הרמת מסך 2025: זוגיות במלחמה, אמהות במצבי חירום, גבריות פגיעה, ישראליות ועוד 

יובל: הי ענת, הי מאיה, מה שלומכן בתוך כל הכאוס מסביב?

מאיה: אממממ כאוס ועצב מהולים בהתרגשות

ענת: יחסית בסדר… מתרגשות מאוד וגם חיות את הכאב

מאיה: בהכנות אחרונות לקראת העלאת 11 יצירות בבכורה. מצד אחד כביכול מוזר לקיים אירוע כזה בזמן כזה, מצד שני היצירות מאוד מחוברות לכאן ולעכשיו – זאת נקודת המוצא שיצאנו ממנה וזה מאוד מורגש

יובל: כן, תקופה לא פשוטה ליצור בה, ואנחנו פה כדי לדבר על הרמת מסך 2025, ומהתכנית אני מבין שהתקופה גם באה לידי ביטוי בעבודות שנבחרו. בואו ספרו איך זה בא לידי ביטוי

ענת: כן, כבר ברמת ההגשות בעקבות הקול הקורא הרבה עבודות עסקו בנושא. והבחירות היו קשורות לכאן ועכשיו. העבודות עוסקות בזוגיות בתוך מלחמה, בתחושות שבר, באמהות בתוך מצבי חירום, גבריות פגיעה, ישראליות ועוד שאלות בוערות

מאיה: הכאב והטלטלה שעברנו נוכחים בכל דבר. ביקשנו מהיוצרים לנסח שאלה בוערת שמניעה אותם לתהליך היצירה, זה היה מצפן פנימי שליווה אותם. הוא טמון בכאן ובעכשיו; ביכולת או בשאלה על יצירת אמנות בזמן הזה

ענת: עירד בן גל, שחי בשדרות, וחווה את האירועים הקשים, עוסק בשבר שלו דרך טקסטים הנעים בין האינטימי לכללי, לתחושת פריצת הגדר, בחייו האישיים ושל כולנו

מאיה: זה לא אומר שכל היצירות עוסקות ישירות במלחמה. אבל הן עוסקות בעיבוד, בשאלות, בחיפוש אחר מי אנחנו בזמן הזה. חלקן בביקורת, חלקן בכאב, חלקן אפילו בהומור… 

ליאור לזרוף עוסקת בנושא האבל, כמי שבן זוגה נמצא תקופות ארוכות במילואים היא מנסה, דרך הגוף, להכין את עצמה לבשורות הגרועות מכל. הגוף הוא תמיד הכלי של היוצרים, יש בזה הרבה כוח וגם תקווה

ענת: מעין ליבמן־שרון מביאה לידי ביטוי את הפסקול של הזוגיות שלה ושל בן זוגה, פרשן צבאי, כשמאז ה־7 באוקטובר הוא בעצמו נפגש עם אירועים שאחר כך צריך לעבד. ויש יצירות שמתייחסות באופן פחות ישיר למצב. אפילו יש יצירה על הקושי לישון עכשיו…

מאיה: שגם מאוד מחוברת למצב… מי יכול לישון?!?

מאיה ברינר: הכאב והטלטלה שעברנו נוכחים בכל דבר. ביקשנו מהיוצרים לנסח שאלה בוערת שמניעה אותם, זה היה מצפן פנימי שליווה אותם. הוא טמון בכאן ובעכשיו; ביכולת או בשאלה על יצירת אמנות בזמן הזה

יובל: אז אני רוצה לשאול: מצד אחד זה ברור, יצירות חדשות מושפעות בדרך כלל ממה שקורה מסביב, בטח פה בשנה וחצי האחרונות, בטח פה מאז ובעקבות ה־7.10. אני קורא את מה שכתבתן, עברתי על התכנייה, ותוהה אם זה לא יכול להרתיע. אם זה מה שאני צריך עכשיו. אם אין מצד שני צורך במה שחלק יקראו לו אסקפיזם

מאיה: אני לא חושבת שזה מרתיע. שוב, היצירות לא מראות לנו את זוועות המלחמה. מחול הוא בסופו של דבר גם אמנות מופשטת. אני חושבת שמה שהיצירות מאפשרות זה מרחב שבו אפשר לעבד תכנים. המפגש המשותף שלנו, אמנים וקהל, מכיל בתוכו אפשרות לריפוי ולעיבוד של התכנים שעברנו.

