מגלופוליס או מגלומניה? החדש של קופולה הוא אירוע קולנוע כאוטי

בכל הכנות, כל הקדמה שתיכתב כאן תהיה מיותרת. בשלב הזה כל העולם ואשתו כבר יודעים שעל יצירת ״מגלופוליס״ פרנסיס פורד קופולה עבד במשך 40 שנה, וסביר שרבים מביניכם כבר קראו את כל הביקורות השליליות והקטילות הקוטלות שהסרט הזה קיבל, עוד משחר הקרנתו בפסטיבל קאן האחרון.

משלב הרעיון, הפיתוח, התקציב (קופולה מימן את הסרט מכיסו הפרטי) ועד לתוצר שהוא הסרט הנ״ל – הכל כבר ידוע בנקודה הזו. אז עדיף לא לבזבז את זמן הקריאה היקר וכמות המילים המכובדת שהוקצבה כאן. הבה ונגלוש היישר לכל הדבר הזה שנקרא ״מגלופוליס״, שהוא מהפרויקטים השאפתניים ביותר של אחד הקולנוענים הגדולים בדורנו.

ב״מגלופוליס״ קופולה לוקח השראות ברורות מההיסטוריה הרומית, מעבד אותן עם קצת אלגוריות וביקורות על החברה המודרנית ומשליך את העיסה הזו על אמריקה העכשווית. אבל מה הן בדיוק אותן אלגוריות? או! זו החידה הגדולה והחלק העיקרי בפאזל שעל הצופה לנסות להשלים במשך שעתיים ועשרים דקות.

במהלך 140 הדקות הללו, קופולה לא חוסך – לא בדולרים, לא בדמויות ולא ברעיונות – וממטיר אותם אלה אחר אלה על הצופה, בתוספת אלמנטים תמטיים כבדי משקל, מבלי שיש לו יכולת להתגונן מפניהן.

אחרי צפייה ראשונה (ויש מצב שגם היחידה) ב״מגלופוליס״, התחושות מעורבות. מדובר באירוע אקסטרווגנטי והפגזה של מבע ושפה קולנועית על כל היבטיהם, עם כל הטוב ועם כל הרע. ולמרבה הצער, יש כאן בעיקר רע

והסיפור? זה דווקא לא הדבר הכי מורכב כאן. אדם דרייבר הוא סיזר קטלינה, גאון ארכיטקטוני בעל יכולת לעצור את הזמן. מולו מתייצב ראש העיר של רומא החדשה (מעין עיבוד סגנוני רומאי עתיק של ניו יורק) פרנקלין סיסרו (ג׳יאנקרלו אספוסיטו). קטלינה חולם להקים את מגלופוליס, עיר אוטופית עתידנית. סיסרו לעומתו הוא אדם תאב בצע שעבורו קטלינה הוא חצ׳קון בעל האף שיש לפוצץ.

ביניהם נקרעת ג׳וליה (נטלי עמנואל), בתו של סיסרו, שמצד אחד רוצה להישאר נאמנה לאביה ומנגד מאוהבת קשות בקטלינה. לתוך הסיפור הזה משתרבבות עלילות נוספות עם דמויות אקסצנטריות בהתאם לרוח הסרט. הקאסט המרשים כולל בין השאר את אוברי פלאזה, דסטין הופמן (בהופעה קצרה ומיותרת), לורנס פישבורן בתור היסטוריון מודרני ושיה לה־באף, שתמיד בורח בתפקידים הכי קרינג׳יים שיש. ואפילו טליה שייר (אדריאן מסרטי ״רוקי״) מגיעה לביקור קצר. ריספקט.

אפילו השחקנים לא הבינו

איפה מתחילים? זו משימה קשה באמת. לא בכדי חלק מהביקורות שעלו בישראל על ״מגלופוליס״ נמנעו מלתת לו ציון ספציפי (אל דאגה, מספר הכוכבים מחכה לכם כהרגלו למטה). אולי מתוך כבוד לקופולה ולגאון הקולנוע שהוא ואולי באמת מכיוון ש״מגלופוליס״ הוא לא סרט, אלא אירוע קולנועי אמנותי קולוסאלי ברמה אחרת, שיש להתייחס אליו בזהירות מתבקשת.

