״זרע התאנה הקדושה״: סרט חשוב ומותח, עם שורשים במציאות ואקדח במערכה הראשונה

המציאות לעיתים באמת עולה על כל דמיון, והיא יכולה להיות אכזרית כמו התסריט עצמו. דוגמה לכך נמצאת ב״זרע התאנה הקדושה״, סרטו המועמד לאוסקר של הבמאי האיראני מוחמד רסולוף, שאף כתב והפיק אותו. הסרט עוסק במשטר הדיכוי האיראני וההשלכות ההרסניות שהוא עשוי לחולל – וזה תקף לכל משטר, מן הסתם.

הבדיון פגש במציאות בפסטיבל קאן, מעט לאחר הקרנת הסרט, כשהמשטר באיראן דן את רסולוף למאסר והוא נמלט מארצו – סיפור שהיה יכול להיות חומר לעיבוד קולנועי בפני עצמו. במקביל, משתתפי הסרט נחקרו ונאסר עליהם לצאת מארצם. ויחד עם הצער, כל זה ביסס היטב את הנקודה שרצה היוצר להמחיש.

במרכז העלילה משפחה איראנית בת ארבע נפשות: האב, אימאן (מיסאג זארה), האם נאג׳מה (סוהילה גולסטאני) ושתי בנותיהם – רזבן (מהסה רוסטאמי) וסאנה (סטארה מאלקי). אימאן, העובד בבית המשפט, מקבל קידום. הוא ממונה להיות שופט חוקר, שמתוקף תפקידו החדש חותם על גזר דינם המזוויע של רבים ונדרש לעשות דברים קשים לעיכול – עובדה המשפיעה על מצבו הנפשי.

ברקע העיתוי העלילתי מבעבועת המחאה החברתית של 2022, שניצתה בעקבות רצח מהסא אמיני, הצעירה שנאסרה ועונתה למוות על ידי משטרת הצניעות, לאחר שלא חבשה את החיג׳אב שלה בהתאם לכללים הנוקשים. בתגובה להפגנות המחאה, המשטר האיראני – במציאות כמו בסרט – נקט באמצעי דיכוי אלימים והפעיל צנזורה דרקונית. ההתנגשויות האלימות גבו את חייהם של מאות ונפצעו אלפים, גם כאלה שרק נקלעו להפגנות במקרה.

בסרט הסערה הפוליטית חודרת פנימה, לעומק הבית ולחיק המשפחה, ומטשטשת את הגבולות בין הפרטי לציבורי, בין האישי לפוליטי. אל השיח ההרמטי שהאב מבקש לשמר בביתו, מתגנבת חתרנות. ואל הבית האוהב והחם שהאם מבקשת לשמר בצל הנסיבות הקשות, מגיע אורח בלתי רצוי: אקדח שמקבל אימאן בגלל תפקידו הרגיש. האקדח הזה הופך למחולל מחאה משפחתית ולמנוע העלילתי של הסרט, מנוע שהולך ומתחמם.

ערב אחד האקדח נעלם. פוף. נראה שאף אחד לא יודע לאן ומדוע. האם אימאן שכח אותו במקום אחר, מה שמתאים לפיזור הדעת שמאפיין את הלך רוחו? אולי אחת הבנות, שניכר בהן גם מרד נעורים וגם הזדהות עם הסנטימנט הציבורי, בחרה למרוד ולגנוב למשטר את אמצעי הדיכוי שלו? אולי האם, שנוכחות הנשק חורה לה, החליטה להיפטר ממנו?

בכל מקרה, משמעות הפקרת הנשק חמורה במיוחד לאימאן. אם תתגלה היא תמוטט את הקריירה שלו, תמחק את המוניטין שצבר לאורך שנים ארוכות ואף עלולה להוביל למאסרו. בהתחלה זה נראה כמו כל חיפוש אחר מפתח או חפץ סתמי שהלך לאיבוד. שואלים, מגששים, אולי זה במגירה הזו או הזו, אולי זה בכלל במקרר? אבל אז חודרות מחשבות פרנואידיות יותר – אולי אורחת, חברה של הבנות גנבה אותו? ואז הפרנויה גוברת – אולי אלו הבנות, אולי האם המסורה? ואם זה המצב, מדובר בבגידה לא רק במשטר אלא ביסודות המשפחה, במסורת ובמוסר.

