כל מה שחשוב ויפה
עידו פלג. צילום: מ״ל
עידו פלג. צילום: מ״ל

האדריכל עידו פלג לוקח אותנו בספרו החדש למקום ללא שם

בספרו החדש שנע על הספקטרום בין פרוזה, אדריכלות ופילוסופיה, קורא האדריכל עידו פלג תיגר על חדשנות שנעשית רק לשם החדשנות, על תופעות ההשתלטות והמיינסטרים ועל האופן שבו הן פוגעת בתרבות

״… מהו המקום הנפלא ביותר?… המקום הנפלא ביותר הוא המקום שלא ארצה לחיות בו״. ציטוט זה, הלקוח מספרו של האדריכל עידו פלג ״המקום ללא השם״ ואף מופיע על כריכתו האחורית, נשמע כדבר והיפוכו. הרי מקום נפלא הוא מטבע הדברים מושא תשוקה ורצון דווקא כן לחיות בו. ״אנשים רוצים להיות במקום הכי נפלא כי הוא פשוט נפלא, אך משמעות הדבר שבהיותו כזה הוא מושך אליו עוד ועוד אנשים מכל מיני סוגים שיכולים להתערב בו ולקלקל אותו״, מסביר פלג.

״השאיפה היא תמיד לייצר מקום כזה, אך בו זמנית קיימת הבנה שזה גם מה שעלול להביא להרס האיכויות שלו״. הרעיון הולך ומתברר בספר שהשיוך הז׳אנרי שלו לא ברור – ספק פרוזה, ספק אדריכלות, ספק פילוסופיה, וכפי שהוא עצמו מגדיר זאת ״קל יותר להגדיר מה הוא לא״.

הספר בן 163 העמודים ראה אור לאחרונה בהוצאת אפיק. הוא מכנס בין דפיו שלושה סיפורי מסעות שנכרכים זה בזה: מסע פיזי שעוברות הדמויות הראשיות – הארכיטקט ואוגוסטין, פילוסוף הרפתקן, בדרכן למקום ללא השם שם יוכל הארכיטקט לתכנן את מבנה חלומותיו; מסע רוחני־הגותי שעובר כל אחד מהם ובא לידי ביטוי גם בדיאלוג המתנהל ביניהם; ומסע אישי של פלג עצמו בין אהבות האדריכלות והטבע.

״בכולנו יש כמה מסעות שנעשים ביחד וגם נפגשים במספר מקומות. נקודת המפגש של המסעות היא מה שמייצר לדעתי את ההארה של האדם״, הוא מוסיף ואומר על מה שרוקם את סיפורו המרתק של הספר כמרובה רבדים, משמעויות וסימבוליקה.

המקום ללא השם. צילום: מ״ל

המקום ללא השם. צילום: מ״ל

מסעו האישי של פלג החל בילדותו בין בסיסי חיל האוויר ותקופות של שהות בחו״ל, והמשיך בטיוליו הרבים בארץ ובעולם ומהתחושות שחווה בערים ובמקומות שבהם ביקר או חי. ״הבנתי שזה מעבר לתחושות של יופי או דחייה. שלמקומות יש גם השפעה תודעתית ופיזית״. עם רצון להתחקות אחר הסממנים הפיזיולוגיים של אותן השפעות ותחושות הוא פנה ללימודי רפואה סינית, ולאחריהם ללימודי אדריכלות.

״כילד צורות תמיד ריתקו אותי ואדריכלות היא שפה של קווים. כל פרויקט מתחיל מקו מסוים וצומח ממנו, כך שאם נגעת בקו הנכון הגעת לאמת שלו, וזה השיא. מאידך, עודף קווים מייצר מצב של ׳תפסת מרובה לא תפסת׳ כי הוא מקשה להבין מה הבניין רוצה להיות. בחיבור עם הרפואה הסינית המחשבה שלי אז הייתה שכאדריכל אוכל להעניק ללקוח מענה מיטבי, משהו כמו ׳ארכיטקטורה מבוססת דיאגנוזה׳ שתייצר את הפתרון האדריכלי המותאם לו והנכון לו ביותר״.

