״גנבי הסמים״: הצד האפל של פילדלפיה, ופרק ראשון של רידלי סקוט

שני סוכני DEA (סוכנות אכיפת הסמים בארצות הברית) יושבים בוואן ומתכננים פשיטה על מאורת סמים: מי נכנס מאיפה, ומי אחראי על מה. אחרי כמה שורות דיאלוג הם יוצאים מהרכב ועונדים שרשראות־תג; האחד נכנס מקדימה, השני מתגנב מהכניסה האחורית. הם נראים מיומנים, מקצועיים ומנוסים. תוך שתי דקות הם כבר בחוץ, אך במקום לעצור את החשודים הם לוקחים את הסמים והמזומנים ובורחים. מסתבר שהם בכלל לא סוכנים אלא מתחזים, פושעים שבחרו בדרך זו להרוויח את לחמם.

זו העלילה המסקרנת והמבטיחה שפותחת את הסדרה ״גנבי הסמים״ (במקור Dope Thief) מבית אפל TV.
הראשון מכור נקי שהצליח להיגמל, השני עוד נאבק עם התמכרותו. השניים, חברי נפש שהכירו בכלא, מתמחים בפשיטות־דמה על מאורות סמים ברחובות פילדלפיה. בניסיון להרחיב את פעילותם הם מגייסים שותף נוסף, פושע ומכור אף הוא, ויוצאים לעוד פשיטה על בית חשוד במיוחד.

 

אלא שהפעם הדברים משתבשים קשות: במקום שוד קטן מתפתחת קטסטרופה. הפעם הקורבנות אינם סוחרי רחוב או כנופיות מצועצעות, אלא קרטל סמים; והגיבורים לא חמסו כמה דולרים, אלא סכום של חצי מיליון דולר וסמים בשווי מיליונים. במהרה הם מבינים ממי גנבו, והקרטל מצידו מבין מי שדדו אותו. אם לא די בכך, מסתבר שהמקום היה תחת מעקב של סוכנות האכיפה למלחמה בסמים – כן, האמיתיים הפעם.

העלילה ממשיכה להסתבך, טבעת החנק סביבם מתהדקת, ובמקביל מתגלים חייהם האישיים המורכבים. לריי יש אבא בכלא (בגילומו של וינג ריימס), חולה וגוסס מסרטן, ושוררת ביניהם מערכת יחסים רוויה עלבונות וטינה. הבן למד את חיי הפשע והשימוש בסמים מאביו ורואה בו אחראי לכל תחלואיו. בנוסף, הוא מתגורר עם בת־זוגו הססגונית של האב, שלא וויתרה עליו. הקונפליקט הזה דוחף את ריי שוב ושוב לסף נפילה מחודשת לסמים, והסדרה אינה מהססת להראות את הפיתוי המתמיד.

מני, השותף, מאבד אחיזה בהדרגה. הוא פחות מאוזן מריי, שנאלץ ״לשמרטף״ עליו תחת הנסיבות המחמירות. במקביל, סוכנת כפולה שמעורבת בפרשה מתחילה לגלות שמדובר בסיפור גדול בהרבה משני לוזרים וואנבי שודדים, והסוכנות יוצאת לצוד את מני וריי ולפענח מי ומדוע רודף אחריהם.

הכימיה בין שני הכוכבים נהדרת ונוגעת ללב, לעיתים בצורה מעט מוגזמת. כמוה כמו הסדרה עצמה, שמסתמכת על קלישאות מוכרות – קרטל מפלצתי, כנופיות אופנוענים, שחיתות ועורכת דין ״בעלת לב זהב״

את ״גנבי הסמים״ יצר פיטר קרייג (שכתב את סרט הפשע המעולה ״גנב עירוני״ ואף השתתף בכתיבת ״באטמן״ שיצא ב־2022). בין המפיקים נמצא גם אחד רידלי סקוט, שאף ביים את הפרק הראשון – אחד המוצלחים בסדרה (וממנו לא ציפינו לפחות).

אפל מוכיחה שוב שהיא יודעת להרים סדרת פרימיום: אף שהשפה החזותית די אפרורית, היא משחקת היטב בקווי העלילה ומייצרת מתח אמיתי בצל איום כפול. לעיתים מבצבץ במרומז וייב של גאי ריצ׳י (״ג׳נטלמנים״), בדיאלוגים המוגזמים אך המשעשעים ובעקיצות הז׳אנר על תרבות הפופ.

