צורי גואטה במוזיאון הטבע: מחזיר חוב ילדות לאלמוג הנדיב

״הים היה מגרש המשחקים שלי. הכול התחיל בילדות בגבעת אולגה, שם גדלתי והים היה מקור השראה עצום עבורי. מגיל צעיר ביליתי שעות בצלילות בים וגם כשהמשכתי את הדרך האמנותית שלי, בלימודי עיצוב טקסטיל בשנקר ובהמשך הקריירה, שילבתי את היופי והעושר של מעמקי הים באמנות ובזהות החומרית של עבודותיי״. כך מעיד על עצמו צורי גואטה, מעצב ואמן בינלאומי, מהמצליחים שיצאו מישראל, בפתיחת התערוכה ״שירת האלמוגים״ במוזיאון הטבע על שם שטיינהרדט באוניברסיטת תל אביב.

בתכנון התערוכה, המשלבת את יצירות האמנות של גואטה עם טבע ומדע שעליהם אמון המוזיאון, שיתפו פעולה האוצרת המדעית ד״ר נגה סוקולובר ואוצרת האמנות לימור מרגוליס (שותפה במגזין פורטפוליו), שעבדה עם גואטה ותכננה עימו את חלקו המרכזי בתערוכה. התוצאה היא היצירה ״יקום מקביל״, שגואטה יצר במיוחד לתערוכה, והיא ממלאה על אולם התערוכות המתחלפות במוזיאון, שהפך למעין אקווריום דמיוני, בשילוב סרטים וצילומי טבע תת־ימי מרהיבים של ד״ר תום שלזינגר ואחרים.

המיצב המרשים של גואטה כולל חמש סביבות מובחנות, שביניהן מטיילים הצופים בתערוכה. בד הוא הבסיס ליצירה של גואטה, ואליו הוא מוסיף פולימרים שפיתח ושיכלל בשני עשורים של קריירה בינלאומית. כל אחת מהיצירות מורכבת מאלפי פריטים, מתכתבת עם עולם האלמוגים ומושפעת מהיופי, מהצורה ומהמרקם של שונית האלמוגים. לדבריו, ביצירה הזו הוא ״מחזיר לאלמוגים חוב ילדות״, כשהוא מפסל אותם בשלל צורות, צבעים וביטויים חומריים מרהיבים, המדמים את שונית האלמוגים התת ימית.

״העבודה של צורי כמו מזמינה אותנו ליקום מקביל, שבו מיטשטשים הגבולות בין הטבעי למלאכותי. היא נוצרה כהרהור על מורכבותו, יופיו ושבריריותו של עולם הטבע התת־ימי – עולם מסתורי ומפתה, שמתקיימים בו יצורים ייחודיים, נופים עוצרי נשימה ותופעות טבע מרתקות״, אומרת מרגוליס. ״הפיסול שלו בטקסטיל מגוון בטקסטורות הומוגניות כמו אורגניות. הכל נעשה במלאכת יד עמלנית ואינטנסיבית, בתהליכי יצירה שמורכבותם מתכתבת עם היווצרות שוניות האלמוגים״. 

שנתיים וחצי של עבודה

אולם התערוכה חשוך ומסביב נשמע רחש מימי המזכיר צלילה. העבודות של גואטה מדמות מושבות אלמוגים צבעוניות ויפיפיות, ולצידן המידע המדעי שמקיף אותן, עם פריטי אוסף מדעיים, תצלומים וסרטים, שואף לתמצת עבור הקהל עשרות שנות מחקר מדעי על עולם האלמוגים, היווצרותם, חייהם והסכנות שאורבות להם.

העבודה על התערוכה החלה כבר לפני שנתיים וחצי, על כך כבר סיפר גואטה בראיון לפורטפוליו לרגל צאתו של סרט חדש של מארוול, שבו עונדת ״הפנתרה השחורה״ תכשיטים שגואטה עיצב במיוחד עבורה.

לא ברור לי אם אני בחרתי באלמוג או שהוא בחר בי. ההזדמנות הזו להציג בישראל היא עבורי מעין סגירת מעגל. בתקופה הנוכחית, התערוכה מספקת צלילה מתחת למים בזמן שהגלים מערבלים אותנו

הפעם העבודה מצטיינת בגודל ובריבוי פרטים ועדיין שומרת על מראה של תכשיטים בחלל המוזיאון. השילוב בין המרכיבים האמנותיים למדעיים היה אתגר.

״היה לנו חשוב שיהיה ברור מהי האמנות ומהו המדע״, אומרת סוקולבר. ״האמנות בתערוכה אינה מחקה את המדע, אלא עומדת בפני עצמה״. באמצעות הצילומים, הסרטים והטקסטים המשולבים בחלל, המבקרים זוכים להסברים מפורטים ובהירים מהו אלמוג, איך הוא חי במושבות, מתרבה, בונה את השונית וניזון.

