איתמר ליברגל מאמין שגם התקופה הזו תסתיים יום אחד בשירי שלום

יובל: הי איתמר, בוקר טוב, מה שלומך בתקופה הכאוטית שעוברת עלינו?

איתמר: הי יובל, שלומי טוב יחסית למצב שבו אנחנו נמצאים, אבל זה בוקר קשה מאוד עם כל החדשות המטלטלות מהימים האחרונים

יובל: כן, רק נגיד שאנחנו מדברים שבועיים לפני פתיחת התערוכה שלך במוזיאון עין דור, ומחזור החדשות של יום אחד מתעלה אפילו על המציאות שכבר התרגלנו אליה. ואם אני מבין נכון התערוכה, ״על עפר אהבה״, קשורה למציאות

איתמר: לגמרי, התערוכה עצמה עוסקת בנפש האדם בתוך סכסוכים ומלחמות, ובתוך זה בחוויות הקשות מהמלחמה הנוכחית והשפעתן על כולנו. התערוכה משלבת לצד עבודותיי המוצגות בה גם פריטים ארכיאולוגיים מאוסף המוזיאון, שמזכירים לנו ששום דבר אינו חדש ושהאדם מתמודד עם מוראות המלחמה הקשים כבר זמן רב באזורנו ובכלל

יובל: אני לא יודע אם מה שכתבת עכשיו אמור לנחם אותי…

אבל בוא נתחיל בזה שתספר רגע מה אתה מציג בתערוכה

איתמר: אני מציג עבודות חדשות שנוצרו עבור התערוכה, שתי עבודות וידאו ומספר רישומי דיו ופחם. בעבודת הווידאו המרכזית ״סף תפיסה״ מוצגת דמותי, בעודי סוחב מצבת סלע ענקית מעל ראשי תוך כדי צעידה אינסופית בתוך נוף מדברי ריק שממנו מבליחים ונעלמים דימויים מן המלחמה.

עבודת הווידאו השניה, ״רוכב ערבות״, מורכבת כולה מרגעים שבהם מצלמות הטלוויזיה באזורינו הופנו לשמיים בחיפוש אחר הלא נודע. את העבודה מלווה טקסט עתיק מתקופת הברונזה העוסק במלחמה אך מסתיים בשיר שלום יפהפה.

אני מקווה ומאמין שגם התקופה הקשה הזו יום אחד תסתיים בשירי שלום

יובל: אמן. מה מאוסף המוזיאון מוצג לצד העבודות?

התערוכה משלבת לצד עבודותיי המוצגות בה גם פריטים ארכיאולוגיים מאוסף המוזיאון, שמזכירים לנו ששום דבר אינו חדש ושהאדם מתמודד עם מוראות המלחמה הקשים כבר זמן רב באזורנו ובכלל

איתמר: בכניסה לתערוכה ניצב עותק של מצבת מישע, מצבה שהקדיש מלך מואב מישע לאל הלאומי של ממלכתם כמוש, ועוסקת בשעבוד ושחרור מואב מידי ממלכת ישראל. המצבה מפורסמת בשל חשיבותה בארכיאולוגיה המקראית, בהיותה ההוכחה הארכיאולוגית הראשונה לסיפור שמופיע גם בתנ״ך. 

בתערוכה בחרתי להתייחס אל התוכן המופיע בה, האמונה שהאל מעניש אותנו במלחמות ואסונות או מברך אותנו בנצחונות כבירים. בתערוכה מוצגים גם דגם מקדש נדיר מתקופת הברזל שנמצא בתל רכש, לא רחוק ממיקום התערוכה עצמה, וכן פולחני ייחודי מתל מגידו

יובל: אז איך זה בכלל קרה? המוזיאון פנה אליך? הגעת למקום ואז התחלת לעבוד על התערוכה? ספר על התהליך

איתמר: האמת שהפנייה הגיעה אליי מהאוצרת שירה פרידמן, שאיתה עבדתי במהלך השנה שעברה ברזידנסי האמנים במוסררה, שם יצרתי עבודה שגם כן קשורה לארכיאולוגיה. במוזיאון בדיוק תכננו לשפץ את עותק מצבת מישע שבאוסף שלהם, וחיפשו לגלריה העכשווית תערוכת יחיד שתתקשר אליו, ושירה שהוזמנה לאצור את התערוכה עשתה את הקישור. 

