50 מ״ר של ״נסיעה בזמן״ ברחוב מונטיפיורי

יובל: הי אורון, מה שלומך בימים מורכבים אלו?

אורון: הי יובל, שלומי בסדר. תקופה מוזרה בעיקר

יובל: כן. ובתוך זה איך אתה מתמודד עם הצורך והרצון ליצור, לעצב, לתכנן?

אורון: מנסה להתנתק כמה שאפשר ומשתדל לסגל צורת עבודה שמתאימה למצב

יובל: אז בוא נדבר על אחד הפרויקטים האחרונים שלך, יוצא דופן גם בכלל וגם נדמה לי אצלך – דירה בבניין לשימור ברחוב מונטיפיורי בתל אביב, לא גדולה במיוחד, שקשה להתעלם ממה שקורה בה. מה אתה יכול לספר על מי שגר שם, מה התבקשת לעשות

אורון: זה פרוייקט מאוד מיוחד ושונה ממה שבדרך כלל אני עושה. הלקוחות הם זוג שעיצבתי להם בעבר דירה באזור השרון, דירה מודרנית אפשר להגיד, והדירה שהם קנו במונטיפיורי נקנתה כדירת וויקנד. היה להם חשוב שכשהם מגיעים, להגיע למשהו אחר. ככה נולד הרעיון של ארט־דקו

יובל: ולפני שאתה נכנסת לעניינים, זו היית פשוט עוד דירה ״רגילה״?

אורון: כן, דירת קבלן סטנדרטית

יובל: אז ממה מתחילים?

אורון: הלקוחות כבר מביני עניין בתהליך השיפוצים ופנו אלי ממש כשרק התחילו עבודות הבניה באתר. את מרבית ההכנות הטכניות עשינו בשלב א׳ ואת כל הדברים המורכבים לאחר קבלת הדירה.

כבר בהתחלה סגרנו את כל העיצוב, היו הדמיות שזהות בדיוק לתוצר ונצמדנו אליו. השלב השני הוא השלב שצריכים קבלן גמרים טוב שישים לב לכל הדיטיילים שהיו שם והיו לא מעט

יובל: בוא תרחיב על עיצוב הפנים, ותעבור חדר חדר, כי יש מה להגיד

אורון: הדירה היא דירת שני חדרים, ומכיוון שיש ממ״ד בדירה החלוקה כמעט הוגדרה מראש. בכניסה לדירה יצרתי סוג של מבואה שמכניסה אותך לאווירה של הבית. מצד ימין החלל הפרטי וחדר הרחצה שמופרד עלי ידי דלתות ברזל משולבות זכוכית שיוצרות דרמה, ומצד שמאל נפתח לך החלל הציבורי שנותן תחושה שנסענו בזמן למקום אחר.

שם מתגלה מטבח מוזהב עם שיש אוניקס ועיבודים מיוחדים, בר דיספליי למשקאות וכלים שמחזק את הסגנון של החלל, ואז מתחילים לראות את כל הפרטים הקטנים. הרצפה הוורודה שמתחברת לחיפויי הקירות שמתחברים עם התקרה יוצרים מקשה אחת שיוצרת חוויה מאוד מיוחדת בחלל

יובל: והכל עשיר במרקמים וטקסטורות לא שגרתיים

אורון: כן. בחלל הפרטי ״הסוויטה״ יצרתי חיבור בין חדר הרחצה לחדר השינה, מכיוון שיצאנו מנקודה שהדירה תשמש את הזוג בעיקר ועל ידי חיבור החללים הצלחתי ליצור שטח אחסון נוסף. ברגע שפותחים את דלתות הפיבוט שמפרידות בין החלל הציבורי לפרטי, נגלה לפנינו קיר מראות עם דלתות אלכסוניות שיוצרות צורת יהלום (ארון הבגדים).

מרבית האנשים מושפעים מהסביבה, ממה שהדודה, האחות השכנה עשו ואמרו… אני כבר בפגישה הראשונה מבקש מהלקוחות לסנן את הרעשים האלה כי זה רק מבלבל ועושה בעיקר כאב ראש, וגם ככה לכל אחד יהיה מה להגיד לטוב ולרע

מימין יש לנו את חדר הרחצה שמחופה באריחי שיש ירוק ומשולבים בכלים סניטרים בסגנון ארט־דקו בגוון רוז גולד. זה היה ממש קטע, כשתכננו את הדירה לא ידענו בדיוק איזה ברזים לבחור, ואז יצאה הקולקציה של VENI 20 כאילו חיכתה לנו. מעבר לכל יש את ארון הנגרות המתעגל מפורניר אלון שחור עם ידיות שהזמנו מחו״ל, ומראה בעיצוב אישי עשויה פליז שנותנת מראה כנסייתי ודרמה.