בשדה האדריכלות זה די מובן שיצירה בעלת אמירה חזקה מזמינה העתקה, אך כשזו מגיעה להיות מיינסטרים היא כבר דבר מת. בתרבות הגלובלית של היום מיינסטרים משרת בעלי אינטרסים, אבל ׳תוקע׳ את ערכה של התרבות כמהות מתפתחת ומשטח אותו

את לימודי האדריכלות הוא סיים בהצטיינות, אך עסק בתחום תקופה קצרצרה בלבד. למרות שהגיע מלא רעיונות ואמביציה, לא לקח לו הרבה זמן לבצע פניית פרסה לכיוון יזמות הייטק. ״האדריכל שבי לא הלך לשום מקום. אבל האדריכלות נמצאת בתוכי וממשיכה לחיות כחלק בלתי נפרד ממני ומההוויה שלי. היום אני פשוט נוגע בה וחווה את העיסוק בה ממקומות אחרים, כמו כתיבה והרבה צילום״.

עלילת הספר עוקבת אחר מסעם של אוגוסטין והארכיטקט, שתי דמויות מרדניות בדרכן, שדעותיהן ופועלן בתחומי עיסוקם לא התיישרו עם המקובלות. אוגוסטין סרב לנהוג כמו עמיתיו ולפרסם חדשות לבקרים מאמרים, שמרביתם היו בעיניו חסרי משמעות או עומק ולא חידשו דבר, והוגדר בשל כך פילוסוף כושל. הארכיטקט מגיע למסע בעקבות הרהורי כפירה על תופעת העדר שעלו בו אחרי שעשייתו זכתה להערצה סוחפת ובתוך כך גם להעתקה ול״נחלת ההמון״ בלשון הספר. במטרה להעיר את ההמון מבורותו תכנוניו הפכו למוזרים במתכוון, אך ככל שנראות העיר הפכה לסוריאליסטית יותר – הוא עדיין סגד לו ונהה אחריו.

אירוע שמהדהד את סיפורו של הילד הקטן בבגדי המלך החדשים הביא להשתלשלות דברים שגרמה לו להסתגר, וככל שחלף הזמן הוא הלך ונשכח מהתודעה הציבורית. אל המרחב שהותיר אחריו נכנס ניאליטיס, מושל רודן ותאב שררה, שלא החמיץ הזדמנות לבקר אותו ולתקוף את פועלו, דמותו ודעותיו. ניאליטיס דיכא את האזרחים באמצעות מיזמי בנייה חדשניים וההערצה שהייתה כלפי הארכיטקט הפכה לתפיסתו כבוגד ולהסתייגות ממנו.

בין המוכר למנותק

התו הראשון של הספר, מספר פלג, נכתב עוד כשהיה סטודנט בשנה השלישית. ״מה שהביא אותי לכך היה פרויקט שאתגר אותי מחשבתית ועורר בי שאלות מהותיות על אדריכלות״. שאלות כאלה וסוגיות נוספות, שנוגעות לתרבות, למשמעותם של מקום ומרחב, לשליטה ולהתנהלות אנושית, עומדות בבסיסו של הספר, כשהאדריכלות היא המדיום שדרכו הוא עוסק בהן.

דרך התפתחות העלילה, פלג קורא תיגר על חדשנות שנעשית רק לשם החדשנות, ועל האופן שבו היא מכחידה מסורות, על תופעות ההשתלטות והמיינסטרים ועל האופן שבו הן פוגעת בתרבות. ״בשדה האדריכלות לדוגמה, זה די מובן שיצירה בעלת אמירה חזקה מזמינה העתקה, אך כשזו מגיעה להיות מיינסטרים היא כבר דבר מת. בתרבות הגלובלית של היום מיינסטרים משרת בעלי אינטרסים, אבל ׳תוקע׳ את ערכה של התרבות כמהות מתפתחת ומשטח אותו״.

