ענת רדנאי: ״זו הפעם הראשונה בישראל שיש מחקר והמלצות ברמת מדיניות״

יובל: הי ענת, בוקר טוב. מה שלומך בתקופה הכאוטית שעוברת עלינו

ענת: תלוי ברגע ביום ובמה שאני עסוקה. בגדול קשה, מורכב, כואב, ובעיקר ערפל בכל מה שקשור ליצירת עתיד. אימון יומיומי בניסיון לאחוז בתקווה

יובל: כן. וחלק מזה, ובתוך כל זה, זה גם מה שנדבר עליו – השדה: כנס פרפורמטיבי בעקבות מחקר אי״ב למיפוי שדה התיאטרון העצמאי בישראל שיתקיים במסגרת פסטיבל תמונע 2024‎, וכל זה במסגרת עשור לאי״ב – ארגון יוצרים עצמאים בתיאטרון ובאמנות המופע – שאת המנכ״לית שלו. אני תוהה במה נתחיל – בסוף או בהתחלה. במה זה אי״ב ואיך הוא נולד או במסקנות שלכם ובכנס?

ענת: נתחיל ממה זה אי״ב.

אי״ב היא עמותה – ארגון גג של יוצרי תיאטרון ופרפורנס עצמאים, כאלה שהם היזמים והמובילים של יצירתם. אתה תפגוש אותם בעיקר במרכזי פרינג׳, בחללים אלטרנטיבים, בפסטיבלים, במרחב הציבורי. 

נולדנו בנסיבות ״בירוקרטיות״ – במשרד התרבות נוסחו מבחני תמיכה שמגדירים תמיכת ממשלה ביוצרים עצמאים – שהם אנשים פרטיים – ומשרדי ממשלה לא יודעים לעבוד ישירות מול אדם פרטי. משרדי ממשלה עובדים מול תאגידים ורשויות, ולכן נולדה אי״ב, בהתחלה כמעין יוזמה במסגרת עמותה אחרת ומ־2014 בזכות כמה יוצרים שלקחו זאת על עצמם

ענת: אנחנו עמותה שעומדת בפני עצמה ואני חושבת שלא אטעה אם אומר שהפכנו לארגון שמצד אחד נותן שירותים ישירים ל־70 היוצרים/במאים שחברים בו, ומצד שני גוף מרכזי מאוד בזירת היצירה העצמאית התיאטרונית. יוצרים רבים ״ניזונים״ מהמידע שאנחנו מנגישים, מצטרפים להשתלמויות שלנו, חברים ב״קהילת יוצרים״ שהקמנו בשנה האחרונה ועוד. זה על רגל אחת.

אנחנו נתפסים על ידי הקולגות שלנו בזירת התרבות כגוף מרכזי גם מבחינת ידע וגם מבחינת יכולת לעבוד מול הרשויות השונות, מול משרד התרבות, וגם כגוף שאוהב מאוד לשתף פעולה: כל דבר שזירת היצירה העצמאית תרוויח ממנו – חשוב לנו להיות מעורבים בו. אני מאוד גאה בכל זה

יובל: בהחלט. ורק עוד טאב קטן – מה הקשר שלך לתחום? ספרי בכמה מילים על הרקע שלך לטובת מי שלא מכיר.ה

ענת: אוקי. כל חיי המקצועיים קשורים ליוצרים עצמאים, בעיקר ליוצרי תיאטרון ופרפורמנס, אבל זכיתי לעבוד גם עם יוצרי מחול, וגם עם אמנים פלאטיים ובוודאי עם כל מי ש״רוקד״ על הרצף שבין לבין – בינתחומי רבתחומי, וכו׳.

התחלתי לפני מיליון שנה כמנהלת של קבוצת התיאטרון הירושלמי אי שם בשנות ה־90. הגעתי מלימודי התואר הראשון שלי באוניברסיטה העברית (למדתי תולדות התיאטרון ויחסים בינלאומיים), שם נפגשתי בפעם הראשונה עם משרד התרבות, טרום קיומם של מבחני תמיכה שמגדירים את אופן הענקת התמיכות הממשלתיות לגופים.

המסקנות וההמלצות של המחקר מתרכזות סביב שבעה נושאים מרכזיים שזוהו: פרנסה/מצב כלכלי, מקורות מימון, מגדר, בדידות מקצועית וחוסן, פלטפורמות תומכות יצירה, גיוון סגנוני וז׳אנרי, ונושא אחרון – מעין פרופיל של היוצר.ת העצמאי.ת

אחר כך זכיתי לעבוד במקום שהשפיע עלי מאוד ומשפיע עדין – בית הספר לתיאטרון חזותי בירושלים. שם הבנתי למה למדתי תיאטרון. עבדתי כסגנית מנהל בית הספר במשך שש שנים ולפני שנה סגרתי מעגל כשהוזמנתי להיות חברת ועד מנהל של בית הספר. במקביל לשנה הראשונה שלי בחזותי למדתי במחזור הראשון שנפתח באוניברסיטת תל אביב לניהול מוסדות תרבות, הייתי הכי צעירה שם אז, וזה היה מעניין ללמוד עם חבורה של קליברים.

ניהלתי במשך מספר שנים את קבוצת זיק, עבדתי על ייצוא להקות מחול לחו״ל, הקמתי ביחד עם שותפה, יעל מימוני, את ״עיין ערך הפקה״, לימודי הפקה ליוצרים ומפיקים בזירה של יצירה עצמאית, ועד היום אני מלמדת בהקפים כאלה ואחרים במוסדות שונים כמו החזותי, הסטודיו למשחק ניסן נתיב, גודמן, מכללת ספיר ואוניברסיטת תל אביב.

במשך חמש שנים ניהלתי את אנסמבל הרצליה וב־2014 פנתה אלי חבורה של יוצרי תיאטרון עצמאים שאמרה לי שהמליצו להם לדבר איתי והם מעוניינים להקים עמותה עצמאית. התחלתי מאחורי הקלעים, אחר כך באופן פורמלי משולחן פינת האוכל בבית, בלי שכר, אחר כך עם שכר סמלי, והיום יש לנו חלל לאיחסון תפאורה, משרד, חמישה אנשי צוות, פרויקטורים, יוזמות ועוד ועוד. 

אני מאוד מאוד אוהבת את העבודה שלי. אני מרגישה מאוד בת מזל

שינוי הגדרת הרצף 

יובל: ועכשיו, עשור לאי״ב, מה את יכולה לספר על המחקר למיפוי השדה, מה בדקתם ומה המסקנות? אני בטוח שאפשר לדבר על זה שעות אז בואי תנסי למקד אותנו במסקנות החשובות

ענת: פנינו לד״ר טל פדר וליעלה חזות ינוקא, שניהם חוקרים בתחום של מדיניות תרבות, ובחרנו לערוך סקר שסוקר את כל יוצרי התיאטרון העצמאים שפעלו בשנים 2013-2023. מיפינו את כל היוצרים, בנינו שאלון מפורט שממנו עלו המון נתונים דמוגרפיים, מגדריים, כלכליים, מימוניים ועוד…

המסקנות וההמלצות של המחקר מתרכזות סביב שבעה נושאים מרכזיים שזוהו: פרנסה/מצב כלכלי, מקורות מימון, מגדר, בדידות מקצועית וחוסן, פלטפורמות תומכות יצירה, גיוון סגנוני וז׳אנרי, ונושא אחרון – מעין פרופיל של היוצר.ת העצמאי.ת כפי שעולה מהסקר. שאלנו שאלות פשוטות כמו מקום מגורים, היכן עלתה הצגה ראשונה, האם קבלו או לא קבלו תמיכה ממקור ציבורי וגם שאלות מורכבות יותר שמתייחסות למקורות חוסן.

זו הפעם הראשונה בישראל, שיש מחקר – כולל איסוף של נתונים שעל בסיסם מוסקות מסקנות וניתנות המלצות ברמת מדיניות

יובל: איזה מסקנות?

ענת: יש הרבה מסקנות ומהן נגזרו המלצות שמופנות לגורמים שונים אנסה לתת כמה מסקנות והמלצות מרכזיות.

בנושא המגדרי: מצד אחד, שלא כמו בתיאטרון הרפרטוארי – יש שוויון כמעט מוחלט בין מספר היוצרות עצמאיות נשים לבין מספר היוצרים גברים. אבל, אחת ממסקנות המחקר היא שאחד החסמים לכניסת נשים למעגל היצירה לאחר הלימודים, ואחד החסמים שעומד בפני נשים להמשיך ליצור ברצף ולעמוד בתנאי הסף (לתמיכות כספיות), הוא נושא ההריון והלידה.

ההמלצה: יש לערוך בדיקה מקיפה של מבחני התמיכה של משרד התרבות על מנת לוודא שהם ניטרליים מבחינה מגדרית. יש לשים דגש מיוחד על הדרישה, בחלק ממבחני התמיכה, להציג רצף פעילות – שנפגע באופן טבעי בתקופות של הריון, לידה, חופשת לידה וטיפולי פוריות. שינוי הגדרת רצף העבודה יעזור לאמניות חדשות להיכנס לשדה במקביל להיותן אמהות, ויעזור לאמניות ותיקות לשלב יצירה ואמהות, בידיעה שהדבר לא יפגום ברצף העבודה שלהן ובזכאותן לקבלת תמיכה.

שינוי הגדרת רצף העבודה יעזור לאמניות חדשות להיכנס לשדה במקביל להיותן אמהות, ויעזור לאמניות ותיקות לשלב יצירה ואמהות, בידיעה שהדבר לא יפגום ברצף העבודה שלהן ובזכאותן לקבלת תמיכה

בנושא הכלכלי: מקצוע היצירה העצמאית בתיאטרון מאתגר כלכלית ונסמך על תקציבים חיצוניים. הביטויים של תופעה זו, כפי שהובאו בנתוני המחקר (וכפי שגם ידועים לכולנו), ניכרים במצבם הכלכלי הדחוק של רבים מהאמנים, בצורך להחזיק מספר משרות ובהתנהלות כלכלית שאינה מתוכננת בראיה עתידית. לתופעה הזו ישנן מספר המלצות ברמות שונות, חלקן נובעות גם מניסיון במקומות אחרים בעולם

יובל: את יכולה לתת דוגמאות?

ענת: כן: יש לעגן במנגנון הרווחה בישראל ״מעמד אמן״, בדומה ל־statut d’artiste באירופה. ״מעמד האמן״ יבטיח את הכנסתם של היוצרים העצמאיים העובדים באופן פרויקטלי בתקופות בין פרויקטים שבהן הם מעוטי הכנסה, וישמור על זכותם לביטחון תעסוקתי וסוציאלי. 

זה נשמע כמו משהו אוטופי אבל אני מאמינה שעבודה עיקשת, חסרת פשרות לאורך זמן – מולידה תוצאות, גם כאלה שלא האמנו בהן. ההמלצה הזו מופנית למשרד התרבות, אבל תדרוש עבודה שלנו כארגון גג ושל ארגוני גג וגורמים נוספים מול משרדי ממשלה נוספים.

המלצה נוספת בתחום הכלכלי מגיעה מכיוון אחר ונובעת ממה שעולה בסקר בנוגע למידת הדאגה של היוצרים לעצמם מבחינת ביטוח ופנסיה: מומלץ ליזום פרסום מכרז לחברות הביטוח להצעת חבילה ייעודית של פנסיה וביטוחים ליוצרי תיאטרון עצמאיים בתנאים מתאימים ומיטביים. החבילה יכולה להתאים גם ליוצרים עצמאיים מתחומים אחרים ובכך להגדיל את כח הקנייה של היוצרים ולקבל תנאים טובים יותר.

בנושא של פלטפורמות מעודדות יצירה הסתבר בבירור שפסטיבלים הם מסגרת משמעותית עבור יוצרים עצמאיים המאפשרת התנסות, פיתוח יצירתי ופיתוח יצירות חדשות ויצירות ביכורים ליוצרים צעירים. מסגרת של פסטיבל מאפשרת ליוצרים לקבל חשיפה ראשונה שמשמעותית לפיתוח הקריירה שלהם.

כמו כן נמצא כי ישנן שתי קבוצות אוכלוסיה – הן נשים והן יוצרות ויוצרים שמגיעים מרקע של מעמד כלכלי נמוך – הנוטות יותר להיעזר בפלטפורמה של פסטיבלים בהפקותיהן. פסטיבל הוא אפיק כניסה לתחום התיאטרון העצמאי שמגביר שוויון וצדק תרבותי. זו מסקנה חשובה מאוד כיון שתחום הפסטיבלים היה הראשון שחטף קיצוץ משמעותי בתמיכה. המחקר מעיד על כך שזו טעות חמורה במדיניות

פרפורמנס עוגת יומולדת

יובל: איך כל זה יבוא לידי ביטוי בתיאטרון תמונע ומה זה אומר כנס פרפורמטיבי?

ענת: אנחנו נוהגים לעשות מדי שנה כנס שמיועד לקהילת התרבות ובעיקר מכוון לקהילת היוצרות.ים העצמאיות.ים בתיאטרון ופרפורמנס ולכל מי שנושק לתחום כולל מקבלי החלטות למיניהם. אנחנו אוהבים ליצור כנסים שיש בהם תוכן משמעותי ש״נפגש״ עם הקהל בדרכים יצירתיות, ולא רק כהרצאה או פאנל.

השנה הכנס יחתום את פסטיבל תמונע. תיאטרון תמונע הוא המקום שבו מרבית היוצרים העצמאים מופיעים, אם באופן קבוע ואם במסגרת אחד הפסטיבלים של התיאטרון. זה גם מרכז הפרינג׳ הוותיק ביותר בישראל.  לשם כך הזמנו את דפנה קרון לאצור את הכנס. אנחנו מאוד אוהבים את הראש שלה כאוצרת ואמנית ואוהבות מאוד לעבוד איתה

יובל: מה יכלול הכנס?

ענת: הכנס יחולק לשלושה חלקים. בחלק הראשון ד״ר טל פדר ויעל חזות ינוקא, החוקרים, יציגו את המחקר. הם ידברו על המתודולוגיה, על התוצאות ועל המסקנות וההמלצות.

היות ויש המון נתונים שמלווים בהרבה מאוד גרפים, כדי להקל על הקריאה וההבנה של כל הנתונים, בחרנו לתרגם חלק מרכזי מהנתונים לאינפוגרפיקה. פנינו ליעל שינקר, מעצבת חכמה מוכשרת שזה תחום ההתמחות שלה, ואת הכנס, כמו גם את הדיבור של יעלה וטל, ילוו נתונים שתורגמו לשפה ויזואלית מעניינת ובהירה.

התוצרים הללו גם יוצגו במשך חודשיים כתערוכה בגלריה שבמבואה של תיאטרון תמונע. בנוסף ההרצאה של טל ויעלה תלווה ב״התערבות״ עדינה של היוצרת עלית קרייז שתמחיש בפעולות שתעשה עם הקהל את הנתונים באופן פרפורמטיבי

יש לעגן במנגנון הרווחה בישראל ״מעמד אמן״, בדומה ל־statut d’artiste באירופה. זה נשמע כמו משהו אוטופי אבל אני מאמינה שעבודה עיקשת, חסרת פשרות לאורך זמן – מולידה תוצאות, גם כאלה שלא האמנו בהן

יובל: מעניין. החלק השני?

ענת: בחלק השני אנחנו מתייחסים לשלוש יצירות שנוצרו בעבר, שלושתן קשורות ליוצרות שהיו מהראשונות שקבלו תמיכה מוסדית ליצירתן. שלושה יוצרים חברי אי״ב (דרור ליברמן, דניאל כהן לוי וירדן גלבוע) יגיבו בדרכם האישית ליוצרות הותיקות (רותי קנר, רינה ירושלמי, תיאטרון קליפה).

בחלק השלישי ננסה להתייחס לעתיד: נדבר על רעיונות חדשניים שנוגעים לנושאים שונים שעלו מהמחקר. ננסה להסתכל קדימה ולהוציא את באי הכנס עם השראה, ומשהו מעורר מחשבה ואולי גם איזו ״בעיטה בטוסיק״ לעשייה או יוזמה.

ואת כל זה תעטוף גם חגיגה קטנה של יומולדת 10 לאי״ב באמצעות עבודת פרפורמנס של האמנית מאיה שהרבני שממש התאימה בול לאירוע – פרפורמנס עוגת יומולדת. אז זה מה שזה אומר כנס פרפורמטיבי – אירוע שמצד אחד יש בו ענין שמציג מחקר מצד שני מבקש לעורר מחשבה והשראה באמצעות פעולות פרפורמטיביות

יובל: יפה. ושאלה אחרונה שהיא גם כללית וגם ספציפית – את אופטימית? אני יודע שזו שאלה גדולה ובכל זאת

ענת: מממממ…

דיפ דיפ אינסייד – בבסיס המאוד עמוק שלי – אני אדם סופר אופטימי וחיובי. מאז תחילת ההפיכה וכמובן ה־7 אוקטובר – האופטימיות שלי נסדקה באופן מאוד קיצוני. יש רגעים שבהם אני מאבדת את האופטימיות. אופטימיות זקוקה לעתיד, גם אם הוא לא ודאי; אופטימיות רוכבת על אמונה חזקה שיש עתיד לדהור לכיוונו. כרגע העתיד נצבע בצבעים מאוד לא ברורים.

א־ב־ל – אני עושה מאמץ מאוד גדול להקשיב לקולות שנאחזים בתקווה ונלחמים למען עתיד טוב יותר. זה שומר על היכולת שלי איכשהו להיזכר באופטימיות שקיימת בי ולרוץ קדימה למרות הכל.

אני מרגישה שיותר מתמיד אני זקוקה לעזרה של הקהילה מסביבי כדי לשמור על האופטימיות – אני זקוקה לקולות חזקים אזרחיים, אזרחיים־פוליטיים ותרבותיים מחוץ לי כדי להצטרף אליהם לאחוז בתקווה החמקמקה ולא לוותר

---

השדה: כנס פרפורמטיבי בעקבות מחקר אי״ב על יוצרי תיאטרון עצמאים
תיאטרון תמונע, שונצינו 8, תל אביב
ראשון, 24.11, 14:00-18:30