״הי גיא, זאת יהודית רביץ״. הלב שלי עשה סלטה באוויר

יובל: הי גיא, בוקר טוב. מה שלומך בתקופה מורכבת זו?

גיא: הי יובל, בוהוריים טובים! אני בסך הכל בסדר. מנסה להישאר עסוק, וכמו כולם, מחכה לחדשות טובות כבר

יובל: כן. ונכון שזה לא החדשות הטובות שאנחנו מחכים להן, אבל שיר חדש ליהודית רביץ זה כבר עניין משמח במיוחד

גיא: שיר חדש, ואלבום חדש! זה בהחלט קרן אור חמימה בתוך כל החושך הזה

יובל: וקליפ חדש שאתה יצרת. איך זה קרה?

גיא: החיבור נוצר דרך טל פוגל, הידועה בכינויה Taloosh שהיא מעצבת על, המעצבת הלא רשמית של עולם המוסיקה הישראלי. היא עיצבה ליהודית את האלבום ואת הקאבר לשיר, וכשיהודית שאלה אותה לגבי אנימציה היא ישר הפנתה אותה אליי

יובל: יצא לכם לעבוד בעבר? (לך ולטלוש)

גיא: יצא לנו לדבר על זה, אבל זה שיתוף הפעולה או החיבור הראשון (כי טלוש שיחררה את הפרויקט לידיים שלי, לא ממש עבדנו עליו ביחד). אנחנו יושבים ביחד בסטודיו אמנים מעצבים משותף בחיפה שנקרא סירה, ואני תמיד יושב ומתפעל מכל הדברים היפים שהיא עושה

יובל: זה נכון, היא באמת עושה דברים יפים. אז היא פונה אליך, אתה מן הסתם מיד אומר כן (נכון?) ואז מה? איך מתחילים?

גיא: אני קודם כל אומר ברור שכמובן! ואז כמה ימים אחרי זה אני מקבל סמס ״הי גיא, זאת יהודית רביץ״ והלב שלי עשה סלטה באוויר. משם קבענו לפגישה וקפה, והתחלנו לתכנן.

הקונספט העיקרי של יהודית היה להשתמש ברישומים שהיא עושה בעצמה. בשנים האחרונות יהודית רושמת בדיו, ועושה דברים מקסימים. והיא רצתה לתת לרישומים האלה חיים.

ישבנו ועברנו על המון רישומים שלה, שונים ומשונים, והתחלנו לבחור מה יכנס לקליפ ומה נראה לי שיעבוד באנימציה. הדמות הראשית היא רישום של אילה (יותר נכון זאת יעל, אבל יהודית אמרה לי לא להתקטנן) ודרכה התחלתי לחשוב איך אני מגולל את העלילה

יובל: נחמד

גיא: בהתחלה חשבתי שהכל יהיה באנימציה – רישומי דיו על רקע של דף לבן, ומידי פעם נציץ החוצה ונראה את הרישומים נעים בתוך מחברת או דף. אבל אחרי שיחה וסיעור מוחות עם הראל עציון המוכשר באדם, שהפך להיות הצלם של הקליפ, החלטתי שכל הקליפ יתרחש בעולם האמיתי, והאילה תעבור בין דפים, מחברות ותמונות ברחבי הבית ועד לאולפן המוסיקה שבו השיר הוקלט.

הרעיון של השימוש בבית הוא להראות את יהודית, בלי באמת להראות אותה, עין צלילה לעולם שלה. הדירה שלה מאוד מעניינת ורנדומלית מבחינת הפריטים והעיצוב (מצאתי את הדירה שלה מעניינת לא פחות מהאנימציה עצמה)

יובל: באיזה אופן? איך התחברו לך המילים, השיר עצמו, הוייב והלחן, לבית ולאולפן?

גיא: יש משהו בשיר ובלחן מאוד זורם, כמו איזה נהר או נחל. המילים של יונה וולך די פשוטות וליטרליות, ככה שבהרבה מקומות פשוט ביטאתי את מה שנאמר בשיר, כמו לדוגמה ״אילה שותה מים״: נתתי לאילה לשוטט בבית, וללכת בלי מטרה מסוימת, מלבד המטרה של להמשיך ולנוע, ולהתקיים בנחת שלה.

יש קטע אחד בשיר, של מעין התעצמות כזאת של הרגש והמקצב, ושם היה ברור לי שהאילה תתחיל לרוץ. אז זה היה העוגן של התזמון המאוד מורכב של כל הקליפ.