בכל מקרה, ואחרי צפייה ראשונה (ויש מצב שגם היחידה) ב״מגלופוליס״, התחושות מעורבות. מדובר באירוע אקסטרווגנטי והפגזה של מבע ושפה קולנועית על כל הבטיהם, עם כל הטוב ועם כל הרע. ולמרבה הצער, יש כאן בעיקר רע.

העיצוב האמנותי של ״מגלופוליס״ מרהיב ביופיו. ההשקעה של 120 מיליון דולר ניכרת בכל פריים ובכל שוט. הסרט יפה, הצילום טוב, התלבושות נאות, והאפקטים ברוב המקרים סבבה. מבחינה טכנית ״מגלופוליס״ מקבל ציון ״עובר״, למעט העריכה שלא קיבלה טיפול ראוי. וחבל שאף אחד לא נותן את הדין על התספורות הנוראיות של חברי הקאסט.

בדאון סייד של ״מגלופוליס״, הוא נופל במדרון חלקלק ביותר של ״מה. לעזאזל. אתה. רוצה. מאיתנו. אדון. קופולה?!״. או בפשטות, הסרט הזה הוא כמו ציור במוזיאון שאפשר לבלות מולו שעות בניסיון לפענח על וואט דה פאק אנחנו מסתכלים.

גם בסיומו מבטחת לכם אי הבנה טוטאלית של מה שראיתם. אם יורגוס לנתימוס מחלק חידות של חמיצר ברמת קושי בלתי אפשרית בסרטיו, אז ״מגלופוליס״ הוא כל הסרטים האלו יחד, מינוס הטרדת הצופים. לא ברור, לא מובן, לא נהיר, לא בהיר ולא יהיה זה פלא אם יתברר שאפילו השחקנים בסרט לא הבינו על הוא מדבר.

היכן שלא מחפשים, קשה למצוא תצוגת משחק ראויה אחת שתוציא את העגלה הקטסטרופלית הזו מהבוץ שהיא שוקעת בה. אדם דרייבר ידע סרטים וטקסטים טובים יותר, ג׳יאנקרלו אספוסיטו חיוור, שיה לה בוף הזוי ומטורלל ודסטין הופמן מתהלך על הסט כמו אדם מבוגר ומבולבל שהגיע לכאן בטעות. מיהו ומה תפקידו בסרט? אין צורך להרחיב בכלל.

כואב הלב על אוברי פלאזה, שרק נוסקת ונוסקת מפרויקט לפרויקט ובפרט בשנה האחרונה. הרצון שלה לעבוד עם במאי דגול הוא מובן, והשם קופולה הוא אחלה סעיף ברזומה. אבל הכישרון של פלאזה מתבזבז פה בדמות שהיא כאילו מרכזית, אבל לא באמת תופסת נפח משמעותי. כך היא מתפיידת לה אל האוויר כמו נפיחה חמימה.

אליה מצטרף אליה ג׳ון ווייט כאיש עשיר ומושחת. בשנים האחרונות, האבא של אנג׳לינה ואוהד ישראל המושבע לא נצפה ביותר מדי פרויקטים, ועד שכן – אז ״מגלופוליס״?! הופעה מאכזבת ומבאסת.

במשך 40 שנה פרנסיס פורד קופולה עשה טיזינג למעריצים שלו עם הפרויקט המטורלל הזה. הגאון הבלתי מעורער שהביא לנו יצירות מופת כמו ״הסנדק״, ״השיחה״ ו״אפוקליפסה עכשיו״, מגיש הפעם סרט שהוא לא סרט, אלא בלילה יומרנית ומנופחת מחשיבות עצמית ובלגן כאוטי קולנועי. יומרנות היא מבורכת לעתים, והשד יודע שלקופולה יש את כל הזכויות להיות יומרני, אבל הוא נכשל ביג טיים עם סרט מעורפל ומסוגנן בצורה עקומה. איזה דרעק זה.

---

מגלופוליס
בימוי: פרנסיס פורד קופולה
141 דקות; ארצות הברית, 2024
1.5 כוכבים