נדודי למידה: ״למידה במרחבים חלופיים שהם ההפך מהביתי, הבטוח והמוכר״

התערוכה ״נדודי למידה – חינוך בזמן מלחמה״, המוצגת בגלריה של בית הספר מוסררה ובתשעה חללים נוספים של הקמפוס, עוסקת במרכזי למידה אלטרנטיביים שכינסו לתוכם באופן יצירתי ומעורר השראה קהילות של תלמידים ושל מורים מאזורים שונים בארץ, שפונו על ידי מדינת ישראל בעקבות מלחמת חרבות ברזל. מאחורי הקלעים של התערוכה נמצאת חברה בתהליכי שינוי ואי־ודאות, הבוחנת את ערכיה ואת חינוך ילדיה.

״מערכת החינוך החדשה היוותה מעבדה חיה, הקוראת את השטח ובוחנת את מערכת היחסים המשתנה בין מורים לתלמידים על בסיס יומי ואת הצרכים החדשים, הנדרשים בעת חירום״, מספרת איילת השחר כהן שאצרה את התערוכה ביחד עם אבי סבג שרביט (ובתמיכת קרן טראמפ לחינוך).

״התערוכה מציגה עבודות וידיאו וסאונד, וגופי עבודה צילומיים מתוך מחקר בתוך קהילות המפונים ברחבי הארץ, מחקר חזותי שעשו 11 אמנים ואמניות שנבחרו לפרויקט. חלק מהאמנים.יות צילמו צוותי הוראה ותלמידים; אחרים התייחסו למרחבים אדריכליים בעלי שימושים שונים, שהוסבו לכיתות לימוד כמו מקלט, אולם כנסים, לובי של מלון, מסדרון ומוזיאון״.  

״הפרויקט לוקח את הצילום לתוך מרחבי חינוך בזמן מלחמה ומבקש מאיתנו להתבונן ברגישות חדשה על מצב של גלות בתוך הבית, על מצב של חיים שלא מתוך בחירה ועל המצלמה, הבוחנת את האפשרות לנראות״, מוסיף סבג שרביט.

״גופי העבודות, שיצרו הצלמות.ים המשתתפות.ים, מרכיבים דיוקן אנושי של ארעיות, של פליטות פנימית ושל היעדר ביטחון; של קיום בין זמנים ובין מקומות. זהו דיוקן, המתהווה במערכות חינוך של יחידים ושל קהילות בשעת מלחמה – למידה במרחבים חלופיים, שהם ההפך מהביתי, הבטוח והמוכר״.

---

רונה יפמן 

ילדים ובני נוער מקיבוץ גבים שפונו לקיבוץ מזרע

״במהלך שלושה חודשים של תקופת הפינוי תיעדתי במרווחי זמן קולות אחדים מתוך הקהילה. התמקדתי במיוחד במפגשים ובראיונות עם ילדי כיתה ו׳ ועם מספר בני נוער מקיבוץ גבים, שביטאו קולות מגוונים על התקופה המאתגרת, על התמודדויות אישיות ועל תחושות אותנטיות לגבי המצב.

״בחלק מהמפגשים צילמו ילדי כיתה ו׳ והקליטו בעצמם זו את זה במצלמת הווידיאו שלי, ומספר נערים קיבלו מצלמות אישיות למהלך התקופה על מנת שיוכלו לצלם ולתעד את עצמם. לצד קולות הצעירים, גם מספר נשות חינוך (מחנכת כיתה ו׳, מנהלות בית הספר היסודי גבים־ מזרע, שהוחלפו במהלך התקופה, ומנהלת תיכון גבים במזרע) שיתפו אותי באתגרים ובדילמות האנושיות והאישיות, שעמדו בפניהן, תוך התגייסות מוחלטת לעזור לילדי גבים ולתמוך בהם.

״ב־7 במרץ 2024, לאחר חמישה חודשי פינוי מהבית ומגורים במלונית של קיבוץ מזרע, החליטו אנשי קהילת גבים לשוב לביתם בעוטף ולהמשיך בשגרת חייהם באומץ ובתקווה״.

---

מיכל חלבין

קבוצת ילדים מקיבוץ דן שהתארחו בבית ספר רמות בחיפה

״בחרתי להתמקד בגיל בית הספר היסודי, גיל שהאלמנט המשחקי מככב בו בתפקיד מרכזי, כך שגם מעבר כפוי לבית ספר חלופי יכול להיתפש כהרפתקה. במהלך הצילומים נתתי לילדים להוביל אותי ולהיות ספונטנית עם המצלמה. מצד אחד הילדים היו אאוטסיידרים בבית הספר החדש, מנותקים מסביבתם הטבעית. מצד אחר, חלקם מצאו במרחב החדש משהו משעשע, מפתיע ומנחם״.

