סופרמן 2025: כל אחד יכול להיות גיבור על; השאלה היא איזה בן אדם הוא

סופרמן, גיבור העל שיש לו הכל, כולל סנטר מהונדס לפנתיאון ותלתל של הז׳ונגלר, חוזר בפעם המי־כבר־סופר־למען־השם למסך הגדול, הפעם תחת ידיו של ג׳יימס גאן. אחרי שהיקום הקולנועי של DC נכשל כישלון חרוץ, הבמאי בעל הטון הברור, הצבעוני והקומי, הוזעק למפקדה המתפוררת של אולפני וורנר במטרה אחת ויחידה: להציל את הפרויקט מהתפיידות טוטאלית ובעיקר לתת פייט ראוי למארוול, היריבה מעבר לכביש.

ובכישלון הזה לא חסרים אשמים: ראשי האולפנים, זאק סניידר, ג׳וס ווידון ואפילו גל גדות. אבל בשורה התחתונה, הטון האפל, המדכא והרציני אובר דה־טופ שאפף את הסרטים תחת חזונו של סניידר, עזר להרחיק את הצופים המזדמנים מהאולמות. ודווקא עכשיו, כשמארוול מקרטעת אף היא, זה הזמן של DC לעקוף מימין בהובלתו של גאן בתפקיד המשיח הכל יכול.

עם עליית ״סופרמן״ לאקרנים, התקווה הראשונה של המעריצים ביקום המאותחל הזה היא חייזר שנושא על החזה שלו סמל של, ובכן, תקווה. בעלילת הסרט אנחנו פוגשים את סופרמן/קלארק קנט הצעיר (דייוויד קורנסווט), עם פז״מ של שלוש שנים בחליפה הכחולה־אדומה. בתור סמל לצדק מוחלט, ערכים של פעם ואמת אחת, הוא מתקן כאוות נפשו את כל מה שדפוק בעולם, עד שהוא מתערב בסכסוך מדיני ומלחמה לא לו.

הכל טוב ויפה, אבל הפעילות החד צדדית של החייזר הקריפטוני מתחילה לערער את שלוות בני האנוש, שמטילים ספק בכוחו לשלוט בעצמו ועל יצריו האפלים. מי שמנצל את המצב הזה הוא לקס לות׳ר (ניקולס הולט), גאון עסקי וטכנולוגי סטייל אילון מאסק עם קרחת ויריבו המושבע של סופרמן, שמנסה לקרקע את המעופף עם הגלימה בכל דרך אפשרית ומושחתת.

כסרט קומיקס נטו – ״סופרמן״ עובד לגמרי ואפשר לומר שגאן הממזר פיצח את הנוסחה. תכלס, היא לא הייתה כל כך קשה לפיצוח; זאק סניידר פשוט צבע אותה בצבעים כהים, אפלים ומדכאים. אבל ג׳יימס גאן הגיע עם גלונים של מדלל צבע, שטף את הכל, צבע מחדש ולקח את סופרמן למקום הרבה יותר מרענן, חיוני וכיפי.

גאן הוא יוצר נהדר, שנתן מקום של כבוד לדמויות הזניחות של מארוול והפך אותן לסופר סטארס, אבל לא כל מה שעבד לרוקט ראקון, גרוט ושאר שומרי הגלקסיה יכול לעבוד בסרט כמו ״סופרמן״

פלטת הצבעים בסרט היא תענוג לעיניים והעיצוב האמנותי והסטינג מסגננים את מטרופוליס בדיוק כמו בחוברות. דאמיט, כך צריך להיראות סרט קומיקס שמתיימר לתרגם בצורה משכנעת ואותנטית את האיורים מהדפים אל מסך הכסף. לכל אלו מצטרפים גם האפקטים הממוחשבים שנראים ליט! קרבות האוויר מגניבים, הקלוז אפים על סופרמן המעופף יפהפיים, והמפלצות והיצורים, שגאן כל כך אוהב, יושבים כאן בול.

ועוד שיחוק הם הליהוקים של גאן, שמואשם לא פעם ולא פעמיים בנפוטיזם (מלהק את אשתו, אחיו ושאר חבריו לכל סרט שני בערך). הפעם זה שונה. דייוויד קורנסווט (היהודי הראשון שמגלם את איש הפלדה!), רייצ׳ל ברוסנהאן וניקולס הולט הם טריו קומיקסי מצוין. אז עד כאן פיקס.