לכאורה דרמת פשע, אך למעשה זו בראש ובראשונה דרמה אנושית. שני מכורים תחת לחץ קיצוני, מנסים בכל כוחם לשמור על שפיות ולהישאר ״נקיים״, כאשר מצוד סוגר עליהם. הם לכודים בין קרטל סמים אכזרי, כנופיות אופנוענים סדיסטיות והשדים הפנימיים שרודפים אותם.

לעומת העומס העלילתי המבטיח, הקצב של הסדרה איטי, אולי מדי. פרקיה הראשונים מנומנמים משהו ולוקח לה זמן להאיץ. אך כשזה קורה, היא מציגה דרמה אנושית מוצלחת ובהמשך גם מנה הגונה של אקשן, מתח והומור שחור ועוקצני שמאזן את האלימות והמתח. בעיקר בזכות ריי – גיבור ציני ושנון, המחפה על כך שהתסריט (באופן כללי) נוטה לסרבול ולחורים ריקים ומאולצים.

דמות נוספת שמככבת באופן לא רשמי בסדרה היא העיר פילדלפיה. סביבה ניאו־נוארית שממחישה את משבר האופיאטים (מגפת ההתמכרויות למשככי כאבים) שעדיין נוכח ולופת את הערים האמריקאיות הגדולות. הכול אפור ומדכא; האנשים חבולים. ההיסטוריה העירונית רודפת את ריי, מצולק מעברו בשכונות הפשע. הקרב מול אימפריית הסמים משתקף גם בנפשו, והמאבק המתיש בין כוחות האכיפה לברוני הסמים מדגיש את חוסר האונים וחוסר המשאבים של הרשויות.

הסדרה מצטיינת בפיתוח מערכות היחסים בין דמויותיה. הכימיה בין שני הכוכבים, מני וריי, נהדרת ונוגעת ללב, גם אם לעיתים בצורה מעט מוגזמת. כמוה כמו הסדרה עצמה, שמסתמכת על קלישאות מוכרות – קרטל מפלצתי, כנופיות אופנוענים, שחיתות ועורכת דין ״בעלת לב זהב״ – דמות מיותרת למדי, שתפקידה העיקרי הוא עלילת צד רומנטית מאולצת.

לעומתה, יש החמצה ברורה בקו העלילה של מינה (מרין איירלנד). אחת הדמויות המרתקות, שלא זוכה לפיתוח מספיק. איירלנד מצוינת ברגעים שהיא כן זוכה לתשומת לב, והקונפליקטים הפנימיים שעוברת דמותה –שנולדו מהיותה סוכנת כפולה – מכמירי לב. סיפורה היה יכול להעמיק את הסתירות הפנימיות שעימן מתמודדות הרשויות, אך הסדרה רק מלטפת חלושות את קו העלילה הזה וממשיכה הלאה.

במקום זאת, היא בוחרת בנתיבים מוכרים מדי, וזו חולשתה הגדולה. אל תוך הקדרה הרותחת נזרקות פרשיות רומנטיות שבלוניות ומיותרות, שאינן תורמות לפיתוח אופיין של הדמויות או לקצב של הסדרה. להיפך, זה דווקא פוגע בקצביות ההיפ־הופית שלה, נראה קצת יותר מדי כמו תוצרים טלוויזיוניים שראינו כבר.

במקום הדרמה המשפחתית שבמרכז ״אוזרק״ – ״גנבי הסמים״ עוסקת בחברות הגברית, הברומנס של מני וריי; במקום הטרגדיה שמדרדרת מורה תמים לתעשיין סמים ב״שובר שורות״ – יש כאן סיפור מוכר ולעוס של אנשים שגורפים רווחים על חשבון אחרים, שסובלים כמו שהם סבלו. במילים אחרות, העלילה חוזרת על מהלכים שכבר מיצו את עצמם בז׳אנר.

״גנבי הסמים״ היא סדרת איכות טלוויזיונית – עוד אחת שעוסקת באנטי־גיבור, שפצעו הפרטי הוא גם פצע חברתי, פוליטי ותרבותי של הסביבה בה הוא חי. הסדרה מעניינת ומהנה לפרקים, אך הייתה יכולה להרוויח מתסריט מהודק יותר, מפחות חשיבה תבניתית וממרכז עלילה צמוד וממוקד – אולי אם הייתה מסתפקת בשישה פרקים במקום שמונה. סדרה טובה, שהייתה אפילו טובה יותר, אילו ויתרה על קצת שומן עודף ולא צעדה שוב בנתיבים שבהם אחרים כבר צעדו טוב ממנה.

---

גנבי הסמים
יוצר: פיטר קרייג
אפל טי.וי, 2025, שמונה פרקים
3.5 כוכבים