ההזמנה ליצור את התערוכה הגיעה אליי בערך כחודש לאחר היוודע דבר הירצחו של חברי הטוב הירש גולדברג פולין ז״ל בשבי החמאס, והרגשתי שהיצירה תעזור לי לפרוק ולנתב את הכאב האינסופי

יובל: אוי, מצטער לשמוע. אין לי משהו מאוד מנחם להגיד. עכשיו אני חושב שוב על מה שסיפרת, מצבת סלע ענקית מעל הראש תוך כדי צעידה אינסופית בתוך נוף מדברי ריק שממנו מבליחים ונעלמים דימויים מן המלחמה 😢

אז אני חוזר ליצירה: אני זוכר את פרויקט הגמר שלך מ־2022 במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, התמוטטות; ואת תערוכת היחיד שלך בגלריה ברבור, משחקי בית – וכבר שם הייתה איזו שפה מובחנת בתנועה, בצבעוניות שחורה (לא מאוד אופטימית…), ואני תוהה איפה אתה רואה את התערוכה הזו ברצף העשייה שלך

איתמר: התערוכה הזו מתקשרת בכמה אופנים לעבודות הקודמות שהזכרת. אני חושב שבתוך היצירה שלי חשוב לי להמשיך ולגעת באותם נושאים ורעיונות, אבל להמשיך ולפתח את הביטוי החזותי שלהם. 

השפה השחורה־לבנה שדיברת עליה ניצבת כעת במרכז הבמה של העבודה ״סף תפיסה״, שכן אותו אפקט Threshold (סף) משמש כעת כרעיון המרכזי ומוביל את העבודה. הסף הגרפי של הוידאו נע תדיר בין שחורים ללבנים, ובתווך חושף את אותם דימויים שנלקחו מצילומי המלחמה, בשני צידיה, ומאזכר את סף התפיסה שלנו לזוועות המלחמה, ואת הקיטוב והבינאריות המאפיינים את הפוליטיקה האזורית והגיאו־פוליטיקה העולמית

יובל: ורישומי הדיו והפחם? איפה הם משתלבים עם עבודות הוידאו שגם הן רישומיות

איתמר: הרישומים הם המשך ישיר לעבודות הוידאו והרעיון הכללי של התערוכה. לצד היותם ביטוי אקספרסיבי לתחושות והכאב האישי, הם גם עיסוק במקום של כאב ומלחמה בתרבויות ובלאומים שלנו, וסובבים סביב סמלי קדושה עתיקים שרווחו באזור כנען. בסדרה ״צמרת״ אני מתייחס למוטיב היעלים והתומר, סמל רווח במזרח הקדום שבו צמד חיות בעלות קרניים ניצבות מצידיו של עץ החיים, ומקושר לאלה אשרה ולפריון ושפע. ברישומים שלי קרני היעלים משתרגות אלה באלה בקרב ומנכיחות את הקשר שבין הקדוש והנשגב למלחמה. 

רישום אחר, ״סימנים״, מתקשר למוטיב אדון החיות או אדונית החיות, ששימש באזורנו לסימול הכרעת האדם את הטבע ושליטתו, ומאופיין בדמות האוחזת בזוג חיות טרף ומכריעה אותן. ברישום מוצג דיוקן עצמי שלי בעודי מחזיק שני נחשים הלופתים את גופי ושנראה כי מכריעים אותי

יובל: אבל הנה אנחנו פה ולא הוכרענו. עדיין. תגיד, אתה אופטימי? אמן צעיר שסיים את הלימודים לפני פחות משלוש שנים. אני יודע שזו מן שאלה גדולה שכזו, ובכל זאת

איתמר: אני חושב שכן, אנחנו חייבים להישאר אופטימים על מנת להמשיך ולדבוק בחיים ולפעול למען האפשרות של שלום ועתיד לנו ולדורות הבאים. הייתה לי שיחה במהלך המלחמה עם חבר גרמני שתהה לגביי מחשבותיו כאתאיסט על שכול ומוות, ותוך כדי השיחה מצאתי את עצמי אומר לו שאני מרגיש שהאתאיזם מת יחד עם מותו של אדם קרוב, שכן בלי האמונה שהוא עוד שם איפשהו צופה בנו, זה פשוט סוף הסיפור, וזה לא.

אז כל עוד יש בנו אופטימיות ויכולת להאמין בטוב יותר, זה לא סוף הסיפור

יובל: אמן. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד שלא אמרת לפני שנפרדים?

איתמר: אשמח להודות לאוצרת שירה פרידמן על העבודה המשותפת, ולתמר שובל ולי־אור עצמון ממוזיאון עין דור על ההזדמנות. מקווה שעד הפעם הבאה שנדבר, כלל החטופים ישובו לביתם והאזור כולו יידע ימים של שקט וחיים