אבל כל זה לא שווה כלום, כי ״סופרמן״ הוא פשוט סרט שטחי במשקל נוצה. בלון כחול־אדום, מלא באוויר חם בצורת בדיחות ״ג׳יימס גאניות״ ואינפנטיליות אופיינית (רחמים על קריפטו). גאן הוא יוצר נהדר, שנתן מקום של כבוד לדמויות הזניחות של מארוול והפך אותן לסופר סטארס, אבל לא כל מה שעבד לרוקט ראקון, גרוט ושאר שומרי הגלקסיה יכול לעבוד בסרט כמו ״סופרמן״.

התסריט רזה ורדוד ברמה של שלולית חורף באמצע הרחוב. מי אתה סופרמן? מי אתה קלארק קנט? הסרט זונח את השאלות האלה, כמו גם שאלות מוסריות על כוח משחית ופייק ניוז בעידן של הינדוס תודעה, ומכניס את הקהל היישר לתוך הבלגן הזה.

קלארק קנט הוא התגלמות האנושיות של סופרמן והדרך של הצופה לזהות את עצמו ביצור הזה, שיש לו את כל הכוחות האפשריים. אבל גאן לא חושף אותו יותר מדי, כמעט מתעלם מעצם קיומו של האלטר אגו המורכב, ומתמקד אך ורק בחייזר עם החליפה והתחתונים.

זה מגיע לשיא עם מערכות היחסים שלו עם הוריו, לויס וכל השאר. אה רגע, הן כמעט בכלל לא קיימות. טוב אולי איזו סצנה וחצי – וגם היא סתמית. כאן, חובה להודות, סניידר התעלה על גאן. ב״איש הפלדה״ סניידר הקפיד להתעכב על מערכות היחסים האנושיות של קלארק עם הסביבה שלו, מה שעזר לו להעמיק בדמות ולחקור אותה. זה חסר בטונות ב״סופרמן״ הקליל מדי, שם הקשר של קלארק עם הוריו מזכיר יותר נכד שמגיע לבקר את סבא וסבתא במשען.

גם הנבל, שאמור להיות קונטרה לגיבור ולהוות מולו יריב אמיתי, עם אג׳נדה משכנעת, נשלף מתוך סרט מצויר. לסופרמן לא חסרים נבלים מעניינים אבל גאן החליט ללכת על הברור מאליו – עוד פעם לקס לות׳ר. היריבות ארוכת השנים הזו כבר נצפתה בכל מדיום אפשרי. תעזבו אותה למען השם בצד ותתמקדו במשהו אחר (כנראה שזה הרבה לבקש).

קשה להבין מה גאן רוצה. בין אם הוא קיווה לבסס את סופרמן כאוטוריטה של היקום או להכיר לצופים מזדמנים את הקריפטוני מקרוב – זה לא עובד. קלילות בסרטי קומיקס היא דבר מבורך. בטח שהומור עצמי.

אבל ככל שגאן ניסה להתרחק מהטון הקודר של סניידר, כך הוא לקח את הסרט הזה לקיצון. בדיוק כמו סניידר, שעשה את הכיוון ההפוך. אפשר רק לדמיין מה היה קורה אם גאן היה לוקח את העומק שסניידר נתן לאיש הפלדה ויוצק אותו לתוך התבנית של חזונו וסרטו החדש.

סביר להניח ש״סופרמן״ ישבור את הקופות ויהיה להיט קייצי כמו שכתוב בספרים, כי חוץ מקהל הילדים וצופים עוברי אורח, הסרט הזה פונה יותר מכולם אל המעריצים המושבעים של סופרמן. זה ניכר בעיקר בפסקול, שכולל עיבוד חדש ומעולה לנעימה האייקונית של ג׳ון ויליאמס. אבל הצפייה ב״סופרמן״ לא משאירה חותם אמיתי ומרתק של ״מה לעזאזל ראינו עכשיו?!״.

הדמויות שבו פלקטיות, הוא לא מבוסס מספיק, נמהר וסובל מתסריט מאוד רעוע ולא מפותח. וקורנסווט? הוא סופרמן סבבה. אבל מה שמונע ממנו להיות אחד הטובים אי פעם הוא דווקא היעדרו של קלארק קנט מהתמונה. כי כל אחד יכול להיות גיבור על; השאלה היא איזה בן אדם הוא.

---

סופרמן
במאי: ג׳יימס גאן
ארצות הברית, 2025, 129 דק׳
3 כוכבים