ביציאה מחדר הרחצה יש לנו את חדר השינה שהינו ממ״ד במקור, ורצינו שיהיה מרווח כמה שאפשר, בכל זאת דירה קטנה. יצרתי גם מיטה משיש טבעי בגוון ירוק שנקרא דל מארה, גב מיטה שמתפרס על כל הקיר בחיתוך מיוחד וחיבור בוק מאץ. ממול יש שידה לבנה עם שיש תואם במשטח העליון שמשמשת לאחסון אך לא חונקת את החלל

יובל: בוא נדבר על הרצפה הוורודה והפאטרן. זו חתיכת רצפה… והיא עוד מתחברת עם הזהב. מאיפה זה הגיע?

אורון: זו רצפה באריחים של 120/120 (גרניט פורצלן) שיצאה ממש כמה שבועות אחרי שהתחלנו את התכנון. היא מיוצרת בטכנולוגיה חדשנית שיודעת לדמות טקסטורה שונה מריצוף רגיל וצבעוניות חדה.

כמו שאמרתי כבר בהתחלה, הדירה היא מאוד שונה מהפרויקטים שבדרך כלל אני עושה, וגם פה היה חשוב לי וללקוחות שניקח את רעיון הארט־דקו ונפתח אותו, וגם לא מפחדים להעז. בסוף היא עשתה את העבודה ביג טיים

יובל: עם זה אני מסכים… אני יכול לנחש שלא היית הולך על העיצוב הזה בדירה שגרים בה כל הזמן? כי זה מזכיר יותר חדר בבית מלון / דירת נופש

אורון: נכון, וזאת בדיוק הייתה הכוונה, מקום לברוח אליו מהבית הגדול והמרווח למשהו שיתן תחושה של מלון בוטיק בשנות ה־20 של המאה הקודמת עם עדכון לימינו

יובל: אז מעניין אותי בכל זאת איפה אתה מוצא את עצמך שם, את השפה שלך, את האני מאמין העיצובי שלך

אורון: אני שלם לגמרי עם הפרויקט וכמה שהסגנון היה זר לי בהתחלה, אני חושב שהוא עדיין אני. ואני אסביר: ההתייחסות של הלייאוט, צורת החלוקה בקירות, הסימטריה, הירידה לפרטים, השימוש בחומרים טבעיים ומיוחדים – כל הדברים האלה הם בדי.אן.איי שלי, גם אם אעשה דירת פנטהאוז מטורפת וגם דירת קבלן

יובל: זה נראה מהתמונות שמאוד נהנית לעבוד על זה, ושלגמרי סמכו עליך (אפילו שאתה אומר שהיו הדמיות שזהות לתוצר הסופי)

אורון: כן, הלקוחות שכבר מזמן הפכו לחברים מביני עניין, זורמים איתי ביחד ולא מפחדים להעז. יש גם הדמיות אם רוצה

יובל: אין צורך, מאמין לך… עשה לך חשק לעוד פרויקטים כאלו?

אורון: בטח, תמיד כיף ומאתגר לצאת מאזור הנוחות. בכלל אני חושב שכל הזמן צריך לנסות דברים חדשים, ושבכל הפרויקטים שלי יש שפה מסוימת שהיא, אני והם שונים אחד משני. אני פחות מאמין בקופי פייסט

יובל: למה אתה חושב אנשים מפחדים לקחת סיכונים כשמדובר בעיצוב פנים של דירות?

אורון: בעיקר כי מרבית האנשים מושפעים מהסביבה, ממה שהדודה, האחות השכנה עשו ואמרו… אני כבר בפגישה הראשונה מבקש מהלקוחות לסנן את הרעשים האלה כי זה רק מבלבל ועושה בעיקר כאב ראש, וגם ככה לכל אחד יהיה מה להגיד לטוב ולרע. ואז, כשהלקוחות איתי, אנחנו מצליחים לבנות סיפור וחוויה שנכונה ומתאימה להם, ואז הם נפתחים ולא מפחדים ואחרי זה מאוהבים בתוצאה

יובל: יפה. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד לפני שנפרדים?

אורון: שאוטוטו ממש בסוף החודש אני מוציא ליין כריות נוי שעבדתי עליו בחצי שנה האחרונה שנקרא LOVE, משהו ששווה לחכות לו ואחר בנוף המקומי

יובל: נמתין בסבלנות