גואטה, יליד 1968, הוא בוגר המחלקה לעיצוב טקסטיל בשנקר. כבר בסיום לימודיו עורר עניין בעולם עם החומרים שפיתח והשפה הצורנית הייחודית שיצר. מאז, כבר יותר מ־20 שנה, שהוא חי בפריז ועובד עם בתי אופנה מובילים כמו שאנל, דיור, ארמני, גוטייה ואיסי מיאקי. יצירותיו הוצגו בתערוכות עיצוב ואמנות ברחבי העולם, ממרכז פומפידו בפריז ועד ל־MOMA והמטרופוליטן בניו יורק, מוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון ובמוזיאון תל אביב.

בתחילת דרכו המקצועית עבד גואטה בארץ, עיצב הדפסים ופיתח בדים עבור מותגים מקומיים כמו גוטקס וקמרון. כאן החל לפתח את השפה האומנותית המובהקת שלו – שילוב של טקסטיל וסיליקון, בטכניקה שעליה הוציא פטנט. שילוב החומרים והטכניקה הייחודית פתחו בפניו מנעד של אפשרויות יצירה, שנע מטקסטיל ועד תכשיטים, אמנות ועיצוב חפצים. כל יצירה שלו היא הומאז׳ לטבע ולא פעם למעמקי האוקיאנוס.

כך הוא מספר בשיחה שערכתי איתו בעת ביקורו בארץ, לרגל פתיחת התערוכה: ״בעבודה על התערוכה חזרתי למגרש המשחקים של ילדותי – מעמקי הים. אני משתמש בבדים ועובד איתם בדו־ממד ובתלת־ממד בשילוב פולימר. זה כתב היד שלי, שמאפשר לי ליצור עולמות עם תרגומים שונים.

״הבחירה באלמוג כמקור השראה היא בחירה לא מודעת. לא ברור לי אם אני בחרתי בו או שהוא בחר בי. ההזדמנות הזו להציג בישראל היא עבורי מעין סגירת מעגל – תערוכה שהיא רטרוספקטיבה מבחינות רבות, ומחוברת לטבע. זהו רצף תמונות של כל מה שאני קיבלתי מהטבע – האלמוג הנדיב. בתקופה הנוכחית, התערוכה מספקת צלילה מתחת למים בזמן שהגלים מערבלים אותנו״.

איך התפתח הרעיון לתערוכה?

״אחרי שנולד הרעיון, התחלנו במפגש שלי עם צוות החוקרים במוזיאון הטבע (במוזיאון עובדים כ־30 מדענים ימיים). זה היה מרתק. היום בעולם היצירה המודרנית הרבה פעמים אוצרות של תערוכה משלבת שיתופי פעולה שאינם מובנים מעליהם. זה לא פשוט, אבל תמיד מפרה. המפגש שלי עם המדע סיפק לי אינפורמציה חדשה על עולם האלמוגים, דברים חדשים שנחשפתי אליהם, ואותם תרגמתי לאומנות.

״רוב הפסלים נוצרו בפריז וכאן נעשתה התאמה ספציפית למיקום ולהצבה. המטרה ביצירה היתה להציג עושר צבעוני ולייצר סקרנות. כמו שקרה לי״.

איך מתחיל תהליך העבודה? אתה מתחיל מאובייקט אחד וממשיך?

״תהליך העבודה שלי אינו כולל סקיצה או ציור מראש שממנו אני בונה. כשאני מעצב עולמות שבאים מהטבע, אני נותן לאובייקט מרכזי נוכחות של כ־40% כל השאר הם עיצובים של פריטים אותם אני מחבר האחד לשני בדרך שמביאה ליצירה השלמה. היצירה האומנותית שלי היא סוג של טבע דמיוני״.

מרגוליס מוסיפה: ״היצירה היא לב פועם במרכזו של חלל התערוכה, והמבקרים בתערוכה מוזמנים להיכנס אליה, לנוע בתוכה, להפוך להיות חלק ממנה ולגלות יופי מהפנט ומדיטטיבי, בדומה לצלילה במעמקי הים בין שוניות אלמוגים״.

לשאלתי על תגובות למלחמה בסביבה הביתית שלו, כישראלי שמתגורר בפריז, הוא אומר שהמצב לא פשוט בתקופה האחרונה. ״בפריז אני עדיין מזוהה כישראלי למרות שאני חי שם כבר 20 שנה ובארץ אני פריזאי. זו כנראה הזהות שלי לעולם״.

---

שירת האלמוגים | צורי גואטה
אוצרות: נגה סוקולובר, לימור מרגוליס
מוזיאון הטבע על שם שטיינהרדט באוניברסיטת תל אביב