והיצירות פותחות פתח לתקווה ויופי. בכלל, להיות במרחבים שיש בהם גוף, תנועה, קול, הם הרבה יותר טובים לכולנו מאשר להיות דבוקים לחדשות…. ועדיין, זה רחוק מלהיות אסקפיזם

ענת: כל אחד יכול למצוא את עצמו ביצירות, לגלות זוית חדשה, להשתחרר מדמעה או עם חיוך. היצירות מעמיקות בשאלות, ומאפשרות מרווח של נשימה, חוויה, אפשרות לפרשנות. דווקא להיות במקום הזה נותן מקום להשראה ותקווה

יובל: תגידו משהו על מסך קהילה, שגם קשור להכל?

מאיה: כן, בנוסף למופעים בתל אביב יזמנו השנה גם שני פרויקטים של יצירה מבוססת קהילה בצפון ובדרום. שני יוצרים עבדו עם קהילות מקומיות שנפגעו בשנה האחרונה.

קהילה של נשים מבוגרות במטה אשר שהיו תחת אש לאורך תקופה ארוכה שעבדה עם היוצרת נועה שילה על יצירה בנושא חלומות;  וקבוצה של לוחמים מחבל אילות שמתמודדים עם טראומה עבדו עם היוצר מור שני על יצירה שעוסקת באפשרות של תנועה לחבר ולשחרר.

מסך קהילה נובע מרצון להנגיש את המחול ואת היצירה בתנועה ככלי מרפא ומחבר, ומהצורך שהרגשנו לחלוק כבוד ולתת מקום לקהילות שנפגעו. ליוצרי מחול יש כלי אדיר של הגוף והתנועה – זה כלי שיכול להיות ממש כלי איחוי וריפוי לכל אדם

ענת כץ: ליווי אמנותי ודיאלוג הם דבר חשוב. מסגרת להיות חלק ממנה אחרי דרך עצמאית היא גם משהו שיוצרים צריכים לפעמים בתוך בדידות היצירה. השנה במיוחד, להיות חלק ממשהו גדול, תמך מאוד ביוצרים

והשאלה מה נדרש מאמנות היא כמובן רחבה יותר

יובל: ספרו משהו על העבודה עם הלוחמים? אני סקרן לשמוע על זה איך זה עבד

מאיה: זאת קבוצה שהיוצר מור שני, שמתגורר באילת מאז תחילת המלחמה, אסף סביבו בחודשים האחרונים. היו שם הרבה חששות שלהם להכנס לתהליך כזה, והרבה קשיים לגבש את הקבוצה. אבל בשיחה שעשינו שבוע שעבר כולם סיפרו על התחושה שהמפגש עם תנועה פתח להם עולם שהם מעוניינים להמשיך ולחקור, להמשיך ולהתנסות בו. 

המופע שלהם יעלה באילות לפני היצירות של הרמת מסך שם. המפגש הזה בין רקדנים מקצועיים לבין מי שאינם רקדנים, אבל גילו את הכלי של הגוף והתנועה – מרגש אותנו מאוד. אני בטוחה שזה יהיה רגע משמעותי

יובל: לגמרי

השאלה מה נדרש מאמנות היא כמובן רחבה יותר

יובל: אני פותח טאב: פתאום קולט שבכלל לא אמרנו מה זה הרמת מסך ואיך זה עובד, אז אולי לטובת מי שלא מכיר.ה תספרו גם על האירוע וגם עליכן?

ענת: נכון…

הרמת מסך, פרויקט הדגל של משרד התרבות, הוא אירוע שבו עולות בכורות של יוצרים עצמאיים. זו השנה ה־35 של הפרויקט ועם השנים הוא הוציא יצירות שעלו אחר כך שוב בישראל ובעולם.

לפרויקט יוצא כל שנה קול קורא להגשות של יצירות חדשות, ויוצרי מחול מגישים רעיונות וחלומות. היוצרים שמשתתפים בפרויקט מקבלים ליווי אמנותי צמוד, שזהו דיאלוג מדייק ומכוון במהלך הדרך, וגם תמיכה לכל מה שמסביב ושיחות מעמיקות. מסביב היוצרים מקבלים תקציב, מעטפת הפקתית, שיווק, במה, תאורה וכל מה שהם צריכים בשביל להתרכז ביצירות שלהם.