---

נורית ירדן

גני ילדים שמוקמו במלונות בשלוש ערים: אברהם הוסטל בתל אביב, שאירח מפונים משדרות, קריית שמונה ואשקלון; מלון לייקהאוס בטבריה, שאירח קהילות ממטולה וקריית שמונה; ומלון יהודה בירושלים שאירח קהילות ממושבים בגליל העליון והמערבי

״חשבתי על חווית הזרות, שמרגישים ילדים שפונו מביתם בצפון וחיים במשך חודשים בצפיפות, בלי פרטיות, בחדר מלון בעיר זרה, ולומדים במרחבים מאולתרים. היה לי ברור שלגודל האולמות במלונות יש גם יתרונות על פני חלל רגיל של גן, ואפשר לרוץ בהם ולשחק בהם משחקים, שבגן רגיל מתאפשרים רק בחצר. בכיתת לימוד במקלט התעוררו בי מחשבות אחרות. המקלט אמנם מוזנח ודחוס, אך הוא מרחב מוגן.

״בכל כיתות הלימוד וגני הילדים שבהם ביקרתי לא היה זכר למלחמה או לפליטּות שנכפתה על הילדים: לא בחומרים, שנותרו על לוחות הכיתות מהשיעורים, ולא בציורי הילדים בגנים. מצאתי בעיקר קישוטים לחג החנוכה שהתקרב. נאמר לי שלא עוסקים בתכנים קשים במכוון, כדי ליצור ככל האפשר תחושה של שגרה״.

---

רונית פורת

״רוח ציפור״, מיצב צילום המשלב הקלטות, וידיאו וחומרים ארכיוניים הנוגעים לציפורים נודדות

״אני מפונה בעצמי, וזה מקום מבלבל. אני עוברת אינספור גלגולים עם ההזמנה לעשייה, שמאוד התרגשתי ממנה. כיוון שמהות המפונים היא חוסר יציבות ותנועה ממקום למקום, זה משפיע על מרחבי הלימוד של הילדים ועל היציבות, בעוד הפרויקט מבקש להראות מרחב לימוד, שלכאורה נותן למפונים הרגשה של נורמליות בתוך הכאוס, אך אינני בטוחה שכך הוא.

״לכן החלטתי להתמקד בילדים ובילדות מכיתות ד׳, ו׳ וי״א מהקיבוץ שלי, כפר גלעדי. אני מראיינת ומצלמת אותם, מלקטת משפטים מתוך שיחות איתם ומנסה להבין מהי נקודת המבט שלהם ומה הם מרגישים. בעיניי זה מה שחשוב בזמן הזה״. 

---

יעקב ישראל

״בית ספר – זמן מלחמה״, צילום במצלמה טכנית אנלוגית בפורמט 8X10 של תלמידים משלומי וקריית שמונה שלמדו במכון כרם בירושלים

״הדילמה המרכזית שהעסיקה אותי במהלך עבודתי על הפרויקט, הייתה כיצד יהיה נכון לצלם בבית ספר, שבו לומדים ילדים שפונו מבתיהם בעקבות המלחמה. עם ביקורי הראשון במכון כרם, שבתוכו הוקם בית הספר, החלטתי להתמקד באפשרויות הלמידה שמזמן מצב החירום, וצילמתי במהלך השיעורים וההפסקות.

״המפגש עם הילדות.ים ועם צוות המורות היה מזמין ומסקרן. לאחר שהוצגתי על ידי הצוות בכל כיתה, הסברתי על התהליך הצילומי הייחודי, שמצלמה טכנית גדולה מזמינה, והצעתי לילדות.ים ולמורות להיכנס תחת הבד השחור ולהתבונן בקומפוזיציה, כפי שהיא מוצגת על גבי הזכוכית כדימוי מהופך.

״צילמתי את הילדות.ים בכיתות, מקשיבות.ים למורות או עסוקות.ים בתרגול מול המחברות וספרי הלימוד. התרשמתי מהמסירות ומהסבלנות של צוות המורים, המעניקים יחס אישי ומקצועי ומתמודדים עם מצבים מורכבים, והחלטתי לצלם סדרה קטנה של דיוקנאות שלהם״. 

---

רון עמיר

חוות שיבלי אום אל־ג׳אנם הנמצאת למרגלות הר תבור, שאירחה תלמידים בדואים שפונו מערב אל־עראמשה שעל גבול ישראל־לבנון

״כשהוזמנתי לקחת חלק בפרויקט, ששם לו למטרה להתבונן על מתחמי הוראה/למידה של מפונים, עניין אותי לבדוק לאן יפונו תושבים מהקהילה הערבית/בדואית בתוך סיטואציה, שהיא תמיד רוויה במתחים, בפרט בתקופה זו. הגעתי למפונים מגבול הצפון, בדואים תושבי ערב אל־עראמשה, שתלמידי בית הספר היסודי שלהם עברו ללמוד בחווה החקלאית לימודית חוות התבור, הנמצאת במועצה המקומית של הכפרים הבדואים שיבלי ואום אל־ג׳אנם שבגליל התחתון״.

---

רלי ואבנר אברהמי

שני מרחבי למידה בתל אביב: בבית הספר ״משיב הרוח״ באולפנית בני עקיבא שאירח ילדים מפונים משדרות וקריית שמונה, ומלון NYX שאירח ילדים מפונים מהמועצות האזורית מטה אשר ומעלה יוסף.

---

קיקי קרן הוס

עבודת סאונד במרכז קדמה במלון אנג׳וי בים המלח, שאירח ילדים מפונים משדרות. העבודה מבוססת על הקלטות אלו בשילוב עם קטעים מוקראים מתוך שירו של דן פגיס, ״שיעורים בעברית שימושית״

״שמחתי לקבל את הפרויקט, משום שמאז שבעה באוקטובר התקשיתי לעבוד על פרויקטים שקודם לכן הייתי בעיצומם ועתה הרגשתי שהם תלושים מהמציאות החדשה. שמחתי להגיע למרכז הלמידה של קבוצת קדמה במלון אנג׳וי בים המלח, לפגוש את קלרה ואת אילנה, ששמעתי עליהן רבות מחברות, שעבדו איתן בתיכון קדמה, ולגלות מקום, שאכן חושב על הצרכים האמיתיים של הילדים ושל בני הנוער בזמן ובמקום הספציפיים, נקי משיקולי ׳מערכת׳, ׳מסגרת׳, ׳מה צריך להיות׳ ושיקולי אגו.

״קשה למצוא מקום או מסגרת חינוכית כזו בימים רגילים, ועל אחת וכמה בתקופה הזו. אהבתי מאוד לבוא, לתעד/להקליט וגם להיות שותפה למה שקורה״. 

---

איליה יפימוביץ

קיבוץ שפיים וסולריום בים המלח, שאליהם פונו ילדי חולית, מגן, כיסופים וכפר עזה

״כשהגעתי לסולריום בים המלח ראיתי מיד את המסירות ואת העבודה הקשה של המורים למען ילדי העוטף. היה קשה לצלם בצל המלחמה, ועלו שיחות על ההווה ועל אירועי שבעה באוקטובר. בחרתי לצלם דיוקנאות של שני המנהלים ואת מרחב בית הספר שהוקם.

״גם בשפיים בחרתי להתמקד בדמויות שהקימו את מערך החינוך של כפר עזה במקום. ימים ספורים לאחר פינוי תושבי הקיבוץ לשפיים החלה לפעול במקום מערכת חינוך חירום, והילדים בכל הגילאים נכנסו מייד למסגרת, שאפשרה להם להתמודד עם המצב הקשה.

״נשים חזקות אלו מייצגות בעיניי את האור בתוך הסיפור החשוך הזה של מלחמה. אנשים שאיבדו את כל עולמם מצליחים להתגייס ולבנות למען הקהילה שלהם. בחרתי לשלב נופים משפיים ומכפר עזה ודיוקנאות של אותן נשים, שילוב המספר את סיפור המקום ואת סיפורן של הנשים שהכרתי״. 

---

גסטון צבי איצקוביץ

מצלמה בפורמט גדול בפילם שחור לבן, במלון אוריינט בירושלים, שאירח את קהילת קיבוץ אור הנר

״התמקדתי באיזורים שבהם יצרו בתוך המלון גני ילדים. עניין אותי העירוב שנוצר בין מרחב המלון לבין צורכי מרכז החינוך. זה בא לידי ביטוי בחפצים, שהוכנסו למלון ושימשו את מרכז החינוך, לצד הפריטים הקבועים, שהם חלק מהמלון: רהיטים, שטיחים, תאורה ועבודות אמנות, התלויות על הקירות״.

---

נדודי למידה: חינוך בזמן מלחמה
אוצרים: אבי סבג שרביט, איילת השחר כהן
אמנים.יות: רלי ואבנר אברהמי, גסטון צבי איצקוביץ, מיכל חלבין, איליה יפימוביץ, רונה יפמן, נורית ירדן, יעקב ישראל, רון עמיר, רונית פורת, קיקי קרן־הוס
בית הספר מוסררה, בית קנדה, שבטי ישראל 22, ירושלים
נעילה: 10.10