד 104 // ניצן מיוסט

מי?

ניצן מיוסט, בן 29, גר ביפו.
אינסטגרם

התערוכה

התערוכה ״סימן לבאות״ שאצר אסף הינדן מדמיינת מחדש את המסלולים הפוטנציאליים של העתיד הקרוב והרחוק, ומאגדת רמזים מטרימים להתפתחויות אפשריות, מחשבות, והצעות הנוגעות לעתיד ספקולטיבי. האמני.ות המשתתפים.ות הם.ן בוגרי.ות אקדמיות לאמנות ועיצוב בראשית דרכם.ן המקצועית. כותרת התערוכה מרמזת בין היתר על תמהיל המשתתפים.ות, כמבשרי.ות מגמות שעתידות להופיע בשדה האמנות והעיצוב המקומי. לצד מיוסט מציגים.ות בתערוכה עודד יונס, אדיר כהן, ליטל כהן, איתי ליפשיץ, שחר מזרחי, נעם קיש ומיכל שושן.

העבודות מתקיימות על שני צירי זמן הנשזרים יחדיו. האחד מתייחס לעתיד הקרוב – מחשבות, תובנות ופרספקטיבות – בעוד השני מתעסק בשיירים שנותיר מאחור, ובמחשבה על מה יגלו עלינו ארכיאולוגים מהעתיד; אילו רמזים, חפצים ועדויות יעזרו להם ללמוד אותנו. שני צירי הזמן שואפים לייצר פרספקטיבה חדשה על הווה ארעי, תמונת מצב אלטרנטיבית ורחבה שדרכה נוכל לבחון את אותו הווה בזמן אמת.

העבודה

״שלושה חודשים״ הוא סרט קצר שבמרכז עלילתו טקס חנוכת חוף חדש בים המלח. הטקס מתקיים במרחק עשרה מטרים מקו החוף, בעומק הים, בדיוק בנקודה שבה שלושה חודשים מאוחר יותר ייחשף החוף במלואו, כשמפלס המים ירד ב־40 ס״מ נוספים והים ימשיך בהתכווצותו השגרתית.

נטלי, ראש מערכת איכות הסביבה של ״כימיקלים לישראל״ (כי״ל), הוזמנה לשאת דברים בשמה ובשם אלו שהים יקר להם, אך לבסוף נאלצה לוותר והטקס התקיים במתכונת מצומצמת. השיחה איתה הפכה לפסקול הסרט.

בימים שבהם עץ מת שווה יותר מעץ חי וים מת שווה יותר מים חי, טייקונים שבעים ופוליטיקאים אומללים נותנים את ידם להחרבת אחד המקומות המיוחדים שעוד נותרו כאן, ומובן לכולם שאין להם כוונה לעצור עד שיהיה מאוחר מדי. גסיסתו של ים המלח מעלה בי דמעות אמיתיות והיא חייבת להדהד אצל כל אלו שמתיימרים לקרוא לעצמם מקבלי ההחלטות שלנו.

לימודים

סיימתי בהצטיינות את הלימודים במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל בשנת 2022. יותר מכל יכולת טכנית או עיצובית אני מרגיש שלקחתי איתי יכולת להסתכל מחדש על דברים. על הרע והטוב שאני עושה, על הזרמים שמניעים את הספינה שלנו, על יחסי כוחות. חילופי סטודנטים בברלין הוסיפו שמן למדורה והטעינו אותי בחשיבה הביקורתית שנוכחת מאז בכל העבודות שלי. את הכתיבה למדתי מיואל הופמן, יהי זכרו ברוך מאוד.

קילומטראז׳

בשנתיים האחרונות נפלה בחלקי זכות גדולה ליצור, להציג ולדבר במסגרות שונות ברחבי הארץ: מאירוע ״פצ׳ה קוצ׳ה״ בהיכל התרבות תל אביב (2023), דרך תערוכת ״אוכל״ במוזיאון העיצוב חולון (2023, אוצרות: ליאורה רוזין ודנה בן שלום), תערוכת ״סדרה מי יודע?״ בגלריה לאמנות ישראלית בקרית טבעון (2022, אוצרות: סיגל כספי ומיכל שכנאי) ועד פסטיבל א־ז׳אנר בתיאטרון תמונע (2023) ואירוע התרבות ״מילה שלי״ בהיכל התרבות נתניה (2024).

בשנה וחצי האחרונות אני מעצב בסטודיו ״הליגה״ של קובי לוי, ובשנה שעברה לקחתי חלק בתכנית לפיתוח מקצועי של מרכז אדמונד דה רוטשילד (2023), שם אני מציג היום את עבודתי החדשה ״שלושה חודשים״.

עתידות

לא קל לדבר על העתיד כשהעכשיו כל כך כאוטי. אולי אתחיל מלהביע משאלה שהסיוט הנוכחי יגיע לסיומו ושהסיוט הבא יחכה בצד כי קשה כבר לנשום, ושתנחת על כולנו מנה גדושה של טוב לב, שהרעל ייכנס למיכלים המתאימים ויפסיק להתפזר ברחובות ובנשמות שלנו.

בהקשר האישי, שאני מניח שלשמו התכנסנו, אני מקווה להמשיך ולפתח את היצירה שלי בכיוונים הנכונים. נכונים לא רק לי עם עצמי על הכורסה הנוחה; אלא נכונים לציבור רחב של אנשים, נכונים לאדמה שמארחת אותנו, משרתים מטרות טובות ונטולת אגו ואנוכיות, לא בזבזניים, לא ראוותנים ולא מנותקים.

להציג בגלריות ומוזיאונים זה מרגש וזה נעים אבל הלב שלי רוצה החוצה, לרחוב. להתלכלך עם הקהל, להניע לפעולה אמיתית, לפרק ולבחון אפקטיביות של מערכות קיימות, לחשוף עוולות. ייקח זמן עד שאגיע לשם, אני רק בתחילת דרכי, אבל המגירה כבר עמוסה פתקים ובלילה אני מתעורר מחלומות. שזה סימן טוב.

---

סימן לבאות
אוצר: אסף הינדן
מרכז אדמונד דה רוטשילד, שדרות רוטשילד 104, תל אביב
נעילה: 5.7