היצירות עולות בשני סופי שבוע בתל אביב, וגם נודדרות לפריפריה. בכל שנה יש גם אירועים מיוחדים שמלווים את הפרויקט. זו חגיגה גדולה, והזדמנות להכיר את יוצרי המחול העצמאיים ולהכיר גם קהל חדש

מאיה: זאת השנה הראשונה שאנחנו מנהלות את הפרויקט המפואר הזה. שתינו יוצרות שנים רבות בתחום המחול, ומנהלות אמנותית פרויקטים של יצירה במחול. נכנסות לנעליים גדולות של מנהלים אמנותיים שעשו דברים נפלאים לפנינו, מצד אחד ממשיכות דרך מצד שני שואלות את עצמנו מה צריך עכשיו? מה הזמן והמקום הזה דורשים, מה נדרש מאמנות כאן ועכשיו

יובל: נדמה לי שהתשובה הראשונה של יוצרות ויוצרים רבים לשאה מה נדרש תהיה כסף?

מאיה: כסף זה אחלה, כמובן (-; אבל מעטפת הפקתית וליווי אמנותי הם לא פחות חשובים. ועזרה במחשבה איך לטפל נכון בתכנים ובשאלות שעולות במצב המורכב שאנחנו נמצאים בו, חשובה לא פחות.

ענת: גם, כמובן. אבל גם ליווי אמנותי ודיאלוג הם דבר חשוב. מסגרת להיות חלק ממנה אחרי דרך עצמאית היא גם משהו שיוצרים צריכים לפעמים בתוך בדידות היצירה. השנה במיוחד, להיות חלק ממשהו גדול, תמך מאוד ביוצרים.

והשאלה מה נדרש מאמנות היא כמובן רחבה יותר

יובל: ברור. אני רוצה לשאול אם כך, על התהליך והליווי האמנותי, ביחס לשאלה שהזכרת מאיה, איך לטפל נכון: יכולות לספר (עם או בלי שמות) סוגיות לדוגמה? מקרים שבהן חשבתן שזה מוגזם מדי, או חשוף מדי, או לא חשוף מספיק, או כל דבר אחר?

מאיה: בטח. זה טיפול מאוד עדין. יש תכנים שמרגישים קשים מדי, או שמרגיש שאנחנו יותר מדי בתוך האירוע כדי להיות מסוגלים בכלל להכיל. מצד שני היה לנו חשוב לא להיות במצב של אסקפיזם. יש גם יצירות עם הומור או עם ביקורת, אבל הן רגישות

ענת: כל יוצר ויוצרת זקוקה לסוג דיאלוג וליווי אחר, ואנחנו שם בשביל לתת את השירות הזה. לפעמים זה לדייק את שאלת המחקר, או להחזיר את היוצר לתמה שלו אם התרחק ממנה יותר מדי. לפעמים זה איך לתכנן לוח זמנים של חזרות ומה לעשות בכל חזרה בשביל להגיע לפרויקט מוכנים ככל האפשר. לפעמים אלו שיחות על תסכול, ותחושות של חוסר וודאות או דרך ״אין מוצא״.

אנחנו מנסות להגיע יחד עם היוצרות לפתרונות הטובים ביותר עבורן, לפתוח את המחשבה לכיוונים חדשים ויחד עם זאת לדייק ולמרכז ככל הניתן

יובל: יפה. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד שלא אמרתן לפני שנפרדות?

ענת: אנחנו מחכות כבר לראות את היוצרות על במה ואת הקהל מגיע🙏

פרויקט נוסף שלא הזכרנו הוא מסך סטודנטים – במה לסטודנטים יוצרים, מבתי ספר להכשרות רקדנים ולימודי מחול בארץ, שמגיבים לשאלות המחקר הראשוניות של כל יוצרת. המופע מתקיים ברחבת סוזן דלל 45 דק׳ לפני כל מסך, והכניסה אליו חופשית

מאיה: וגם – ששתיים מתוך היצירות מתקיימות במרחב הציבורי ומגיבות לו. אז הולך להיות מלא תנועה, רקדנים, דימוייים ומוזיקה ששוטפים את המרחבים השונים של סוזן דלל