טרף קל: מקבצים של ויז׳ואלס של חרדות

יובל: הי תמר, הי לימור, אחר הצהרים טובים, מה שלומכן בתקופה כאוטית זאת (כן, אני יודע, אין איך להימנע מהשאלה הזו)

תמר: חרא. טוב. יאוש נוראי. קורים המון דברים באישי אבל הדברים חשובים באמת לא קורים. איך אצלך?

לימור: שאלה מאוד מורכבת. לא פשוט בכלל לקיים חיים בצל המלחמה שאינה נגמרת. המלחמה אצלנו בתוך הסלון יום־יום

יובל: לימור את אומרת אצלנו בסלון ואני מנחש שזו לא מטאפורה. איפה את גרה?

לימור: אני גרה במושב יבול בנגב המערבי (עוטף עזה) סמוך לגבול מצרים

תמר: אני תל אביבית לגמרי, ובקבוצת ״טרף קל״ בווטסאפ לימור שולחת לנו מדי פעם הודעות שהם מקבלים מהמועצה המקומית וזה נקרא כמו עבודה בתערוכה

יובל: אז כן, ליטרלי בסלון. וגם תערוכה הזוגית החדשה שלכן, טרף קל, מוצגת בגלריה חנה לאמנות עכשווית, בבית אום קולטור בשדרות. מי רוצה רגע לפני התערוכה לספר על הגלריה

לימור: גלריה חנה היא גלריה חדשה מבית עמותת אום קולטור שבשדרות הפועלת למען אמנים בנגב המערבי, ובימים אלו נפתחת גם לאמנים מגוונים מרחבי הארץ. את העמותה מובילות שתי נשים מדהימות שרון קן דור ולימור צרפתי מקס

יובל: ומה תוכלו לספר על חנה שעל שמה נקראת הגלריה?

תמר: חנה קוצר־ספיר ז״ל, תנ״צ בדימוס, יחד עם חברת הכנסת לשעבר ותא״ל בדימוס, עמירה דותן, החלו ללוות בשנת 2013 פרויקטים חברתיים וקהילתיים באזור העוטף, ובמסגרת זו הגיעו גם אל אום קולטור, שבו לקחו חלק משמעותי לאורך השנים. חנה נפטרה ממחלת הסרטן זמן קצר לפני פרוץ המלחמה, ולא הספיקה לראות את פתיחת הגלריה שנושאת את שמה

יובל: אוי, מצער. בכל מקרה שמח להכיר את הסיפור.  אז איך זה עובד, ובמקרה שלכן: איך נוצר החיבור ביניכן?

תמר: את החיבור יצרה מיטל מנור, שאוצרת את התערוכה ומלווה את גלריה חנה מהיווסדה. מיטל ואני עבדנו יחד כמה פעמים, ואני מתרגשת להיות התל אביבית הראשונה בגלריה. זה חיבור סופר מעניין, שתינו דואגות מדברים דומים, וזה ניכר בעבודות. הפורמטים שונים אבל השפה משותפת

תמר לב־און: מיטל הראתה לי עבודות קיר של לימור, שמתוארות בהן חיות טרף וסצנות כאוטיות יפהפיות. משם כבר זרמנו יחד על זאבים, נחשים, שערי קיבוץ צהובים וירח מלא

לימור: אני מסכימה. נוצר כאן חיבור מרתק על רקע המלחמה והמיקום הגיאוגרפי של הגלריה בשדרות. המפגש והדיאלוג ביננו מפרה ומעניין. השתתפתי בתערוכה הראשונה שהוצגה שם ועסקה בשיבה הביתה לאחר פינוי ממושך מה־7.10. כל האמניות שהציגו שם היו תושבות הנגב

יובל: אז אם אני מבין נכון לא הכרתן לפני שמיטל חיברה ביניכן

לימור: נכון

יובל: נייס. מה אתן יכולות לספר על תחילת העבודה המשותפת, איך התגבש הרעיון לתערוכה

תמר: הכי אורגני. מיטל הראתה לי עבודות קיר של לימור, שמתוארות בהן חיות טרף וסצנות כאוטיות יפהפיות, וזה התחבר לכל מה שאני עושה ומרגישה בשנים האחרונות. משם כבר זרמנו יחד על זאבים, נחשים, שערי קיבוץ צהובים וירח מלא

לימור: מיטל ואני הכרנו דרך העבודה המשותפת על התערוכה הקודמת. לפני חודשיים היא פנתה אלי וסיפרה לי שהיא מתכננת ליצור תערוכה זוגית בנושא של חיות טרף. נדלקתי על הרעיון כי שנים אני עוסקת בנושא של בעלי חיים טורפים, כוחניות שליטה וכל מה שקשור לגבולות וטריטוריה. ראיתי עבודות של תמר ואהבתי מאוד את השפה האמנותית המגוונת שלה. מאוד התחברתי

יובל: ואז מה? איך ממשיכות משם?