צילומים: עידו פלג

התשובה לכך, או שמא התקווה או המהפכה, טמונה לשיטתו במה שבספר מכונה יוצרי שוליים. ״יוצרים שאינם נכנעים לו אלא מאתגרים אותו. כאלה שדבקים בחירותם היצירתית, נאמנים לעצמם ומביאים לידי ביטוי את האני מאמין שלהם״ (קשה שלא לחוש כאן משהו מרוחה של איין ראנד עם תיאוריית האובייקטיביזם שלה).

בשפה קולחת רוויה בתיאורי טבע פואטיים הנובעים מהתבוננות רגישה ואוהבת, פלג משחק בין המוכר והמנותק. נע בין אזכור דברים ממציאות מוכרת, לבין עמימות בכל הקשור לזיהוי קונקרטי. ״אחרי הכול אני אדריכל, ויש פה קצת משחק של קנה מידה, גם בצד הלוקאלי וגם בצד הגלובלי/מחשבתי. הכוונה היא להציג תמה אוניברסלית, אבל הרגשתי שנכון יותר להציג אותה בקנה מידה קטן וברור ולא לכתוב בפאתוס גדול שמקשה על הקורא למצוא אחיזה ברורה של הכוונה. לכן גם בחרתי לעגן את הסיפור בעיר ובדרך אל הטבע״.

birds

באופן דומה, רק לשלוש מהדמויות פלג קורא בשמות, ובעוד לרחובות העיר הוא מעניק שמות של ערים מוכרות בעולם שהמטענים האסוציאטיביים שלהן מייצגים מזרח ומערב, העיר עצמה ומיקומה נותרים עלומים. ״רציתי להשתמש בכמה שפחות שמות כדי למנוע סטיגמות או הקשרים ישירים ולאפשר לאנשים לחשוב מה שהם רוצים על האנשים והמקומות. אוגוסטין וניאלטיס הם שמות שבראש שלנו מקושרים לתקופות קדומות כמו של רומא ואימפריות, ולרוב האנשים אין כליאה מחשבתית בקשר אליהם״.

דמות נוספת בספר היא גברת צ׳ה, שמייצגת רפרנס למזרח העולה מקרבת הצליל למושג זרימת הצ׳י שבתרבות וברפואה הסינית, שמשמעותם זרימת אנרגיה וחיות. ״השמות הם מצד אחד תעתוע של הדמיון או הזיכרון, ומצד שני מאפשרים להבין דרכם את הדמויות. וכן, בבחירת השם צ׳ה היה לי גם קישור מחשבתי לצ׳ה גווארה, כטוויסט צלילי מכוון שנקשר בנרטיב העלילה במובן של מהפכנות ומרדנות״.

כך, דרך סיפור המסע שעוברים אוגוסטין והארכיטקט, פלג מוביל את הקוראים בדרך מסקרנת, מוקצנת לעתים אך מלאת עניין, ומזמין אותם להצטרף אליו בדרך אל המקום ללא השם. מקום, שבלי להיגרר לספוילר, מגלם לדידו על זמניות ואת העוצמה שבפשטות.

המקום ללא השם נמצא עכשיו בשלבים אחרונים של תרגום לאנגלית, ופלג עצמו, שכבר שקוע עמוק בכתיבת הספר הבא, משתף בתקוותו: ״הייתי שמח שהקוראים יבינו אותו נכונה. שיבינו שזה בסדר לחדש, כל עוד החידוש משרת אותך נכון. לשאול שאלות ולבחון אותו מההיבט הערכי. אני מקווה שגם סטודנטים יפיקו ממנו תובנות אישיות לפני שהם נשאבים למערכות ידועות מראש, ויקשיבו לקול הפנימי שלהם מבחינת היצירה״.


עידו פלג | המקום ללא השם
הוצאת אפיק, 163 עמודים

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden