פרס ישראל בתחום העיצוב והאמנות יוענק לאמן בלו סימיון פיינרו

בלו סימיון פיינרו זכה בפרס ישראל בתחום העיצוב והאמנות לשנת 2025 (תשפ״ה). פיינרו, בן 66, הוא אמן מקורי שרואה באמנות שליחות חברתית ובעולם האמנות פלטפורמה חשובה לדיפלומטיה. הוא מנהל קריירה ארוכה ומגוונת בארץ ובחו״ל, עבודותיו נמצאות באוספי מוזיאונים והוא מיוצג בגלריות בברלין ובבוקרשט. הוא חי ופועל בחיפה ומשמש בין השאר כפרופסור בחוג לארכיטקטורה בבית הספר לעיצוב באוניברסיטת חיפה.

עיקר פעילותו מחוץ לממסד ולמעגלי ההשפעה בזירת האמנות הישראלית, ועם זאת הוא מוביל ומעורב במיזמי תרבות וחברה משמעותיים ואף פורצי דרך. בעקשנות והתמדה, הוא מצליח ליצור קשרים בין־תרבותיים, לגשר באמצעות אמנות ויוזמות תרבות על פערים ומתחים, ומדגיש את חשיבותו של דו־קיום ונוכחות יהודית־ערבית.

פיינרו הוא מחולל פעילות בלתי נלאה, שלא נותן למציאות ולמצב היחסים הבינלאומיים של ישראל לבלבל אותו ולפגוע בתוכניותיו. בקריירה האישית שלו הוא נחשב לאמן עצמאי ואף מבודד במידת מה, ואינו מתבלט בקאנון הישראלי. מבחינה זו התקבלה הבחירה בו בהפתעה מסויימת. אך יותר מכך מפתיעה בימים אלה הבחירה באמן שפעילותו התרבותית והאמנותית פוליטית במובהק.

לפניית פורטפוליו, בתגובה להודעה על זכייתו בפרס, אמר פיינרו: ״לדעתי אמנות אינה עוסקת רק בהשגת תוצאה סופית, אלא בהיווצרות מתמדת של אפשרויות חדשות, רעיונות ותחושות. ההבנה ש׳צריך להתחיל תמיד מחדש׳ – שם שנתתי ליצירה שלי, שהצגתי בתערוכת הדוקומנטה בקסל ב־1992, שעסקה בכוח שבחידוש עצמי והתחדשות מתמדת. עבורי, כמישהו שנמצא בעשייה אמנותית בלתי פוסקת, זהו עקרון שמדריך אותי ביצירה, שבו אני מוצא מקום למידה והתפתחות מחדש בכל רגע.

״קיים צורך להתרומם מחדש, להתחיל כל פעם מההתחלה, גם כשנראה שנכשלנו או חווינו אכזבה. זאת הדרך להמשיך את הדרך, להתעלות ולגלות גלויים חדשים בתוכנו ובמציאות שסובבת אותנו. מאוד רלבנטי היום אחרי הטראומה שחווינו ועדיין חווים. כל יום מבחינתי הוא הזדמנות חדשה, כמו יצירה שמתחילה מחדש – בתשוקה ובתעוזה. התחדשות כזו לא רק באה מתוך צורך להימנע מטעויות, אלא מתוך אמונה שכל חוויה, כל רגע, הוא הזדמנות להבין משהו חדש על עצמנו ועל העולם. להעז לפרוץ גבולות ולהתחיל מסע חדש״.

מכונות כביסה שיתופיות שהציב בתערוכה בבית הגפן, הזמינו את השכנים ״להוציא את הכביסה המלוכלכת״. בעבודה בביתן רומניה בביאנלה בוונציה 2019, הוסיף לכביסה הלבנה המסתובבת עד אינסוף ציטוטים מ״פוגת המוות״ של המשורר פאול צלאן

בין הישגיו הבולטים – ב־2019 ייצג את רומניה בביאנלה הבינלאומית לאמנות בוונציה; בשנת 2010 יסד ואצר יחד עם זוגתו, אביטל בר־שי, את הביאנלה הים תיכונית בחיפה – פרויקט שאפתני שכלל עבודות של אמנים מקומיים לצד אמנים בינלאומיים ענקים (זכור במיוחד ביתן פעימות הלב של כריסטיאן בולטנסקי).

הביאנלה הראשונה חנכה למעשה את ״קמפוס הנמל״, וסימנה את ראשית תחייתו המחודשת של אזור העיר התחתית בחיפה. בהמשך נדדה הביאנלה והתקיימה מספר פעמים בסחנין. שם הוצגו התערוכות בין היתר במקומות עבודה, במסעדות ובחנויות. המטרה – שהושגה חלקית – הייתה למשוך למקום קהל ישראלי וליצור מעורבות גבוהה של הקהל והתושבים. בשנה שעברה, בעיצומה של המלחמה, חזרה הביאנלה לחיפה והתקיימה חרף מצב החירום.

יחד עם בר־שי, הוא פעיל ומעורב בתערוכות בינלאומיות גדולות ברחבי העולם, חלקן באזורים שאינם ידידותיים (ולעיתים אפילו עוינים) לישראל ולישראלים. השנה אצרו השניים ביתן ישראלי־בינלאומי בביאנלה בהוואנה, קובה. לפני מספר שנים הציגו בתורכיה, בין השאר, והצליחו לרתום מימון ותמיכה של מדינות מאמירויות המפרץ הפרסי, להפקות של הביאנלה הים תיכונית, עוד לפני הסכמי אברהם.

בעבודות האמנות שלו עצמו פיינרו עוסק לא פעם בסכסוך והמציאות של דו־קיום בישראל, במצב הכלכלי, החברתי והפוליטי. יש בעבודותיו שימוש רב ברדי־מייד – כמו למשל שולחן פינג פונג שעל משטחו מודפסת מפת ארץ ישראל, והמשחק מתנהל ״על גבולותיה״; רמזורים ותמרורי דרכים משמשים בתפקידי חסימה, אישור מעבר, או העברת מסרים שונים. הוא משתמש לא מעט בטקסטים כחלק מ״שילוט״ וכך מטעין את העבודות בריבוי משמעות.

מכונות כביסה שיתופיות שהציב פעם בתערוכה בבית הגפן, הזמינו את השכנים ״להוציא את הכביסה המלוכלכת״. מכונות כביסה הופיעו גם בעבודה שהציג בביתן רומניה בביאנלה בוונציה 2019, ושם הוסיף לכביסה הלבנה המסתובבת עד אינסוף גם מיטה עטופה בכלי לבן, סימבולים של כלולות ושל לבוש חסידי – בשחור לבן, וציטוטים מ״פוגת המוות״ של המשורר פאול צלאן. העבודה המשיכה קו של עבודות שלו בעבר.

עבודותיו הבולטות ביותר הן אלה שמשלבות סימבוליזם ומיסטיקה יהודית, לצד זכרון השואה והתייחסות אוניברסלית לחיים ומוות, נדודים ופליטות, יחסי כוח ומאבקים ספירליים, אינסופיים. זוהי גם הפעילות שהדגישו חברי ועדת פרס ישראל, בראשות אבנר בר חמא ובהשתתפות נורית סירקיס־בנק וחיים פרלוק. הוועדה ציינה בבחירתה כי ״פיינרו הפך לאחד האמנים הבולטים בארץ, העוסקים במטען הרוחני היהודי ובכוחם של הסמל ושל האות בתרבות היהודית המיסטית״.

עוד ציינה הוועדה כי ״פיינרו עוסק בשאלת תפקידו של האמן בחברה, ומקדיש חלק ניכר מזמנו ליוזמות שעיקרן עשייה אמנותית חוץ־ממסדית, מתוך אמונה כי במאה ה־21 על האמן לצאת מד׳ אמות הסטודיו – להיות מעורב בחברה ולפעול למען שינוי המציאות באמצעות אמנות החותרת לתיקון ולריפוי״.

פרס ישראל הוא הפרס החשוב והיוקרתי ביותר הניתן במדינת ישראל, והוא מוענק לאישים שתרומתם לתחום עיסוקם ולחברה הישראלית היא יוצאת דופן. הפרס נמצא מסיבות היסטוריות באחריות משרד החינוך (עוד מהתקופה שהיה משולב משרד החינוך והתרבות). פרסי ישראל יוענקו בטקס שייערך במוצאי יום העצמאות ה־77.