תמר: מתחילות להרכיב. אני מרגישה שהתערוכה הזו היא אוסף מחושב של איברים, חלקם חדשים וחלקם קיימים, והם מתחברים למין מקבצים של ויז׳ואלס של חרדות. אלה יכולו להיות עבודה ישנה ועבודה חדשה שלי שבונות סיפור חדש, או עבודות של לימור ושלי שמשלימות אחת את השנייה. קצת כמו שקורה על ההזמנה לתערוכה

לימור: סוג של קולאז׳ שבסוף נאסף לסיפור שלם

יובל: אז בואו כל אחת תספרו מה אתן מציגות בתערוכה

לימור: אצלי כל העבודות הן חדשות ונוצרו במיוחד לתערוכה, העבודות שלי הן חלק בלתי נפרד מהביוגרפיה האישית והסביבה של הנגב

תמר: אצלי חצי חצי. יש ערימה של עבודות חדשות אבל יש גם זרעים מפרויקטים קודמים שנשארו רלוונטיים, אולי אפילו יותר. כל המרכיבים האלה נאספו מחדש במחשבה על העיר שדרות

תמר: יהיו שם עבודות שנולדו לפני שנים לעולם של ישראל הפיקטיבית בספר ״לג׳נד״, והן משוחררות לראשונה מבין דפי הספר ועולות על הקיר. איזכורים מהתערוכה ״מבוסס על סיפור״ שהוצבה באוקטובר 2023 במוזיאון אום אל פחם ונבעה מפערי שפה בין עברית לערבית. רישומים שנעשו לאירוע של עמותת ״אור שלום״ במוזיאון תל אביב, שחושבות על חיים משותפים של אדם וחיה, ועוד.

אגב עבודה משותפת, העבודות החדשות שלנו נוצרו תוך כדי שיח בינינו, וגם תגובות אחת לשנייה. יש שם הרבה קולנוע ותרבות פופולרית, קליפים ואנשי זאב. סך הכל אנחנו נשים של הורור (:

לימור קליין טיבולי: העבודות שלי מתייחסות למעברים, שינויים ומחזוריות בטבע, ביחס לשינויים שקורים לנו בעצימות רבה ושהם כלל לא טבעיים; מעברים בין שגרה לחירום שמייצרים חרדה וטלטלות רגשיות פסיכולוגיות

לימור: גדלתי בעוטף בפריפריה על גבול מצרים ולא פעם מה שמתרחש בחוץ מחלחל וחודר פנימה אל תוך המקום האינטימי והאישי. מצד אחד אני חיה באזור פסטורלי סוג של גן עדן עם מרחבים אינסופיים וקהילה קטנה. מנגד עם השנים כשהחלו הסבבים והחדירות מהגבול החיים החלו להשתנות והחרדה וחוסר היציבות התחילו להשפיע ולחלחל לאמנות. 

אבל זה לא תמיד היה כך. העבודות שלי מתייחסות למעברים, שינויים ומחזוריות בטבע, ביחס לשינויים שקורים לנו בעצימות רבה ושהם כלל לא טבעיים; מעברים בין שגרה לחירום שמייצרים חרדה וטלטלות רגשיות פסיכולוגיות.

כל היצירות עוסקות בהידהוד של גוף נפקד. אפשר לומר שאריות של גוף. עור שהושל פעם אחר פעם משהו שהוא בין אדם לחיה. לדוגמה, אני יוצרת נשל של נחש, כפכפים או סוג של נעלי בית ומגבת שכולם עשויים מדבק. העבודה עובדת על הפער בין תהליך ההתנשלות לבין הטכניקה והדבק שמקשה על התהליך בפועל. הדבק מייצג עבורי גם את הרצון לאחות ולשקם.

יש לי גם דימוי של ירח מלא העשויי מפחמים שכתשתי והדבקתי ומתייחס לסרט הראינוע ״מסע אל הירח״ ושלט ניאון המתייחס לכשל בתקשורת ולחוסר במענה אנושי. זו הודעה קולית המושמעת דרך אפליקציה ייעודית המחוברת לשערי הישוב הצהובים של המושבים והקיבוצים. השער כמובן גם כן מתייחס לגבול וטריטוריה

יובל: והשם, טרף קל? מתי הוא הגיע. הוא לא קל לעיכול…

לימור: השם טרף קל הוא שם שהמצאנו לקבוצת הווטסאפ שלנו, והוא מתייחס למציאות הנוכחית מאז ה־7.10 ובכלל לטבע האדם במצבי קיצון. יש כאן שאלה מי הטורף ומי הנטרף

תמר: השם היה ברור. זה היה בין ״חיות רעות״ ל״טרף קל״. אנחנו טורפים ונטרפים וזה שאנחנו נשים רק מחזק את הפחד… וסחתין על משחק המילים

יובל: אז יש לי שאלה: אתן חושבות שהתערוכה הייתה נראית אחרת אם היא לא הייתה מוצגת בשדרות אלא בגלריה בתל אביב? זה משהו שהעסיק אתכן, מי הקהל שיכנס? לא בהכרח במובן של משפיע על העבודות, ובכל זאת

לימור: אני לא חושבת. העבודות שלי מתפתחות באופן אורגני ואני חוקרת את אותם הנושאים והחומרים גם לפני התערוכה. זה רק מאפשר לראות עוד זוויות וליצור הקשרים נוספים

תמר: מבחינתי, המהות של התערוכה יצאה מתוך זה שהיא תהיה בשדרות. זה אקט מאוד משמעותי וחשוב, לתת יד לשיקום, ולהיות חלק מזיכרון (גם זיכרון ויזואלי) כל כך קרוב וקשה. אני מודה על האפשרות להיות אורחת אצל לימור

יובל: יפה. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד שלא אמרתן לפני שנפרדות?

תמר: בואו לתערוכה. ויותר חשוב, את כולם עכשיו!

לימור: אני רק אוסיף שאני מאוד מתרגשת לקראת התערוכה ומזמינה את כולם לראות ולחוות בעצמם 😊 ואני מצטרפת לקריאה להשיב את כל האחים שלנו מהשבי כי אין יותר זמן לבזבז! וזה מה שבאמת הכי דחוף וחשוב עכשיו

---

תמר לב־און, לימור קליין טיבולי | טרף קל
אוצרת: מיטל מנור
גלריה חנה לאמנות עכשווית, בית אום קולטור, שאר ישוב 4, שדרות