אני מאוד אוהב לעשות קליפים, כי אני לא מחויב לאיזשהי עלילה לינארית, אבל יש משהו במסלול של האילה – היא מתחילה בתוך המחברת, לצד הכוס קפה על השולחן אוכל, ומסיימת באולפן מוסיקה מתחת למסך מחשב שבו אפשר לראות את המיקס של השיר. האילה עוברת מעין תהליך שדומה לתהליך של כתיבת והפקת שיר. האילה היא השיר, אם תרצה.

אבל הכיף זה שכל אחד ואחת יכול לפרש את זה איך שמתחשק להם. בדרך שלה שתלתי כל מיני סימנים ורמזים כמו ספר שירים של יונה וולך, או הספר מה חולמות האילות של לאה גולדברג

יובל: אהבתי. ואמרת תזמון מורכב, זה כי רצית שזה יהיה כמו בוואן שוט אחד ארוך?

גיא: כן, בדיוק. ממש התעקשתי על זה, וזה בהחלט גרם להראל הצלם לקלל את היום שבו הוא הכיר אותי – הוא היה צריך לרוץ, להתמתח, להתכופף ולהתגלגל עם המצלמה כדי להגיע בדיוק לכל נקודת עגינה שבה תתרחש האנימציה. בזמן שאני רודף אחריו עם סטופר.

היה חשוב לי שכל הקליפ ירגיש כמו תנועה אחת ארוכה. כמו איזו הליכה ביער. גם עבודת התפירה בין הווידאו לאנימציה הייתה מאוד מורכבת, ואותה עשה עמרי פישר האפטריסט במומחיות ובדיוק.

בהתחלה הייתי כל כך מחויב לוואן שוט, שהחצי הראשון של הקליפ היה מאוד מהיר, ולא כל כך נוח לצפיה. ואז יהודית העירה את תשומת ליבי, ותכננו וצילמנו את השוט מחדש, כך שנעבור מרחקים קטנים יותר והתנועה תהיה הרבה יותר איטית. ניסינו עשרות קאטים לפני שהצלחנו את הקאט הסופי שנבחר, בין השאר, בזכות שימי הדג – שנתן שם את השואו של חייו

יובל: נייס. איך היה לעבוד עם יהודית?

גיא: העבודה עם יהודית הייתה מאוד נעימה וקלילה. היא אירחה אותנו יפה בביתה, ונתנה לי יד חופשית לגמרי מבחינה אמנותית. מצד שני היא הייתה מספיק מדויקת ושמה את האצבע על מקומות שלא עבדו, ועזרה לי לדייק את הקליפ למקום הטוב ביותר שלו.

הפתיע אותי מאוד שבנוסף להכל היא גם עושה רישומים כל כך רגישים ויפים. אבל מצד שני, זה לא באמת כזה מפתיע…

יובל: בדיוק. תגיד, נדמה לי או שזו עבודה קצת יוצאת דופן בתיק העבודות שלך? בדרך כלל אתה יותר צבעוני ושמח ופחות מינימליסטי ונוגה. נכון?

גיא: זה ממש נכון. בדרך כלל אני הולך לכיוונים של יותר cartoon, של דמויות הזויות וקצת סטריט־ארטי. וגם מבחינת הטכניקה של האנימציה, אני לרוב עובד בשיטה של קאט־אאוט, ופה זו הייתה ממש עבודה של אנימציה קלאסית פריים אחרי פריים. גם השילוב עם הווידאו היה יחסית חדש לי. 

אבל זה הכיף בעבודה שלי – אני תמיד שמח שהפרויקט מזמין אותי להתנסות במשהו חדש כמו בימוי של וידאו, או לחזור למשהו ישן כמו אנימציה קלאסית. זה משאיר אותי ערני, לנסות כל פעם משהו אחר ולצאת מאזור הנוחות שלי

יובל: יפה. מה עוד? הקליפ יצא, מה הלאה? מה עוד חשוב להגיד שלא אמרת לפני שנפרדים?

גיא: אני מאוד עמוס בפרויקטים אחרים, הגשות סוף שנה במכללה ועוד ועוד. אפשר למצוא את העבודה שלי בתערוכת אימפריאל וונדרלנד של יערה זקס. והקליפ התקבל לפסטיבל אסיף לאנימציה בתחרות קליפים ישראלים. אז נחזיק לו אצבעות 🦌