גבולות גזרה // DANA-K

מי?

דנה קריב, בעלת המותג DANA-K, מעצבת אופנה וקופירייטרית בנשמה. נולדתי בתל אביב והיום אני חיה עם בעלי ושני ילדיי נינה ורפאל בקיבוץ כפר מנחם. למדתי עיצוב אופנה בשנקר בשנים 2015-2019, מתוכן ביליתי כחצי שנה בחילופי סטודנטים בבית הספר פרסונס בניו יורק.

המותג

את המותג DANA-K הקמתי ב־2019 ומאז הוא עבר ועדיין עובר המון גלגולים, לפי מצב הרוח והצרכים שלי – מקולקציות של בגדים מבדי פיקה ועד לשמלות ערב.

קולקציה אחרונה

זה יהיה קצת גדול ולא מחובר למציאות לקרוא לזה ״קולקציה״, אבל אסופת הפריטים האחרונה שעיצבתי היא שמלות ערב מטורפות, סקסיות ונחשקות. בחופשת הלידה שלי השלמתי את הסדרה ״הלוטוס הלבן״. פס הקול, הסטייל והעלילה שלה כבשו אותי ורציתי גם קצת לעצמי. יצרתי קולקציה של ״אם היו מלהקים אותך ללוטוס של החיים עצמם, מה היית לובשת״. ריץ׳ ביץ׳ והכי בסטייל שיש.

אני תמיד עסקתי בלהיות מגניבה ולהביא את הדבר הבא לפני כולם. לפצות על הבינוניות שלי בהרבה סטייל ייחודי. אלו הם החיים שלי ואלו הן ההשראות שלי – המתח שבין מי אני לבין מה שאני רוצה להיות

אני סאקרית של בדים איכותיים ויפים. לא בטוח שהייתי יוצאת לדרך עם קולקציית שמלות ערב אלמלא הבדים המטריפים ששולבו בקולקציה כמו בד מנומר שהבאתי כל הדרך מניו יורק. מדובר במשי סאטן איטלקי עם דוגמה מנומרת שקשה למצוא היום. אם לא מנומר כזה אז בכלל לא.

גם הבדים שבהם השתמשתי בשמלות האחרות היו אהבה ממבט ראשון: בד מחורז מהיפים שראיתי, כבד כזה שגורם לך להרגיש הכי בגבוה, ובד טאפט ורוד מטריף מוציא עיניים.

מקורות השראה

ההשראות שמלוות אותי כל החיים מגיעות מהמקום שבו אני רוצה להיות באותה תקופה, ומה שחסר לי כדי להגיע ולהיות הדמות הזאת. אלה הם מתחים בין גבוה לנמוך שנולדתי אליהם ואני מנסה לפצות עליהם היום.

הם התחילו עוד מסבא שלי ואח שלו שברחו מאורן (אלג׳יריה). אחיו החכם של סבא שלי ברח לקאן והשכיר חניות ליאכטות והתעשר, בעוד שסבא שלי עלה לארץ לקיבוץ חניתה וחי בצניעות מהתקציב החודשי. הייתי נוסעת איתו לבקר בריביירה לפגוש את אחיו שגר בבית שורה ראשונה לים. אלה תמיד היו בשבילי החיים שממול.

נולדתי לאבא קיבוצניק, עובד חברת חשמל ואמא תל אביבית מאפקה שלגמרי חיה את החיים הבוהמיינים כמעצבת עצמאית. גדלתי ברמת החייל, בין העושר של צהלה לעוני של נווה שרת של פעם (היום זה כבר ניו מאני), שני האחים שלי יפים ומוצלחים במיוחד ואני תמיד עסקתי בלהיות מגניבה ולהביא את הדבר הבא לפני כולם. לפצות על הבינוניות שלי בהרבה סטייל ייחודי. אלו הם החיים שלי ואלו הן ההשראות שלי – המתח שבין מי אני לבין מה שאני רוצה להיות. וזה משתנה כל הזמן.

כשעברתי לקיבוץ רציתי להיטמע פה כדי שלא ישימו לב אליי, כי זה לא קול להיות סטייל בקיבוץ. אז יצרתי קולקציית בייסיק מבדי פיקה שהגיעה בול בזמן לקורונה. עכשיו, כשאני בקיבוץ כבר יותר מדי זמן ואחרי הלידה הראשונה, הרגשתי שאני מתחילה להראות דודה, ואני הרי אוהבת להיות כוסית.

בחופשת הלידה השניה שלי לקחת על עצמי פרוייקט: לתפור לעצמי שמלות לכל אירועי הקיץ שיש לי, כי אני ממש לא מוצאת את עצמי בשוק שמלות הערב הקיים. זה עבד. לא תכננתי למכור אותן אבל היה המון ביקוש, אז התחלתי להשכיר ולהכנס לתהליכי עיצוב, תפירה אישית, סטיילינג וכמובן גם פסיכולוגיה ללקוחות פרטיות.

אני לגמרי בזה עכשיו, כי פוטרתי אז לא נותרה לי ברירה, שזה כנראה משמיים או משהו. אני סוף סוף מיישמת את מה שהמורה שלי משנקר כל הזמן אמר לי: תעצבי בגדים לעצמך, כולם רוצים להתלבש כמוך.

החלום הגדול

פעם החלום שלי היה להיות יד ימינו של המעצב האמריקאי ריק אוונס. הוא מופת והשראה שאין שניה לה. הוא ייחודי, הוא מקדים את זמנו, הוא מביא עיצובים חדשים והבדים שלו זה משהו לא סביר (אני לא מדברת על בד רקום שהוא עבודת אמנות אלא על בדי בייסיק נעימים ועורות מטופלים בצורה יוצאת דופן).

בשנה האחרונה, מאז שראיתי את הסרט על האנטישמי ג׳ון גליאנו, הייתי מתה להיות יד ימינו. הוא חולה נפש ואני מתה על זה. חוץ מזה שיש לו עיצובים מדהימים והוא לוקח אותך למסע שלם בקולקציות שלו. אני אוהבת לראות עבודות של אנשים אובססיביים שחיים את היצירה שלהם 24/7. גם אם זה לא טוב, זה משכנע בעיניי לראות מישהו נותן את כל כולו. זה מה שאני מאחלת לעצמי: פחות לפחד, יותר ללכת על כל הקופה.

ארון פרטי

האמת הלא נעימה היא שכל הארון שלי זארה ועוד כמה מותגי בייסיק ישראלים ואמריקאים. יש לי גם נעליים, תיקים ומשקפי שמש של הביוקר, לא בהכרח של מותגים אבל פיסים שלא עמדתי בפניהם, ביניהם כאלה של ריק אוונס, מיו מיו, פורטה פורטה (מותג איטלקי שגיליתי השנה ברומא), איזבל מארן ועוד כמה חבר׳ה חמודים. וכמובן שאני פולשת כל שבת שניה לארון של אמא שלי ועושה השלמות.

עתידות

בעוד חמש שנים אני רואה את עצמי עובדת רק בעסק שלי ולא צריכה להשלים הכנסה כקופירייטרית או סטייליסטית או אחד הטייטלים האחרים בקורות החיים שלי. בעזרת השם יהיה לי ספונסר או משקיע, איש עסקים חריף שיממן לי את האירוע ויעזור לי בצד העסקי שאני כל כך גרועה בו. אם יסתדר לו עם הקשרים שלו, אז אולי תהיה לי גם חנות קונספט בפריז. אמן. רק שנחייה אם אפשר.