״זרע התאנה הקדושה״ מתפקד בהצלחה רבה כמותחן פוליטי עם אלמנטים פסיכולוגיים, וכדיוקן חברתי־היסטורי (גם אם מדובר בהיסטוריה קרובה מאוד) של תקופה, מקום, סיבות ונסיבות, רוח מחאה ואימת הדיכוי

אובד עצות, אימאן מתחיל להשתמש בטקטיקות חקירה לא סימפטיות ממקום עבודתו, בעצמו או בעזרת עמיתיו, כדי לפתור את התעלומה. הבנות נמצאות תחת חקירה כפושעות. האם עומדת חסרת אונים כשבנותיה יושבות בקוביית בטון עם כיסוי עיניים. האב מגלה שהוא כפסע מלהפוך מחוקר לנחקר, מכולא לכלוא.

בתחילה זה נראה שהדור הישן, האב והאם, עומדים כנגד הדור החדש, שתי בנותיהם הצעירות החשודות במעשה. אבל העלילה מסתבכת ומתפתלת, היחסים והדעות משתנים, ומעל הכול מרחף איום נוסף, מבחוץ, שכן פרטי המשפחה הופצו בציבור בגלל תפקידו של האב במשטר. הדברים לא פוסקים להתערבב ולהסתבך, עד שהם הופכים לפלונטר מורט עצבים.

״זרע התאנה הקדושה״ מתפקד בהצלחה רבה כמותחן פוליטי עם אלמנטים פסיכולוגיים, וכדיוקן חברתי־היסטורי (גם אם מדובר בהיסטוריה קרובה מאוד) של תקופה, מקום, סיבות ונסיבות, רוח מחאה ואימת הדיכוי.

שמו של הסרט הוא המפתח למסר של הסרט ולאפיון הדמויות. בתחילתו מופיע הסבר כתוב, שלפיו מדובר בעץ שזרעיו המתפזרים חונקים עצים ישנים ומצמיחים חדשים במקומם. המטאפורה נוגעת בצורך לשנות את המשטר המקומי, לזרוע ולטפח אחד חדש. אולם האופן שבו המצב הביתי משתלב במצב הציבורי ומתפתח במקביל אליו; אפיון מערכות היחסים בתוך המשפחה; מקשרים את המטאפורה גם לדינמיקה המשפחתית המסורתית. יתרה מכך, המטאפורה מצליחה להקיף גם היבטים חברתיים מגדריים, הקריאה למיטוט הפטריארכיה.

הסמליות המטאפורית והמסומנים הרבים שלה מעניקים לסרט רלוונטיות אוניברסלית. מלבד זאת, ולמרבה הצער, חלק מההתרחשויות עשויות להזכיר גם את המצב הפוליטי בישראל – למשל סביב המהפכה המשפטית, השאיפה של זרועות השלטון והמשטרה לגייס עוד כוח וזכות לשימוש פסול באלימות נגד מפגינים.

גם מה שקרה לבמאי, שהעז להפיק סרט חתרני ומתריס שכזה, משמש אזהרה חיה בנוגע להתערבות הפוליטיקה בעשייה הקולנועית. לתשומת לבו של שר התרבות מיקי זוהר, שהגיע להקרנה בפסטיבל חיפה ויצא לפני ההקרנה בעקבות קריאות מחאה וזעם שספג בעת נאומו. אפשר לקוות שהוא צפה ב״זרע התאנה הקדושה״ בבית.

אורכו של הסרט, למרות שאפשר היה לצמצם אותו מעט, לא מורגש. זאת, בעיקר בזכות עריכה נהדרת, התורמת למתח ולתחושה פרדוקסלית של זרות והזדהות בעת הצפייה. כך למשל, בשילוב קטעי ארכיון מן ההפגנות, שצולמו והופצו ברשתות חברתיות, או בלהטוט בין נקודות מבט סביב תעלומת האקדח הנעלם.

המתח הנשמר לאורכו, הליהוק והמשחק הנהדרים, הרטוריקה המרובדת והעשירה – הופכים אותו לסרט מעולה. יתרה מכך – תחושת המוכרות המציקה שהוא מעורר, מסכת הזיקות העניפה שהוא מכיל בחובו והדיוקן הפוליטי המדאיג שהוא משרטט, הופכים אותו לסרט שחשוב לראות.

---

זרע התאנה הקדושה

בימוי: מוחמד רסולוף

גרמניה, צרפת; 2024, 168 דק׳

4.5 כוכבים